פרק ג - "נקבה תסובב גבר"

כיון שיסוד הגלגול בא על מנת לתקן ולהשלים את החסר, וכיון שהראשונה שקלקלה הייתה חוה, הרי שלנשים יש חלק גדול בתהליך הגלגול ותכליתו.מעורבות זו של האישה בתהליך הגלגול, נלמד בעיקר מהפסוק: "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר". בתיקוני זוהר מובא על פסוק זה, שדווקא השכינה שהיא הנקבה, היא זו שמכוונת את הגלגולים.

דבר זה רמוז בנביא ירמיה: "נקבה תסובב גבר" (ירמיה לא, כא) – השכינה שהיא הנקבה, היא מסובבת אותו בסוד הגלגול, וכל זה כאמור משום שהאישה שהיא רומזת לשכינה, גרמה לאדם הראשון לחטוא, ובכך הביאה מיתה לעולם. לכן מוטל על השכינה להיות הגורמת והסיבה לתיקון המיתה. במקום שהיא קלקלה שם היא צריכה לתקן.

עיקר תיקון המיתה נעשה על ידי הגלגול, לכן השכינה היא הגורמת והמכוונת את תהליך הגלגול בעולם, עד שהעולם יגיע לשלמות תיקונו כפי שהיה קודם חטאו של אדם הראשון.

הרמז העיקרי לכך שהשכינה "אחראית" לכוון את הגלגולים, נתון בשמה של חוה:

המילה "גלגול" = ע"ב. כל פעולות בריאת העולם במעשה בראשית, נעשו על ידי גלגול ע"ב שמות. ע"ב = "חסד". עיקר סוד הגלגול הוא שהרגע הקודם בכל מהותו מתגלגל ברגע הבא, לכן "היה הווה ויהיה" = "גלגול", ומכאן שהזמן הוא המתגלגל.

חישוב השם "חוה" במספר קדמי הוא:

מ-א' עד ח' = לו'.

מ-א' עד ו' = כא'.

מ-א' עד ה' = טו'.

כא' + טו' = לו'.

לו + לו = עב' = גלגול.

מכאן שחוה במספר קדמי = גלגול.

רמז זה מלמד  שחוה היא שורש הגלגול.

את שמו של קין נתנה לו אמו, וגם נתנה טעם לקריאת השם: "קניתי איש את ה'", דבר זה מלמד שקין מתייחס אחרי חוה אמו. אבל בלידת הבל חוה אינה מזכירה טעם לשמו, ללמד שהוא מתייחס אחר אביו – אדם הראשון.

על פי הקבלה שורש הבל הוא מצד החסדים שהם זכרים – "זכר חסדו" (תהילים צח, ג), ושורש קין מצד הגבורות שהן נקבות – "אני בינה לי גבורה" (משלי ח, יד).

כשם שחוה גרמה מיתה לעולם, ולכן היא המסובבת את הגלגול, כך גם בנה שרצח את הבל, וגרם למותו, הוא גם הגורם לתיקונו בסוד הגלגול: "...תחת הבל כי הרגו קין".

הגלגול שזכה לו הבל, היה תיקון גדול לנשמתו, כיון שהיא ירדה בפעם השניה לעולם בשם אחר שהוא שת, שהיה יותר מעולה ומתוקן מהבל, שהרי כתוב שהבל עצמו נתחייב מיתה. מכאן יש ללמוד, שכשמתבצע חלילה רצח, הנרצח אינו חף מפשע לחלוטין, יש סיבה שבגללה הוא נרצח. על חטאו של הבל

מלמד הזוהר הקדוש, שהבל הציץ בשכינה, והתחייב מיתה למקום.

האר"י ז"ל מפרש את דברי הזוהר, שהבל רצה למשוך אור מפרצוף ז"א שבאצילות. מקורו של אור זה הוא מיסוד אבא המלובש בז"א והאמור להאיר לפרצוף יעקב, העומד בצד הפנים של ז"א. הבל שקינא לשכינה – שהיא פרצוף רחל העומדת באחורי ז"א, רצה לקחת הארה זו השייכת לפרצוף יעקב ולהסב אתו לאחור לפרצוף רחל נוקבא דז"א. אמנם כוונתו הייתה טובה – להאיר לשכינה, אבל אור זה היה מיועד להגיע למקום אחר.

כך מפרש האר"י ז"ל את כוונת הזוהר "הציץ בשכינה".

כיון שהבל וקין היו שני שורשים גדולים, שמהם יצאו כל הנשמות, לכן מטרת כל הגלגולים בכל ימות העולם היא לתקן את הנשמות השייכות לשורש הבל. הגורם לתיקון זה הוא קין, כלומר שהגבורות הן המסבבות את תיקון החסדים בסוד הגלגול.

זו הסיבה שהאר"י ז"ל בשער הגלגולים, עוסק הרבה מאוד בשורש קין והבל, גם לאחר לידת שת.

תהליך הגלגולים המתקן את הנשמות משורש הבל, תכליתו להביא להופעת משיח בן דוד. הגורם לכך הוא קין כנ"ל, ששורשו הוא הנקבה. אמנם גם קין וגם הנשמות משורשו מתגלגלות, אבל המתגלגל על מנת להתקן העיקרי הוא הבל וכל הבאים משורשו.

כיון שכל תהליך הגלגול תלוי בשכינה, לכן השלמת התהליך של "נקבה תסובב גבר", לעתיד לבוא יהיה בארץ ישראל שהיא סוד השכינה, לכן "נקבה תבסובב גבר" = "ארץ ישראל".

בארץ ישראל מאיר שם הוי"ה ב"ה, שם הקב"ה נמצא אפילו בחורבנה, לכן "ארץ ישראל =  לב' פעמים הוי"ה. רמז זה מלמד שהביטוי "נקבה תסובב גבר" הוא מאוד מקודש, ומלמד על כבוד ה', ש"כבוד" = לב',  וכבוד ה' שוכן בשלמות בארץ ישראל, ככתוב: "ימלא כבוד הוי'ה את כל הארץ". וארץ ישראל היא לב' פעמים כבוד הוי'ה!

לכן ארץ ישראל שכבוד הוי"ה שוכן בה, היא פנימיות העולם שנברא בשם אלהים.

העולם כולו נברא ב-לב' נתיבות פליאות חכמה, שהן לב' אלהים שבמעשה בראשית. לכן כל העולם שנברא בשם אלהים הוא החיצוניות המואר מהפנימיות שהוא ארץ ישראל אשר בה מאיר שם הוי"ה. הפסוק המלמד שבכל שם אלהים מאיר שם הוי"ה הוא "כי שמש ומגן הוי'ה אלהים" – שבכל אלהים יש שם הוי"ה.

מכאן אפשר ללמוד, שתכלית כל הגלגולים והתיקון הנעשה על ידיהם, מתרחש בארץ ישראל.

בתיקוני זוהר נאמר שהשכינה נקראת "גלגל" – "גלגל הירח", והיא מגלגלת את הנשמות שלש פעמים בסוד: "פעמיים שלש עם גבר".

הנקבה מסובבת את הגבר כדי שהוא יפנה אליה באמת, ישים דעתו ויתחבר אליה. הנקבה שהיא המרכז בפנימיות הגבר, בבחינת "היכל הקודש מכוון באמצע" (ספר יצירה פ"ד, מ"ה), מסובבת אותו סביבה, ככוח המניע הבלתי מתנועע, כמשל האטום שיש בו גרעין הנקרא פרוטון, ומסביב לו ומכוחו מסתובבים האלקטרונים.

הנקבה שהיא "היכל הקודש", היא סוד המלכות הנקראת בקבלה "הנקודה האמצעית", מסובבת מסביב לה את הגבר. תכלית סיבוב זה הוא כדי שהגבר יפנה בסופו של דבר רק אליה, ולא יביט כלל לחוץ. מציאות זאת שהגבר פונה רק אליה, הוא מציאות הזווג השלם.

שלש פעמים הנקבה מסובבת את הגבר:

פעם אחת היא מסובבת אותו בכוון החסד, בתקווה שמתוך המבט ונקודת השקפת החסד, הוא יפנה אליה. אם בפעם זו היא לא הצליחה, היא חוזרת ומסובבת אותו בכוון הגבורה.

אם גם כאן היא לא הצליחה, אז היא מסובבת אותו לכוון האמצעי, מקומו של יעקב אבינו, בחיר שבאבות – התפארת.

כל זה על מנת שירחם עליה בסוד קו הרחמים – התפארת, ושיתן לה את מלוא תשומת הלב.

וכשהוא אכן פונה אליה, ונותן לה את כל תשומת הלב, כל המאורות העליונים והתחתונים מתייחדים בשלמות.

המסקנה היא שתכלית וכוונת בריאת כל העולמות הוא הייחוד. ומטרת כל הגלגולים להביא לייחוד זה.

מכאן שמדרגת האישה גבוהה מאוד, שהרי הגבר יכול להבין שתכלית חייו הוא הבירורים, כמו  פרנסה וכו'. אבל האישה יודעת שתכלית החיים הוא הייחוד. אמנם הבירורים מוכרחים, אבל תכלית הכל הוא הייחוד, כפי שמבינה זאת האישה. לכן האישה מגלגלת את האיש, מבירור לבירור, עד שמביאה אותו לתכלית כל עמלו שהוא הייחוד.