מי השילוח – תולדות

כ"ד מר חשון, ה'תשמ"ג, שובה ישראל ירושלים עיה"ק

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ניגנו "אלי אתה".

נלמד קצת ממי השילוח לפרשת השבוע, תולדות.

צוואת דוד לשלמה – שלמות עבודת ה'

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב אם תדרשנו ימצא לך,

איפה זה כתוב, מי זוכר? מי אמר למי אם תדרוש לה' הוא ימצא לך? בספר דברי הימים זו צוואת דוד לשלמה קודם לפטירתו. נסתכל שם פסוק ט, אפשר לומר שזהו הפסוק העיקרי בכל התנ"ך בענין עבודת ה', הפסוק הכי מושלם הוא הפסוק הזה – דברי הימים א' פרק כח פסוק ט – ובו צוואת דוד לשלמה בנו.

בפסוק כאן יש שבעה פרטים, שהם תיקון שבעת המלכים שמתו, נקרא תיקון עולם התהו. מי שמתקן אותם? מלך הקדושה, שלמה המלך. בפסוק כאן כולל את כל סודות תיקון השבירה. תחלת השבירה היא מספירת הדעת[ב], ומספירת הדעת עד ספירת המלכות יש שבעה מלכים, כולם בבחינת מלכות[ג]. כל השבירה היא מסוד המלכות. יש שבעה מלכים שמתו ותיקון כולם כתוב בפסוק כאן.

דוד אומר לשלמה לפני פטירתו "ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש הוי' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אם תעזבנו יזניחך לעד". פסוק כל כך חשוב בתנ"ך, מהפסוקים החשובים ביותר, שכדאי ללמוד את הפסוק בעל פה. הפסוק הזה חשוב כמעט כמו "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". בפסוק הזה כולל את כל עבודת ה', יותר מכל פסוק אחר בתנ"ך. תיקון כל שבעת המלכים שמתו.

תיקון שבעת המלכים בצוואת דוד

יש כמה דברים בסודות של הפסוק. קודם כל יש כאן שבעה דברים: "דע את אלהי אביך", כנגד ספירת הדעת, כנגד בלע בן בעור המלך הראשון שמת בסוד שבעה מלכים, שבירת הכלים שבעולם התהו.

אחר כך על "ועבדהו" כתוב שני דברים – "בלב שלם ובנפש חפצה", שיש "עבדהו בלב שלם" ויש "בנפש חפצה". "עבדהו בלב שלם" הוא בסוד "דברו על לב ירושלים"[ד], לב שלם, ואילו "נפש חפצה" הוא בסוד "ונח מצא חן בעיני הוי'"[ה] – ראשי תבות נפש חפצה. אחד הביטויים העיקריים בתנ"ך שהוא בסוד תרי"ג מצוות התורה, שכן תריג עולה נפש חפצה, ראשי תיבות "נח מצא חן בעיני הוי'". הכלל של כל המצוות הוא הכיסופין והחפץ, "חפץ חסד", בהן אדם מתקשר לריבונו של עולם על ידי קיום המצוות. כל תרי"ג מצוות התורה נקראות נפש חפצה. אחר כך "כי כל הלבבות דורש הוי'" כנגד התפארת; אחר כך "וכל יצר מחשבות מבין" הוא כנגד הספירות נצח והוד, שנקראות "כליות יועצות"[ו], מקור המחשבות. כל המחשבות באות מהכליות.

שוב, סדר שבעת המלכים הוא כך: המלך הראשון בלע בן בעור הוא כנגד דעת, השני הוא יובב כנגד חסד, החסד כאן כתוב שלישי כיון שבעולם התיקון החסד מתגלה אחרי הגבורה, שמדעת מתוקנת יוצאת גבורה, יראת שמים בשלמות. לכן כתוב "ועבדהו", עבודה היא תמיד בקו השמאל, גבורה. קודם "בלב שלם", שלמות היראה, כמו שדורשים על ירושלים[ז], ש"דברו על לב ירושלים" היינו שלמות היראה. אחר כך "נפש חפצה" הוא "חפץ חסד", הכיסופים, המלך יובב שבחסד. חושם הוא המלך של הגבורה. אחר כך בא הדד בן בדד, מלך התפארת, והתיקון שלו הוא "כי כל לבבות דורש הוי'". אחר כך בא שמלה ממשרקה שכולל נצח והוד יחד. לכן כתוב "כי כל יצר מחשבות מבין". "יצר מחשבות" היינו "כליות יועצות", נצח והוד, ו"מבין" הוא בסוד הבינה שמתפשטת עד ההוד, כמו שכתוב ש"בינה עד הוד אתפשטת"[ח].

מה שצריך להבין כאן במיוחד הוא "אִם תדרשנו ימצא לך", שהוא בסוד "שאול מרחובות הנהר". היסוד מושרש באמא שנקראת "אִם" ועל כך כתוב בסדר המלכים ש"שאול" שכנגד היסוד הוא "מרחובות הנהר" כנגד אמא[ט], "אִם".

דרישת ה' – התבוננות

"אם תדרשנו", דרישה זו התבוננות. בחסידות מוסבר שכל פעם שכתוב "דרישה" הכונה להתבוננות. יש דרישה מלמטה למעלה, "אם תדרשנו ימצא לך", ויש דרישה מלמעלה למטה, "כי לבבות דורש הוי'", מה שה' דורש אותנו. זאת בסוד יסוד אמא שמסתיים בתפארת דז"א[י]. "אם תדרשנו ימצא לך" כנגד היסוד ממש. שתי הדרישות כאן הם בתפארת וביסוד. מה שכתוב "כי לבבות דורש הוי'" הוא כנגד תפארת, ומה שכתוב "אם תדרשנו ימצא לך" הוא סיום התפארת, "יסוד סיומא דגופא"[יא]. אחר כך ההמשך, מלכות, נקרא בעל חנן בן עכבור שעל זה כתוב "אם תעזבנו יזניחך לעד". זהו התיקון של שבעת המלכים והכל נתקן על ידי צוואת דוד המלך לשלמה בנו.

תיקון המלכים על ידי דוד ושלמה. התיקון השלם הוא על ידי שלמה, מלשון שלמות. כח התיקון בא מדוד אבל פועַל התיקון נמצא אצל שלמה, כמו כח ופועל. שאול הוא היכולת. יכולת התיקון באה משאול. אלו שלשה מושגים – יכולת, כח פועל.

כתוב בפירוש בכתבי האריז"ל[יב] ששאול המלך קשור במיוחד ל"שאול מרחובות הנהר", הוא ניצוץ שלו. זה נקרא יסוד שלפני המלכות בקדושה. הוא כמו התכוננות, לכן הוא בבחינת יכולת – יכולת היא "כל" – "כל" הוא יסוד ובתוך המלכות יש כח ופועל. שאול הוא מלכות היסוד, יכולת, ואחר כך בתוך המלכות ממש יש כח ופועל, דוד ושלמה.

יסוד	יכולת	שאול
מלכות	כח	דוד
פועל	שלמה

רואים מההמשך "ראה אתה כי הוי' בחר בך לבנות בית למקדש חזק ועשה"[יג], זהו הפועל. גם דוד רצה לעשות, ההתעוררות היא הכח, אך הפועל של בנית הבית נמצא אצל שלמה.

"חזק ועשה" – שלמות המלכות

"חזק ועשה" הוא ביטוי שמופיע רק כאן. כשמשה רבינו צוה את יהושע הוא אמר לו "חזק ואמץ"[יד], וכשדוד מצוה את שלמה הוא אומר לו "חזק ועשה". בכל התנ"ך יש "חזק ואמץ" וכאן יש "חזק ועשה", מדגיש מאד את כח העשיה. "חזק ואמץ" יכול להיות כח לפני הפועל וכאן "חזק ועשה" שמדגיש את העשייה.

"חזק ועשה" עולה בגימטריא מלכות. שלמות המלכות בפועל, מלכות שלמה המלך. מלכות בפועל, בנין בית המקדש. בית הוא מלכות ובנית הבית היא "חזק ועשה", בחינת שלמה המלך, ודוד מעניק את הכח לזה. היכולת שישנה לפני דוד היא שאול וכולם בסוד תיקון שבעת המלכים.

כמה מלים יש כאן בצוואה? מהמלה "דע" עד סוף הפסוק יש 26 מלים, בסוד שם הוי'. מהן שתי האותיות הראשונות? דע. מהן שתי האותיות האחרונות? עד במלה "לעד". בהתחלה דע ובסוף דע בסדר הפוך. אפשר ללמוד את הפסוק הזה הרבה שנים. הפסוק הזה הוא כמו "שמע ישראל".

לעניננו כאן, שייכות המלים "אם תדרשנו ימצא לך" היא לתיקון שאול מרחובות הנהר, מלך היסוד של עולם התהו.

לחיים לחיים!

ענין המציאה שייך לספירת היסוד

כאן בעל מי השילוח אומר דבר חשוב מאוד, שזהו כלל בכל התורה: ענין הדרישה והמציאה, לדרוש ולמצוא. בביטוי כאן יש מלת מציאה. דרישה ישנה גם בתפארת, "כי כל לבבות דורש הוי'", אבל מציאה היא דוקא כאן – "אם תדרשנו ימצא לך". דרישה היא הקשר בין תפארת ליסוד, ביסוד יש גם דרישה וגם מציאה.

למה מציאה שייכת ליסוד דוקא? כתוב "מצא אשה מצא טוב"[טו], מציאה על פי קבלה שייכת ליסוד, תיקון הברית נקרא מציאה. אפילו הפסוק "החכמה מאין תמצא"[טז], מציאת החכמה נקראת יסוד אבא, מקור כל היסודות, ושם ישנה מציאת ההברקה המבריקה על השכל. מציאת החכמה היא סוד "ברק המבריק"[יז], יסוד אבא, המציאה הראשונה. כל מציאה היא בסוד היסוד.

כאן כתוב "אם תדרשנו ימצא לך", רק שכאן מסביר דבר עמוק, שבתוך היסוד עצמו, הדרישה והמציאה הן על דרך אברהם ויצחק. לפי מה שמסביר כאן הדבר קשור בסוד הלידה. "תֹלדות" – מלשון לידה – "יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"[יח], לידה קשורה ביסוד, וביסוד יש חסדים וגבורות. אברהם ויצחק הם בבחינת היסוד וענינם נקרא דרישה ומציאה – "אם תדרשנו ימצא לך". כל החסדים והגבורות נמשכים מאמא, "אם לבינה תקרא"[יט], "אל תקרי 'אִם' אלא 'אֵם'"[כ]. "שאול מרחובות הנהר", התרחבות הבינה.

אברהם ויצחק – דרישה ומציאה

הדרישה הוא אברהם אבינו ע"ה והמציאה הוא יצחק,

זהו כלל גדול מאד בכל התורה ועבודת ה'. דרישה היא הכיסופים. "נפש חפצה" היא כיסופים, רק שזו המשכת נפש חפצה בתוך היסוד.

ידוע שיש שתי מדרגות של כסף. הרי ישנם שבעה סוגי מתכות[כא] – כסף הוא חסד, זהב הוא גבורה, נחשת תפארת, בדיל נצח, עופרת הוד וכסף חי (כספית) הוא יסוד, ברזל הוא מלכות. רואים שכסף מופיע פעמים, כסף שבחסד וכסף חי, כספית, שביסוד. חסד עצמו הוא "נפש חפצה", "חפץ חסד", ואילו כסף שנשפע ביסוד נקרא "תדרשנו", ממטה למעלה, הכיסופים שביסוד ב"צדיק יסוד עולם"[כב].

שוב, דרישת ה' אותנו היא בסוד התפארת, אבל מה שהצדיק דורש את ה', "ועמך כֻלם צדיקים"[כג], הוא החסדים שביסוד, כסף חי. זה נקרא אברהם אבינו, בסוד החסד ואילו מציאה היא סוד הגבורה וזהו עיקר החידוש. שדרישה היא חסד אינו חידוש כל כך, כיון שחסד הוא תשוקה וחפץ, "חפצה". החידוש המשמעותי הוא שמציאה היא סוד הגבורה.

תשוקת אברהם לגילוי האלקות

כי ענין אברהם אבינו היה שהיה משתוקק תמיד לדברי תורה מאד מאד ושיתפרסם בעולם כי הש"י מלך עליהם,

כל חיי אברהם אבינו הם תשוקה לגילוי ופרסום האלקות. דברי תורה הכוונה לאור ה', "תורה אור"[כד]. תורה הכונה אלקות שניתנת לפרסום. התורה היא ה', "אורייתא וקב"ה כולא חד"[כה]. החידוש של התורה הוא שיש בה אותיות ואחיזה ועל ידי כך ניתן לפרסם את ה' בעולם. זו הכונה במלים "דברי תורה". אברהם השתוקק לגלות ולפרסם דברי תורה בכדי שיהיו לו כלים ואותיות לפרסם אלקות בעולם, שה' יתברך מלך עליהם.

וזאת הוא מדות האהבה [זו אהבת ה', שמשתוקק תמיד לפרסם אלקות בעולם].

תכיפות גילוי האהבה להגעת היראה

ומדות יצחק הוא מדות גבורה, היינו אחר שנתברר זאת וירד התגלות הש"י בעוה"ז, וזאת יקרא גבורה כמו דאיתא בגמ' (מגילה לא:) כך שמע משה מפי הגבורה,

כאן יש חידוש גדול. בלשון החסידות נקרא 'דערהער'[כו]. גבורה היא פחד, "פחד יצחק"[כז]. לאחר שישנה התגלות בעולם ההרגש של מדת הגבורה יוצר פחד ויראה – "למען תהיה יראת הוי' על פניכם לבלתי תחטאו"[כח], כל זמן שאין גילוי נצרכת תשוקה בכדי להמשיך את הגילוי, ברגע שיש גילוי נוצר מיד פחד.

כאן מסביר כלל גדול בעבודת ה'. אהבה היא קודם להתגלות. יראה אותיות ראיה. ברגע שיש התגלות, ראיה, מיד המציאה שנוצרת היא יראה, פחד, מדת הגבורה. לכן לאחר מתן התורה משה שמע "מפי הגבורה"[כט]. אחרי שישנה התגלות מתגלה גבורה. התשוקה לגילוי היא אהבה, אבל ברגע שיש התגלות מתגלה גבורה, מדת יצחק.

התשוקה לגילוי והגילוי עצמו הם סוד החסדים והגבורות שבתוך היסוד, המשפיע, שם מחוברים יחד. "אם תדרשנו ימצא לך". בתוך היסוד יש דרישה ותשוקה שמגיעות מהאהבה, וגם המציאה שזוהי היראה הבאה מההתגלות. ברגע שישנה התגלות ישנה יראה. לכן מובן מדוע אברהם קודם ליצחק – קודם ישנה דרישה ורק אחר כך מציאה.

יצחק - גילוי תשוקת חיי אברהם בעולם

ויצחק היה נקרא גבורת הש"י בעולם.

ענינו של יצחק הוא גילוי. על פי פשט הנס הכי גדול שה' עשה לאברהם הוא עצם לידת יצחק. יצחק אבינו הוא עיקר ההתגלות של כל תשוקת אברהם, להמשיך אלקות ולפרסם אחדותו יתברך בעולם. עיקר ההתגשמות הוא ביצחק עצמו, שהוא עיקר התגלות אלקות על ידי כל תשוקת חיי אברהם.

אם כן, יצחק עצמו הוא עיקר מדת הגבורה. "מפי הגבורה" הוא כמו 'מפי יצחק'. יצחק עצמו הוא הגבורה. ההתגלות בפועל זו המציאה, גבורה.

גם בפסוק "דרשו הוי' בהמצאו"[ל] יש דרישה ומציאה, אבל יש חידוש בפסוק הזה על פני הפסוק שמביא כאן. לפי מה שמסביר כאן קודם יש דרישה ("אם תדרשנו") ורק אחר כך מציאה ("ימצא לך", ואילו בפסוק "דרשו" יש מציאה גם כשיש דרישה. אפילו שה' נמצא עדיין צריך לדרוש אותו, שאחר המציאה עדיין ישנה דרישה.

עד כאן הסביר שיש דרישה ואחר כך מציאה. מה שיסביר בהמשך הוא שגם אחר המציאה יש דרישה נוספת, גבוהה יותר וזהו "דרשו הוי' בהמצאו".

כח הבן מכח האב

וזהו שאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו' היינו תולדות יצחק אבינו [מהם תולדות יצחק אבינו?] הוא פרסום התגלות הש"י בעוה"ז [ההתגלות שאברהם אבינו השתוקק לה היא "יצחק בן אברהם", ש"תולדות יצחק" פרושו פרסום אלקות והוא נפעל על ידי אברהם, הדרישה וההשתוקקות שלו], אברהם הוליד את יצחק היינו על ידי תשוקת אברהם היתה זאת, כי התשוקה הוא מדות אברהם,

הוא מסביר את ההבדל בין שני הביטויים. "יצחק בן אברהם", הולדת יצחק היא גילוי בחינת אברהם, גילוי אלקותו בעולם. ומי עשה זאת, מי גרם שיתאפשר? "אברהם הוליד את יצחק". זו הנקודה הראשונה.

חידוש אמתי מגיע על ידי תשוקה

וכן כל דברי תורה אמיתיים אין להם הולדה רק אחר גודל תשוקה שישתוקק האדם להם,

הוא אומר כאן דבר חשוב מאד, כלל גדול מאוד בעבודת ה'. אדם לא יזכה אף פעם לחדש דבר אמתי אם הוא לא מגיע אחרי השתוקקות גדולה. גם מה שרבי נחמן כותב, וגם בחב"ד הוא ענין ההתבוננות.

דרישה בחב"ד הכוונה להתבוננות[לא]. בהקדמה לשער היחוד מסביר אדמו"ר האמצעי את הפסוק "בכל לבי דרשתיך"[לב] ואומר ששרש עבודת ההתבוננות הוא הפסוק הזה. לכן בפסוק כתוב כתוב "אם תדרשנו", כי שרש הדרישה הוא "אם", התבוננות. עיקר ומקור הדרישה בחב"ד היא ההתבוננות.

הדרישה אצל רבי נחמן היא השתפכות הנפש, תפלה. יש דרישה של רגש אהבה, שאדם רוצה ומשתוקק לדבר מה. כל ענין חסידות חב"ד הוא שהתשוקה היא כח מניע להתבוננות. זו התשוקה הגדולה ביותר ולכן דורש את ה' – "בכל לבי דרשתיך". ויש ביטוי פשוט לתשוקה, תפלה, כשיש תשוקה בלב.

הכלל הוא שאצל אדם לא יתחדש ולא תמצא שום מציאה ללא דרישה. דרישה הכונה להשתוקקות העצומה של אברהם אבינו. זה כלל חשוב. "מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן אתה שומע לאו". חידוש תורה אמתי בא לאחר תשוקה גדולה ומה שמחדשים דברי תורה ללא תשוקה הוא ללא אמת ועומק.

בחסידות חב"ד מוסבר שאדם לא יחדש דבר חדש באמת בלי השתוקקות רבה ורצינות בדבר, וענין זה שייך גם לדברי החולין. אין חידוש סתם כך אפילו בלעומת זה. יש מאמר של רבי הלל שמסביר באריכות שלא תהיה המצאה חדשה בלי השתוקקות גדולה. כמו שאומרים "הם רצים ואנו רצים... ואנו רצים לחיי העולם הבא"[לג].

תשוקה לגילוי ה' מולידה חדושי תורה

השאלה היא לְמה האדם משתוקק. אנחנו משתוקקים לגילוי ה' בעולם. ומה מתחדש על ידי זה? חידושי תורה. חידוש תורה אמתי בא מתשוקה לה', לא מרצון להיות גאון. כל ענין התורה הוא היכולת והכלי לגלות את ה' בעולם. מי שמשתוקק באמת לגלות את ה', אברהם, יתחדשו לו חידושי תורה שהם כלים לגילוי אלקות בעולם. בלי זה לא יתחדש שום דבר אמתי בתורה.

מכאן אנחנו לומדים דבר גדול נוסף, שעיקר הענין של חידוש תורה הוא רק אם יש גילוי אלקות. אם אין גילוי אלקות לא נחשב חידוש תורה.

[נפסיק כאן, נמשיך בפעם הבאה].

וזה ג"כ ענין הגמרא (בבא מציעא מד.) מתני ליה רבי לר"ש בריה בילדותיה הכסף קונה את הזהב, ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף. היינו כי בילדות של האדם יש לו גודל תשוקה וחמדה לד"ת ועי"ז קונה את הזהב היינו דברי תורה לאמיתם יקראו בשם זהב, וכסף היינו תשוקה וכסיפה. אבל בזקנה צריך האדם לבקש שלא יוסר ממנו החשק לד"ת כי לעת הזקנה כל כחות התשוקות של האדם מתחלשין, ע"כ שינה לו הזהב קונה את הכסף, והוא תפלה שהתפלל לה' שעל ידי ד"ת יבא בלבו חשק להוספת עוד ד"ת, והוא למשל לאדם ששבע מאכילה ואעפ"כ אם בא לפניו מאכל טוב המאכל הזה ממשיך לו תאוה וחשק לאכול יותר, וכן הוא הענין בד"ת וזה שאנו מתפללין בכל יום והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו, היינו שימתקו לנו הד"ת שיהיה לנו בכל פעם תשוקה יותר אליהם. וזה פירוש הפסוק (יואל ב כו) ואכלתם אכול ושבוע, וכפילת הלשון מורה ע"ז דעל ידי האכילה יבא לך חמדה יותר והוא למשל לד"ת כמו שנתבאר.