1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (52)

ד"ה "שובנו אלקי ישענו" (4)

כ"ג טבת ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

נגנו "צאינה וראינה".

קיצור. יבאר דההתעוררות שלמעלה נמשך מבחינת שמו הגדול [מה שה' מעורר אותנו לתשובה, "שובנו אלהי ישענו", גילוי המקיף ממש, בא מ"שמו הגדול" שלמעלה מ-יג מדות הרחמים, מה שהיה "הוא ושמו הגדול בלבד" לפני הצמצום.] דעל פי החכמה [ואפילו על פי הנבואה ועל פי התורה] לא מהני תשובה והקב"ה אמר יעשה תשובה [כלומר, הקב"ה הוא למעלה מהחכמה, למעלה מהנבואה ולמעלה מהחכמה – ורק הוא אומר לעשות תשובה.] דהתשובה הוא מטוב הוי' ["טוב וישר הוי' על כן יורה חטאים בדרך". מאותו "טוב הוי'" יש את כפרת האדם וסליחת העוונות של האדם, וזה] טובו [של הקב"ה] יגמה"ר שמשם סליחת עוונות וההתעוררות על תשובה [שה' מעורר את האדם לשוב, כך שה' והאדם שבים יחד] היא מלמעלה יותר [עד כאן הנקודה הראשונה שהסביר.], [נקודה שניה:] יסביר צדקת טענת ישראל דאלקים זנחתנו בסילוק אור אין סוף הבלי גבול על ידי הצמצום [וחטא האדם בא כי ה' עשה צמצום, שבירת הכלים מיעוט הלבנה – הכל נגרם ממה שה' עשה קודם, וגם בשעת החטא לא היה מצד תאות האדם אלא על ידי הסתת הנחש. לכן ישראל צודקים בטענתם.] דאלו היה בריאת העולם באור אין סוף הבלי גבול היה אלקות בפשיטות וישות בהתחדשות [בקיצור כותב בצורה קצת יותר מתקבלת על הדעת מאשר בפנים. בפנים היה מובן כאילו היה כך, ואמרנו שקצת פלא – שהיה מצב שה' ברא את העולמות בלי צמצום, ואז אלקות בפשיטות ואין שום מקום לריחוק וחטא ותשובה – אבל בקיצור אומר רק "אילו...", ולא שהיה כך בפועל.], וכשההתהוות היא על ידי הצמצום [סילוק אוא"ס, היוצרות מתהפכות:] הנה ישות העולם הוא בפשיטות והשגה ובפרט הרגש אלקי [להרגיש את ה' בלב יותר קשה מלהשיג איזו השגה בחסידות. הוא אומר שגם השגה של יהודי באלקות היא דבר קשה, וכל שכן שיהיה הרגש אלקי בלב, בא] ביגיעה גדולה [בכל המאמר הביטוי היה בעמל רב וביגיעה גדולה.], [נקודה שלישית, סוף הפרק שלמדנו אתמול וימשיך בפרק הבא:] יבאר דהחטא גורם [שני דברים, "חטא חטאה ירושלים" בכפלים. הוא מונה כאן ארבעה דברים, אבל בכללות שני הראשונים (א-ב) הם שני הדברים, רק שבשני מונה עוד שני פרטים (ג-ד).], א) המשכת חיות דקדושה בהיכלות הסט"א, ב) הסתלקות האור מהכלים [וכדי להחזיר את החיות מהיכלות הסט"א צריך תשו"ת ולכדי להחזיר את האור לכלים צריך תשו"ע. בתוך הסתלקות האור יש גם:], ג) פגם בהכלים, ד) שנאבד האור מסטרא דקדושה ["הצדיק אבד", כל כנסת ישראל סובלת – נמצאת במצב של "דור יתום", כולנו מסכנים, האור נאבד ואנחנו מגששים באפלה. כל הדברים האלה נגרמים על ידי החטא – שני דברים שמפרט אותם כאן לארבע נקודות, שאת כולן הזכיר בסוף הפרק הקודם.].

כעת ממשיך לבאר, ומביא בפרק הבא את הפסוק העיקרי בענין:

טז) וזהו דכתיב (ירמיה ב, יג) כי שתים רעות עשה עמי [ה"חטא חטאה", כפלים.] אותי עזבו מקור מים חיים [ויסביר בהמשך שעזיבת ה' היא סילוק האור, שכדי לתקנה צריכים תשובה עילאה. ה' מכונה כאן "מקור מים חיים", ובהמשך יסביר שזה גם מקור נשמות ישראל. כשהנשמה יורדת לגוף היא נופלת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וה"איגרא רמא" הוא "באר מים חיים" (מההמשך משמע שמקור הביטוי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא הוא על פסוק זה בירמיהו – צריך לחפש את המקור בזהר.] לחצב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים [בתנ"ך הכתיב המדויק הוא "בארות בארת" – יש הבדל דק, אף על פי שבפשט הם זהים. המעבר מ"בארות" ל"בארת" הוא עוד שלב של סילוק האור. הוא יסביר שהבורות הנשברים לא יכולים להכיל את האור, ומסביר שרומז כאן לקליפה אליה נמשך השפע, אבל הקליפה לא מכילה את השפע אלא בולעת מה שהיא מסוגלת והשפע הופך להיות היא. אז יש כאן את שתי הרעות, שתי תוצאות החטא.], והיינו כי שתים עשה עמי ["עמי" הוא כינוי חבה של עם ישראל, העם של ה', ומענין שהוא נזכר בפסוק עם שתי התוצאות הכי חמורות של החטא.] שבמעשה החטא גורמים שתים רעות, אותי עזבו הוא סילוק האור ["הצדיק אבד".], לחצוב בארות נשברים אשר לא זו בלבד אשר בבארות ההם אין מים חיים אלא עוד זאת שהבארות עצמם הם בארות נשברים, ובחטאם המשיכו תוספת יניקה בבארות נשברים היא הסט"א [ברגע שהבור נשבר הוא כבר סטרא אחרא.] אשר לא יכילו המים שאינם על דרך כמו בקדושה שהוא אורות וכלים [ובכלי יש קיבול, "שקיעה", שהוא בטול והכנעה לאור – מה שאין בקליפה.] כי אם בהם נבלע השפע וכמו שכתוב חיל בלע ויקיאנו [פסוק שדברנו קצת אתמול איפה מכוונים אותו בתפלה. אמרנו שעיקר הכוונה שלו היא בברכת "תקע בשופר גדול", ששם כל כוונות תיקון הברית באריז"ל – "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ", שם קדוש חבו שהוא ר"ת "חיל בלע ויקיאנו". אמרנו שסופי התיבות שם דעת, ושהשם הקדוש הזה רמוז קודם – בצורה יותר פשוטה – ב"חכמה בינה ודעת". לא אמרנו אתמול שכמו שסופי התיבות של "יחד מארבע כנפות" הם דעת כך מיד בסיום "חכמה בינה ו..." אומרים דעת. כלומר, בשניהם רמוז שתכלית התיקון היא לתקן את הדעת, את ההתקשרות לה' – "אתה חונן לאדם דעת... ברוך אתה הוי' חונן הדעת". בכל אופן, השם הזה יוצא מראשי התיבות "חיל בלע ויקיאנו", והוא לומד מכך שהקליפה לא מכילה את האור אלא בולעת אותו. יש הבדל מן הקצה אל הקצה בין הכלה לבליעה. בהכלה יש לך בטול לדבר, ואתה גם מגלה את הדבר שאתה מכיל – לא חונק ואונס אותו, שומר אותו לעצמך, אלא מכיל אותו. בבליעה אתה לוקח לעצמך, שהדבר יכנס בך וכבר לא יהיה גלוי בכלל – "ולא נודע כי באו אל קרבנה". הבליעה רומזת גם למלך הראשון של התהו, המלך בלע בן בעור – כל התהו מתחיל מהבליעה, הוא בולע ומבער (כמו בהמה שמבערת והולכת, מכלה את הקדושה). למלך הראשון שנשבר קוראים בלע והוא כנגד הדעת – גם סימן שהתיקון הדעת. למלך האחרון שנשבר קוראים בעל חנן בן עכבור – בעל הוא גם צירוף בלע. בהמשך הדורות הע"ז שהיתה בארץ – וברוחניות היא עדיין קליפת הארץ – נקרא בעל. הקליפה היום היא גם בלע וגם בעל חנן – חנן "היינו שקר החן והבל היפי", והוא נעשה כאן בעל הבית, אבל הראשון הוא בלע. לפי קבלת הרש"ש מלכי התהו הם כנגד הימים שלפני בריאת העולם בכ"ה אלול. היום של בלע הוא ח"י אלול, כפי שדורשים כל שנה – יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדה"ז, קשור לתיקון בלע. המשך הפסוק "חיל בלע ויקיאנו" הוא "ומבטנו יורישנו אל". יש שני שלבים – קודם הוא מקיא את החיל שהוא בלע, ואחר כך יש ניצוץ תולדתי, שבאמת הוא חלק ממנו, הוא הכח שלו לבלוע, וגם את הכח הזה ה' מוריש, "ומבטנו יורישנו אל". מי בזירה הפוליטית היום הוא אותיות בטן? עליו נאמר "ומבטנו יורישנו אל"... קודם מטפלים בסימפטום, מחזירים את החיות שהוא בלע, ואחר כך בעצם הבעיה, כח הבליעה שלו. כמו כאשר גוי שבה יהודיה – קודם צריך להוציא אותה, שלא תשתמד. יש סכנה מידית, שאם היא נטמעת בין הגוים היא נבלעת (כמו שכתוב בשו"ע), וקודם צריך להוציא אותה. אחר כך צריך לטפל בגוי שהוא הבעיה. יתכן שלאותם אונסים ושובים של היום יש ניצוץ יהודי כאן בארץ, יש עוד משהו שצריך לרשת – זה שלב שני. כמו בעבודה זרה, שיש הלכה שדווקא בארץ ישראל יש מצוה לשרש אחרי עבודה זרה, אבל אי אפשר לשרש בלי לבטל קודם את החלק הגלוי על פני שטח. כשאתה מוצא אשרה צריך לכרות אותה – אחר כך תשרש את השרשים. זו הדוגמה הכי טובה, טיפול בעבודה זרה בארץ. הטיפול הראשון, להוציא את הבליעה, הוא ה"חיל בלע ויקיאנו" – שיקיא מה שבלע.], וזהו ולא יכילו שאינם נעשים כלים לבחינת מים [לא רואים את המים.] הוא שפע הקדושה ולכן כדי לתקן זה על ידי התשובה צריך להיות גם כן ב' בחינות תשובה, תשו"ת ותשו"ע [בפסוק הפגם הראשון הוא היותר עליון, "אותי עזבו מקור מים חיים", שתיקונו על ידי תשובה עילאה, אך הסדר הוא קודם תשו"ת – תיקון החלק השני של הפסוק – ולכן מתחיל להסביר מתשו"ת.], ופירוש תשו"ת מבואר באגה"ת פ"ז שהם ב' דברים דרך כלל [רק בתשובה תתאה.] הא' הוא לעורר רחמים העליונים [כלומר, בעצם – כפי שיסביר – לעורר רחמים רבים היינו לעורר אתערותא דלעילא. אני מתפלל לה' שיעורר עלי רחמים שאוכל לעשות תשובה. יש כאן קשר בין תפלה לתשובה – צריך להתפלל שה' ירחם עלי ואעשה תשובה, "בקש רחמים כעני בפתח".] ממקור הרחמים על נשמתו כו' שנפלה מאיגרא רמה היינו מקור מח' [לכאורה טה"ד וצ"ל מ"ח – מים חיים (כי אין הכוונה מקור מחשבה אלא מקור מים חיים שבפסוק). הוא מסביר שהאיגרא רמה, מקור הנשמות ממנו נפלנו, הוא-הוא "מקור מים חיים" של הפסוק. יש בתנ"ך שני ביטויים – "מקור חיים" ו"מקור מים חיים". "מקור חיים" בפסוק מפורסם מאד בתהלים, "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" – ביטוי שמשמש גם שמות להרבה דברים, "מקור חיים" – ויש "מקור מים חיים". בחסידות מוסבר ש"מקור חיים" היינו 'מקור כל התענוגים'. גם מים קשורים לתענוג – "המים מצמיחים כל מיני תענוג" כמו שכתוב בתניא. בכל אופן, "מקור מים חיים" מוסיף תוספת חשובה, שכמובן מתאימה לפסוק בירמיהו – מ"מקור מים חיים" ל"בארות בארת נשברים אשר לא יכילו המים", הדגש על המים. לשני הלשונות, "מקור מים חיים" ו"מקור חיים" יש מספרים מאד חשובים בקבלה. "מקור חיים" עולה ב"פ אור, לכן כתוב "כי עמך מקור חיים – באורך נראה אור", רמז בפסוק עצמו שיש פעמיים אור. אור-אור עולה "ואהבת", כמו שכתוב בתניא. "מקור מים חיים" כבר שוה 504, המספר הראשון שמתחלק גם ב-עב וגם ב-סג – מספר שבעצם מייחד את שני השמות, שהם כמו "תרין ריעין", חכמה ובינה, "הנסתרֹת להוי' אלינו". "מקור מים חיים" עולה ז"פ עב (ז"פ חסד) שהוא עצמו ח"פ סג. כמו ש"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", 1118, הוא המספר הראשון שמחבר את שם הוי' (מג פעמים הוי') ושם אלהים (יג פעמים אלהים) – מספר שמייחד את שני השמות, כפי שהפסוק אומר "הוי' אלהינו הוי' אחד". על כל שני דברים אפשר לחפש מה המספר הראשון שהוא כפולה של שניהם. המספר הראשון שהוא כפולה גם של עב וגם של סג הוא "מקור מים חיים". יש עוד רמז מאד פשוט, שבביטוי "מקור מים חיים" יש יא אותיות – מספר לא זוגי (מחולק סימטרי בפסוק), שיש לו אמצע – ראש-תוך-סוף מים (רמז יפה, לילדים), ושאר האותיות שנשארות יוצרות שוב את הביטוי "מקור חיים". שוב, אומר שה"מקור מים חיים" הוא האיגרא רמה ממנו הנשמה יורדת ונופלת.] כו' וכמ"ש באגה"ת פ"ד שהנשמה היא מפנימיות החיות שהוא חלק הוי' ב"ה [ואותה פנימיות החיות היא "מקור מים חיים".], [והנשמה נופלת] לבירא עמיקתא הן בארות נשברים הנ"ל [כמו שאמרנו, מענין לדעת אם זה ממש מקור הביטוי "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" (אחד התלמידים בדק במחשב: לא מופיע בזהר, המקור הכי קדום הוא על הפסוק "השליך משמים ארץ"). בכל אופן, מאד מתאים – בפרט ה"בארות בארת נשברים" מתאים לבירא עמיקתא.], והב' לבטש ולהכניע הקליפות וסט"א אשר כל חיות הוא רק גסות והגבהה כמו שכתוב אם תגביהי כנשר וגו', והביטוש וההכנעה עד העפר ממש זוהי מיתתה וביטולה והיינו על ידי לב נשבר ונדכה להיות נבזה בעיניו נמאס [עבודת השפלות שלנו – לא רק לחשב את החטא, אלא עיקר החשבון שצריך לעשות הוא השפלות הקיומית שלו. אף שכל הפרק הקודם היה שאנחנו צודקים בטענה שלנו, התשובה היא להסתכל בראי ולראות את השפלות שלי.], על ידי שיהיה ממארי דחושבנא [לחשב את חטאיו, עד החישוב שכל חלומותיו הם הבל וכו' כמו שכתוב שם בתניא, ואז צועק על עצמו "אתה רע ומשוקץ וכו'" – חמשת הלשונות שיש שם.], וכמו שכתוב בסש"ב פכ"ט, והנה התעוררות רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו [הדבר הראשון בתשו"ת] הכוונה המשכת התעדל"ע דבכדי שתהיה אתדע" שנותנת כח על האתעדל"ת [אני לא יכול לעשות תשובה – כמו שכולם יודעים, אין לי כח לעשות תשובה – ואני מבקש שתעשה לי נס. האתערותא דלעילא היא באמת נס, אבל אם אני תופס את הנס ועושה תשובה היא נקראת על שמי. כמו שהבעל שם טוב אומר על מסייע שאין בו ממש, ש"אתה תשלם לאיש כמעשהו" – ה' משלם כאילו האדם עשה. אפילו שהאדם רק מסייע לסחוב קורה שעל כתפי ה', הנכונות שלו לסייע גורמת לכך שהדבר יקרא על שמו. כך מסביר את הפסוק "ולך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". כך מבקשים מהקב"ה שיתן לנו את הכח לעשות תשובה – "שובנו אלהי ישענו".], וכמו כן בכדי להיות לב נשבר ונדכה במרירות אמיתית צריך להיות על זה אתעדל"ע [גם חידוש, שכדי לממש את "פרק בעבודת ה'" צריך אתערותא דלעילא – האדם כל כך שקוע בעצמו, שגם כדי לראות את שפלותו הוא צריך סיוע מלמעלה.] שזהו שמעורר רחמים רבים על נפשו [כך שחבר כאן את שני הדברים יחד – הכל לעורר רחמים רבים, שה' יתן לי כח לעשות תשובה וגם יתן לי כח לשבור את עצמי. כדי לשבור את עצמי בשבירה חיובית, "לב נשבר", צריך סיוע מלמעלה. אז על הכל, בסופו של דבר, מבקשים מה' שירחם עלי – אתערותא דלעילא.], והנה מרירות היא מקליפת נגה [לא מקדושה, אבל היא] מהטוב שבנוגה ומיניה וביה לישדי ביה נרגא כמו שכתוב בסש"ב פל"א [ששוברים את הקליפה ממשהו של נגה.], ולכן נק' נוגה לשון הארה [חידוש שלא כתוב תמיד בחסידות, שנגה היינו "אור נגה", הארה – לא אור בהיר בשחקים, אבל יש הארה] שעל ידי בחינה זו מתקרב לאור הקדושה, ועל ידי זה תשוב ה' תתאה מנפילתה שנתלבשה ההשפעה בע"ס דנוגה לחזור למקומה הרמתה, וזהו תקון הענין הא' שנת"ל שנמשך חיות הקדושה להיכלות הסט"א, ועל ידי שמתמרמר מאד על עניניו ועוקר רצונו מהם על ידי זה לוקח החיות מהסט"א ומשיב ומחזיר את אור הקדושה למקומו [עד כאן תיקון הענין הראשון על ידי תשו"ת. (יש מה שכתוב בזהר שנופלים כך שרק ה' מקים אותנו, את סוכת הדוד הנופלת.) כן, יש מצב שכבר אפילו לא מבקשים רחמים, ורק ה' מצדו מקים אותנו.],