בְּמִסְפַּר סִדּוּרִי יוֹדֵעַ עוֹלֶה לו, בְּסוֹד "אֵלֶּה" – ו פְּעָמִים ו מִדּוֹת שֶׁבַּלֵּב [בסוד הפסוק "מי ברא אלה"[קסח] – מי זו הבינה[קסט] וממנה יצאו אלה מדות]. הַכֹּל עוֹלֶה [במספר סדורי] כֹּחַ, בְּסוֹד "כֹּחַ מַעֲשָׂיו" שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

זהו כח המלכות, ב פעמים יד, וכן פעמיים דוד. כמו כן, אלה הוא המשולש של ח ואילו כח הוא המשולש של ז. על פי הכלל בחשבון, האומר שסכום שני משולשים סמוכים הוא רבוע של הגדול מביניהם, יעלו שני משולשים אלו סד – ח ברבוע.

וְיוֹדֵעַ הַכֹּל עוֹלֶה ע, וְעִם מד שֶׁל יָחִיד הוּא, הוּא סוֹד מַדָּע [גם במספר סדורי], כְּלָלוּת סֵפֶר מַדָּע שֶׁל הָרַמְבָּ"ם ז"ל הַפּוֹתֵחַ: "יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת" רָאשֵׁי תֵּבוֹת הוי' ב"ה [כאשר המילה הבאה היא "לידע", העולה גם כן כמנין מדע].

בְּמִסְפַּר קָטָן יָחִיד הוּא עוֹלֶה הוי' ב"ה [עוד דוגמה לכך שאותיות יה לבדן כוללות את כל שם הוי']. יוֹדֵעַ הַכֹּל עוֹלֶה כֹּחַ [וזו דוגמה לכך שמדרגה עליונה – ו שבשם – נכללת בתוך מדרגה נמוכה – ה תתאה שבשם. ובפרט: הזכר נכלל בתוך הנקבה, שכן ברמז הקודם הכל עלה כח], בְּסוֹד הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל",  לֵידַת וה מֵהוּא – אִמָּא עִילָּאָה. יָחִיד הוּא וְיוֹדֵעַ הַכֹּל עוֹלֶה ס, אוֹת הַ-יה בְּסֵדֶר הָא-ב.

אין בכל הספר הזה שער כמו השער הזה, בו אנו עוברים על כל סוגי החשבונות שהבאנו בתחלת הספר, בהקדמת כללי השערים[קע].

בְּמִסְפַּר קָטָן מִסְפָּרִי שֶׁל כָּל תֵּבָה וְתֵבָה עוֹלֶה הַכֹּל יה (סוֹד יה אוֹתִיּוֹת – יה פְּעָמִים אֶחָד [במספר רגיל, כמו שלמדנו בפעם הקודמת] כַּנַּ"ל), וּבְמִסְפָּר קָטָן מִסְפָּרִי אַחֲרוֹן שֶׁל כְּלָלוּת הַמִּשְׁפָּט עוֹלֶה הַכֹּל ו, שֶׁהַכֹּל נִכְלָל בְּ-ו שֶׁבַּשֵּׁם, כַּנּוֹדָע.

כל אלו היו סוגי החשבונות השונים. כעת נחבר את כולם:

קצה, קיד, ס, יה, ו [שהם סכום המשפט כולו במספר הרגיל, הסדורי, הקטן, הקטן-מספרי והקטן-מספרי-אחרון] עוֹלֶה ב פְּעָמִים קצה [פעמיים הסכום במספר הרגיל, וכן שמן או שמים] – יה פְּעָמִים הוי' – בְּסוֹד "כִּי בְּיָהּ הוי' צוּר עוֹלָמִים".

בכתבי רבי אברהם אבולעפיה כתוב בפרוש[קעא], שסוד הפסוק הזה הוא יה פעמים הוי'. הוא כותב ש-יה פעמים הוי' עולה שמים ו-יה פעמים אלהים עולה ארץ.

הממוצע של כל חמשת המספרים הללו הוא ג פעמים הוי' [עח], שהוא מספר הקשור עם "שם בן יב"[קעב] אותיות של ברכת כהנים [על שלש האזכרות שבה]. כמו כן הוא עולה לחם, וכתוב שבמילה לחם יש חמש משמעויות של צרוף – לחם, מלח, חמל, מחל, חלם – מתוך שש האפשריות, והם כנגד חמשת המדרגות של החשבון שהבאנו.

וְהוּא ג פְּעָמִים עַיִן [רמז שקשור עם סוד הקשת, בעלת שלש הגוונים העיקריים – עין בלשון הקדש הוא צבע[קעג] – הנראית בשמים], בְּסוֹד "עֵין הוי' אֶל יְרֵאָיו", וְ"עֵינֵי הוי' אֶל צַדִּיקִים".

היחס בין ג העיניים שיש כאן הוא בסוד 'שלם וחצי' – עין אחת ושתי עיניים – והוא רמוז בשני הפסוקים הללו. העין האחת היא עין המלכות, הנקראת "עולמתא שפירתא דלית לה עינין"[קעד]. מבואר בכתבי האריז"ל[קעה], שאמנם שתי עיניים אין לה, אבל עין אחת יש לה. יש לה ה גבורות, שכל אחת מהן היא כנגד שם הוי' אחד, ואם כך – ה פעמים שם הוי' עולים עין. לעומתה, לפרצוף זעיר אנפין יש שתי עיניים, ה חסדים ו-ה גבורות [לפעמים הפסוק "עין הוי'" מיוחס אל מקום אחר, גבוה יותר מאשר הפסוק "עיני ה'"].

וְהוּא "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ" – "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב" – [שהן אותיות] לֵב מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא "אֹהֵב שָׁלוֹם", גִּלּוּי "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַהוי'" ב"ה, בִּבְחִינַת "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", לְהַמְשִׁיךְ "כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ",

הפרוש בחסידות[קעו] לפסוק זה הוא, שה' נתן את הארץ לבני אדם במטרה להמשיך את השמים על הארץ, כדי שנמשיך את גלוי שם הוי' בארץ. הארץ מצד עצמה שייכת אל שם אלקים, אבל לבני אדם ה' את התפקיד להמשיך אליה את גלוי שם הוי':

בְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת תִּקּוּן הַכֹּל בְּסוֹד "יָחִיד הוּא וְיוֹדֵעַ הַכֹּל".