1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (55)

ד"ה "שובנו אלקי ישענו" (7)

כ"ח טבת ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

אתמול למדנו על צעקת הלב, שהיא עיקר תשובה עילאה, עליה נאמר "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה", מעל הנתינה. הנתינה היא המעבר מהיחידה לחיה, וצריך לחזור אל החיה דווקא על ידי "צעק לבם אל הוי'" – צעקה ללא שום קול, אפילו לא קול פשוט:

וכמו בהתפעלות עצמות הנפש שאין כח לצעוק כלל רק נשאר כאבן דומם, והוא בחינת צעקת הלב וכמו שכתוב צעק לבם אל הוי' שהלב עצמו צועק וכלה בלי שום קול [התחלנו את ההמשך מ"מן המצר קראתי יה", מתוך "עקתא", גם בשרש צעק יש עק, עקתא, ואפשר לומר שה-צ היא לשון צער. צער העקתא גורם לצעקה – כאן הצעקה היא בלי קול. אם אפשר לצעוק בלי קול אפשר לכלות בלי קול. משתמש במלה כליון – סוד הכלה. הכליון כאן הוא "כלה עילאה", להיות 'אויס', כאבן דומם. "כלה שארי", "אשתצי גושמי", כמבואר במאמר הראשון בלקו"ת שה"ש.], והוא הזזת העצמות ממש [הרוח התנועה, וכאן יש תנועה של הזזת העצמות ממש – גם תנועה בלי קול, בלי ביטוי.], וזהו מה שכתוב ממעמקים קראתיך ה' מעומק לעומק [אפשר לומר שעומק אחד הוא החיה ו"מעומק לעומק" היינו העליה ליחידה.], וזהו בחינת תשובה עילאה [שנדרשת כדי להחזיר את האור שנסתלק על ידי החטא, "חטא חטאה ירושלים". הוא הביא את הפסוק "כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים", הסתלקות האור, ואחר כך "לחצוב להם בורות ברות נשברים אשר לא יכילו המים", להניק חיות לקליפה.כדי להחזיר את האור שהסתלק, "הצדיק אבד", שהאור יתגלה והעולם לא יהיה יותר מסכן ו"דור יתום", "יתמא דיתמא", כמו הביטוי שמשתמשים לגבי הדור הזה, כדי שתהיה התגלות (שהחב"דניקים מדברים עליה) צריכים תשובה עילאה.] שבעצמות הנשמה ממש, וזהו שכתוב עד יעבור עמך הוי' למעלה מבחינת שם הוי' וכמו שכתוב לפני הוי' תטהרו [יותר גבוה ויותר פנימי משם הוי'. יש שני ביטויים שדורשים שהם למעלה משם הוי' – "על הוי'" ("אז תתענג על הוי'" ו"ותתפלל חנה על הוי'" – ענג שבת ותפלת חנה, שני דברים ש"על הוי'", וכתוב ש"על הוי'" של תפלת חנה יותר עמוק. "אז תתענג על הוי'" מגיע לענג מורכב, ז"ת דעתיק, ותפלת חנה מעומק תחת מגיעה לעומק רום, ג"ר דעתיק, תענוג בלתי מורכב) ו"לפני הוי'". כתוב ש"לפני הוי' תטהרו" היינו התגלות עתיקא באמא – משום כפרת יום כיפור. תמיד אנחנו אוהבים לדרוש על "לפני הוי' תטהרו" שר"ת לית – הביטוי של בעלי המסורה לתופעה חד-פעמית בכל התנ"ך. "תטהרו" עולה כתר, ולפי ההסבר כעת היינו התגלות הכתר באמא. כמה עולה על-על-לפני? שע – גילוי אור הפנים. אלא פני אריך, אבל תיקון אור הפנים הוא תיקון "ואמת", הבריח התיכון שמבריח מהקצה אל הקצה – כמו שכתוב בתניא – והמדרגות העליונות מתגלות באור הפנים. ר"ת של על-על-לפני עולות לפני והשאר עולה על-על. אם מוסיפים את ג שמות הוי' – כל ביטוי מתחלק ב-ז: "על הוי'" עולה ז"פ חי, ב"פ "על הוי'" עולה "יברכך" (ז"פ לו), "לפני הוי'" עולה יד ברבוע, והכל יחד עולה חש-מל-מל, יש הרבה רמזים שעשינו על המספר הזה, 448.

עד כאן קראנו אמש, וכעת חידוש:] וכתיב אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך שתשובה היא מבחינת אנכי מי שאנכי, והיינו בחינת תשובה עילאה, ועל ידי תשובה זו הוא החזרת האור שנסתלק [תכלית מה שרוצה להסביר פה: כדי להחזיר את האור, את "הצדיק אבד", את "מקור מים חיים", צריך תשובה עילאה שבבחינת "צעק לבם אל הוי'" דווקא.], דהנה בכדי להחזיר האור שכבר נסתלק צריך להיות שרש ההמשכה למעלה משרש ומקור האור [צריך להגיע למעלה מהשרש שלו.], דהנה ידוע דכתר הוא בחינת הממוצע בין אוא"ס המאציל ובין הנאצלים, וכלול מב' מדריגות בחינה תחתונה שבמאציל [פנימיות הכתר, עתיק יומין.] וריש ומקור לנאצלים [חיצוניות הכתר, אריך אנפין. שתי המדרגות הן תענוג ורצון, ששתיהן נקראות בנפש עצם הנפש, רק שהפנימיות היא עצם הנפש ממש והחיצוניות היא הטית עצם הנפש (ולכן נכללת בביטוי עצם הנפש).], והיינו דבחינת חיצוניות הכתר [אריך] הוא שרש האורות דעשר ספירות דאצילות [שרש כל הספירות מחכמה ולמטה הוא בפרצוף אריך.] ופנימיות הכתר הוא שלמעלה מבחינת מקור [לא מקור הספירות דאצילות – חכמה, בינה, חסד וגבורה וכו' דאצילות.], ובכדי להחזיר ולהמשיך את האור צריכים להמשיך מבחינת פנימיות הכתר, וזהו אנכי אנכי דב"פ אנכי הן ב' מדריגות שבכתר [אנכי הוא כתר וב"פ אנכי היינו שתי מדרגות בכתר.] מבחינת אנכי מי שאנכי [העיקר הוא להגיע לפנימיות הכתר, עתיק, שנקרא "אנכי מי שאנכי", "אנכי אנכי".] דהיינו בחינת פנימיות הכתר הוא שנמשך להיות מוחה פשעיך, וידוע דחיה ויחידה הן נגד ב' מדריגות שבכתר [כפי שהסברנו כבר אתמול. אם כי קודם הסביר שהיחידה בחכמה דאצילות והחיה במדות דאצילות, אך שרשן בשתי מדרגות הכתר. וקוראים להן:] בחינת מקיף הקרוב [כי הוא מקור לספירות.] ומקיף הרחוק [שאינו מקור לספירות. דוווקא כשמגיעים למקיף הרחוק, היחידה, אפשר להחזיר את האור שהסתלק. ממילא, על ידי שהגענו גם למעלה ממקור האור כדי להמשיך אותו מחדש, האור שממשיכים אינו רק בדרגה שהיתה קודם. זו מעלת בעלי תשובה, שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי לא ממשיכים את האור הנעלה שבעלי תשובה ממשיכים. בעלי תשובה ממשיכים אור חדש, ולכן כל הירידה, ואפילו החטא, היתה כדאית – הכל כדי להמשיך אור חדש.], ועל כן על ידי התשובה דצעק לבם שזהו מבחינת עצמות הנשמה בחינת יחידה על ידי זה הוא התקון להיות המשכת האורות בכלים, וממילא האור הוא במעלה ומדריגה גבוה יותר, דלהיות דשרש ההמשכה הוא מעצמות א"ס על כן האור הוא בחינת אור עצמי [כדי להחזיר את האבדה, כמו אחד ששכח את האבדה וצריך לצעוק כדי להחזיר את האבדה. צריך לתת צדקה ולצעוק "אלהא דמאיר ענני" – בלי האבדה לא היית מגיע לצעקה זו, לא לרבי מאיר ולא לאלקא דרבי מאיר. על ידי האבדה אתה מגיע לרבי מאיר (בחינת משיח) ולאלקא דרבי מאיר (ה' עצמו), ומשם הכח להחזיר את כל האבדות לעם ישראל. אנחנו כעת בסוף חדש טבת, החדש של דן בקבלה, וצריך לנצל את הימים האחרונים של טבת כדי שדן יחזיר לנו את האבדות, את "הצדיק אבד", גם הצדיק הפנימי וגם הצדיק הכללי. בכל אופן, דווקא לשבט דן, הירוד שבשבטים, יש את הכח של "מאסף לכל המחנות", להחזיר את כל האבדות. לפי זה דן הוא טיפוס של בעל תשובה, שיש לו כח להחזיר יותר גבוה ממקור האור.],

וזהו ממעמקים קראתי הוי' [אמרנו שקריאה לא חייבת להיות בקול – קריאה היא המשכה, כמו בפסוק "קורא הדורות מראש", שממשיכים את כל הדורות מהראש של א"ק, בו "כולם נסקרים בסקירה אחת" וצריכים להוציא אותם אחד-אחד, "דור דור ודורשיו". ה' הוא "קורא הדורות מראש", שלמעלה באותיות של קבלה היינו הוצאת עקודים-נקודים-ברודים מא"ק. הכל "קורא", לשון המשכה.] שנקרא שם הוי' מחדש דהיינו גילוי אור חדש, וזהו יתרון מעלת התשובה שהאור פנימי [שהיה גם קודם, אצל הצדיק, בחינת נר"נ. אבל כעת הנר"נ שנמשכים מחדש הם אור חדש מעצמות אין סוף:] הוא בחינת אור חדש מעצמות א"ס וצ"ל שעל ידי תשובה עילאה יש יתרון גם בהיציאה מן הרע [אמרנו שתשובה תתאה היא היציאה מהרע ותשובה עילאה להחזיר את האור שנסתלק. חייבים להגיע לתשובה עילאה, כי בלעדיה "הצדיק אבד", אבל כאשר מגיעים לתשובה עילאה מתברר שהיא גם מוסיפה בענין של תשובה תתאה, להוציא את החיות שנתנו לקליפה על ידי החטא שלנו. דברנו על הפסוק "חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורישנו אל", וכאן במאמר מביא רק את "חיל בלע ויקיאנו" על תשו"ת, אז אפשר לומר שהתוספת של תשו"ע היא "ומבטנו יורישנו אל" – להוציא את העצם שלו, את הניצוץ העצמי שמקיים אותו, אולי אפשר רק על ידי תשו"ע. בכל אופן, הוא אומר שתשו"ע מוסיפה גם במה שקודם ייחסנו לתשו"ת.], והגם שתשובה תתאה היא גם כן היציאה מן הרע לגמרי ["חיל בלע ויקיאנו" כפי שלמדנו קודם.], מכל מקום ודאי שיש יתרון בזה שנעשה על ידי בחינת תשובה עילאה [שגם פועלת ונותנת יתר כח להוציא מהרע. מתאים למה שאמרנו הרגע, כי תשובה עילאה הופכת אור שלא היה אור עצמי לאור עצמי. על אותו משקל אפשר לומר שיציאה מהרע בלי תשו"ע מוציאה חיות, אבל לא את עצם החיות שיש בתוך הקליפה, ודווקא על ידי תשו"ע מוציאים את העצם – בדיוק ההסבר להבדל בין "חיל בלע ויקיאנו" ל"ומבטנו יורישנו אל". בתשו"ת החיות של "חיל בלע" לגמרי יוצאת מן הרע, אבל בתשו"ע יש יתרון – שיוצא גם עצם הניצוץ של הרע עצמו.], כמו בעבודה הרי על ידי העבודה שעל פי טעם ודעת שנעשה על ידי זה זיכוך הנפש הבהמית [כשאדם עובד על פי שכל הוא מעדן את מדותיו.] שזהו תכלית העבודה כידוע [אויסאיידלען-זיך???], הנה הוא בבחינת אתכפיא לבד ["מח שליט על הלב", וכל שליטה היא אתכפיא בלבד.] מפני שזהו רק מה שהלב יכול להכיל על כן אין זה מהפך עצם מהות טבעו [הכל מתאים למה שאמרנו, שגם בתוך הקליפה יש אתכפיא – להוציא ממנה מה שבלעה מהחטא – אבל לא מהפך את המציאות שלה. כמו שלמדנו בי"ט כסלו על שלש מדרגות "פדה בשלום נפשי" – שלש מדרגות בנצחון המלחמה – או שאתה כופה את האויב, או מהפך אותו רק לזמן (ועדיין יכול להיות חוזר וניעור), או שהרע מתהפך לגמרי. בזמן משה במדבר היתה הכנעת הקליפה, בזמן שלמה המלך היתה אתהפכא שיכול להיות חוזר וניעור, ובזמן משיח תהיה אתהפכא גמורה – שהאור יהפוך להיות אוהב אמתי לעולם ועד. בשביל אתהפכא צריך תשובה עילאה ולא די בתשובה תתאה. תשובה תתאה היא לפי מה שהשכל יכול להכיל ומה שהלב יכול להכיל – יש אתכפיא שהיא שכנוע, לא רק במקל. חשוב שאתכפיא היא לא רק הכאה, שכנוע הוא גם אתכפיא – אבל רק לפי הטבע שלו. כתוב שדווקא השכל עובד בשכנוע – זו עבודה לפי טעם ודעת, שכל רגיל.], אך בהעבודה שלמעלה מטעם ודעת [הכתר וכל מה שלמדנו עליו.] שזהו יותר ממה שהלב מכיל [אורות גדולים, אורות דתהו, ואם יכול להמשיך ולגלות אותם בלב שלו] הרי זה מהפך הטבעת הלב החומרי [ממש עושה אתהפכא במדות שלו.], וכמו כן בתשובה צריך לומר שיש יתרון על ידי תשובה עילאה [בהוצאת הרע מהקליפות.],

[כעת מביא דוגמה מאד חשובה:] וכפי' הרב המגיד ממעזריטש נ"ע על מארז"ל אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים אסר עלי [חז"ל אומרים שאדם לא יאמר שאיני רוצה לאכול בשר חזיר – אני רוצה, אבל אבי שבשמים גזר עלי. המגיד מחדש שמהחשבה הזו שייכת רק למי שבעצם מובדל מהדבר. חזיר שלא רוצה בשר חזיר – שיאמר שהוא רוצה. אבל מי שבאמת רוצה – שלא יאמר זאת, כי אם רוצה וגם יאמר יכול באמת ליפול. רק צדיק יכול לומר "אפשי", אבל בעל תשובה שהיה שם וטעם את 'טוב הטעם' של בשר החזיר לא יכול לומר כך – הוא צריך לעורר בעצמו שנאה לדבר. ווארט מאד חשוב של המגיד.], דרק צדיק יכול לומר כן [למה?] מפני שמובדל ומרוחק בעצם מן הרע [הרע לא באמת מושך אותו, הוא לא שם, אז הוא יכול להסתכל אובייקטיבית-כביכול על הדבר ולומר מרחוק 'למה לא? הייתי רוצה את זה'. "אפשי" לא אומר שאני רוצה, אלא שהייתי רוצה – אבל אבי שבשמים גזר עלי.] אבל בעל תשובה צריך לומר אי אפשי [לא רוצה בכלל, מואס ושונא.] כי בעל תשובה להיות שהיה בתוך הרע [ויודע בדיוק את טעמו.] גם שיצא ממנו צריך שמירה יותר [שמירה מעולה, שלא יפול עוד פעם ח"ו.], [מחדש הרבי חידוש נפלא, שכל הווארט של המגיד הוא רק בנוגע לבעל תשובה תתאה, שצריך לפחד מהקליפה שהיה בה ולכן צריך לומר שאינו רוצה אותה בכלל.] אמנם זהו בעל תשובה בתשובה תתאה [אבל מי שזוכה, וכאן כל הפרק – וכך כל החסידות – שחייבים להגיע לתשובה עילאה, בשביל משיח חייבים תשובה עילאה. ברגע שהגענו לתשובה עילאה יצאנו מהווארט של המגיד – בענין זה בעל תשובה עילאה חזר להיות צדיק גמור ועוד יותר, כי "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".] אבל בתשובה עילאה מתהפך לגמרי ונעשה מובדל בעצם מן הרע לגמרי ויכול לומר אפשר [פאר וואס נישט? אפשר] ואבי שבשמים אסר עלי [אני עושה רק רצון ה'. כמו שדברנו ביום חמישי על גוים – יש אחד ששונא גוים, ויש אחד שלא שונא גוים אלא עושה רק מה שה' אומר. אני לא שונא נחשים – אם התורה אומרת להרוג אותם אני הורג, אולי זה רחמנות. הוא מופשט – עושה רק כי ה' אמר, שזו תכלית של יהודי. אם ה' כעת אומר לקרב גוים – הוא יוצא לעשות זאת. כעת מחזירים בתשובה נחשים? בסדר. כך בהתגלות הראשונה של ה' למשה, בסנה – ה' אומר לו לזרוק את המטה והוא הופך לנחש. התגובה הראשונה שלו היא לברוח – גם אצל משה רבינו יש תגובה טבעית, לברוח מנחש. אבל ה' אומר לו להחזיק בזנבו של הנחש. (למה בזנב ולא בלשון?) כנראה שצריך להחזיק אותו ב-ש שלו. לנחש יש נ בראש ו-ש בסוף, וצריך להחזיק אותו ב-ש שלו, באש שלו. (לפי זה העבודה עם הגוים היא רק לצדיקים או לבעלי תשובה עילאה.) נכון, אבל זה בדיוק הווארט – כעת כולם צריכים להיות בעלי תשובה עילאה. הרבי אמר שנגמרה עבודת הבירורים – אז חייבים לחפש עבודה אחרת. כעת חייבים להיות בתשובה עילאה – זו חובת השעה, ולכן היא שוה בכל נפש. (אפשר להיות בעל תשובה לענין מסוים?) לבריאות,  תהיה מה שאתה רוצה, העיקר שתהיה בעל תשובה עילאה.], והיינו שיש בו מעלת הבעל תשובה וגם מעלת הצדיקים [חוזר לכל הענין של ההמשך, שדווקא על ידי תשובה עילאה של ר"ה וימים נוראים אפשר להגיע להיות צדיק – צדיק מתוך תשובה עילאה. (אפשר להגיע לזה?) כמו שלמדנו ביום חמישי על בינוני – הכל בתיאוריה... כמו משיח – איך נדע שהוא בא? כשהוא יבוא, כמו שכתוב ברמב"ם. בינתים מאמינים בו ומתפללים שיבוא.

כל זמן שהוא רק בעל תשובה, גם תשובה עילאה, הוא ב"רצוא". כשזוכה לעבודת צדיק הוא ב"שוב", ממשיך את החיה דרך כל המדרגות, גם בבחינת נר"נ.].

קיצור. יבאר דהיות אשר שתים רעות עשה עמי לכן הנה גם התקון צריך להיות בב' מדריגות דתשובה תתאה ועילאה, תשו"ת היא א) לעורר רחמים על נשמתו, ב) לבטש הקליפה מרירות מהטוב דנוגה [ביטוש הקליפה הוא על ידי מרירות, אבל מרירות היא מהטוב של נוגה], נוגה אור [שהוא הטוב של נוגה, שמתגלה על ידי ביטוש הקליפה, תשובה תתאה.], ד' ירידות בנשמה נתת בראת יצרת נפחת [החידוש שגם "נתת" הוא ירידה.], ובנשמה ד' מדריגות חיה נשמה רוח ונפש נגד ד' אותיות הוי', יחידה עצם עצמותה מתאחדת ביחיד חלק מן העצמות, תשובה עילאה החזרת הנשמה לשרשה העצמי על ידי צעקת הלב שלמעלה גם מצעקת קול פשוט דמשם סליחת עוונות בתשובה עילאה מתהפך עצם מהותו לטוב ויש בו גם מעלת צדיק [מה שחותרים לו  מתחלת ההמשך].

וזהו שובנו אלקי ישענו, שוב אתה והשיבנו [מודים שגם אנחנו צריכים לעשות תשובה, אבל זקוקים לכך שאתה תשיב אותנו.], דתכלית הבקשה היא בהתעוררות רחמים רבים על נשמתו שנפלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בתשובה תתאה מה שיש בכח האדם בעצמו אבל באמת הנה העיקר הוא תשובה עילאה [וזה ודאי החידוש של החסידות.] וזה אין בכחו של אדם בעצמו אבל ועל זה היא הבקש שוב אתה להתקרב אלינו והקירוב הוא בגילוי אור [לא רק קירוב המקיף כמו באלול או כמו בעשרת ימי תשובה, אלא גילוי אור המקיף.] באתערותא דלעילא דזהו שוב אתה וזה נותן כח ועוז בנשמות ישראל להיות והשיבנו בתשובה עילאה [הרבי אמר ש"כבר עשו תשובה" – כנראה תשובה תתאה, אבל תשובה עילאה עדיין מחכה לנו, ולשם כך חייבים את ה', "שובנו אלהי ישענו". אפשר לומר שלתשובה תתאה גם צריך את ה' – "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" – אבל מרגישים עדיין שה' עוזר לי לעשות תשובה תתאה, שני דברים, ה' ואני, ואילו כאן מרגישים שה' ואני הופכים להיות אותו דבר, "שובנו", "שובה אתה והשבינו", אין לי רגע אחד בלי הסיוע והנוכחות של ה', הכל הוא ה'. יש פירוש מפורסם של רבי לוי יצחק מברדיטשוב על "מלך עוזר ומושיע ומגן" – יש שה' עוזר, יש שה' מושיע ויש שאתה לא עושה כלום והכל הוא ה' שמגן, "מגן אברהם", "אנכי מגן לך", ואז מגיעים ל"אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני". יהי רצון... "אנכי מי שאנכי" עולה נושא הפכים – יש כאן נשיאת הפכים, שאני וה' אותו דבר.].