1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (128)

ד"ה "ויטע אשל" (11)

י"א סיון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

נגנו תנועה מהבעש"ט (שיש שרים על "בצאת ישראל ממצרים").

אתמול הגענו לפסוק "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" – אכילה היא יחוד י-ה, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", יחודא תתאה, ו"שתו ושכרו דודים" היינו יחודא תתאה, יחוד וה. על פי פירוש חז"ל שבכל מקום בקהלת אכילה היא תורה ושתיה היא מצוות ומעשים טובים יוצא – מה שמובן בפשיטות – שתורה היא המוחין, י-ה, וקיום המצוות המעשיות הוא יחוד וה. בכל מצוה מעשית מכוונים "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", שעל פי פשט בקבלה הם וה – קוב"ה הוא ה-ו והשכינה היא ה תתאה. גם כשמקיימים את מצות תלמוד תורה בפה, "והגית בו", יש בכך ממד של התכללות וה ב-יה, "עקימת שפתיו הוי מעשה", מצוה מעשית.

יש הרבה מאד רמזים בביטוי הזה בשיר השירים, "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" – נקדיש לכך קצת מחשבה: אתמול למדנו שסתם אכילה היא לחם – כפי שהוא מביא – ושתיה היא מים, אבל בפסוק "אכלו רעים" השתיה היא בפירוש יין, "שתו ושכרו דודים". לפעמים סתם שתיה היא מים, אבל הרבה פעמים שתיה עם אכילה היא יין. כמו שאמרו אתמול, שהרמב"ם אומר שיש ענין לשתות לפני האוכל לפתוח את המעים, ויש ענין לשתות אחרי, כמו שעושים קידוש לפני ומברכים על הכוס ברכת המזון אחרי. אחד הרמזים החשובים של לחם ויין שהם זוג. יש אצלנו כלל מאד גדול ששני המספרים 13 ו-7 הם זוג, ואם יש זוג מושגים שאחד הוא כפולת 13 והשני הוא כפולת 7 הם זוג של זכר ונקבה – ה-13 הוא הזכר וה-7 הוא הנקבה. יש לכך המון דוגמאות, אפשר לומר אלפי דוגמאות, בתורה. אחת הדוגמאות היא לחם-יין. לחם הוא כפולת 13 – אמרנו אתמול שכוונתו באריז"ל ג"פ הוי', וממילא הוא ו"פ יג, ו צירופי אחד (יג הוא אחד-אהבה, אבל בצירופים יש ו צירופים ל-אחד ו-יב צירופים ל-אהבה, שהם כבר "לחם משנה", כמו יוסף שהוא משנה למלך). יין עולה 70 – כמו שחז"ל לומדים בפירוש, "נכנס יין יצא סוד", 70 שנות דוד המלך, "שתו ושכרו דודים", כל דוד בשיר השירים רומז לדוד המלך (שעולה 14, וה"פ 14 עולה 70, שנות חייו).

זו דוגמה חשובה של זוג של 13 ו-7, והפלא שרואים אותו הרבה בביטוי "אכלו רעים שתו ושכרו דודים". הדבר הכי פשוט, ש"אכלו רעים" עולה כפולת 13, 377, 29 פעמים 13, ואילו "שתו ושכרו דודים" עולה כפולת 7, 1302, 7 פעמים מקום.

אמרנו שחז"ל בפירוש מכוונים ר"ת אכילה-שתיה – אש. כל אכילה היא אש. כשמקריבים קרבן על גבי המזבח זו נקראת אכילה – האש אוכלת. גם מנסכים יין על גבי המזבח. כביכול בבית המקדש, שיבנה במהרה בימינו, ה' אוכל ושותה – "לחמי לאשי". יש על זה מאמר חז"ל מפורסם, שיש לו שער בסוד הוי' ליראיו – "שש אשות". בסוף מסכת יומא יש מאמר חז"ל מאד מיוחד שיש ששה סוגי אש. יש אוכלת ולא שותה – אש רגילה שלנו, בטבע, שלא שורפת נוזלים. יש אש ששותה ולא אוכלת – אש של חולה, שהוא קודח מחום והוא רק רוצה לשתות הרבה מים ולא רוצה לאכול, סימן שהאש שלו, החום שלו, שותה ולא אוכלת. יש אש שאוכלת ושותה – עושה את שתי הפעולות, אבל בנפרד – האש של אליהו בהר הכרמל, שאכלה את הקרבן וגם שתתה את המים בתעלה מסביב. כל אש כאן היא יותר גבוהה. האש הרביעית היא האש של המערכה, אש שעל גבי המזבח, שאוכלת לחין כיבשין – בפעולה אחת אוכלת את היבש ואת הלח, אין אצלה הבדל בכלל בין אכילה ושתיה. בסוד ה' אנחנו מסבירים שזו כבר אש של אצילות – כל אש עולה עולם – ושם אין הבדל בין הפעולות. אחר כך יש "אש דוחה אש" – אש כל כך גבוהה שדוחה את כל שאר האשות שיש בעולם – האש של גבריאל. כשהושלכו שלשת חברי דניאל (שדברנו עליו לאחרונה) – חנניה מישאל ועזריה – לכבשן האש, ירד גבריאל וצנן להם את האש באש שלו, שדוחה אש. האש שרפה את כל מי שמסביב, מי שזרק אותם לכבשן. כך צריך בעבודת ה' אש קדש, לדחות את כל האש של תאוות העולם הזה, כל האשות הרעות. אחר כך האש הכי גבוהה, האש של השכינה, "אש אוכלת אש" – שה' הושיט אצבעו הקטנה בין המלאכים, השרפים, ושרף אותם. יש שני ענינים בעבודת ה' – אש דוחה אש ואש אוכלת אש. יש אש קודש שדוחה את כל אש העולם הזה ויש שאוכלת אש, אפילו את האש של המלאכים. מה זה בעבודה? אתכפיא ואתהפכא. האש הכי גדולה, האש של השכינה, היא כבר שהרע נעשה כסא לטוב. באמת מי שעושה הרבה אתכפיא – נושא שדברנו עליו לאחרונה – הגיע למדרגת גבריאל המלאך, כל הכבוד. גבריאל הוא אחד שמתגבר על היצרים שלו – התגברות בקדושה, אש קדש שדוחה אש. אבל מי שבדרגת השכינה, כמו משה רבינו ש"שכינה מדברת מתוך גרונו" ו"אשר ידעו הוי' פנים אל פנים" הוא ודאי בדרגת האש הכי גבוהה, "אש אוכלת אש".

כל זה הקדמה לפסוק יפה ביחזקאל. קודם כל, אמרנו שכל מה שיש כאן הוא משחק של 13 ו-7. אש ר"ת אכילה-שתיה, וממילא ר"ת שני חלקי הפסוק, "אכלו... שתו...". אש היא כפולת 7, 7 פעמים 43 (שתי אשות כבר עולה ז"פ אלהים). בשתי המלים "אכלו... שתו" הר"ת (אש) הם כפולת 7, ובמה שנשאר – כלו עולה 7 פעמים 8 ו-תו עולה 7 פעמים חן – הכל כאן כפולות 7. הר"ת של "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" – אש הנ"ל ועוד דור (ז פעמים 30) – עולה ז פעמים חכמה, מספר מאד חשוב. אפשר מראשי התיבות לעשות את המלה אדרוש מלא – המלה הזו מופיעה בתנ"ך? פעם אחת, ביחזקאל כ, מ. פסוק חיובי, של בית המקדש השלישי – פסוק של אש המערכה שהזכרנו: "כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם א-דני הוי' שם יעבדֻני כל בית ישראל כֻלֹה בארץ [רמז ש"כל יושביה עליה" – יחזקאל נבא בבבל, אך מנבא בפסוק הטוב הזה שכל עם ישראל יעבוד את ה' במקדש השלישי, כולם בארץ ישראל.] שם ארצם [לשון נופל על לשון בין 'ארץ' ל'ארצם', כפי שכתוב שארץ לשון רצון.] ושם אדרוש את תרומתיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם". הדרישה כאן היא שם נרדף לרצון – ה' דורש ורוצה את התרומות, שלפי המפרשים היינו כל הקרבנות, גם האכילה וגם השתיה. מאד יפה שהמלה הזו, שמופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, היא ראשי התיבות של "אכלו רעים שתו ושכרו דודים", ז"פ חכמה. בגימטריא של "אדרוש את תרומותיכם" ממוצע כל מלה הוא 26 ברבוע – מחזיר את ה-7 ל-13. כמו שה' דורש את התרומות שלנו בבית המקדש, שהן הקרבנות, כך כנראה הוא בכלל דורש תרומות – צריך לתרום, צריך לתרום לגל עיני, ולכל המטרות הטובות של הבאת הגאולה.

אם כבר התחלנו את הפסוק, נראה עוד כמה רמזים – המשחק של 13 ו-7 בתוך הפסוק הוא ממש פלאי. ראינו שראשי התיבות הם כפולת 7. מה סופי התיבות? עולים 98, לא רק כפולת 7 אלא 7 ברבוע, פעמיים 49, 7 פעמים דוד (מתאים למלה האחרונה, "דודים", שאפשר לומר דוִדים – כמה דוידים יש כאן? 7).

עוד תופעה שראויה לציון (אף שאינה 7) – היחס המספרי בין "רעים" (יחו"ע) ל"דודים" (יחו"ת). דודים עולה 64, 8 ברבוע, מספר מושלם. רעים שוה 320, פי 5. זו כוונה מפורשת באריז"ל, בסוד של שך דינים – ה גבורות, שכל גבורה היא דין, וה"פ דין עולה שך. צריך להמתיק עם חמש אלפין, ואז נעשה שכה, ה"פ שם א-דני. מכוונים זאת ב"א-דני שפתי תפתח" – ספר שעומד לצאת לאור – להמתיק את הדינים כל פעם לפני התפלה. הזמן הכי מתאים וחשוב לכוונה הזו – צריך להוסיף בספר – הוא יום כיפור, שיש בו חמש תפלות, כך שממתיקים את הדין חמש פעמים, המתקת חמש גבורות. אם כן, המתקת כל הדינים היא בפסוק הזה. ברור ש"אכלו רעים שתו ושכרו דודים" לא דינים קשים אלא המתקה. "לאכול ולשתות ולשמוח" – אם אדם כועס שלא יאכל, קודם להמתיק את הדין, האכילה והשתיה הם כדי להמתיק את הדינים. רואים כאן ש"רעים" היינו כפולת ה-דין המקורי, ה"דודים". ודאי דברנו על כך שבשיר השירים הזוג הם דוד ורעיה. החתן-הדוד על שם "דודים", יחו"ת, והכלה-הרעיה היא על שם "רעים", יחו"ע, יותר גבוה. איפה כתוב בקבלה שהכלה ב-יה והחתן ב-וה, הפוך ממה שהייתי חושב? זו הכוונה של הוא ו-היא בתקוני הזהר. אם אני מוסיף א – כתר – מעל שם י-ה-ו-ה, כשאני קורא מלמטה למעלה (ויש א גם בדעת) אז קודם יש הוא, הזכר ב-וה, ואחר כך י-ה מלמטה למעלה נקרא היא. מתאים כאן שהכלה היא בעלת המוחין והחתן בעל הרגש והמעשה – זיווג משיחי, ואפילו יותר ממשיח, ש"נקבה תסובב גבר" לגמרי, "אשת חיל עטרת בעלה".

אולי רמז אחרון חביב, נראה עוד משהו: דברנו לאחרונה על 'חתך זהב', היפי המושלם, האסטטיקה שה' טבע בטבע וגם בתורה. ב"אכלו רעים" יש 8 אותיות וב"שתו ושכרו דודים" 13 אותיות (אף שכפולת 7). אולי הייתי רוצה שיהיה 7 ו-13 (היפוך היחס), אבל יש 8 ו-13 שהם חתך זהב. בכל חתך זהב המספר הקטן הוא למעלה, מהגלגלת עד הטבור, ומהטבור עד סוף הרגלים המספר הגדול. זה עיקר הסוד בגוף של חתך זהב. יש "איש האלהים" – "מחציו ולמעלה 'אלהים' מחציו ולמטה 'איש'" – המספר הקטן הוא חלק האלקים והגדול הוא חלק האיש. מתאים כאן שה-8 הוא החלק העליון (יחו"ע) וה-13 החלק התחתון (יחו"ת). יש כאן דגש גם במספר המלים – ב"אכלו" יש פועל אחד ואילו ביחו"ת צריך שני פעלים, "שתו ושכרו". בפעלים היחס הוא א-ב, תחלת הסדרה, ובמלים הוא ב-ג, המשך הסדרה. אחר כך יש בתוך "שתו ושכרו דודים" יחס של 3-5 בין הפעלים ואחר כך יחס 8-5 בין שני הפעלים ל"דודים". יש עוד – תן לחכם ויחכם עוד – גם עוד 13 ו-7 וגם עוד חתך זהב בביטוי.

רק במלה "ושכרו" – השרש, שכר, הוא כפולת 13, אבל בתוספת שתי הווין, "ושכרו", כפולת 7. אמרנו כבר שב"אכלו... שתו..." יש 3 כפולות 7, וכשמוסיפים "ושכרו" עוד פעם כפולת 7.

הדבר הפשוט שעיקר השתיה הוא 7, קשור למאמר חז"ל "'ואכלת' זו אכילה, 'ושבעת' זו שתיה" – שובע לשון שבע, יש משהו בעצם של שבע בתוך השתיה.

נקרא עוד כמה שורות:

וכמ"ש אכלו ריעים תרין רעין דלא מתפרשין אכלו ריעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא [ס"ת של "שתו ושכרו דודים" כפולת 13, התכללות של 13 בתוך ה-7.], והיינו שע"י אכילה ממשיכים אלקו' בבחי' ריעים שהוא בחי' חו"ב תרדל"מ, וכדי שיומשך למטה [האוכל ואינו שותה אכילתו דם, לא נמשך לאיברים, ולכן צריך לשתות.] דהיינו בבחי' זו"ן [ו-ה.] זהו ע"י שתי' שפעולת השתי' שממשיך אותו בכל האברים, והיינו ע"י מעשה המצות [כדרשת חז"ל בקהלת.], כי מעשה המצות ממשיכים אלקו' בבחי' זו"נ כי רמ"ח מצות הם רמ"ח אברים דמלכא שהוא בחי' ז"א [איך ז"א הוא רמח? בז"א מיסודו יש ט ספירות. האריז"ל אומר על ספר יצירה ש"עשר ולא תשע" היינו דווקא בעולם התהו, אבל בעולם התיקון יש גם פרצוף של תשע וגם פרצוף של אחד עשרה. עיקר הפרצוף של תשע הוא ז"א, כי המלכות היא פרצוף בפני עצמו. כל אחת מ-ט הספירות דז"א מתכללת, אז יש טפ"ט,] כי טפ"ט הוא פ"א ורת"ס הוא רמ"ג [אברם] וה"ח המגדילים הוא רמ"ח [אברהם], והיינו שהמצות הם בבחי' אברים חיצונים [רמח לא כולל את האברים הפנימיים – מח-לב-כבד. אבר הוא דווקא שיש בו עצם – כמו ביחזקאל, עצם-גידים-בשר-עור – ולא כולל את האברים הפנימיים, שאין בהם עצם.], ולכך [המצוות המעשיות] ממשיכים אוא"ס בבחי' ז"א [למטה, יחסית חיצוניות. יש כלל גדול בקבלה שכל פנימיות היא מוחין וכל חיצוניות היא מדות.], כי תורה היא בבחי' אברים הפנימי' שהוא בחי' מוח ולב שאינו נמנה בכלל הרמ"ח אברים ולכך אינו נמשך ע"י התורה כ"א בבחי' מוחין שהוא בחי' חו"ב והיינו להיותם בבחי' אברים פנימי', אבל המצות הם בבחי' אברים חיצונים וזהו שהמצות הן תחת הזמן דוקא [היות שהמצוות למטה, בעשיה, לכל מצוה יש זמן אבל התורה למעלה מהזמן, אפשר ללמוד תורת עולה גם בלילה ובחו"ל וכאילו הקרבת עולה, כפי שיסביר בהמשך. התורה מעל הזמן והמצוות בזמן. זה גם גדר חשוב של ההבדל בין י-ה ל-וה. וה מוטמעים בזמן – העולם נברא בששה ימים, ו שבשם. י-ה הם למעלה מהזמן, סוד התורה שקדמה לתורה אלפיים שנה – "אאלפך חכמה" ו"אאלפך בינה", לא בדיוק זמן. (אז למה לא לומדים מקרא בלילה?) אומרים שבמקרא לבד יש קצת התעוררות דין, אם לא לומדים יחד עם תורה שבעל פה. אפשר ללמוד מקרא יחד עם איזה פירוש. בתורה שבכתב לבד, דברנו על כך לאחרונה, יש אפילו קצת ישות – הר סיני, לא מדבר סיני. כשמחברים אותה עם תורה בעל פה יש בטול מוחלט. בלילה מפחדים מדין. אבל על כל הדברים האלה יש מי שאומר שבארץ ישראל זה לא שייך – אפשר להצטרף לאלה שאומרים ככה... כתוב "ארצם", "כֻלֹה בארץ" – כתוב כאן 'כולו' ב-ה, בכתיב זה 'כלה', נקבה, ובקרי זה כולו, לשון זכר, יש יחוד. כש"כלה בארץ" ה' רוצה אותנו, וכשה' רוצה אותנו אפשר גם לקרוא מקרא.]

השלמות (בצהריים, בחזור מניחום אצל דניאל שליט):

אפשר לכתוב קונטרס על "אכלו רעים שתו ושכרו דודים". נוסיף כמה רמזים (כדאי לשלב במקום):

אמרנו שרק ראשי התיבות של שני חלקי הפסוק – "אכלו... שתו..." – הם אש, כפולת 7. כל שאר הפסוק הוא לא רק כפולה של 13 אלא כפולה של בן – בן במשולש.

על "אדרוש" עם ו, פעם יחידה בתנ"ך, יש מסורה – כתוב ל על המילה, "לית". המלה היא כפולה של 7, אבל במספר סידורי היא 52, כפולת 13. במספר קטן אחרון היא 7.

הזכרנו שבחלק הראשון יש (לא 7 אותיות אלא) 8 אותיות ובחלק השני יש 13 אותיות. יחד יש 21 אותיות – כפולת 7, שלש פעמים 7 (משולש 6, אפשר לצייר כמשולש).

"אכלו רעים" לחם גם כפולת 13 ו"שתו ושכרו דודים" יין כפולת 7, כמובן. החידוש ש"אכלו רעים" לחם עולה תנה, כפולה גם של 13 וגם של 7. זאת אומרת שהכל יחד – אכלו רעים לחם שתו ושכרו דודים יין – הוא כפולת 7, ובאמת יש בכך 7 מילים.