תכלית הבריאה – שטות דקדושה

בע"ה

כ"ו טבת תש"נ – שכם

שיעורים במאמר באתי לגני תשי"א

מאמר באתי לגני אות ה'

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב את אות ה' במאמר ד"ה באתי לגני תשי"א. בשיעור התבארה הנקודה שתכלית בריאת העולם אינה בשביל עולמות עליונים, כי עניינם העלם וגילוי, אלא עולם הזה התחתון, בו שייכת עצמותו יתברך, כי בו עובדים באתהפכא ואתכפיא ובשטות דקדושה.

א. תכלית הבריאה לא בשביל עולמות עליונים של גילוי ההעלם

תכלית העולם אינה בשביל גילוי ההעלם

פרק ה:

הרבי מתחיל לצטט-להביא את הרביים לפי הסדר. עד עכשיו הוא הביא את אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי.

ה) וְהִנֵּה לֹא מִבָּעֵי [לא רק] לְהַשִּׁיטָה שֶׁמֵּבִיא אַדְמוֹ"ר הַצ"צ שֶׁגַּם הַכֵּלִים דְּאַצִי' הוּא גִּלּוּי הַהֶעְלֵם,

מה הוא אמר בפרק הקודם? שאצילות הוא גילוי ההעלם. כל גילוי העלם הוא ירידה, לכן לא יתכן שזה תכל'ס. רק העולם התחתון הוא תכל'ס, שנדמה ש"מציאותו מעצמותו"[ב] וכו'. גילוי ההעלם לא יכול להיות תכליס. מה יש בעולם האצילות? אורות וכלים, אז האורות הם ודאי גילוי ההעלם. מה לגבי הכלים בעולם האצילות? הוא אומר ש"לא מיבעי להשיטה שמביא אדמו"ר הצמח צדק", שגם הכלים דאצילות הם גילוי ההעלם, כלומר שהכלים הם לא בריאה יש מאין אלא רק אור. מהו גילוי ההעלם? אור, והדגש שהוא מדגיש כאן שפירוש המלה גילוי הוא שהוא מגלה את המקור שלו.

זו גם הגדרה מאד בסיסית מה נקרא גילוי בכל מקום. גילוי הוא לא שאני מגלה את עצמי, אלא הכוונה שאני ראיה לגבי השורש שלי, כמו שהסברנו קודם את המלה ראיה – זה נקרא גילוי. אם חושבים על פירוש המלה גילוי לא יתכן שמציאות הגילוי היא התכל'ס, בגלל שבסך הכל הגילוי הוא רק של המקור שאין בו חידוש, והוא גם רק הארה בעלמא. אי אפשר לומר שכל בריאת העולמות היא בשביל גילויים. שוב, גילוי אף פעם אינו עצמי, כל כולו הוא רק בשביל להצביע-לגלות משהו אחר, והוא עצמו רק הארה בעלמא לגבי משהו אחר שהוא ראיה עליו.

[זה ההבדל בין העלם וגילוי לבין עצם והתפשטות?] כן. כאן זה עצם והתפשטות כזאת שמראה את העצם, זה לא גילוי. זה מה שהסביר קודם, שהוא בפירוש לא גילוי, הוא לא מישהו אחר, הוא רק מגלה את עצמו, וממילא מסתיר את האחר, הוא מסתיר את השורש. זה תכל'ס, בגלל שהסתרתו את המקור, הדמיון הזה בסופו של דבר אמור להיות הראי לעצמות האמתית שמציאותו באמת מעצמותו ואין לו סבה קודמת אליו כלל.

הכלים דאצילות לגבי הרשימו הם גילוי ההעלם

הוא מעמיק: מה לגבי עולם האצילות באמת? האם כל עולם האצילות הוא בגדר גילוי, או שרק האורות הם גילוי והכלים אינם? אם הכלים הם לא גילוי אולי שם הוא התכל'ס? זה השכל כאן.

דִּלְשִׁיטָה זוֹ הֲרֵי בְּוַדַּאי אֵין הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִיל הָאַצִי' [לפי השיטה שמביא הצמח צדק, הוא כותב כאן למטה איפה לחפש את זה, מי שרוצה לראות את המקור[ג], שגם הכלים הם רק גילוי ההעלם בעולם האצילות, אז ודאי, אין על מה לדבר, ודאי שעולם האצילות הוא לא תכל'ס, שכולו גילויים] כִּי הֲרֵי זֶה יְרִידָה וְרַק גִּלּוּיִם, אֶלָּא גַּם לְהַשִּׁיטָה הַשֵּׁנִי' שֶׁמֵּבִיא שָׁם [באותו מאמר הצמח צדק מביא עוד שיטה בקבלה. השיטות האלה בקבלה זה בקבלה ראשונה, לפני כתבי האריז"ל. שם יש הספר מערכות אלקות והרקאנטי וכל מיני ספרים] שֶׁהַכֵּלִים הֵם בְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן [שגם בעולם האצילות הם בגדר בריאה], הִנֵּה מְבֹאָר בכ"מ שֶׁמָּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהַכֵּלִים הֵם בְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן אֵין הַכַּוָּנָה יֵשׁ מֵאַיִן מַמָּשׁ [מה זה "יש מאין ממש"? זה מה שאמרנו קודם[ד], "יש מאין ואפס המוחלט", שדווקא מורגש למטה, בעולם העשיה הגשמית], כ"א זֶהוּ דַּוְקָא לְגַבֵּי הָאוֹר,

רק יחסית לאור, שלגמרי דבוק במאור – הכלים לא כל כך דבוקים. כלומר, הם לא כל כך ראיה, אולי הם בגדר מופת או בגדר הוכחה. כמו שאמרנו קודם, שיש כמה מלים בשביל גילוי, הם לא ראיה גמורה, כלומר שהם לא כל כך דבוקים במאור שברגע שאתה רואה את הדבר אתה מסיק את מסקנת המקור שלו בדרך ממילא. אז זה רק יחסית לאורו שאומרים שהוא יש מאין.

מִפְּנֵי שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַכֵּלִים מֵהָרְשִׁימָה [עכשיו הוא אומר דבר שלמדנו לפני כמה ימים, שהכלים באים מהרשימו] שֶׁהִיא בְּחִי' הֶעְלֵם

ככה באמת מוסבר שם, שמי שאומר שהכלים הם גילוי ולא בריאה יש מאין סובר שיצירתם היא "מהתעבות האורות נתהוו הכלים"[ה], כמו בכתבי האריז"ל? הסברנו שהדבר באמת נכון מצד פנימיות הכלים, כלומר שפנימיות הכלים שהתהוו מהתעבות האורות הוא באמת גילוי, בגלל שזהו אור, זה מהקו, אבל חיצוניות הכלים, שהיא הממשות כביכול שלהם, באה מהרשימו, והרשימו הוא לא גילוי, הוא העלם בעצם לכאורה.

וְלָכֵן גַּם מְצִיאוּתָן הוּא בְּאֹפֶן שֶׁמְּקוֹרָם בְּהֶעְלֵם,

לכן מציאות הכלים היא באופן שהמקור, דהיינו הרשימו, בהעלם, כמו שהרשימו עצמו כולו העלם. הגילוי דומה לשורש שלו. אם השורש מצד עצמו הוא דבר נעלם אז הוא מעלים גם את השורש, בטבע, מבלי שצריך להיות שם איזה חידוש או קליפה שמסתירים ומכסים על השורש, רק היות שהוא יוצא משורש כזה נעלם גם הוא בהעלם.

וְלָכֵן לְגַבֵּי הָאוֹר הֵם כְּמוֹ בְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן [יחסית אליו], אֲבָל לְגַבֵּי הָרְשִׁימָה הֵם גִּלּוּי הַהֶעְלֵם, [אין פה פעולה מכוונת להסתיר את הרשימה, זה בדרך ממילא, כמו שהסברנו, לכן לגבי הרשימה זהו גילוי ההעלם בלבד] א"כ מוּבָן דְּאֵין הַכַּוָּנָה עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים [לכן לא יתכן שהכוונה היא העולמות העליונים],

מתן תורה – מעין עולם הבא

[אין שום דבר שהוא יש מאין, לכל דבר יש שורש, ולכן כל דבר הוא גילוי העלמו בשורש] הלשון של אדמו"ר הזקן שראינו קודם, לפני שנכנסת, היא ש"הוא לבדו בכוחו ויכולתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"[ו]. יש דבר שהוא יש מאין ואפס המוחלט ממש [שאין לו שורש?] כן, שאין לו שום שורש. רק הסברנו שמה שאין לו שום שורש כנראה שזה העצמות בעצמו, לכן באמת הוא משקף אותה.

[מה היתה ההתגלות במעמד הר סיני?] האור הוא גילויים, הדבור "אנכי"[ז] [זה לא משקף את עצמותו?] יש שם שני דברים: הפסוק אחרי מעמד הר סיני הוא "וכל העם ראים את הקֹלות ואת הברקים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק"[ח]. יש גם הרבה מאמרי חסידות על ההבדל בין שלש התופעות הראשונות ביחס לתופעה הרביעית, אחד הדברים הפשוטים בחסידות שכנגד שם הוי' – הקולות-הברקים-קול השופר-הר עשן[ט]: הקול הוא המשכה מצד החסד; הלפידים הם אש מצד הגבורה; קול השופר הוא הממוצע ביניהם שממשיך את יסוד אמא המסתיים בתפארת ז"א[י]; והר עשן הוא מלכות.

מה ההבדל בין שלשת הראשונים לבין האחרון, "אחרון אחרון חביב"[יא]? שלשת הראשונים הם רק מלמעלה למטה, רק גילויים מהשמים. אבל האחרון תופס את המציאות הגשמית של הטבע, והוא כולו העלאת הטבע וזיכוכו מלמטה. הגילוי העצמי שהיה במעמד מתן תורה, שגם כתוב עליו בתניא[יב] שהוא מעין עולם הבא מעין מה שיתגלה לעתיד לבוא, הוא בעיקר בתוך ההר עשן.

[מתי זה קורה?] ברגע שזה תופס ומגלה את ה' בתוך המציאות, כמו שגם במתן תורה ראו את הדיבור יוצא מכל עבר, מכל רוח[יג] [לעתיד לבוא יהיה יותר גדול ממעמד הר סיני? – לענין זה, לא יהיה עוד הפעם תורה חדשה?] כן, לא יהיה עוד פעם מעמד הר סיני, עוד פעם יציאת מצרים תהיה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"[יד], אבל מתן תורה לא[טו]. הגילוי של מתן תורה הוא דוגמה לגילוי של לעתיד לבוא.

[אבל לא שלעתיד לבוא יהיה יותר ממעמד הר סיני?] לא, כתוב בחז"ל שמעמד הר סיני – אפילו זה של הר עשן שתופס את התחתון ומעלה ומבעיר אותו – ש"שכינה לא ירדה למטה מעשרה טפחים"[טז], לעתיד לבוא כן תהיה ירידה למטה מעשרה טפחים. עיקר הביטוי כשאומרים ברכה, שחוזרים עליו הרבה בחסידות, הוא שתהיה "למטה מעשרה טפחים", על פי מאמר חז"ל שגם במתן תורה לא ירדה, רק שה' הרכין את השמים, את כל הרקיעים, עד עשרה טפחים. [נר חנוכה הוא למטה מעשרה טפחים] נר חנוכה באמת שייך לעתיד לבוא, הוא למטה מעשרה טפחים דווקא.

[נבואת משה רבינו היתה באספקלריא המאירה] לא כל נבואה היא כמו משה רבינו, יש נבואה של שאר הנביאים, כל נבואה, מה שלא תהיה, אם היא אספקלריא מאירה או שלא מאירה, כתוב שההבדל בין נבואה לרוח הקודש, הוא שנבואה באה מלמעלה ורוח הקודש מלמטה [לאן מתחברת הנבואה?] אספקלריא המאירה? בכתבי האריז"ל מובא שמשה רבינו מקבל מהפרקים התחתונים של נצח והוד בעולם האצילות, שיורדת דרך מעבר בעולם הבריאה [אפשר להגיד שזה לא אצילות] לא, זה באצילות, אפילו שזה אצילות, כל האצילות, אפילו הכלים – הכל גילוי. גם הבחינה השניה, הכלים בעולם האצילות, גם היא רק גילוי.

מדוע מיחדים בעולם האצילות?

אם כן, מה תכלית הכוונה? לא עולמות העליונים, כמו עולם האצילות:

כ"א הָעֲבוֹדָה בעוה"ז דְּאִתְכְּפִיא וְאִתְהַפְּכָא [רציתי לומר קודם שאם היינו לומדים את המאמר יותר טוב, היה צריך לחפש לכל ענין משל בנפש. כלומר, משהו שמדגים את הדבר. יש לכל מדרגה משל, כמו צדיק שמדגים את הענין שהוא רק גילוי, שהוא עצמו גילויים לעומת ישות]. וְאַף שֶׁעַכְשָׁו הִנֵּה עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת מוֹסִיפִים אוֹרוֹת בַּאֲצִילוּת, וא"כ אֵיךְ אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁגַּם עַכְשָׁו עִקַּר הַכַּוָּנָה העוה"ז דַּוְקָא,

עכשיו עוד שאלה: אם אנחנו עכשיו הגענו למסקנה שעיקר הכוונה של כל בריאת העולם, כל התורה ועם ישראל, הוא עולם התחתון, למה הכוונות בקבלה הן להוסיף אורות באצילות? כאילו שעושים טובה עם עולם האצילות, הרי זה לא תכל'ס! מה זה? כשקוראים את הקבלה משמע שכל התיקונים שאנחנו עושים, עם כל התורה ומצות שלנו, הכל הוא בשביל לעשות תיקונים-יחודים בעולם האצילות, אז אפשר לקבל את הרושם הלא-נכון שאני מכין שם את הסעודה בעולם האצילות, ולעתיד לבוא כמו שאומר הרמב"ם[יז] נתפשט מהגוף והתכל'ס יהיה שם.

עכשיו רק עושים את המצות ומתקנים שם באצילות, עושים כל מיני יחודים ומרבים אורות, שזה הרבה-הרבה אור, עושים הרבה חשמלים בעולם האצילות, שיהיה מאד מואר, ואחר כך נעלה לשם, ושם הוא התכל'ס. ככה אפשר ללמוד לא נכון את הקבלה. לכאורה זה סותר את כל מה שעכשיו אמרנו, אמרנו שהתכל'ס הוא רק למטה, לא יתכן שעולם האצילות – כמה אור שלא יהיה שם – הוא התכל'ס, בגלל שכמה אור שלא יהיה שם הוא רק גילויים, לא עצם.

ב. המשכות שעל ידי תורה ומצות מופקדות בעולם האצילות

ההמשכות שע"י תורה ומצות מונחות בקופסא באצילות

עכשיו הוא מביא מהרבי הבא בתור, הרבי המהר"ש:

הִנֵּה ע"ז מְבָאֵר אַדְמוֹ"ר מָהָרָ"שׁ שֶׁאוֹרוֹת אֵלּוּ בָּאַצִּי' הֵם שָׁם כְּמֻנָּחִים בְּקֻפְסָא,

זה לא להתקין שם חשמלים. רק בלית ברירה אין לנו כח עכשיו להמשיך את האורות האלה למטה יותר. לכן לומדים תורה ומקיימים מצוות, ובכך אנחנו מכינים את האורות בעולם האצילות, מה שעתיד לרדת ולהתגלות למטה, אבל לא בשביל עולם האצילות כלל, מצד העצם. אם כי, שוב, בקבלה מתואר ששם זה עושה יחודים וזיווגים וענינים, אבל עצם הענין שאנחנו ממשיכים על ידי תורה ומצות הוא כמונח בקופסא, שמור. זה נקרא "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית"[יח], שזו העבודה שלנו בשית אלפי שנין דהוי עלמא, ששת ימי בראשית זה העבודה שלנו בעולם הזה.

"יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" עתיד לצאת מענביו, מהקופסא שלו, לעתיד, כאן למטה. [מה מונח בקופסא?] אורות [אורות שאנחנו עושים?] כן, אורות שאנחנו עושים, מה שאנחנו עושים עכשיו הוא מונח בקופסא, מופקד. [למתי מופקד?] לימות המשיח ועולם הבא, למטה בעולם [מה נפקא מינה הגדולה שהתכל'ס הוא לא כאן או לא עכשיו?] שהאדם מבין שאפשר להתעלות למעלה מהזמן בלי לצאת מהעולם. מה שאין כן אם מדובר בעולם אחר אז פשוט זה לא כאן, כלומר לא זה. מה שלא בזמן הזה מתלבש לי בתודעה לגבי המציאות הזאת.

חוץ מזה שיש צדיקים שטועמים "מעין העולם הבא בעולם הזה". וזה גופא "הא בהא תליא", היות שכל הזמן הוא קשור למציאות הזאת, לכן אפשר גם כן לטעום מעין העולם הבא גם עכשיו. לכן אומרים שעולם הבא הוא בא תמיד[יט], לשון הווה.

"מונח בקופסא" כפקדון

מה הרבי מביא כאן? הוא מביא כל מיני פתגמים יסודיים-קצרים מייחס אותם לרביים. הווארט של אור מונח בקופסא הוא יסוד, אז שנדע שהוא שייך לרבי המהר"ש, הוא חידש אותו. הווארט הזה שהמציאות למטה מרגישה את עצמה כיש, כמציאות שלא קדם אליה שום דבר, "מציאותו מעצמותו", הוא פתגם מהרבי האמצעי. [אם התורה והמצות הם רק כדי למלא את הקופסא באצילות, ממילא אין להם קשר לעולם] קודם כל, יש נובלות, שכל קופסא או חבית מלאים על גדותיהם ויש נובלות ממה שנשפך למטה גם עכשיו [דיבידנדים...] נכון, בדיוק, אלו דיבידנדים, וזה בדיוק מה שחז"ל אומרים שיש מצוות מסוימות שאוכלים את הפירות בעולם הזה, "והקרן קיימת לעולם הבא"[כ]. זה גם מאמר חז"ל מפורש, זה נקרא שיש פירות בעולם הזה.

כִּי אֵינָם בִּשְׁבִיל אַצִּי',

מה זה "מונח בקופסא"? המלה "בקופסא" היא הקצנה של הענין, בגלל שבאמת אלו אורות. כשאתה עושה מצוה מי נהנה עכשיו? זה לא לגמרי בקופסא. משמע כאילו שבעולם האצילות לא רואים אותם, אז זה צריך עיון, יכול להיות שיש אולי ממד באמת שלא רואים אותם בכלל בעולם האצילות. יכול להיות שיש ממד שכן, הרי על פי פשט בקבלה הם כן מתגלים בעולם האצילות. צריך לומר שגם זה הוא מרגיש שזה לא עבורי, שזה רק בפקדון.

יש גם הלכות שומרים, יש פקדונות מסוימים שחייבים להטמין אותם באדמה, לשמור אותם בקופסא, בקרקע, כך הוא בכסף. אבל יש דברים שאתה שם בבית, וכאילו הם חלק מהבית שלך, רק שאסור לך לשלוח יד. מהי שליחת יד? להשתמש, בפירוש לקחת את הדבר ולהשתמש לצורך עצמך, אבל בינתיים הוא מונח על השולחן, כאילו שאתה נהנה ממנו, אתה מסתכל עליו.

אז גם באצילות יש ודאי כאלה וכאלה. אפילו מה שרואים שם יודעים ש'אני רק השומר כאן, אני השומר בשביל אותו יהודי שכרגע לא מסוגל לקבל את הפקדון שלו'.

הימצאות העולמות העליונים בעולם הזה בהשראה

[מה היחס בין אצילות-בריאה-יצירה לעולם העשיה?] גם בעולם העשיה יש חלוקה לעולם העשיה הרוחנית ועולם העשיה הגשמית [עד עולם העשיה הרוחנית] ודאי, לגבי הגוף עשיה-יצירה-בריאה רוחניים הם כמו נפש רוח ונשמה, אצילות הוא חיה וא"ק הוא יחידה. כל מדרגות הנשמה לגבי הגוף קיימות בעולמות [כל העולמות האלו נמצאים בעולם העשיה בגוף?] גם בגוף כתוב[כא] שאם האדם זוכה הוא נולד עם נפש, או לפעמים כתוב עם נפש-רוח, אם הוא זוכה יותר אז הוא ממשיך את הנשמה, ואם הוא זוכה יותר ממשיך את החיה.

יש משהו שנקרא "אצילות איז אויך דא"[כב], זה הפתגם של המגיד, שאצילות נמשכת-נמצאת גם למטה. א"ק ודאי נמצא למטה. על פי קבלה החידוש הוא לגבי אצילות, בגלל שכתוב שרגלי א"ק יורדות עד עולם העשיה, ולכן א"ק ודאי נמצא בתוך עולם העשיה, אבל משמע בקבלה שאצילות-בריאה-יצירה-עשיה הם בית של ארבע קומות, ככה התיאור, ואם כך הקומה העליונה כביכול לא נמצאת למטה. לכן המגיד היה צריך לחדש ולומר ש"אצילות איז אויך דא", שהאצילות גם היא נמצאת כאן, לא כמו התיאור הפשוט בכתבי האריז"ל. מה שאין כן ביחס לא"ק זה פשוט שמתלבש, גם לפי האריז"ל.

אם כן, מה המגיד התכוון? המגיד כבר דיבר על השראה, כלומר על הבחינה השלישית, שאינה גלויה בכתבי האריז"ל כלל. מצד ההתלבשות ישנה לא"ק דווקא למטה, ולא של אצילות. אבל מצד ה"אויך דא", שהאצילות גם נמצאת כאן בסוד השראה – את זה המגיד והחסידות מחדשים. אם האצילות נמצאת כאן כל שכן וקל וחומר שאר העולמות גם קיימים כאן בהרשאה.

[סובב כל עלמין נמצא פה?] כן, זה אור אין סוף שלפני הצמצום, העיגול הגדול. לומר שגם עולם היצירה הוא כך – לא כל כך פשוט, אבל נכון. גם בתניא הוא מביא[כג], שבתוך מלכות דעשיה מלובשת מלכות דיצירה, מלובשת מלכות דבריאה ומלכות דאצילות, ובתוה חכמה דאצילות – הכל מלובש אחד בתוך השני.

אם כי שוב, בכתבי האריז"ל התיאור הוא כמו בית קומות ויש גג באמצעו, הגג הוא הפרסה, ויש מעקה, כך התיאור שלו. אבל בכל זאת גם בקבלה – אם מדייקים בכתבי האריז"ל – אפשר להבחין בסוד ההתלבשות. כל שכן בחסידות, שלא כל כך מדברת על התלבשות כמו על השראה.

עוד פעם, אם היינו יכולים לנתח ולהוציא את השכל שלך יכול להיות שהוא היה מעולם הבריאה, אם הוא שכל של חב"ד. אם נחזור למשל הפיזיקה והיקום היה מאד טוב. שוב, אני לא רוצה לומר זאת בפרטיות, אבל היה מאד-מאד טוב לכאורה אם היינו יכולים למצוא את כל העולמות בתוך העולם הזה, זה היה פותר הרבה בעיות של התבוננות והיה נוטה מאד למה שקורה בפיזיקה היום. אם נאמר שאחרי כל הפיזיקה, מה שהיא לא תאמר, זו רק קומה תחתונה שאין לה שום יחס כלל לעולם היצירה ולעולם הבריאה, אז קצת חבל. שוב, אני לא רוצה לומר לא לכאן ולא לכאן.

יש עוד דבר, שודאי בעולמות אחרים-עליונים יש עוד ממדים. עוד ממדים הם כמו שכתוב בכתבי האריז"ל שרק רגלי א"ק מתלבשים למטה, כלומר שיש חלק מתלבש וחלק שלא מתלבש. העובדה שיש מציאות כזאת, שחלק תחתון מתלבש וחלק עליון מקיף מלמעלה, בלשון של המדע היום נקראת ממדים. כאן יש רק שלשה ממדים או ארבעה ממדים וגם שם קיימים אותם שלשה-ארבעה ממדים, והם מתלבשים בשלשת-ארבעת הממדים כאן למטה, ואילו הממדים הנוספים שיש שם אינם מתלבשים כאן, אבל בכל זאת הם שורים כאן. מה הכוונה שורים כאן? שאפשר דרך פעולות השכל והרגש לגלות אותם. הם פועלים בתוך שלשה-ארבעה ממדים של עולם הזה, כמו תופעות של טלפתיה וכו' שכל הזמן קורות בתוך המח עצמו, בתוך הלב, בתוך החיים. הרי לא מבינים עדיין את סוד החיים בכלל במדע. עצם החיים ודאי קשור לממדים נוספים ולאיזה דבר נעלם מן העין. זו ודאי השראה או התלבשות מעולמות יותר עליונים.

שוב, אלו רק כמה הרהורים על רגל אחת. אבל ודאי שבסופו של דבר הכל יתגלה כמקשה אחת. זה פשיטא, היות ובסופו של דבר "ה' אחד"[כד], ולכן חייב להיות שגם כל העולמות והמערכת כולה, מתחלה עד סוף, הכל מקשה אחת, כמו מנורה, הכל פועל יחד. אבל כאן הוא רוצה להסביר שאם כי הכל מקשה אחת – "נעוץ סופן בתחלתן"[כה], סוף מעשה עלה במחשבה תחלה[כו], ועיקר הגילוי הוא עצמי, שלא נקרא גילוי אלא רק העצם עצמו כביכול בא למטה ממש, דווקא למטה.

נגמור כאן את הקטע. הרבי מביא מהרבי המהר"ש שהאורות באצילות שאנחנו ממשיכים על ידי תורה ומצות הם כמונחים בקופסא:

כִּי אִם לְצֹרֶךְ עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְאֵינָם מִתְגַּלִּים בְּאַצִּי'

כאן הוא כנראה מדבר באמת על אורות הכי נעלים שלא מתגלים שם כלל. כמו שאמרנו קודם, יש ודאי דברים שכן מתגלים שם על ידי תורה ומצות, אבל יש בהחלט אורות כאלו עצמיים שממש בגדר "מונח בקופסא", שבכלל לא מתגלים שם בעולם האצילות, רק מחכים.

ג. תכלית העולם – עבודת אתכפיא ואתהפכא

הקב"ה 'מרגיש בבית' בין יהודים עובדים

וְזֶהוּ מַה שֶׁמְּבָאֵר אַדְמוֹ"ר נ"ע [הרבי הרש"ב, שבא אחרי המהר"ש] בְּעִנְיַן מָה שאא"ל שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יָת' [זה כתוב מאדמו"ר הזקן, מה מפרש אדמו"ר הרש"ב?], שֶׁהַפֵּי' בָּזֶה הוּא דְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים עִנְיָנָם גִּלּוּיִם שֶׁזֶּהוּ יְרִידָה וְגַם שֶׁהָעֲצְמוּת מֻבְדָּל מֵעִנְיַן הֲגִלּוּיִם, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוה"ז הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יָת' לִהְיוֹת נח"ר לְפָנָיו יָת' כַּד אִתְכַּפְיָא סט"א וְאִתְהַפְכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא,

מה עיקר החידוש שם? בסוד, שהוא גם משל, של דירה בתחתונים. המקום שאתה מרגיש עצמך שם, שכל אחד בבית ובדירה שלו מרגיש בבית, ואז יש לו את כל הנחת וגם את כל השחרור הנפשי לנהוג שם ככל העולה על רוחו. כמו המשל שכתוב בפירוש בחסידות[כז] שבבית שלך אתה יכול ללכת ערום, אף על פי שעל פי שלחן ערוך אסור לך, אבל מצד ההרגשה הטבעית – אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. זה נקרא שאתה מרגיש בבית.

מה שהרבי הרש"ב כותב במאמרים שלו הוא מיסודות מחשבת החסידות. הרעיון הזה שהרבי מייחס לרבי הרש"ב הוא שאין לקב"ה נחת רוח מגילויים. דהיינו, בעולם האצילות – כמה שהוא יפה שם ואור וכמה שהוא אלקי, כמה שהכל שם תמונות של הרבי, תמונות של ה', מזמינים אותו למקום שכולו תמונות של ה' – אף על פי כן הוא לא אוהב, לא מרגיש שם טוב. איפה הוא כן מרגיש טוב? רק כאן, בין יהודים פשוטים שעובדים אותו באתכפיא ואתהפכא, כלומר בקושי. על ידי האתכפיא והאתהפכא בעבודה הקשה שלהם, מתוך עבודה תמימה הם עושים כאן דירה לקב"ה. [הקופסא היא סימן של הנשמה בפנים?] השכר של המצות, מה שממשיכים על ידי ידן.

אומר שזה הפירוש של דברי הרבי הרש"ב. איפה החת הרוח של ה'? כאן, ולכן כאן הוא בקירוב, כלומר שהוא מתחבר לענין, ואילו באצילות הוא לא במציאות הזאת. כלומר, הוא לא מחובר למציאות עולם האצילות, זו לא נחת הרוח שלו, לא 'פאַרגעניגן' שלו. [אם נחת הרוח היא מכך שאנחנו עובדים אותו בקושי מה יהיה בגאולה?] זו באמת הבעיה, כתוב בחסידות[כח] שזו הבעיה, שיש בגלות משהו יותר טוב.

אתהפכא משטות דלעומת זה לשטות דקדושה

עכשיו הוא מביא כבר מהרבי הקודם. כמו שהרבי הקודם מבאר במאמר המקורי של "באתי לגני" תש"י:

וּכְמוֹ שֶׁמְּבָאֵר בְּהַמַּאֲמָר, שֶׁכָּל הָעֲבוֹדָה הוּא לַהֲפֹךְ הַשְּׁטוּת דלעו"ז לִשְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה [שכל העבודה שלנו כאן, אנחנו חיים בעולם של שטות, למטה מטעם ודעת, שטות דלעומת זה, והעבודה שלנו על ידי אתכפיא ואתהפכא להפוך אותו לשטות דקדושה], ועי"ז נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי, ועי"ז מַמְשִׁיכִים שֶׁיְּהִי' לוֹ יִת' דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים, וּכְמוֹ הַדִּירָה הָרֵי הָאָדָם דָּר בָּהּ בְּכָל עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ, הִנֵּה כמו"כ הוּא בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁהֵם דִּירָה לוֹ יָת', הַכַּוָּנָה שֶׁמַּמְשִׁיכִים לֹא רַק גִּלּוּיָם כ"א נִמְצָא בָּהֶם עַצְמוּת א"ס ב"ה. וְזֶהוּ תַּכְלִית בְּרִיאַת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת.

[מה הסיפור בשטות הזאת?] זה רק החידוד, הקיצוניות של האתהפכא, מה זו אתהפכא? לקחת שטות דלעומת זה ולהפוך אותה לשטות דקדושה. האתהפכא הזאת היא עיקר נחת הרוח של הקב"ה. [למה זה נותן לו להרגיש בבית?] בגלל שהוא מזדהה איתם כנראה, כמו יוסף. עיקר הווארט שהסברנו לגבי יוסף היה קשור עם הזדהות. מה זה ציון? מה שקוראים היום הזדהות, להזדהות עם הענין. יוסף הצדיק הוא המקום שמזדהים עם זה שאני יהודי ועם זה שאני שייך לעם ישראל. מה שקוראים הזדהות, הרגשת זיהוי, זה הסוד של יוסף.