מֺח שליט על הזמן

בע"ה

י"ז שבט מ"ג – ירושלים

שיעורים בתניא (17א) – תניא פרק כה (א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת ה' שלא להשתחוות לע"ז אפי' לפי שעה ולעשות תשובה אח"כ

הוא אומר שתשובה מועילה על כל דבר, "אין דבר העומד בפני התשובה", כולל עבודה זרה – ובכל זאת היהודי לא מוכן לעבוד ע"ז ואחר כך לעשות תשובה. יש לו משהו בנפש שמכריח אותו למסור את הנפש על קידוש ה', לא להשתחוות לעבודה זרה, אפילו שאפשר לתקן. הוא אומר שזהו טבע היהודי, שלא מוכן לעבוד ע"ז ואחר כך לעשות תשובה, אפילו שהיא עוזרת, אפילו שרק לפי שעה.

למה?

והיינו מפני אור ה' המלובש בנפשם כנ"ל שאינו בבחי' זמן ושעה כלל אלא למעלה מהזמן ושליט ומושל עליו כנודע.

רצון (מח) שליט על הזמן (הלב)

אור ה' שבנפש כל יהודי למעלה מהזמן, ולא רק שלמעלה מהזמן אלא "שליט ומושל עליו כנודע" – שליט על הזמן ומושל על הזמן. זה מזכיר לנו משהו, שדומה לכלל הגדול של התניא, שכל עבודת ה' – המלחמה של הטוב נגד הרע בעבודת ה' – נקראת "מח שליט על הלב". הכוונה במח, כמו שהסביר קודם בתניא, הוא לא השכל שבמח – אלא הרצון העצמי של הנפש שמתלבש בתוך המח, והוא השליט על התאוה שבלב. הרצון העצמי של השכל נקרא האיתן שבנשמה. זהו הכלל של כל ספר התניא, לכן הוא נקרא תניא – אותיות איתן. איתן הן האותיות שלמעלה מהזמן, האותיות המשמשות לעתיד לבוא – אהיה, תהיה, יהיה, נהיה – האותיות של העתיד. העתיד כאן הוא בעצם למעלה מהזמן – כי לעתיד לבוא הוא הגילוי של העולם הבא שלמעלה מהזמן לגמרי.

ממה שכתוב כאן – אם כמו מה שכתוב קודם, שצריך מח שליט על הלב – אנחנו לומדים שהמח למעלה מהזמן והלב הוא מקור הזמן. כאן הוא כותב שיש "אור ה' המלובש בנפשם" – איפה? זהו תוקף הרצון המלובש במח, ה"איתן" שמתלבש במח – "משכיל לאיתן האזרחי" – שמושל ושולט על הלב. זה מה שרוצה לגלות כאן, טבע כל יהודי למסור את נפשו על קידוש ה'. זו גם האמונה הפשוטה, הראש העליון של הכתר, רישא דלא אתידע, שמלובש בפנימיות החכמה שבנפש, בסוד "פנימיות אבא פנימיות עתיק". זה מה ששולט על כל תאוות הלב, אפילו למסור את נפשו ממש על קידוש ה' – וכל שכן וק"ו לא לעשות דברים אחרים שהם נגד רצון ה', כמו שהוא ממשיך. החידוש של היום, שמה שהיה כתוב קודם, "מח שליט על הלב", הוא כמו למעלה מהזמן וזמן. זהו החידוש כאן.

עכשיו פתאום רואים שהלב הוא מקור הזמן. למה? כי הלב הוא מקור הסיבוב – סיבוב הדמים. סיבוב הדמים כמו סיבוב השנה – שסה גידים כנגד שסה ימות השנה. הלב בנפש הוא מקור השנה. גידי הדם – ורידים ועורקים – הם כנגד הימים והלילות, כך כתוב בקבלה. יש שסה גידים שמוליכים את הדם, עורקים, ויש שסה ורידים שמחזירים את הדם ללב. הם כנגד הימים והלילות – כך כתוב לראשונה בשל"ה הקדוש. הגיד הדופק, הממשיך מהלב לאברים, הוא היום – הרגשת הדופק שיש ביום. בלילה הדם חוזר, אין דופק, השמש לא גלויה. זהו סוד שסה עורקין היוצאים מהלב כנגד הימים ו-שסה ורידים שמחזירים ללב כנגד הלילות. לכן באמת כתוב בספר יצירה שהלב בנפש הוא כמו הגלגל בשנה – הלב בנפש מלך כמו הגלגל בשנה.

אם כן, הלב הוא מקור הזמן. איך רואים בסיפורי מעשיות של רבי נחמן שהלב הוא מקור הזמן? בסיפור של הלב והמעין, ביום השלישי של ה-ז' בעטלרס. שם מקור הזמן הוא הלב והמעין, שהוא המח, למעלה מהזמן.

באמת, מהו עיקר הגילוי של חב"ד? המעין – לגלות את כח המעין, האיתן שבנשמה. עיקר העבודה אצל רבי נחמן הוא הגעגועים של הלב, ה"רצוא ושוב" בלב לקראת המים, מלמטה למעלה. עיקר העבודה של חב"ד הוא גילוי המעין עצמו, החוסן-האיתן שבנשמה, שלמעלה מהזמן לגמרי, משם כח המסירות נפש. זהו היחוד – בחסידות חב"ד וברסלב הם יחוד, זיווג, העלאת מ"נ והמשכת מ"ד. זהו בדיוק סוד הסיפור של הלב והמעין ביום השלישי של ה-ז' בעטלרס.

אחד – איתן, חסן, דעת

הסברנו לפני כמה ימים, בהתוועדות, שהאותיות שלמעלה מהזמן הן גם ענין של כח, חסן קראנו לזה – שלש אותיות חסן הן האותיות שלמעלה מאותיות זמן. "והיו אמנת עתיך חסן ישועות". חסן הן האותיות שבאות אחרי אותיות זמן – ז-מ-ן. אם כן, יש שתי בחינות אותיות שלמעלה מהזמן. יש אותיות איתן – גילוי האיתן שבנשמה בכח התניא, בסוד הפסוק "משכיל לאיתן האזרחי", ויש אותיות חסן, "והיו אמנת עתיך חסן ישועות", חסן הוא סדר נשים, שגם למעלה מהזמן. ההבדל שאותיות איתן מתלבשות בפנימיות אבא – שמשמש לעתיד לבוא הכוונה שמתייחס ומזדווג עם יסוד אמא, כך כתוב בקבלה. משמשות לעתיד לבוא היינו תשמיש, יחוד וזיווג עם הלעתיד לבוא, מה שיסוד אבא משמש עם יסוד אמא – כמו שלמדנו אתמול בפרי עץ חיים[ב] – יחוד השביל והנתיב. זהו סוד אותיות איתן שמשמשות לעתיד לבוא. מה שאין כן, התוקף העצמי שנקראת "פנימיות אמא פנימיות עתיק" הוא חסן. לכן חסן הוא פנימיות חוה, "אם כל חי", כמו שלמדנו פעם ש-חסן אותיות חוה במספר קטן. עוד הפעם, כתוב שפנימיות אבא פנימיות עתיק" היא בסוד איתן, וגם "פנימיות אמא פנימיות עתיק" היא בסוד חסן, ושתי המדרגות האלה הן למעלה מהזמן. איתן היינו אותיות המשמשות לעתיד לבוא ו-חסן הן פשוט הישועות שמעל אותיות זמן. חסן יותר מתייחס לזמן, כמו מקור הזמן, כי אלה אותיות שלמעלה מהאותיות זמן. אמא היא המקור, "אם הבנים", והבנים הם הזמן, התגלות הזמן, מה שנקרא "שית אלפי שנין דהוי עלמא". האמא המקור, "אם כל חי", "אם הבנים". זאת אומרת, שחכמה ובינה בסוד "פנימיות עתיק" שמתלבש בהן הן בסוד איתן-חסן. [זה ה"שני אלפי שנה שקדמה תורה לעולם"?] נכון, ככה כתוב בקבלה, שאלה "אלפים שנה שקדמה התורה לעולם", אבל ה"אלפים שנה" האלה הן למעלה מהזמן, לא זמן, אלא "סדר זמנים", כמו שכתוב בלקוטי מוהר"ן ובחז"ל.

עוד הפעם, צריך להיות כח שמייחד אותן, שהוא הדעת. הדעת עצמה היא מלשון תוקף. עצם המלה דעת, כמו בפסוק "ויודע בהם אנשי סוכות", הוא לשון תוקף של חדירה. למה כתוב "והאדם ידע את חוה אשתו"? כי זהו תוקף של חדירה, "גבורת אנשים", התוקף לעשות יחוד בין אדם לחוה, בין אלקנה וכו'. עצם המלה דעת היא המלה תוקף, "ויודע בהם את אנשי סוכות". לכן כתוב באריז"ל שהדעת היא הספירה הראשונה שנשברה, כי יש שם יותר מדי תוקף – האור ש'התקיף' יותר מדי חזק את הכלים הוא זמן. לכן דעת היא גם לשון שבירה. אם כן, מה שיוצא מכל זה הוא "הוי' אחד" – יוצא יחוד יפה מהמלים האלה: יש איתן מצד החכמה, "פנימיות אבא פנימיות עתיק", ו-חסן מצד הבינה, "פנימיות אמא פנימיות עתיק", ושתי המדרגות האלה הן למעלה מהזמן – עליהן כתוב "מח שליט על הלב", או ש"אור ה' המלובש בנפש כל ישראל שליט על הזמן", מה הכוונה ששליט על הזמן? שלא מוכן לעבור עבירה ואחר כך לחזור בתשובה, שמוטב לו לההרג עכשיו, כי בעצם הוא למעלה מהזמן. זהו הפירוש, שעדיף לו למסור את נפשו עכשיו ולא לעבור עבירה ואחר כך לחזור בתשובה, אם זה נוגע לעיקר האמונה, כמו להשתחוות לעבודה זרה. אפילו שתשובה מועילה גם על זה – הוא למעלה מהזמן, ולכן הוא מוסר את נפשו בפועל ממש עכשיו, זה מה שהוא כותב כאן. אם כן, יש איתן מצד החכמה ו-חסן מצד הבינה, והכח שמחבר אותם הוא דעת. זהו גם הכח שממשיך אותם למטה. הכח למעשה, להמשיך את ה-איתן וה-חסן למטה לתוך הלב, לשלוט על הזמן, הוא כח הדעת.

בשעה טובה ומוצלחת

עכשיו נראה עוד כמה רמזים: יש כאן שני דיוקים שקשורים יחד. קודם הוא כותב "זמן ושעה" – לכאורה המלה "שעה" מיותרת – "שאינו בבחינת זמן ושעה כלל אלא למעלה מהזמן [כאן בלי שעה] ושליט ומושל עליו כנודע". עוד פעם הוא כותב שתי מלים, "שליט ומושל עליו [על הזמן] כנודע". יש לומר שה"שליט ומושל" הם כנגד "זמן ושעה", שתי המלים שהיו בשורה הקודמת. יש בחינה שנקראת "זמן" ויש בחינה אחרת שנקראת "שעה" וצריך להיות שליט על הזמן ומושל על השעה.

עוד דבר: שתי שורות קודם היה כתוב "כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת ה'". רואים שבמלה זמן, בשרש זמן, יש את הכח שלמעלה מהזמן – "מזומן", המזומן כאן הוא למעלה מהזמן, כי הוא מבחינה של אור ה' ששליט על הזמן. רואים שכל אחד "מוכן ומזומן" לשלוט על הזמן – כי הוא למעלה מהזמן. אם כן, בתוך המלה "זמן" גופא יש רמז ללמעלה מהזמן. מה שאין כן "שעה". מהי "שעה" על פי פשט? תמיד כתוב שלשון פניה, "וישע הוי' אל הבל ואל מנחתו ואל קין אל מנחתו לא שעה". שעיה היא פניה, סיבוב של מה שנקרא מאה ושמונים מעלות, שאדם מסתובב.

עכשיו, הבחינה הזאת של אור הנפש של כל יהודי הוא למעלה מהשעה. מה הכוונה? שהוא אף פעם לא בבחינת אחור באחור. שעה שייכת רק אם אדם הוא אחור באחור וצריך להסתובב להיות פנים בפנים. יש שעה טובה, כמו שאומרים בשעה טובה ומוצלחת. למה אומרים לחתן וכלה "בשעה טובה ומוצלחת"? מברכים אותם שיזכו להיות פנים בפנים, זו "שעה טובה". כל דבר שמאחלים בו "שעה טובה", על פשט מאחלים שיהיה כאן סוד פנים בפנים. [זה מזלות?] "אין מזל לישראל", זו בחירה חפשית, אדם יכול לפנות או לא לפנות. כמובן, יש אתערותא דלעילא, זה נקרא "עת רצון". אבל הסוד של השעה, מה שנקרא "שעה טובה", הוא הכח לפנות – הכח להיות פנים בפנים. זה שייך רק ללב, כי הוא יכול להיות אחור באחור או פנים בפנים. מה שאין כן הנקודה הזו, שלמעלה מהזמן, היא תמיד פנים בפנים – זו היחידה שבנפש, עליה כתוב "חבוקה ודבוקה בך טוענת עולך יחידה ליחדך", כמו שכתוב בחסידות. היא תמיד "חבוקה ודבוקה בך" – היחידה היא בתמידות "חבוקה ודבוקה בך".

[זהו שעשוע?] אפילו שעשוע הוא בחינת רצוא ושוב כל הזמן, יש בזה עליה וירידה, והאיתן אפילו יותר גבוה מהשעשועים העצמיים. כי אפילו השעשוע הכי גבוה, מה שנקרא בקבלה "שעשועים עצמיים", הוא בירידות ועליות כל הזמן. זהו מושג עמוק, אין כאן המקום להסביר אותו באריכות. אבל כל שעה, אפילו שע נהורין, או אפילו השעשועים העצמיים שלמעלה מ-שע נהורין, הוא בסוד שע – שמשמעו חזרה פנים בפנים. מה שאין כן יש נקודה אחת של דבקות עצמית, שבבחינת "אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם", נקודת ה"חבוקה ודבוקה בך" ממש, "יחידה ליחדך", שלמעלה מכל השתנות בכלל, אפילו למעלה משעשועים עצמיים. אפילו לגבי ה' עצמו זה נקרא "העלם העצמי" – יחיד. השעשועים העצמיים הם גילוי אור לעצמו לפני הצמצום, והדבקות העצמית היא בבחינת יחיד שלמעלה מזה, נקראת "יחידה ליחדך". אם כן, הנקודה הזו היא למעלה מה"שעה".

זמן ומזומן

עכשיו, הסברנו שפנימיות המלה "שעה" היא פניה, לפנות, ויש "שעה טובה", כשאדם פונה לדבר טוב. כשפונה לדבר לא טוב זו "שעה רעה", ההיפך. מהו זמן? לשון מזומן, שמוכן למשהו, כנ"ל. הזמן הוא התכוננות. אחר כך באה השעה. לכן הוא כותב כאן "זמן ושעה" – קודם האדם מזומן ואחר כך הוא פונה. [זמן יותר קבוע ושעה היא לפי שעה (ביטוי שמשתמש בו קודם)?] כתב "אפילו לפי שעה", שעה היא חלק קטן של זמן וזמן הוא כלל. יש המזומן של הזמן, מה שהזמן מוכן כל רגע לפנות, להשתנות. הזמן הוא מקור ההשתנות, השינוי. מה שהזמן מוכן לגלות כל רגע פנים חדשות – "פנים חדשות באו לכאן" – זהו "זמן ושעה", שמוכן כל רגע לפניה, לפנים חדשות. אבל יש זמן שאינו "זמן ושעה", מה שכתב קודם "שמוכן ומזומן למסור נפשו", כי הוא כל הזמן בדבקות עצמית, למעלה מהזמן. ה"מוכן ומזומן" של קודם הוא ה"למעלה מהזמן" – המזומן רק לגלות את עצמו, לא לפנות, לא לשעות, לא להשתנות, רק לגלות את הקבוע העצמי. "מוכן ומזומן" לגילוי העצם, לא לפנות-לשעות למשהו – רק גילוי העצם ממש, מסירות נפש שלמעלה מהזמן.

מה שלמעלה מהזמן נקרא "שליט" ומה שלמעלה מהשעה נקרא "מושל". ר"ת שליט-מושל הם שם. אולי אחר כך, כשנלמד את פלח הרימון, הוא יסביר שם את סוד השם – השם של כל אחד. בסגולת ה-שם של היהודי נמשך הכח של האיתן והחסן, הכח שלמעלה מהזמן. לכן כתוב שכאשר עושים ברית לילד נותנים לו שם – הכח של האיתן והחסן, הכח של מסירות הנפש, כתוב בחסידות. הברית לילד מאפשרת לו לגלות את מסירות הנפש שלמעלה מהזמן. זו המשכת השם, שהשם מגלה את עצם הנפש כמו שהיא בבחינת "חבוקה ודבוקה בך".

מושל, דרך אגב, הוא בסוד "והוא ימשל בך", אותיות שמלה, אותיות שלם, שמצד האמא. כתוב שהממשלה היא "על ידך", "בך" הכוונה "על ידך". הממשלה היא בסוד אמא והשלטון הוא מצד אבא.

רמזי איתן-חסן-דעת

נחזור לרמז הזה, איתן-חסן-דעת – ר"ת אחד. כאן יש לנו כוונה ל"הוי' אחד", איתן-חסן-דעת, שכנגד חב"ד. עכשיו נראה כמה יוצא יחד בגימטריא: כמה עולה איתן-חסן-דעת? כאן יש סתם דבר נחמד, שלא צריך לצאת ככה, שרק היחידות של המלים עצמן א-ח-ד, כמו הר"ת. יוצא 1053 – מישהו זוכר את המספר הזה?

קודם כל, אם באמת קשור ל"אחד", חוץ מזה שר"ת אחד צריך שיתחלק ל-אחד – זה יהיה סימן מובהק שמתחלק ל-אחד. אם מחלקים את המספר הזה ל-13 יוצא בדיוק 81, 9 ברבוע. מה זה 81? אנכי. יש כאן אנכי פעמים אחד (ר"ת אחד). מישהו זוכר בקבלה קשר מיוחד בין "אחד" ו"אנכי"? כתוב שזהו קשר בין 9 ו-13. כתוב בקבלה הראשונה מאבולעפיא, ש-אחד ברבוע פרטי – 1, 64, 16 – הוא אנכי. אחד ברבוע פרטי שוה אח ברבוע כללי. זהו סוד ששלש אותיות "אחד" נכללות בשתי האותיות הראשונות. עוד פעם, 81, אנכי, הוא 9 ברבוע. "אחד", הוא אח-ד, ו-אח ברבוע כללי שוה אחד ברבוע פרטי, זהו סוד "אנכי אנכי". זהו קשר בין 9 ל-13, שני מרכיבי כב האותיות, שבקבלה היינו יג תיקוני אריך ו-ט תיקוני זעיר. כאן המספר הזה, של איתן-חסן-דעת, ר"ת אחד, ויש כאן גם אחד, עולה בדיוק אנכי פעמים אחד – ה"אנכי" יוצא מה"אחד". "אנכי" הוא פנימיות עתיק, "אנכי מי שאנכי". כאן "אנכי אחד", הכוונה הזו של איתן-חסן-דעת.

בכל זאת, מישהו זוכר יותר את המספר הזה, 1053? זו הכוונה, שלמדנו עליה פעם, של אור מראה תאר (ר"ת אמת). יש "יפת תאר ויפת מראה" והשרש הוא אור. הסברנו שחוץ מזה שר"ת אמת – בכל אחד יש שרש אור. שוה לאותו מספר. נקרא גם שלש המדרגות של שם הוי' – פשוט (26), 26 במשולש ואחר כך רבוע 26 – שלש מדרגות שם הוי', עליו כתוב "הוי' אחד". שלש המדרגות נקראות פשוט-משולש-רבוע, ביחד זה המספר הזה, 1053. כמו שהרבי מסביר, זה לא רק לגלות את היהודי, אלא שהיהודי הוא השליח לגלות את האחד בארץ, זו עיקר הכוונה כשאומרים "הוי' אחד"", כמו "אחד היה אברהם", השליח לגלות את "הוי' אחד" בארץ. מגלים על ידי האיתן, החוסן והדעת שהן האור שלמעלה מהזמן והשעה ושליט ומושל עליו.