1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (140)

ד"ה "אשרי אדם עוז לו בך" (10) ו"יהי הוא טרם כלה" (1)

ד' תמוז ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

נגנו "צמאה לך נפשי".

אנחנו בסוף המאמר "אשרי אדם עוז לו בך", בעמ' 109 למטה:

והנה להיות שתומ"צ נתלבשו בדברים הגשמי' צריכים לבררם [עיקר התפקיד שלנו הוא לברר בירורים. אפשר לברר גם בדברי הרשות, "בכל דרכיך דעהו", אבל עיקר הבירור הוא כאשר יש סיוע של אור ישר מלמעלה – תורה ומצוות.] ולהעלות את ניצוצות התהו שנפלו בדברים הגשמי' ולהעלותן לשרשן הקדום [תהו שלמעלה מתיקון. התהו נפל הרבה למטה מהתיקון, אבל על ידי העבודה שלנו אפשר להעלותו לשרש.] ובירור זה הוא בשני אופנים בדרך מלמטלמ"ע ובדרך מלמעלמ"ט בהמשכת אור עליון [מה שאמרנו, שעיקר התורה ומצוות הוא כשיש סיוע של המשכת אור עליון כדי לעשות את הבירור.], וממילא [על ידי העבודה שלנו, יחד עם האור העליון אם בדרך מלמעלה למטה,] מתברר הגשמי, וזהו אשר אדם עוז לו בך דעבודתו בבירור דברים הגשמי' היא ע"י התו' ["אין עוז אלא תורה"] וקיום המצות שהם אכו"ש הרוחני' [כפי שהסברנו באריכות. אכילה היא לימוד תורה ושתיה היא קיום מצוות, ולכל אחד יש מעלה. אכילה, לימוד תורה, ממשיכה מהמקיף דחיה, המקיף הקרוב, שגם נקרא מקיף דחכמה (היות שחכמה היא חיה), ואילו שתיה, מצוות, ממשיכה, מהמקיף דיחידה, וממשיכה דווקא בחיצוניות האברים כי "נעוץ סופן בתחלתן".] שעי"ז פועל הבירור בדברים הגשמיים ע"י המשכת אור עליון [של התורה והמצוות.], וזהו מסלות בלבבם [נעשה על ידי "אדם עוז לו בך". אמרנו רמז שאם נחבר את ה-ס וה-ל של "מסלות" נקבל מצות – המצוות של התורה חודרות בלבו. כעת נותן לכל הדבר פירוש חדש, שלא היה עד כה כלל, רק על פי השאלה בתחלת המאמר למה כתוב "עוז לו בך" בלשון יחיד ו"מסלות בלבבם" בלשון רבים. הוא אמר שלשה פירושים בפסוק, אבל לא התייחס לקושיא הראשונה. כעת 'סוגר' את המאמר ומתרץ את הקושיא הזו בצורה מקורית. אמרנו שאין כל כך ב'המשך' את ענין ההתקשרות לצדיק, וכאן – מתאים בהשגח"פ שלומדים בסמיכות ל-ג' תמוז – מכניס מאד חזק את הענין של ה"חד בדרא" שצריך לקבל ממנו. למה? כי אמר מאמר זה ב-כ' חשון, יום ההולדת פ"ד של אביו, ולכן סיים את הענין בהתקשרות לצדיק:] דהנה מ"ש אשרי אדם עוז לו בך בד"כ קאי על נשמה כללית [שהוא "אדם", שכולל שרשי אדם-דוד-משיח.] שהוא מנהיג הדור [אף שהוא בחינת משיח, אומר שהוא המשה רבינו שבדור:] כמא' אתפשטותא דמשה בכל דרא וזהו עוז לו בך [שנאמר על משה רבינו שבדור.] דעזוז התקשרותו [כמו שאנו צריכים להיות מקושרים לצדיק, גם הוא צריך להיות מקושר – ההתקשרות מתחילה ממנו. התקשרות לה' ו"אורייתא וקוב"ה כולא חד".] הוא בך בעצמותך ע"י בך שהם כ"ב אותי' התורה [צדיק הדור, הנשמה הכללית, מקושר לעצמות ה' על ידי כב אתוואן דאורייתא.] הנה הם [המשה רבינו שבכל דור ודור.] פועלים להדריך את אנשי הדור להורותם את הדרך בלימוד התו' ובקיום המצות אשר ילכו בה וזהו [סוף הפסוק, בלשון רבים:] מסלות בלבבם [שכל אנשי הדור מקבלים את ה"מסלות בלבבם" מה"אדם עוז לו בך", מקבלים את הדרך לעבוד את ה'. זה חידוש של החסידות שדרך עבודת ה' חדשה בכל דור, לכן צריך משה רבינו שבדור – לא מספיק משה רבינו של הדור הקודם וגם לא מספיק השו"ע. צריך מישהו חי, שכמובן לא זז מהשו"ע, אבל בלעדי לא יודעים איך לעבוד את ה' – עם השו"ע ועם כל הספרים. אותו אחד מורה את הדרך, נותן לדור את ה"מסלות בלבבם".] שהם הדרכים והמסלות שהם קובעים בלבבם של ההולכים בעקבותיהם [החסידים.], ולכן בתחלה אומר לשון יחיד אשרי אדם אשר עוז לו בך [על הצדיק עצמו אומרים "אשרי", שהוא מאושר, וגם לשון רישא – "כד אתתקן רישא דעמא אתתקן כולא עמא".] שהוא האדם האדם היחידי הנשמה כללית אתפשטותא דמשה והוא הפועל מסלות בלבבם לשון רבים לרבים ההולכים בעקבותיו בעבודת ה' בלימוד התו' ובקיום המצות שעי"ז מבררים את הדברים הגשמי' [שזו תכלית הכוונה, לברר. כנראה שבכל דור ודור יש דרכים מיוחדות איך עושים את הבירורים, ולשם כך צריך את המנהיג שבעצמו מקושר לעצמות, דרך כב אותיות התורה.] ופועלים ועושים מכון לשבתו ית' דעי"ז [עבודת הבירורים לפי הוראותיו, וככל שעושים אותה בפועל עוד יותר] מתקשרים בקשר אמיץ בנשמת הצדיק [קודם מקבלים ממנו דרך ואז זוכים גם] להנות מאור קדושתו שמעורר רחמי שמים להתברך בעבודתם ולהיות כלים טובים לברכת הוי' [על ידי ההתקשרות לצדיק – אבא שלו – זוכים לכל הברכות בגשמיות וברוחניות. הם עסקו בעבודת הבירורים לפי ההוראות שלו והוא מעורר רחמי שמים שכולם יתברכו בעבודתם להיות כלים טובים לברכת ה' – ברוחניות ובגשמיות.].

עד כאן המאמר הקודם, וכעת נתחיל את המאמר הבא. המאמר הבא הוא המאמר האחרון בהמשך ברצף, ואחר כך צריכים לחזור. כמו הרבה פעמים אצל הרבי הקודם ההמשך הוא עד שלב מסוים בתחלת בראשית, כמו כאן "חיי שרה". בהמשך, בשבועות, הוא ממשיך את ההמשך – צריך לקפוץ לשם. זה כבר 'סיום' מסוים.

הנושא של פרשת חיי שרה הוא השידוך בין יצחק אבינו לרבקה אמנו, וכמו שאדמו"ר הזקן כותב בלקו"ת זיווג זה הוא יחוד מה ו-בן שהוא כללות כל התורה כולה. לכן התורה חוזרת ומספרת באריכות את סיפור הזיווג. מי שזכה להיות השדכן כאן הוא אליעזר עבד אברהם, שכל כך בטל למשלח עד ששמו לא מופיע כאן – רק אומר "עבד אברהם אנכי". אנחנו מכירים אותו מקודם שקוראים לו אליעזר. חז"ל אומרים שהוא עצמו כאן, ובסיפור הזה יוצא מכלל ארור לכלל ברוך וממשיך להתגלגל עד שמגיע למשיח. אליעזר הוא משהו מיוחד מאד – גם למשה רבינו יש בן בשם אליעזר, "שם האחד אליעזר", ויש גם את רבי אליעזר הגדול, רבו של רבי עקיבא. אליעזר הוא ענין גדול בכתבי האריז"ל, וכל השידוך הזה – שהוא כללות כל התורה – נפעל על ידו. כתוב שאליעזר הוא ר"ת "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה [למחכה לו]" – גילוי של לעתיד לבוא, של תחית המתים.

מתחיל:

ויהי הוא [אליעזר, שבקש שה' יקרה לו את רבקה.] טרם כלה לדבר [את תפלתו] והנה רבקה יוצאת [כתוב בזהר שהיא יוצא מהקליפות – יוצאת מבית אביה, מעומק הקליפות.] וגו' וכדה על שכמה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, וארז"ל (מד"ר בראשית פ"ס ד) תני רשב"י שלשה הם שנענו במענה פיהם [שלשה צדיקים גדולים שנענו מיד כשבקשו:] אליעזר עבדו של אברהם משה ושלמה [כבר יש לאליעזר חברים טובים, משה רבינו ושלמה המלך – גוד קומפני. איך יודעים שאליעזר נענה במענה פיו? מהפסוק שלנו:], אליעזר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת, משה דכתיב [בפסוק שקראנו בשבת, בהשגחה פרטית, בפרשת קרחת.] (במדבר טז) ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם, שלמה דכתיב בי' (דה"י ב, ז) וככלות שלמה להתפלל אל ה' והאש ירדה מן השמים וגו' [(זה סנכרון?) סנכרון הוא השגחה פרטית. כאן מה שקרא הוא בזכותם – לא רק 'סנכרון' של השגחה פרטית אלא יותר מזה. יש לנו אליעזר-משה-שלמה. ניתן להם סימן – ר"ת אמש. כבר אומר דרשני, כי כלל גדול בקבלה הוא "ג אמות אמש" בספר יצירה – אויר מים אש. למשה רבינו מתאים מים "כי מן המים משיתהו", וכתוב שלכן באמת מתחיל עם מים. אצל שלמה המלך מפורשת כאן האש – היא מה שירד מהשמים לבקשתו. צריך לומר שאליעזר ומה שעשה כאן, הזיווג, הוא בחינת אויר. תיכף יסביר שיש מעלה באליעזר לגבי שני האחרים. בספירות אמש הן כח"ב, אז אם הם באמת אמש אליעזר כאן בכתר ומשה ושלמה חכמה ובינה. מתאים, משה ושלמה הם "תרין ריעין" – שלמה אותיות "למשה", וכתוב שהוא שוה צפרה, אשת משה. משה ושלמה הולכים יחד ויש את אליעזר שלמעלה מהם – כך תוסבר המעלה המיוחדת שיש כאן באליעזר. יש עוד כל מיני רמזים, אבל זה רמז מאד בולט ומובהק], ובנזר הקדש [פירוש על המדרש.] מדייק אשר עם היות שכולם נענו במענה פיהם מ"מ יש יתרון באליעזר לגבי משה ושלמה שהם נענעו ככלותם לדבר היינו כשגמרו תפלתם ואליעזר נענה ירם שכלה לדבר [היינו שמילוי בקשתו נמשך עוד יותר מהר וממקום יותר גבוה. מתאים לכך שהוא כתר והם חכמה ובינה. על משה רבינו כתוב "ויהי ככלותו לדבר", לא "טרם", ועל שלמה כתוב "וככלות שלמה להתפלל" – על שניהם כתוב בפירוש שנעשה ברגע שגמרו – ואילו על אליעזר כתוב ש"טרם כלה לדבר". עד כאן דברי בעל נזה"ק, שכנראה לא מסביר יותר אלא רק שם לב לתופעה. על כך מקשה הרבי ומקשה:], ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר שתפלת אליעזר פעלה יותר מתפלת משה עבד ה' [שאין גדול ממנו.] אשר פנים אל פנים ופנים בפנים [שתי בחינות.] דיבר ה' עמו שהם מעלות נשגבות במאד [ושתיהן דווקא יש במשה.], ושלמה דכתיב בי' וה' נתן חכמה לשלמה [היה חכם באדם, לכאורה יותר מאליעזר, ואפילו לגבי משה רבינו יתכן שהיה חכם ממנו – משה גדול ממנו בנבואה, אבל בחכמה יתכן ששלמה הוא החכם. (בתשעה באב אומרים "טרם נקרא אליך עננו".) נכון, רוצים להיות בבחינת אליעזר. איך אפשר לומר שאליעזר היה יותר ממשה ושלמה. כמה שאליעזר יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך הוא גוי עדיין, לכאורה, ולכן אברהם אבינו לא הסכים שיתחתן עם בנו – שיהיה השווער של יצחק. משה ושלמה הם שיא היהודים, איך יתכן שאליעזר כאן יותר גדול ממשה ושלמה?! ממשיך במעלות שלמה:] והי' דור ט"ו לאברהם [שהוא כמו יום ה-טו לחדש,] דבזמני' קאים סיהרא באשלמותא וידידי' שמו [ה' נתן לו שם נוסף, חוץ משלמה,] שהוא ידיד ה' הנה משה ושלמה נענו רק אחר שגמרו את תפלתם ואליעזר עבד אברהם נענה עוד טרם שכלה לדבר.

וצ"ל מהו כללות ענין מה שנענו במענה פיהם ועוד מפני מה מחלק הכתוב בין אליעזר ומשה דכתיב בהם ענין הדבור ויהי הוא טרם כלה לדבר ויהי ככלותו לדבר ובשלמה כתיב תפלה וככלות שלמה להתפלל [מחזק מה שאמרנו ששלמה מבחינת אמא, מבחינת האש, כי תפלה היא "עבודה שבלב" מצד הבינה. דבור יכול להיות גם חכמה, "דבר הוי'", וגם קוצו של י. דבור כאן הוא גם אליעזר, הכתר, וגם משה, החכמה, אבל אצל שלמה כבר לשון תפלה.], והנה בכללות הענין מה שנענו במענה פיהם הוא הוראה על מהירות ההמשכה [המשכה מהירה, שעליה נאמר "עד מהרה ירוץ דברו".] הנמשכת ע"י התפלה היינו מהירות מילוי הבקשה שמבקש המתפלל [המתפלל מבקש משהו, וכנראה יש לו הרבה זכות שמיד שמבקש מהו זה רץ.], דהנה כללות ענין התפלה הוא יהי רצון אשר יומשך רצון חדש למלאות בקשת המתפלל במה שתהי' אם בברכת חונן הדעת או התעוררות תשובה או רפואה וברכת השנים [הכל מילוי רצון, ורצון גם ענין של מרוצה – אם זוכה יש "עד מהרה ירוץ דברו". גימטריא יפהפיה: שלשת אלה שהמדרש דן בהם – אליעזר משה שלמה – עולים יחד 1038, שמתחלק ב-3 (לא חייב להיות) והממוצע שלהם הוא רצון. יש משהו בשלישיה זו שיוכלים להתעצם עם רצון ה' ולעורר אותו באופן של "עד מהרה ירוץ דברו". רצון הוא בעצם משה עם הכולל – אף שהמיוחד כאן הוא אליעזר, הממוצע שלהם קרוב למשה.], אמנם באופן מילוי הבקשה הרי יש בזה שני אופנים אם בדרך הרגיל כמו בגזירת תענית על ירידת גשמים [אם הרבה זמן לא ירד גשם גוזרים תענית על הצבור, תענית גשמים, ולא אומר שמיד פועל – מתענים וכולי האי ואולי שה' ישמע את בקשתנו ירד גשם.] דגם חוני המעגל [שיש לו זכות עצום.] הי' צריך להתעסקות דעג עוגה והתפלל [אחר כך ירד יותר מדי ופחות מדי עד שהגיע לאיזון הנכון. היו כמה שלבים, לא בדיוק "עד מהרה ירוץ דברו" בשלמות.] ואז הי' נענה ורב יהודה הנה רק כשחלץ נעלו כבר נתמלאה בקשתו בירידת גשמים [אצלו כאן היה "עד מהרה".] ו[גם ]ר' חייא ובניו כשירדו לפני התיבה הנה כשאמרו משיב הרוח נשיב זיקא וזוהי מהירת הפעולה שמיד ממלאים בקשת המתפלל [יש את הדרך הרגילה, שאינה מהירה, כמו גזרת תענית. אחר כך אמר "גם חוני המעגל" שלא לגמרי מהירת הפעולה – אך יותר מתענית. יש כאן הרבה דרגות, עד שמגיעים לרב יהודה ור' חייא ובניו.], וזהו דכתיב [פסוק שנאמר תיכף בתפלת שחרית.] השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו [תמיד את סוף הפסוק מפרשים לעניננו – כולנו מכירים וגם הזכרנו קודם – שמי שזוכה למהירות ההשפעה נאמר בו "עד מהרה ירוץ דברו". תמיד מסבירים על ברכת כהנים, שבאה מהכתר. אבל לא תמיד מסבירים כמו כאן את תחלת הפסוק, "השולח אמרתו ארץ", שהיינו המשכה איטית שגם לא בטוח שמגיעה ליעד. יש אופן ראשון של המשכה, "השולח אמרתו ארץ", ואופן שני של "עד מהרה ירוץ דברו". כל אלה – אליעזר משה שלמה – זכו ל"עד מהרה ירוץ דברו", והכי זכה אליעזר שהיה "טרם כלה לדבר". (בכל אלה יש את המלה "כלה", אבל למה לא מוזכר אליהו בהר הכרמל? מצד התוכן זה אותו ענין.) אמרנו שיש עוד כמה שזכו לזה. כנראה אם יש מבנה רוצים לדרוש דווקא שלישיה זו, שמחברת אותם המלה "כלה". (משה הוא בזכות עצמו ושלמה בזכות עצמו אבל אליעזר רק בזכות אברהם.) נכון, והמדרש כותב אליעזר עבד אברהם, ובכל אופן הוא זכה להיות השליח הנאמן – שלוחו של אדם כמותו],