פרק ז - לאור באור החיים

 

תכלית גלגול הבל – לאור באור החיים

הפסוק המרכזי המלמד את סוד הגלגול הוא הפסוק שנאמר על ידי אליהוא בן ברכאל הבוזי: "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר". (איוב לג,כח). תכלית הכוונה והתיקון שנעשה על ידי הגלגול על פי פסוק זה, מובא בפסוק שאחריו: "להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים".

הביטוי המסיים "לאור באור החיים", הוא מאוד מיוחד, ומוזכר פעמים רבות בחסידות כניב הלקוח מפסוק זה. תכלית זו של סוד הגלגול – "לאור באור החיים", מלמדת על החסד הגדול שיש בסוד הגלגול.

ר"ת של "לאור באור החיים" למפרע הוא "הבל" – רמז לתיקון נשמת הבל. רמז זה מלמד שסוף ותכלית כל גלגוליו של הבל הוא לאור באור החיים.

אם נשמת הבל צריכה תיקון, סימן שלא רק קין חטא, אלא גם הבל. וכן גם עצם העובדה שהבל נרצח, ולא הייתה לו שמירה אלהית מלמד על חטא מסוים של הבל. האר"י ז"ל מסביר את חטאו של הבל על פי חז"ל המלמדים שהבל הציץ בשכינה, שפירוש דבר זה הוא שבדרך כלל, אור יסוד אבא המלובש בז"א, יוצא ובוקע את דפנות ז"א ומאיר החוצה לפרצוף יעקב הנמצא בפני ז"א מן החזה ולמטה. הבל נחייב מיתה על שרצה להסב ולהפוך את אור יסוד אבא לפרצוף רחל – כנסת ישראל - העומדת מאחורי ז"א מן החזה ולמטה. חטא זה נקרא "הציץ בשכינה", ולכן תיקונו השלם של הבל הוא, שיזכה לאור ב"אור החיים", שהוא האור היוצא מיסוד אבא - הארת אור החיה, שעליה נאמר: "והחכמה תחיה  בעליה", "ימותו ולא בחכמה".

החלק הראשון של הפסוק הראשון: "הן כל אלה יפעל אל" – ר"ת גימטריה "הבל", והחלק השני של הפסוק השני: "לאור באור החיים" – ר"ת הבל. פתיחת הפסוקים וסיומם הרומזים לתיקונו של הבל, מלמדים שפסוקים אלו עוסקים בסוד הגלגול, שעיקרו הוא גלגול בחינת נשמתו של הבל.

חוץ משני "הבלים" אלו שהם גלויים בתחילת הפסוק הראשון, ובסוף הפסוק השני, יש עוד תשעים ושבעה הבלים נסתרים הרמוזים בפסוקים אלה: חשבון שני פסוקים אלו ביחד הוא 3663. מספר זה = 99 ( שלש פעמים "גל") כפול 37 (הבל), והוא רומז לשלשה גלים של הבל, שהוא "פעמיים שלש עם גבר", המספר 97 = מהיטבאל = מ"ה, ב"ן, ומכאן שמספר זה רומז לנקבה ששורשה על פי הסוד הוא "מהיטבאל". לכן עניין מהיטבאל שהייתה אשתו של מלך הדר, הרומזת כאן לסוד הגלגול מלמד על העיקרון החשוב שהנקבה היא המסובבת את סוד הגלגול, והיא אשת "הדר", הרומז גם הוא לסיבוב וחיזור.

א"כ מספר הגלגולים הנסתרים הם "מהיטבאל" (97) פעמים "הבל" (37), וישנם ועוד שני "הבלים" גלויים בהתחלה ובסוף.

ישנו עוד רמז בולט ששני פסוקים אלו מחוברים:

הפסוק הראשון מתחיל במילה "הן". חז"ל דורשים ומלמדים שמשמעות הפסוק (בלשון יוני) הוא: אחד. "הן יראת ה' היא חכמה" – אחת היא החכמה - יראת ה'.

נמצא שבפסוק זה ישנם שלשת המספרים: אחד, שנים ושלשה. דבר זה מסביר את הקושי בפסוק, שהרי אם כתוב "שלש" מדוע צריך להוסיף "פעמיים"? אלא כדי שמספרים אלו יהיו כאן כאמור.

המילה "הן" = 55, הוא המשולש של המספר 10, כלומר, סכום כל המספרים מ-1 עד 10 = 55, והמספר 10 הוא בסוד "עשר ספירות בלימה". (ספר יצירה פ"א, מ"ב)

מספר האותיות בשני הפסוקים: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר: להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים", הוא ה"ן (55) אותיות. לכן ניתן לצייר אותם ביחד, כמשולש של עשר, יש בזה גם את הרמז לכך, ששני פסוקים אלו הן מקשה אחת, כיון שהמילה "הן" פירושה "אחת" כנ"ל.

בפסוק הראשון ישנן כז' אותיות (זך), ובפסוק השני כח'.

החכם אבולעפיא מלמד, שכיון ש"הן" פירושו "אחד", לכן הוא הכל. ו"הכל" = 55. מכאן רמז לכך שהמילה "הן" מלמדת שהכל אחד. גם סוד הגלגולים השונים – מחיים או לאחר המוות – הכל הוא בסוד "הן".

עיקר סוד הגלגול נרמז בספר קהלת, ששם הביטוי העיקרי הוא "הבל" – "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".

שורש זה שהכל הבל, רמוז בשני פסוקים הנ"ל "הן כל אלה יפעל..." ביחד.

הפסוק מתחיל עם המילה "הן" שמשמעותה "הכל". ויש בהם ביחד "הן" אותיות, ו"הכל" בפסוקים אלה הוא כפולה של הבל. אכן, יופיין של פסוקים אלה הוא, שלמרות שהכל הוא הבל, התכלית היא "לאור באור החיים", ואין דבר טוב מזה.

ישנם הרבה רמזים שיוצאים מהמבנה הזה של המשולש. אפשר לכתוב מבנה של משולש בשני אופנים:

אפשר להתחיל מאחד ולטפס למעלה, ואפשר גם בצורה הפוכה, להתחיל מעשר ולרדת למטה.

רבי אברהם אבולעפיה מלמד שאת המספר 55 אי אפשר לחלק, אבל המספרים הקרובים ביותר הם 27 ו-28. וסימן לדבר: "כף זכות וכף חובה", שכאשר הכל מתחלק לכז' וכח', מקבלים שיווי משקל – סוד המתקלא של כף זכות וכף חובה.

כף זכות הוא שלשת המספרים הגבוהים: 8, 9, 10.

כף חובה הוא כל המספרים מ-1 עד 7.

כשם שהמספר 55 הוא המשולש של המספר 10, כך גם המספר 28 הוא משולש של 7.

28 ביחס ל-55 הוא הנקודה האמצעית. לכן יש כאן יחס, שהנקודה האמצעית של המשולש הוא בעצמו משולש.

יוצא מכאן שהמשולש של המספר 7 הוא הנקודה האמצעית של משולש המספר 10. על פי הסוד יש יחס מיוחד בין שני מספרים אלו, ועליהם נאמר שכל השביעיות חביבים והעשירי יהיה קדש.

ישנן עוד דוגמאות שמשולש אחד הוא הנקודה האמצעית של משולש אחר, אבל הן יותר מסובכות ומורכבות, ושייכות למתמטיקה גבוהה מאוד.

כל זה רמוז בכתביו של המקובל רבי אברהם אבולעפיא, דווקא בהקשר של המספרים כז' וכח'.

בשני פסוקים אלה, שבהם יש 55 אותיות, יש רק 16 אותיות מתוך 22 אותיות הקודש. החשבון של אותם 16 האותיות, הוא המספר 1225 שהוא גם משולש וגם ריבוע.

תופעה זו היא נדירה ביותר, והדוגמא הראשונה לכך הוא המספר 36, שהוא חצי המספר של "גלגול". מספר זה הוא הריבוע של 6 והמשולש של 8. כמו שבחנכה מדליקים מנר 1 ביום הראשון, עד 8 נרות ביום השמיני, ובסה"כ 36 נרות. וכן המספר 36 הוא 6 בריבוע.

המספר הבא שיש בו תכונה זו הוא 1225, שהוא הריבוע של 35, והמשולש של 49. כלומר הסכום של כל המספרים מ-1 עד 49 (דבר ששייך לספירת העומר) הוא 1225. וכשמגיעים למספר זה, הוא הופך להיות הריבוע של 35.

יש פתגם של רבי נחמן, המובא בחיי מוהר"ן, שאני מאמין שהקב"ה יכול לעשות ממשולש ריבוע, ואכן צריך להבין את הכלל המתמטי מתי המשולש הופך להיות ריבוע.

סוד הגלגול – לבלתי ידח ממנו נדח

הפסוק העיקרי בסוד הגלגול, המובא במאמרים המקוריים שבחסידות חב"ד הוא: "כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח". (שמואל ב', יד', יד')

"ולא מחשבותי מחשבותיכם" - הקב"ה חושב מחשבות, והכל כדי שלא ידח ממנו נידח. דברים אלו אמרה האשה התקועית החכמה, ששלח יואב כדי להשיב את לב המלך דוד לאבשלום בנו.

על פי הסוד "כי מות נמות", רומז לסוד הגלגול, שצריך למות הרבה פעמים, ולהתגלגל, והכל כדי שבסופו של דבר הנשמה הנידחת ביותר תחזור למקומה ולשורשה ויתקיים הפסוק "לבלתי ידח ממנו נידח".

דבר זה קשור לתפילה שבכל יום: "מקבץ נידחי עמו ישראל". וכן "הנידחים בארץ מצרים", וקיבוץ כל הנידחים הוא על ידי גלגול.

ברכה זו של "מקבץ נידחי עמו ישראל", הוא תיקון ההוד, הספירה הקשורה לרבי חוצפית המתורגמן ורבי עקיבא, אחד בסוד הדעת שבאבא, ואחד בסוד הדעת דאמא. ושניהם בסוד הגבורות.

סיום כל הגלגולים – את האלהים ירא

תחילת ספר קהלת, הפותח במילה "הבל", ממשיך בפסוקים הבאים המרמזים על סוד הגלגול: "דור הולך ודור בא...וזרח השמש ובא השמש...סובב סובב הולך הרוח...".

הכל נראה הבל, עד שמגיעים לפסוק האחרון: "סוף דבר הכל נשמע...". האות ס' שב"סוף דבר" רומזת לגלגול וסיבוב ולכן היא אות גדולה. זו הפעם היחידה בנביאים ובכתובים שיש אות גדולה. דבר זה מלמד שסיום כל הסיבובים ותכליתם הוא "את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור...".

תכלית הגלגול – להכלל בגוף המלך

כשם  שיש גלגול מחיים, כך יש גם כף הקלע מחיים, תופעה זו נקראת בספר הזוהר "נשמתין ערטילאין", ומדובר בנשמות הנזרקות ממקום אחד למקום אחר. מי שמרגיש שכל חייו הוא צריך לעבור ממקום למקום, הוא כנראה נידון מחיים לכף הקלע.

הגלגול הוא כתמורה טובה ובמקום עונש הגהינם, ולכן אברהם אבינו בחר בשעבוד מלכויות במקום גהינם. הקב"ה חושב מחשבות ומתחכם איך לגלגל את הנשמה לטוב לה, שלא ידח ממנו נידח, ולזכותה לאור באור החיים ולאשתאבא בגופא דמלכא. הכל צריך לחזור למקור שהוא יותר עמוק ושורשי משורש הנשמה בגן עדן מקדם, קודם שירדה לעולם. וירידה זו היא לצורך עליה, שבתחילה הנשמות הם בסוד הלבוש אליו יתברך, שהוא מקור הנשמות. אבל אחר כך, תכלית הכוונה של ירידת הנשמה לגוף, וכל הגלגולים הכל הוא לאשתאבא בגופא דמלכא - להיכנס מהלבוש לתוך העצמות כביכול, גם במודע. מכיוון שהתכלית היא כל כך גדולה, הדבר אינו פשוט, וצריך שהוא יתברך בכבודו ובעצמו יחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח.

האשה התקועית גלגלה והפעילה את המחשבות של הקב"ה, לבלתי ידח ממנו נידח במקרה של אבשלום, והצליחה בכך. גם יואב לא היה מסוגל לעשות זאת, לכן הוא שלח את האישה התקועית שידעה להסביר לדוד דבר ששכנע אותו להחזיר את בנו. לכן כל דבריה היו בסוד הגלגול:

"כי מות נמות" – סוד הגלגול. "וכמים הניגרים ארצה" – הגלגולים הם כמו גלי הים – כמים הניגרים לשון גורר או גולל, בסוד הגלגול. וכאמור הכל כדי להיכנס פנימה ולהישאב לתוך גופא דמלכא.

"מה רבו" ו"מה גדלו" – כנגד מעשה בראשית ומעשה מרכבה

"מזמור שיר ליום השבת...מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך".

ישנם שני ביטויים: "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית", ו"מה גדלו מעשיך ה'".

על ימות החול וראשי חדשים נאמר "מה רבו מעשיך ה'", ועל יום השבת נאמר: "מה גדלו מעשיך ה'", שהוא יותר עמוק ומקודש מ"כולם בחכמה עשית מאוד עמקו מחשבותיך" (בחינת אין סוף).

היחס בין פסוקים אלו, הוא היחס בין להיולד לעולם הזה בפעם הראשונה – סוד מעשה בראשית, לבין להתגלגל הרבה  פעמים ואפילו אלפי פעמים שהוא סוד מעשה מרכבה.

אמנם, ישנה מעלה לנשמה חדשה על נשמה ישנה, אבל בכל אופן יש גם  מעלה בתהליך התיקון עד לכדי המצב ששום נשמה לא תישאר ללא תיקון, בסוד הפסוק "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו ידח", כיון שיותר קשה לתקן מאשר לברוא מחדש, על פי הכלל הגדול שהעתיק קשה מהחדש.

דבר זה עצמו שצריך לקחת דבר ישן ולתקנו, נקרא עתיקא, ובלשונו של הרס"ג נקרא "העתקה". כלומר תיקון הישן יכול להיעשות רק באור "החכמה העילאה", בסוד "מה גדלו מעשיך ה'" לעומת בריאת דבר חדש, או הופעת נשמה חדשה שצריך רק אור "חכמה תתאה", בסוד: "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית".

השבת באה לעולם דווקא אחרי החטא. באותה שבת ראשונה, התפלל אדה"ר ואמר "מזמור שיר ליום השבת...מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך" – השיר הראשון שהאדם שר בעולם הזה.

המשפט "מאוד עמקו מחשבותיך" מקביל לדברים שאמרה האשה התקועית לדוד: "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח". מחשבה זו מקורה בחכמה עילאה הגבוהה מחכמה סתימאה, כלומר יותר גבוהה מעצם החכמה לברוא את המציאות ואת כל העולמות מחדש.

חכמה ומחשבה זו נקראת "מעשה מרכבה". לכן כאשר הנשמה חוזרת לגוף בגלגול, היא יכולה להיות מורכבת  מארבע נשמות כמבואר לעיל.

גם המקובלים הראשונים שלפני האר"י ז"ל, הבחינו בין "מעשה בראשית" ל"מעשה מרכבה", בסוד לימוד אותיות התורה. הם לימדו שכאשר מתבוננים ומחשבים את כל חשבונות האותיות כפי שהם כתובות כל אות בפני עצמה, זה נקרא "מעשה בראשית". וכאשר מתייחסים לאותיות התורה בסוד המילוי, שכל אות היא פרה ורבה: בסוד פשוט ומלא ומלא דמלא, עד אין סוף, דבר זה נקרא "מעשה מרכבה".

וכן, אם מתייחסים לפסוק הראשון: "בראשית ברא...", שיש בו ז' מילים וכח' אותיות וכו', זה נקרא "מעשה מרכבה".

הספר העוסק בעניין זה קודם קבלת האר"י ז"ל, נקרא "ספר המלכות".

החשוב ביותר בתורתן של המקובלים הראשונים בעניין זה הוא, שברגע שיש מילוי של אות, האות אינה עומדת במקומה ומתרבית, אלא מתגלגלת - גלגול של אופנים.

בכל מילה המורכבת משלש אותיות, האות המקורית – אות השורש נקראת "הכרוב", והאות האמצעית נקראת "החיה", והאחרונה נקראת "האופן". הכרובים הם בעולם הבריאה, והחיות בעולם היצירה, והאופנים בעולם העשיה. לכן כאשר האות א' מתמלאת ל"אלף", אז הא' המקורית היא הכרוב, והל' היא החיה, והף' היא האופן.

הבחינה המתגלגלת היא ה"אופנים" שהם ה"גלגלים". לכן מה שיוצא הוא שהאות א' מתגלגלת ל-פ', ושוב פ' מתגלגל ל-א', וכן הלאה עד אין סוף, כיון שהאופן של הא' הוא פ'. וכשיש את האות פ' צריך להתבונן במילוי האות פ' שהוא פ"א. א"כ המילוי נגמר בא', לכן הפ' מתגלגלת שוב ל-א'.

וכן האות ג' במילוי גימל, מתגלגלת ל-ל', והל' מתגלגלת ל-ד', וה-ד' מתגלגלת ל-ת', ו-ת' מתגלגלת ל-ו, וכן הלאה. גלגול זה נגמר באחד מארבע האותיות א,מ,ו,ן – "ואהיה אצלו אמון".

כל אות מ-כב' האותיות, מתגלגלת פעמים רבות עד שהיא מגיעה לאחת מהאותיות הנ"ל, ובזה הגלגול נגמר.

אם כן, מילויי האותיות נקרא "מעשה מרכבה", כיון שכל פרט הוא מורכב. וכן המילוי הוא בסוד הגלגול, ומכאן שהגלגול הוא בסוד "מעשה מרכבה". אבל "מעשה בראשית" הוא רק להמציא המצאה חדשה, או להוריד נשמה חדשה לעולם.

על מעשה בראשית כתוב: "מה רבו מעשיך ה'" – סוד ימות החול וראשי חודשים. במהלך ימות החול, הקב"ה מהווה ומחדש בכל יום ובכל רגע תמיד מעשה בראשית.

על מעשה מרכבה כתוב: "מה גדלו מעשיך ה'" – סוד שבת קודש, שעניינה מחשבת ה' לגלגל גלגולים, כדי שלא תאבד שום נשמה, ושכולם יאירו באור החיים.

חמש מדרגות בתיקון הנשמה

סדר המדרגות בתיקון הנשמה, מן החמור אל הקל הוא:

א.      חיבוט הקבר.

ב.       כף הקלע.

ג.        גהינום.

ד.       עיבור.

ה.      גלגול.

חמשת מדרגות אלו מתחלקות לשלש ושתים: שלש הראשונות שהן התחתונות, שייכות יחסית לנגלות התורה, והשתיים האחרונות שהן העליונות שייכות יותר לסודות התורה. בחינת הסוד שייך למידת החסד, ובחינת הנגלה שייך למידת הדין. ככל שיורדים הדין יותר מורגש, וכשעולים החסד יותר מורגש.

ישנם עשר בחינות לגלגול המהוות את פרצוף הגלגול:

כתר - "גלגול" הוא לשון גולגולת – גלגלתא, שהיא מדריגת הכתר, שורש הגלגול.

חכמה – גילוי.

בינה – גילה.

דעת – גול על ה'. (דביקות ובטחון בה').

חסד – גל מים.

גבורה – גל אבנים.

תפארת – גליל של ספר תורה.

נצח – גיל של ילד.

הוד – גועל.

יסוד – גאולה.

מלכות – גולה.

תכלית הגלגול הוא להוביל את המציאות ממצב של גולה למצב של גאולה. ההבנה העמוקה היא שהגולה עצמה היא החומר גלם של הגאולה – להמשיך את הא' שתבוא בסוד זווג וביאת המשיח לתוך הגולה. בסוד "ובא לציון גואל". לכן תכלית הגלגול לבוא מסוד הגולה לגאולה, הוא ייחוד יסוד ומלכות.

שורש הגלגול הוא הגולגולת, שחסד דעתיק מתלבש בגולגולת דא"א.

החכמה שהיא הגילוי, מיוחדת עם הבינה שהיא הגילה בסוד תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין. לכן כל גילוי פועל בנפש "גילה". זה עצמו הוא תיקון הגלגול -  גילוי אור חדש ביחד עם הגילה בלב הנפעלת מהגילוי החדש.

שירת הפיל בפרק שירה היא: "מה גדלו מעשיך ה'", שהוא הפסוק המתאים ביותר לפיל בהיותו גדול מכל בעה"ח, לכן הרואה פיל בחלום פלאי פלאים נעשים לו. אותם פלאי פלאים הם בסוד הפסוק: "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח". לכן כיון שהגולגולת היא כנגד היחידה שבנפש, היא קשורה בעיקר להבל. המספר שמסמל את סוד הגלגול חוץ מע"ב השווה גלגול, הוא 37 בגימטרייה הבל.

המספר 37 בקבלה הוא הבן זוג של המספר 23. 37 = יחידה, 23 = חיה. והם שני מקיפי הנשמה.

37 = בכיה, 23 = חדוה. הזוהר הקדוש מלמד ששני אלו הם האיזון הנכון בנפש: בכיה תקיעה בלבאי מסטרא דא, וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא.

מכאן שהיחידה שהיא סוד הבל - סוד הגלגול היא הבכייה שבנפש, ועיבור של צדיק באדם לעזור לו בעבודת ה' הוא בחינת החדווה שבנפש. לכן סוד המספר המופשט של העיבור הוא 23.

הגהינם הוא בסוד הנשמה, סוד ה' ראשונה שבשם. הייסורין שהם מעל לבחינת העולם הזה, הממרקים את האדם במהירות מכל עוונותיו הם בסוד הגהינם.

ישנם פסיכולוגים המרגיעים את האדם כאשר הוא מפחד מן הסבל, על ידי כך שאומרים לו: אל תדאג, אם יתגברו הייסורין אתה תתעלף ולא תרגיש בהם. הסבל במודע יש לו גבול, וכשהסבל עובר את הגבול מאבדים את ההכרה.

כף הקלע הוא בסוד הרוח – ו' שבשם, בסוד "סביב סביב הולך הרוח".

נדידת האדם ללא מנוחה בעולם הזה, הוא בסוד כף הקלע.

חיבוט הקבר הוא בסוד הנפש – ה' אחרונה שבשם. סבל הגוף ותחלואיו בעולם הזה, הוא בסוד חיבוט הקבר.

מדריגת החיה והיחידה, הם בסוד הגלגול והעיבור – הבכייה והחדווה.

אם כן, חמשת המדריגות הם בסוד הנרנח"י.

חמשת המילים הראשונות של ק"ש: "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה" (כאן יש פסק לפני המילה אחד) שוות במספרם לחמשת המדריגות: גלגול, עיבור, גהינום, כף הקלע וחיבוט הקבר. ואז אחרי מדרגות אלו אומרים: "אחד", ומכוונים: "הן כל אלא יפעל אל פעמיים שלש עם גבר להשיב נפשו מיני שחת לאור באור החיים".

הריגת שורש גלגול הרע ע"י אמירת "שמע ישראל"

דוד הרג את גלית בכף הקלע, ופגע בו במצח שהוא המשך הגולגולת. גלית חרף את מערכות ה' צבאות והכחיש את אמונת אחדות השם וישראל. לכן צריך תמיד לכוון, במיוחד בק"ש שעל המיטה, שאני כמו דוד המלך לוקח 5 אבנים חלוקי נחל, שהם החמש תיבות של שמע ישראל ה' אלהינו ה', ומניח אותם  בתוך הקלע (כיון אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין), ובאופן ניסי הם נעשות אבן אחת, ואותה אבן פוגעת במצחו של גלית, שהוא שורש הגלגול הרע.

הפסק בטעמי המקרא הוא הקלע בעצמו. וצריך לקחת את חמשת המילים הראשונות שבשמע ישראל, ולהניח אותם בתוך הקלע שהוא הפסק, ואז הכל הופך להיות אחד, וזהו ה"אחד", שבסוף הפסוק. כך הורגים את גלית.

כל חמשת המילים האלו הם בסוד הגלגול והעיבור וכו', שבסופן יש את ההתגלות של "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". מדריגה זו תתגלה לעתיד לבוא, אחרי הריגתו של גלית מכחיש האמונה.

וכן מתוך אמירת "שמע ישראל" מחזקים את מערכות צבא ישראל, כפשוטו. ובזכות ק"ש יוצאים לוחמי ישראל, ומנצחים ופוגעים במצח הנחושה של גלית, הרוצה להדיח את ישראל מאמונתם. הריגת גלית היא הריגת הלעומת זה של הגלגול הקדוש של "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח". כך זוכים לתחיית המתים ולקיום הפסוק: "בלע המוות לנצח...". ואז לא יהיה צורך עוד בגלגולים ובתיקונים.