1

בע"ה

סוד ה' ליראיו – שער י"ט "הנפש וגלוייה"

כ"ט שבט תשמ"ה – ירושלים

פרק ח

נדב-אביהוא-אלעזר-איתמר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

פרק ח

עִבְרִי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב יְהוּדִי עוֹלֶה מ פְּעָמִים הוי׳ ב״ה. הַמִּסְפָּר הַמְּמֻצָּע שֶׁל אַרְבַּעַת הַשֵּׁמוֹת הוּא י פְּעָמִים שֵׁם הוי׳ ב״ה — גִּלּוּי ״חֵלֶק הוי׳ עַמּוֹ״ בְּכָל עֲשֶׂרֶת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ. וְהוּא עוֹלֶה ״אֲנִי הוי׳ קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל״. וְכֵן עוֹלֶה אַרְבַּעַת בְּנֵי אַהֲרֹן: נָדָב אֲבִיהוּא אֶלְעָזָר אִיתָמָר, שֶׁהֵם בְּסוֹד נֶפֶשׁ פַּרְצוּף צֶלֶם דְּמוּת, כַּאֲשֶׁר ב׳ הַנִּסְתָּרוֹת מִסְתַּלְּקִים בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ לַהוי׳ וב׳ הַנִּגְלוֹת חַיִּים בַּגּוּף וְדַ״ל.

י  נָדָב — נֶפֶשׁ

ה   אֲבִיהוּא — פַּרְצוּף

ו  אֶלְעָזָר — צַלָּם

ה  אִיתָמָר — דְּמוּת

נָדָב הוּא אוֹתִיּוֹת בְּדָן שֶׁהוּא שִׁמְשׁוֹן כַּנַ״ל. וְכֵן הוּא סוֹד אַבְרָהָם הָעִבְרִי שֶׁנִּקְרָא ״נָדִיב״. נָדָב הוּא טֶבַע הַטּוֹב הָעַצְמִי שֶׁבְּעֶצֶם הַנֶּפֶשׁ. אֲבִיהוּא הוּא כְּנֶגֶד אֵלִיָּהוּ בִּבְחִינָתוֹ הָעַצְמִית, בַּעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ — ״אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו״.

[חסרה ההתחלה]

אביהוא: רצון נסתר להחיות

אֲבִיהוּא הוּא הִתְעוֹרְרוּת רָצוֹן (אָבִי) נִסְתָּר (הוּא) לְהַחֲיוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.

ל-ה עילאה קוראים אדם פנימי, ומסביר רבי הלל – כל פרק ט הוא ציטטה מתוך רבי הלל – שהמדרגה הזאת של אדם פנימי היא כאשר מתעורר בשורש רצון להחיות, אבל עדיין רצון נסתר, הוא לא מתגלה עדיין למטה כלל. אבל כשיש כבר רצון להחיות זו בחינת ה עילאה שבשם.

זהו אביהוא. אפשר לפי זה לפרש אביהוא בשני הכיוונים: בהתעלות, שרוצה להסתלק ולהתעלות ל'הוא', או ש'הוא' פשוט נסתר, ו'אבי' הוא רצון נסתר להחיות. זה חסדים דאמא. עוד פעם, באמא יש חסדים דאמא וגבורות דאמא.

אלעזר: אל-עזר

[מה זה אלעזר?] אֶלְעָזָר הוּא בְּחִינַת פִּינְחָס בְּנוֹ (וְהוּא הֶמְשֵׁכָהּ אֶל עֵזֶר — הַגּוּף וְדַ״ל),

גם כאן יש שני פירושים מהו אלעזר. אפשר לפרש אלעזר כמו אליעזר, ש-אל עזר. עוד פעם, יש פירוש יותר פשוט ומה שכתוב כאן הוא פירוש יותר פנימי. יש פירוש אחד באלעזר שה' עזר, כמו אליעזר, ה' היה בעוזרי. מתי צריך לומר ה' עזר – אלעזר? כשהוא עושה משהו ומצליח לקיים איזו שליחות. אז אומרים ה' עזר, שלא "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"[ב], אלא ש"הוא הנתן לך כח לעשות חיל".

קודם כל, מה זה שם אל? שם של חסד, מדות, ו שבשם. שם אל עזר להרגיש שהיתה לי עזרה בקיום היעד שלי, השליחות שלי, על ידי הקב"ה, ש"הוא הנתן לך כח לעשות חיל". אם כן, אלעזר קשור עם שליחות , שגם לאורך השליחות וגם במיוחד במילוי השליחות צריך לומר שאל עזר. זה פירוש פשוט.

נדב-אביהוא-אלעזר – נפש-פרצוף-צלם

כאן כתוב משהו עוד יותר עמוק, שאמרנו שהמדרגה הזאת בנפש היא צלם. למה אמרנו קודם שזה רצון נסתר להחיות? בגלל שכאן אנחנו רוצים לפרש שזה פרצוף, והמדרגה של פרצוף, החסדים של הפרצוף, זה רצון להחיות. הפרצוף לא רוצה להסתלק בגלל שהפרצוף הוא למעלה.

עוד פעם, בפרק הזה רוצים להסביר שנדב הוא בחינת הנפש כמו שהיא בשורש, שהיא עצם הטוב. מהו אברם העברי? עצם הטוב, עצם טבע הטוב כמו שהוא בשורש.

אחר כך פרצוף, אנחנו לא מדברים כרגע על כך ששניהם הסתלקות. זה אמרנו קודם, שנדב ואביהוא הסתלקו לשורש שלהם, אבל מה שרוצים להסביר עכשיו הוא כמו שהם בשורש, שהנפש בשורש היא עצם הטוב, זה נקרא נדב, ומהו פרצוף הכחות העצמיים של הנפשזה רצון כללי להחיות. זה נקרא אדם פנימי. לכן פירשנו אביהוא שזה אבי-הוא היינו רצון נסתר להחיות, כמו שהוא למעלה, לא כמו שהוא עולה למעלה, אלא כמו שהוא נמצא למעלה.

מהו אלעזר? אנחנו רוצים להסביר שהוא צלם. מה זה צלם? הדבר שנשלח לתוך הגוף. זהו הצלם המיוחד שהקב"ה שולח אותו מהעצם לתוך הגוף, בשביל הגוף הזה, בשביל השליחות כאן. לפי זה נפרש עכשיו פירוש יותר עמוק מהו אלעזר: אלעזר הוא אֶל עֵזֶר. לא מלשון אֵל – שמו של הקב"ה – רק מלשון כיוון. אלעזר הוא זה דבר שנשלח אֶל עזר. מהו עזר? הגוף. כתוב ש"עזר כנגדו"[ג] היינו חוה לגבי אדם, גוף לגבי נשמה. "עזוב תעזוב עמו"[ד] פרושו תעזור אותו, את הגוף[ה]. אז לפרש יותר עמוק, שאלעזר הוא מה שנשלח אֶל עֵזֶר, אל הגוף, ומה שנשלח אל הגוף זהו הצלם. זו בחינת אלעזר.

אלעזר בלי א הוא לייזר, מלשון קרן לייזר (Laser Ray). זהו הצלם שנשלח, הצלם ממש, יותר מכל דבר אחר, כמו קרן שנשלחת לתוך הגוף.

איתמר – סוד דוד

וְאִיתָמָר הוּא סוֹד דָּוִד —

איך אני יודע הוא בחינת דוד, היהודי-הדמות? אמרנו שהדמות היא דוד. אלעזר הוא בחינת פינחס. אביהוא הוא בחינת אליהו שעולה לשורש, במדרגה העצמית שלו, ונדב הוא בבחינת בדן-שמשון. איתמר הוא סוד דוד. דוד נקרא:

״נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל״ — בְּנֹעַם אִמְרֵי פִּיו.

כתוב שאיתמר הוא לשון נאמר. כמו שאמרנו פעם, יש ענין שביידיש משתמע וקשה לומר אותו בעברית – שהדבר נעשה מעצמו, 'עס רעדט זיך, עס זינגט זיך'. אמרנו שבעברית זה נאמר, כמו "אז נדברו יראי הוי'"[ו], שהדבר נדבר מעצמו. בארמית יותר קל לומר את זה – אִיתְמָר, נאמר. אִיתְמָר לשון אִיתָמָר, שכביכול הדבר 'האט זיך געזאגט, זינגט זיך'. זה נקרא "נעים זמרות ישראל"[ז], זו בחינת איתמר.

קשור גם עם פרשת השבוע, איתמר בגימטריא תרומה. תרומה היא "כל נדיב לב"[ח], אז זה "נעוץ סופן בתחילתן"[ט]. איתמר הוא פרשת תרומה כתוב, בגימטריא תרומה. תרומה קשורה עם "נדיב לב".

"המר ימירנו והיה הוא"

יש עוד סוד איתמר:

אִיתָמָר סוֹד אִית תָּמָר [אית בארמית פרושו יש, ותמר הוא לשון תמורה. כלומר, יש עוד סוד של איתמר] — יֵשׁ תְּמוּרָה —

מאד מענין, היום כבר היום האחרון של חודש שבט. בכל חודש יש צרוף אותיות שם הוי' ששולט בחודש[י]. מאד מעניין שהרבי שליט"א החודש הזה, חודש שבט תשמ"ה, פירש את הצירוף[יא], פעם ראשונה שאני זוכר שהוא מפרש את הצירוף של החודש. הרבי מאד התעסק החודש עם רמזים. פעם ראשונה שלקח את הצירוף של החודש, הצירוף היוה של חודש שבט. בכל צירוף יש פסוק בתנ"ך שממנו יוצא הצירוף ומכוונים אותו על פי קבלה במוסף של ראש חודש. הפסוק של החודש הזה הוא "המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש"[יב]. זה הפסוק של חודש שבט והיום הוא היום האחרון, צריך לכוון אותו – "המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש".

מאד התפעלתי איך שהרבי פירש אותו, משהו ממש יפה מאד. [באיזו שיחה?] לא זוכר, אולי כמה פעמים, פרשת יתרו זה היה, כמה שיחות. כתוב "המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", הוא מפרש כך, הוא אומר ש"המר ימירנו" זו עבודה. עכשיו לרבי יש מבצע חדש שצריך לעשות בעל תשובה פעם אחת בחודש. זה המבצע הכי חדש. [עצמך או מישהו אחר?] מישהו אחר. אין מה לדבר על עצמך, זה כבר אבוד. צריך לעשות בעל תשובה פעם בחודש, זה המבצע החדש. [כל חודש?] כן, כל חודש צריך לעשות בעל תשובה לפחות, כמובן רק לפחות, לפחות פעם אחת בחודש לקרב אדם ליהדות. [למה עכשיו?] למה הרבי לא אמר את זה לפני שנה? לפני עשרים שנה? לפני שלשים שנה? בגלל שזה לא היה שייך, כשהרבי אומר משהו הוא לא אומר סתם, הוא אומר מתי ששייך לקיים, ומתי שיש לו בעצמו כח לתת לקיים. כשרבי-צדיק אומר משהו הוא נותן את הכח לקיים אותו. זו נתינת הכח והיא לפי עצמו וגם בהתאם לדור. המצב של הדור גם מעורר אותו, ומזמנו הוא מקבל כח. כלומר, גם בהתאם למצב הכללי וגם בהתאם לכחות של הרבי עצמו הוא מעניק את הכח לקיים מה שהוא עצמו אומר לעשות. רק לפני כמה ימים הגיעה העת שאפשר לומר לכל אחד שכל חודש צריך לקרב יהודי בתשובה. זה היה מחודש שבט, צריך להתחיל מחודש שבט. יש עוד יום אחד בחודש הזה שכל אחד יקרב מישהו בתשובה.

הוא דרש באמת מה ששמענו עכשיו. לפי הקבלה הראשונה חודש שבט זה כנגד יוסף[יג] ועל יוסף כתוב "יסף הוי' לי בן אחר"[יד]. מפרשים זאת בחסידות, הצמח צדק מפרש[טו] – מה זה יוסף? תוספת, שיוסף הוא הכח להוסיף בן אחר, כלומר להוסיף אחד, כך מפרשים זאת, אחד שהוא בבחינת אחר, אפילו שהוא שייך לסטרא אחרא, אחד שבסטרא אחרא – לעשות ממנו בן. "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא"[טז], אפילו שיהודי הגיע להיות במצב של אחר, שהוא התנכר מאביו שבשמים ומעם ישראל, אפשר להוסיף אותו – "יוסף הוי' לי בן אחר". זהו פירוש הצמח צדק. זהו כחו של יוסף, קשור גם למשיח בן יוסף. זה חודש שבט, שלפי הקבלה הראשונה הוא יוסף, מזל דלי.

[שְבַט לא כנגד שֶבֶט אשר?] תלוי אם החודשים הם לפי הלידה או לפי הדגלים[יז]. שבט נקרא לפי הלידה. ההתחלה תמיד מחודש ניסן. עוד פעם, אז זה "יוסף הוי' לי בן אחר".

אבל הצירוף הכי יפה, ממש פירוש ממש יוצא מן הכלל, הוא פירש את הפסוק "המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש". מה הפשט? מה מדובר בפסוק הזה? על קדשים, על קרבן. באמת לא צריך להמיר קרבן, לא צריך להחליף אותו בקרבן אחר. אבל אם אחד המיר, הקדושה תופסת גם בחדש וגם בישן היא נשארת – "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש", שגם הוא וגם תמורתו קודש. שניהם קודש.

הרבי מפרש זאת כך, ש"המר" פרושו להחליף משהו. "המר ימירנו" פרושו ללכת לאדם ולהחליף אותו, כלומר להמיר אותו. על כך כתוב "טוב ברע ורע בטוב"[יח]. מה שאנחנו רוצים הוא להמיר אותו מרע לטוב. [להחליף את היסודות] להחליף אותו, שקודם היה רע ורוצים להמיר אותו. להבדיל, ה' ירחם. יש מומר לרעה, מי שיוצא לתרבות רעה יכול להיות מומר חס ושלום, שמחליף את דתו חס וחלילה. כאן הרבי אומר שלהמיר פרושו בדיוק להפך, לקחת אחד ש קודם היה מומר, שהיה קודם "אחר", ולהמיר אותו. זאת אומרת להחליף אותו רע בטוב. ["בן אחר"] כן, אותו דבר.

כיוון שתמיד יש סכנה, כך כתוב אפילו בספרי חסידות, אפילו רבי נחמן כותב את זה[יט], שאם אתה יורד למקום מאד רחוק ומלוכלך בשביל לקרב אדם אתה יכול להיפגע בעצמך. יש תמיד פחד שאדם שמתעסק "עם מנוול מתנוול"[כ], זו הלשון. האדם יכול לפחד לעצמו, שהוא לא יכול, איך הוא מסוגל להגיע לאיזה בית עבודה זרה או איזה בית זנות בשביל לקרב אנשים שמאד רחוקים? הרבי אומר "המר ימירנו", שהעיקר הוא "המר ימירנו".

צריך להגיע אליו, איפה שלא יהיה, בבית זנות, בבית עבודה זרה, בכל מקום שהוא נמצא, צריך להגיע לשם בשביל להמיר אותו. אם אתה מפחד ממה שיקרה לך, תדע לך – "והיה הוא תמורתו יהיה קודש", שגם אתה תשאר בסדר, גם אתה תהיה קודש, וגם הוא יהיה קודש. שניכם תהיו קודש בסוף.

אם כן, זהו הפירוש האחרון של הרבי על הפסוק, זה נקרא צירוף של חודש שבט: "המר ימירנו והיה הוא ותמורתו".

יש תמורה

למה הגענו לזה? בגלל שאיתמר – המדרגה האחרונה של יהודי, עבודת התשובה שהסברנו – שייך לדוד. דוד לא חטא אלא רק להורות תשובה ליחיד, חז"ל אומרים[כא]. כלומר, הוא חטא בשביל להורות לכל אחד שכל אחד יכול להמיר את המצב שלו. [התפסה] כן, להתפיס [אז זה לא נקרא חטא?] לא, הוא לא ידע שיחטא, עשו אותו בהשגחה פרטית, "בהדי כבשא דרחמנא"[כב], אבל מה שה' עשה היה בשביל להורות. ה' עשה שהוא יחטא כי הוא ידע שיחזור בתשובה וזה היה בשביל שיורה תשובה ליחיד. כמו שחטא העגל היה להורות תשובה לרבים, כך חז"ל אומרים, שרבים יכולים לעשות תשובה.

זה שרבים יכולים לעשות תשובה יותר קל מאשר יחיד, בגלל שיש להם זכות הרבים. לכן היתה צריכה להיות עוד פעם אחת שדוד המלך יחטא וישוב בשביל להורות תשובה ליחיד, שגם יחיד בכל מצב יכול לעשות תשובה ותשובתו מתקבלת.

אם איתמר הוא אית-תמר, מה הכוונה איתמר? "יש תמורה". עכשיו פירשנו משהו אחר, שיש תמורה שתמיד אפשר להמיר. זה מה שאיתמר אומר: באיזה מצב שלא תהיה – אפשר תמיד להחליף, יש תמיד חליפין, אית-תמר.

תמורת הצלם בדמות

אבל כאן פירשנו זאת כך:

סוֹד הִתְלַבְּשׁוּת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ בְּגוּף וְדַ״ל.

מה שכחות הנפש מתלבשים בתוך הגוף ועל ידי הגוף משתקפים בדמות – זה נקרא דמות לגבי הצלם, זו באמת תמורה. עוד פעם, זהו סוד התמורה – השתקפות הצלם על ידי כחות הנפש בתוך הגוף, זה תמורה. היא כביכול מתחלפת, הצלם מתחלף בדמות, והתמורה הזאת היא "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", ששניהם יכולים להיות קודש.

כל הסוד של התלבשות כחות הנפש בגוף ועל ידי כך השתקפות של דמות כמו שלמדנו קודם – הוא בחינת תמורה. כתוב שעולמות התחתונים הם עולמות התמורה. כל הבריאה כולה נקראת בקבלה עולמות התמורה, בגלל שכל המציאות בעולמות התחתונים, שהיא כמו בתוך הגוף של בריאה-יצירה-עשיה, ענינה להמיר מצב קדוש עליון, לגריעותא, להמיר טוב ברע. כל המציאות בעולמות התחתונים נקראת עולמות התמורה. יש הרבה פירושים מהם עולמות התמורה, אבל פירוש אחד הוא שכל המציאות היא תמורה לגבי המציאות האמתית כמו שהיא באצילות, בה הכל באחדות וכאן הכל פירוד.

לפי זה, אפילו אם יש תמורה של טוב ברע – התפקיד שלנו הוא לקדש גם אותה. כלומר, לעשות מהדמות, שהיא מציאות התמורה – אית-תמר. לעשות שהדמות גם תהיה קודש בבחינת "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש". זהו הפירוש שכתבנו כאן.

א.     רמזי אהרן ובניו

רמזי נדב ואביהוא

אֲבִיהוּא עוֹלֶה ה בָּרִבּוּעַ — שְׁלֵמוּת הַפַּרְצוּף — כַּאֲשֶׁר כָּלוּל מֵ־ה פַּרְצוּפִים (אֲרִיךְ, אַבָּא, אִמָּא, זְעֵיר, נוּקְבָא) וְכָל אֶחָד כָּלוּל מִכֻּלָם,

כתוב בכתבי האריז"ל שפרצוף הוא שלם אם יש לו נר"ן ח"י כפול עצמם[כג] – נר"ן ח"י שלכל אחד יש נר"ן ח"י. אם יש אריך, אבא, אמא, זעיר ונוקבא ולכל אחד יש הכל – זה נקרא שלמות הפרצוף. זהו מושג חשוב מאד בעץ חיים, שלפרצוף שלם יש 25 מדרגות. כיון שאמרנו שאביהוא הוא פרצוף, טוב שהוא שוה ל-25 – לרמז אותו כנגד 25 מדרגות שיש בפרצוף מושלם.

כַּמְּבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזָ״ל. כַּאֲשֶׁר הָ־א דְּאֲבִיָהוּא עוֹלֶה אֶלֶף אֲזַי אֲבִיהוּא עוֹלֶה לֵב בָּרִבּוּעַ — ״בִּינָה — לִבָּא״.

אם נעשה מה-א הראשונה של אביהוא 1000, יהיה בגימטריא 1024, 32 בריבוע, לב בריבוע, שהיא בחינת אמא בינה.

נָדָב אֲבִיהוּא עוֹלֶה ט בָּרִבּוּעַ [אביהוא עצמו עולה ה בריבוע ונדב ואביהוא ביחד הם ט בריבוע] סוֹד אָנֹכִי — פְּשִׁיטוּת הַנֶּפֶשׁ וּפַרְצוּפָהּ הָעַצְמִי.

לב אהרן = רפ"ח

עד כאן רק דיברנו על הבנים של אהרן אבל לא על אהרן בעצמו:

אַהֲרֹן עוֹלֶה הוה בָּרִבּוּעַ (״לֵב אַהֲרֹן״ סוֹד בֵּרוּר רפח נִצוּצִין [כתוב שחושן המשפט מונח תמיד "על לב אהרן"[כד]. סוד החושן ואבני חן שיש בו י"ב שבטי י-ה הוא סוד רפח הניצוצות[כה]] שֶׁנָּפְלוּ לְמַטָּה בִּשְׁבִירַת הַכֵּלִים — סוֹד תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַ״ל),

כתוב[כו] שכל הענין של אהרן והשימוש שלו הוא לתקן את השבירה. אהרן עשה את העגל, הוא כאילו גרם למוַת. עכשיו כל השימוש שלו בתור כהן גדול הוא לתקן. בכלל, כל העבודה בבית המקדש היא לקחת קורבנות ודברים ששייכים למציאות עולם הזה, שהיא מציאות של שבירה, ולהעלות אותם. להעלות אותם היינו להעלות את הניצוצות, כל המושג של עבודת המשכן הוא העלאת ניצוצות. לכן היא בעיקר קשורה לאהרן.

משה הוא למעלה מזה. ההבדל בין משה ואהרן הוא שאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא[כז], הוא מעלה ניצוצות, ומשה הוא מוריד את השכינה מלמעלה. כתוב שמשה רבינו הוא המשכה מלמעלה למטה, זה נקרא "וירד הוי' על הר סיני"[כח]. הוא שושבינא דמלכא בשביל להוריד את המלך, ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא כדי להעלות את המלכה, בירור ניצוצות.  עיקר הבירור שלו הוא בלב. גם בלב יש שבירה, כמו "לב נשבר"[כט].

וּבְיַחַד עִם אַרְבַּעַת בָּנָיו עוֹלֶה לו בָּרִבּוּעַ

זה משהו מאד יפה, כמה ריבועים יש כאן. הרי אמרנו שארבעה הבנים של אהרן עולים 1040, מ פעמים הוי'. זה לא ריבוע, זה כפל של שם הוי'. אבל אם מוסיפים להם אהרן, 16 בריבוע, מקבלים 1296, שזה 36 בריבוע, כנגד לו צדיקים ולו נרות של חנוכה וכו.

(כְּלָלוּת לו צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כַּאֲשֶׁר, עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאַהֲבָה בֵּינֵיהֶם, כָּל אֶחָד כָּלוּל מִכֻּלָם)

אהבה בכלל, שהיא עיקר תיקון השבירה, ככתוב בכתבי האריז"ל[ל], שהשבירה היא בגלל יראה בלי אהבה, אהבה היא בלב. כתוב שבעולם השבירה, בעולם התהו, הספירות רק פחדו אחת מהשניה מהשגת גבול. כל אחת רצתה למלוך לבד. כך כתוב בעץ חיים, היתה יראה אחת מהשניה. עיקר התיקון הוא אהבה אחת לשניה.

אהבה היא בחינת אהרן הכהן, הוא איש החסד[לא], איש האהבה. הוא יחד עם כל הבנים שלו, עם ארבעת הבנים שלו, לו בריבוע, כלומר לו פעמים לו, שכל אחד כולל את כולם. כלומר, יש אהבה, התאחדות והתכללות שלמה בין לו הצדיקים.

היה הוה-ויהיה ברבוע

— הָיָה הֹוֶה [לו] שֶׁעוֹלֶה וְיִהְיֶה — בָּרִבּוּעַ וְדַ״ל.

יש רמז בקבלה[לב], כתוב היה הוה ויהיה, זה שוה לשם ע"ב. לא רק זה – שתי המלים היה הוה הראשונות עולות לו, חצי עב, והמלה השלישית ויהיה עולה עוד פעם לו. זה כלל שכתוב בקבלה – היה הוה ויהיה הם עב, אבל לא רק זה, הם גם מתחלקים בדיוק לחצי, שהיה הוה עולים לו, ויהיה הוא עוד פעם לו. כאשר כל אחד בריבוע, או כאשר נכפיל את היה הוה כפול ויהיה, הם ביחד אהרן עם כל הבנים שלו, שזהו התיקון השלם של כל רפ"ח ניצוצין וכו'.

כמה ריבועים היו לנו? התחלנו מאביהוא, שהוא ריבוע של 5. נדב ואביהוא יחד הם ריבוע של 9. אהרן בפני עצמו הוא ריבוע של 16. כולם יחד הם ריבוע של לו. כל כך הרבה שלמות יש בין אהרן והבנים שלו.

אהרן וארבעת בניו כנגד שם הוי' וקוש"י

אבל התחלנו מכך שארבעת הבנים הם כנגד שם הוי'. מה אהרן לפי זה? אם ארבעת הבנים זה הוי', מה הוא צריך להיות? קוצו של י. צריך להיות לפי זה שאהרן הוא הקוץ של י לגבי ארבעת הבנים. יש לו ארבעה בנים – נדב-אביהוא-אלעזר-איתמר כנגד התפשטות י-ה-ו-ה.

[הלב של אהרן מתוקן ולכן יכול לתקן את הרפח שנשברו?] אפשר לומר. הוא צריך עם הלב שלא נשבר לתקן את הלב שכן נשבר. כתוב שבכלל שהערך רפ"ח הוא ט פעמים לב. זה חידוש של הרב אשלג נדמה לי, זה לא בכתבי האר"י. כתוב שרפ"ח עולה ט פעמים לב. זה החידוש שאתה קראת. 9 פעמים לב הם עד היסוד, ויש עוד פעם לב אחד של המלכויות, שלא מהרפ"ח שנשבר. זהו ההפרש בין רפ"ח לבין שאר המלכויות שלא נשברו. באמת הוא אומר שבעולם הזה הם למטה שבירה, "לב האבן" הוא קורא לזה, אבל הוא אומר שממילא כשמשיח יבוא "את רוח הטמאה אעביר מן הארץ"[לג] והקב"ה יתקן אותה. שוב, אהרן הוא 8 פעמים לב, ולב אהרן זה 9 פעמים לב, שהם רפ"ח. ויש עוד לב אחד שזה ההפרש בין רפ"ח לבין שאר המלכויות.

אם כן, היום השלמנו את פרק ח, ובאמת נשאר לנו ענין מפרק ט להשלים את המאמר – שלש מדרגות של האדם: אדם פנימי, אדם אמצעי, אדם חיצוני.