שכינה ביניהם

פרק ב: דברי אהבה וחסד

סוד הפה[קעה] הוא אהבה חסד שהוא ה פעמים טוב (שם אהוה[קעו], היוצא מר"ת "את השמים ואת הארץ"[קעז]; "אברם הלוך ונסוע הנגבה"[קעח]; "אל המים וימתקו המים"[קעט]; "את האורים ואת התמים"[קפ]; "את הברית ואת החסד"[קפא]; "אל המנוחה ואל הנחלה"[קפב]; "את החיים ואת הטוב"[קפג] ועוד[קפד]) כנגד ה חסדים המתגלים בפה להמתיק את ה גבורות שבפה (כנגד ה מוצאות הפה המחלקים את הבל הקול הפשוט ל־כב אותיות הדבור[קפה]), והם:

אהבה וחסד בדברי אהבה וקרוב הדעות — חסד דחסד.

אהבה וחסד בדברי תוכחה, "תוכחת מגֻלה מאהבה מסֻתרת"[קפו], בנעימות ומתק שפתים — חסד דגבורה.

אהבה וחסד בדברי פאר ושבח לעורר ולחזק את המדות הטובות שבזולת, כמבואר בדא"ח[קפז] — חסד דתפארת.

אהבה וחסד בדברי נצוח[קפח] על המלאכה, כלומר בדברי בקשה בנמוס מזולתו למלאות רצונו על ידי איזו פעולה — חסד דנצח.

אהבה וחסד בדברי הודיה, להודות תמיד בדברים היוצאים מן הלב (וכן בכל הנ"ל צ"ל דברים היוצאים מן הלב, אך כאן ביותר צריך להרגיש את הטובה מאת זולתו בלב אמת) על כל פעולה טובה מאת הזולת, שבאמת אין לו שום זכות לדרוש ולתבוע כלל ח"ו, רק הכל בטובה וחסד חנם ע"ד חסדי השי"ת לכל בריותיו אשר ברא לכבודו יתברך — חסד דהוד[קפט].

כאשר כל אחד מבני הזוג מתקן את הפה על ידי ה חסדים הנ"ל אזי מתגלה הדעת דגניז בפומא[קצ] ונעשה יחוד אהבה חסד דעת ר"ת אחד (בגימטריא אהבה) בפי כל אחד. ואזי יכול להיות סוד יחוד נשיקין — אחד באחד. ב פעמים אחד הוא סוד שם הוי' ב"ה כנודע, ו־ב פעמים אהבה חסד דעת עולה שלמות היחוד: "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[קצא].