פרק ח - יג' הגלגלים בסוד הגלגולים

ה"אחד" שבקריאת שמע

רבי אברהם אבולעפיא, מלמד שיש לכוון בקריאת שמע ש"אחד" שווה במספרו 13, וכן יש לכוון שהוא יתברך אחד בכל 13 הגלגלים הקיימים במציאות.

עניין הגלגלים שייך לסוד הגלגול, שהרי הגלגול הוא סוד הגלגלים. מכל העולמות כולם, עולם העשיה בפרט מכונה "עולם הגלגלים", כיון שהשכינה הקרויה "גלגל", שוכנת (מקננא) בעולם העשיה (באופן).

שלש עשרה הגלגלים הם:

הגלגל היומי.

גלגל המזלות.

שבעת גלגלי כוכבי הלכת.

ארבעת גלגלי היסודות.

האות א' שב"אחד" כנגד הגלגל היומי

הגלגל הראשון - הגלגל היומי – הפנוי מכוכבים, כנגד אות ה-א' שבאחד. שם הוא חללו של עולם, ולכן דווקא שם יש חובה מיוחדת ליחד אותו יתברך. יחוד שמו במקום החלל מלמד שאין הצמצום כפשוטו, ואין חלל פנוי ממש. זהו ההבדל בין השגתה של רחב הזונה קודם שהתגיירה, לבין השגתו של משה רבנו. משה רבנו כתב בתורה ש"ה' הוא האלהים אין עוד", וכן "אין עוד מלבדו", ואילו רחב אמרה רק: "ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", ולא הוסיפה את המילים "אין עוד". כלומר "בשמים ובארץ" הכוונה בכל גרמי השמים והארץ הוא ית' אחד איתם, אבל בתוך החלל ממש, שהוא על פי דעתה אפס, היא לא הייתה מסוגלת להבין שגם שם אין עוד מלבדו לגמרי, עד שהתגיירה. על כך דורשים חז"ל במדרש שהיא השאירה אותו בחללו של עולם, כלומר שלא ייחדה את שם ה' בחלל. אמנם קודם גירותה זכתה רחב להגיע למדריגה גבוהה יותר מכל חסידי אומות העולם, לכן זכתה אחר שנתגיירה להינשא ליהושע בן נון.

כשאומרים "אחד", צריכים לקצר באות א', הרומזת לאלופו של עולם קודם התלבשותו במציאות.

לפי כוונתו של אבולעפיא, האות א' שב"אחד" הוא השם שבתוך הגלגל הפנוי העליון ביותר. עיקר כוחו של הקב"ה מתגלה שם, כיון שסביב הגלגל היומי מסתובבת השמש, (גם הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה, שעיקר כוחו ית' מתגלה דווקא בחלל הפנוי). המדע יודע היום, שאין חלל ואפס, והוא טוען על מציאות של "חומר חשוך" הקיים בחלל.

המציאות האלהית שבתוך החלל, מהווה את עיקר מעשה בראשית. שם, במקום שנדמה שהוא חלל פנוי הוא עצם המלכות.

"ישת חושך סתרו" – הקב"ה יושב במקום החושך העליון, מקום הצמצום, ושם "אין עוד מלבדו". לכן הא' שהיא כנגד אלופו של עולם, היא דווקא כנגד הגלגל העליון – היומי.

כדי להבין את מהות הגלגול, צריך להתחיל מהשורש, מסוד החלל שהוא המקום הגבוה ביותר ששם הקב"ה מסובב את הכל.

אות ה-ח' שב"אחד" כנגד הגלגל השני – גלגל המזלות, ושבעת הגלגלים של כוכבי הלכת

הגלגל השני – גלגל המזלות – בו קבועים הכוכבים.

ישנם עוד שבעה גלגלים, בהם קבועים שבעת כוכבי הלכת: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה (שצ"מ חנכ"ל).

הגלגל השני יחד עם שבעת הגלגלים האחרים, הם כנגד אות ה-ח' שב"אחד". (בכוונה פשוטה האות ח' היא כנגד שבעת הרקיעים והארץ).

הגלגל הנקרא על שם הכוכב, מלא מהמציאות הרוחנית של אותו כוכב, למרות שהכוכב עצמו הוא כנקודה קטנה בתוך הגלגל. לדוגמא, גלגל החמה מלא מהחומר השמשי. השמש הוא גילוי החומר של גלגל זה, וכל הגלגל הוא האנרגיה של אותו חומר. המדע גם הוא טוען, שאנרגיה וחומר הם שתי צורות של אותה מציאות.

שורש הנשמה בגלגל היומי בסוד אין מזל לישראל

אם כן, ישנם שמונה גלגלים שיש בהם מציאות של נברא, והם כנגד אות ה-ח' שב"אחד".

בתורת הגלגולים, השורש הגבוה ביותר של הנשמה הוא בגלגל היומי, למרות שהגלגל היומי הוא בעולם העשיה, אלא שכנגדו וכנגד כל הגלגלים האחרים יש גבוה מעל גבוה בעולמות העליונים.

אברהם אבינו השיג ידיעה זאת, ולכן נאמר עליו: "ואברהם זקן בא בימים" – שהגיע למקום הגבוה ביותר, לשורש ששם הוא רק בסוד הימים, שהוא הגלגל היומי שמשם הכל מסתובב.

ישנם גם מגבלות למזלות, שבמידה ומכוונים את הדעת לשורש הנשמה במזל מסוים, משיגים רק את הרקיע השני, שהרי באמת אין מזל תחתון לישראל. מזלם הפנימי של ישראל הוא בסוד מדריגת ה"אין", לכן צריך לעלות לגלגל הראשון – ל"אין", למקום שאין מזל לישראל.

הסוד הפנימי של הגלגול הוא חסד, ומי ששורש נשמתו בחסד כמו אברהם אבינו, מסוגל לזכור ששורשו הוא ב"אין". לכן דווקא על אברהם אבינו נאמר: "צא החוצה" – צא מאצטגנינות שלך, ועלה למעלה מחלל העולם, והבט על הכוכבים מלמעלה.

השתלשלות הנשמה מהגלגל היומי למטה

אחרי הגלגל היומי שהוא אות ה-א' של ה"אחד", ישנם שמונה גלגלים שבהם קבועים הכוכבים והמזלות, ושבעת כוכבי הלכת – שצ"ם חנכ"ל כנ"ל.

כך גם בנושא הגלגולים: שורש נשמת האדם הוא ב"אין", אח"כ יורד השורש לאחד המזלות, ולבסוף יורד השורש לאחד מהכוכבים.

הכוכב "שבתאי" = "תשובה", לרמוז ששם קיים שורש התשובה המודעת. אבל תכונת הצניעות גדולה מהתשובה המודעת, לכן היא נתונה בגלגל היומי בסוד ה"אין", הבאה מהדעת הנעלם. המודעות היא פנימיות המידות (בחינת הרס"ג, שחידש שעיקר בריאת האדם בעולם הוא כדי לתקן את המידות).

העובדה שתיקון המידות הוא פנימיות הבריאה (ולא קיום המצוות), מלמד שעיקר התיקון בימות המשיח אינו רק תיקון המצוות אלא תיקון החב"ד.

כיון שהחב"ד אינם מבוררים ולא תוקנו ולא יתוקנו בשלמות עד ימות המשיח, לכן אפילו משה רבנו יכול היה לטעות. אבל מה שקשור לקיום המצוות בתכלית ולהשיג על ידי כך את מדריגת הצדיק גמור של התניא – שמידותיו מתוקנות בתכלית, דבר זה אפשרי גם במדריגת העולם הזה.

הדעת התחתון שבין הכתפיים (בין תרין כתפין), שהוא מתפשט במידות, הוא מודעות התשובה. מודעות זו של התשובה פירושה הוא, איך שבכל יום מתקדמים ומכירים יותר את הקב"ה. יש בהתקדמות זו מודעות עצמית. דעת זו היא נשמת המידות, ואי אפשר לתקן את המידות בלי מדריגת הדעת.

הדעת העליון – הנעלם - שם נתונה מידת הצניעות, ומידה זו היא ללא מודעות עצמית, שהרי זו מהותה של הצניעות, שאין אני נחשב למאומה.

לכן, לכל נשמה יש שורש במזלות, ואחר כך בכל אחד מכוכבי הלכת שצ"ם חנכ"ל. ולכל אחד יש שורש בכוכב שבתאי – בבחינת התשובה אשר שם. אחר כך יש שורש בצדק, במאדים, בחמה, בנוגה, בכוכב ובלבנה.

עד כאן ה"אח" של "אחד", שהוא הצד הזכרי של האחד.

האות ד' של "אחד" כנגד ארבעת גלגלי היסודות

אות ה-ד' של "אחד" שהוא מלשון דלות, הוא הצד הנקבי של ה"אחד", שאין לה מעצמה כלום. האחדות של ה"אחד" הוא סוד הזווג, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

כנגד אות ה-ד', ישנם עוד ארבע גלגלים של המציאות התחתונה ממש. ארבע גלגלים אלו הם ארבעת היסודות אש, רוח, מים, עפר.

מתחת לגלגל הירח נמצא יסוד האש שהוא גם גלגל, ומתחתיו נמצא יסוד הרוח, ואחריו יסוד המים, ואחריו יסוד העפר – וכולם בחינות של גלגלים.

העפר שהוא הכדור שבאמצע הוא הגלגל האחרון, ה-13 במספר.

לסיכום:

קבלת אבולעפיא היא קבלת העיגולים.

התבוננות במילה "אחד" – באחדות ה', היא ירידה דרך שלש עשרה הגלגלים שהם:

א.      הגלגל היומי.

ב.       ח' גלגלים של כוכבים: גלגל המזלות ו-ז' כוכבי הלכת.

ג.        ארבע גלגלי היסודות (ארמ"ע).

אות ה-א' של "אחד" מרמזת לכמה בחינות:

א.      לכתר דז"א.

ב.       למקום עליון שהוא למעלה מחלוקת זכר ונקבה, והרמוז בפסוק: "ואין אלהים עמדי".

ג.   שורש הנקבה בכתר דז"א, ששם הוא ה"אין" - מקום ותכלית הצניעות.

סוף כל הגלגולים ביסוד העפר – הגלגל ה-13

שורש הנשמה הנמצא באות א' של "אחד", יורד לאות ח' – לכוכבים, ולבסוף יורד לשורשים הנקביים – לארמ"ע שהם היסודות של העולם התחתון.

בתחילה עוברת הנשמה ביסוד האש, הרוח והמים, ולבסוף ביסוד העפר – בסוד "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה...".

סוף כל הגלגולים – השורשים, הוא הרגשת הנברא שהוא עפר. לכן כל ההרגשה והידיעה שהאדם הוא עפר מן האדמה, מגיע מסוף תהליך כל הגלגולים.

אבל כיון שנעוץ סופן בתחילתן, לכן הגלגל האחרון – העפר, שהוא הכדור המרכזי הנקבי, המסובב את הכל בסוד "נקבה תסובב גבר", מתחבר עם הגלגל היומי, ואפילו למעלה ממנו, עם הקב"ה בעצמו המראה את כוחו בתוך הגלגל היומי.

השמש והירח – כללות כל הגלגלים

זאת ההתבוננות של אבולעפיא במילה "אחד". ומכאן שהמציאות בנויה מ-יג' גלגלים. יג' פעמים גלגל = גל פעמים הוי"ה = "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך" = 858.

המספר 858  = "שמש ירח".

מכאן שכל ה-יג' גלגלים הם בסוד שמש וירח, בסוד: "שמש ירח עמד זבולה".

השמש והירח הם בסוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, וכיון שבהם עיקר הזיווג, לכן הם כוללים את כל הגלגלים.

גלגל השמש הוא הגלגל השישי, וגלגל הירח הוא התשיעי, למרות זאת הם שני עמודי התווך בסוד יכין ובועז, ומעמידים את כל יג' הגלגלים. לכן שמש ירח = גל פעמים הוי-ה = 858, כנ"ל.

בסוף "אגרת התשובה" שבספר התניא, יש שימוש בביטוי "גלגל השמש".

"גלגל השמש" = 711 = "אין". (האות ן' הפשוטה = 700. אותיות כמנפ"ץ = 500, 600, 700, 800, 900).

אם כן, במספר הגדול של מנצפ"ך גלגל השמש הוא בסוד מדריגת ה"אין". הרמז הוא שגלגל זה אוחז עד לגלגל העליון – הגלגל היומי שהוא ה"אין".

"גלגל הירח" = 289, שהוא 17 בריבוע. ריבוע זה, הוא הריבוע הראשון המופיע בתורה, במילים "ברא אלהים" = 289. מכאן שאחד הסודות של "ברא אלהים" הוא גלגל הירח שנברא בתחילה.

לירח ישנו חשיבות גדולה לעם ישראל אפילו יותר מן השמש. לכן אומות העולם מונים לשמש, ועם ישראל ללבנה. עם ישראל המונה ללבנה, דומה ללבנה ועתיד להתחדש כלבנה. מכאן שהבריאה הראשונה שהקב"ה ברא בסוד: "ברא אלהים", הוא גלגל הירח המשול לעם ישראל, לכן "בראשית" – בשביל ישראל שנקראו "ראשית". לכן מובן מדוע בגלל מיעוט הירח קב"ה אמר: הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח.

מבין גלגלי הכוכבים, הירח הוא האחרון. למרות שבכללות הכל הוא בפרצוף הזכר, אבל הירח הוא המלכות – עטרת היסוד.

השמש כולל את הכל מלמעלה – מהאין, וגלגל הירח כולל את הכל מלמטה, שהרי מלכות דאצילות כוללת את כל העולמות התחתונים (בי"ע) עד למטה לעפר ועד בכלל.

היסוד העליון – יסוד האש, הוא מתחת לגלגל הירח ונכלל בו ואחריו הרוח, המים והעפר, וכולם נכללים בגלגל הירח.

בעומק ניתן לאמר, שהעפר הוא השורש העליון ביותר,כיון שהכל היה מן העפר, ואפילו הגלגל היומי. לכן, לא רק נעוץ סופן בתחילתן, שהעפר נעוץ בתוך הגלגל היומי, אלא שהוא נעוץ יותר גבוה מהגלגל היומי.

כלומר שישנה אות א' שהיא יותר גדולה מהאות א' של "אחד". שיש "אחד" שהוא כולו א' בסוד "יחיד". שם ב"יחיד" נמצא השורש האמיתי של העפר, והכל משתלשל ממנו.

כיון שהכל קשור לגלגל הירח ולא לגלגל השמש, לכן משיח בן דוד שהוא בסוד גלגל הירח, ומשול לירח, קשור לאין סוף יותר ממשיח בן יוסף.

"גלגל השמש + גלגל הירח" = 711 + 289 = 1000 = "ישראל בעל שם טוב" = "משיח בן יוסף + משיח בן דויד".

התקופה הראשונה בזמן משיח בן דוד, שעולם כמנהגו נוהג הוא בבחינת "דוד" חסר י'. והתקופה הניסית שהטבע בעצמו מתגלגל ומשתנה לטבע האמיתי שלו, שהוא נס תמידי, הוא בבחינת "דויד" מלא ב-י'.

"משיח בן יוסף + משיח בן דוד" (חסר י') = 990, שהוא המשולש של 44. (סכום כל המספרים מ-1 עד 44 הוא 990).

כל זה בא ללמד שתכלית כל הגלגלים והגלגולים הוא להגיע לייחוד של "שמש וירח עמד זבולה". הייחוד השלם הוא, שגלגל השמש שאוחז בכל הגלגלים עד ה"אין", מתייחד עם גלגל הירח שאוחז בכל הגלגלים עד העפר, ומן העפר להגיע לשורש היותר גדול מה"אין".

נמצא שהעפר הוא היש האמיתי.