נקודת האמת

בע"ה

כ טבת מ"ג – ירושלים

שיעורים בתניא (7) – תניא פרק יג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

 

[חסרה ההתחלה.]

מה זה אמת? דבר תמידי, שלא נפסק. דבר שנפסק נקרא כזב, שקר, כמו "נחל אכזב" – כזב, אכזבה. השקר הוא אכזבה, דבר כוזב, מה שאין כן אמת היא דבר נצחי. אם כן, עבודת הבינוני בעיני הצדיק אינה אמת – כי גדלות המוחין שלו רק בתפלה, ואחר כך יש לו נפילת המוחין, הסתלקות המוחין. אם כן, לגבי הצדיק העבודה שלו לא אמת – כי עולה ויורד כל הזמן. אבל לגבי הבינוני כן אמת. למה? כי יש לו כח לעורר את האהבה לה' תמיד. אפילו שבפועל לא מאיר אצלו תמיד בגילוי, אבל בכח הוא יכול לעורר תמיד בזמן התפלה – לכן אצלו זו אמת. אפילו שהוא נופל, שיש לו תקופות בינים, תקופות ירידה ונפילה – אך מכיון שיכול לקום תמיד, והכח לקום נמצא אצלו כל הזמן, זו אמת שלו.

מה לומדים מכאן? קודם כל, שאמת היא דבר מתמיד. רק שכל מי שיותר גדול – האמת שלו  יותר גלויה, ההתמדה שלו יותר לעיני כל. אצל הצדיק ההתמדה גלויה ואצל הבינוני ההתמדה בכח, לא לעיני כל. ואצל מי שלמטה מזה? גם יש אמת.

הלב עולה, המח נכנס

נקרא מה שאומר בסוף:

כי הנה מדת אמת היא מדתו של יעקב הנקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מרום המעלות

ומדרגות עד סוף כל דרגין

הנקודה האמצעית של כל מדרגה היא בחינת האמת שלה, והאמת הכללית היא הבריח שמבריח ומקשר את כל הנקודות האלה יחד. עוד פעם, יש אמת כללית ויש אמת של כל מדרגה. האמת הכללית היא הבריח התיכון. יש הרבה מדרגות ויש אמת כללית שהיא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ובכל מדרגה יש אמת פרטית שהיא נקודת המרכז דרכה הבריח מבריח. אם כן, הנקודה הזו אינה אמת ביחס למדרגה שמעליה, אבל ביחס למדרגה זו היא אמת, ובפנימיות ובעצם הכל אותו דבר. רואים מכאן שעבודת חב"ד היא למצוא את נקודת האמת "באשר הוא שם" – איפה שאתה נמצא, לא נקודת אמת.

יש בכללות שני סוגי עבודה. יש עבודה שכל הזמן מחפשים לעלות – האדם מחפש לעלות, ולא מבחין אם העליה בפנימיות או בחיצוניות. זו עבודת המדות – המדות שואפות תמיד להתעלות, והמדות לא מסוגלות להבחין אם העליה היא בפנימיות או בחיצוניות, וממילא בדרך כלל, אפילו אם הוא כן עולה, העליה היא בחיצוניות. מה שאין כן חב"ד לא מחפש אף פעם לעלות – לכן חב"ד ענין של בטול – אלא מחפש תמיד לחדור לנקודה הפנימית של הנקודה הזו, לאמת. זה כל הענין של חסידות חב"ד, של מוחין. זה הפירוש הכי פנימי של "מח שליט על הלב". הלב רוצה לעלות – אם הוא כאן, הוא רוצה להגיע לכאן. הלב הוא איזה כח של שאיפה מכאן לכאן. באמת הוא לא מסוגל להגיע, כי חוץ מהעמוד – הבריח נקרא עמוד – הוא לא יגיע, אבל יש שאיפה של עליה. המח צריך לשלוט – לומר לא לעלות לכאן אלא להכנס לכאן. [מה כל המעגלים האלה? יש אמת אחת.] הוא אומר שהאמת היא המרכז של כל מקום. מה ההבדל בין האמת שמתגלה למעלה לאמת שמתגלה למטה? רק כמה היא מתגלה. אצל צדיק, שכל הזמן בגדלות מוחין, אהבת ה' כל הזמן גלויה. במדרגה יותר נמוכה האמת בכח.

כאן מסביר רק שתי מדרגות – צדיק ובינוני, אצל הצדיק האמת בפועל ואצל הבינוני בכח – אבל יש עוד מדרגות, כמו שנסביר. [מה זה בריח המבריח?] מתפשט, בריח גם לשון חיבור. [המעגלים הם קבוצות אנשים, מדרגות אנשים?] כן.

נגמור לקרוא בפנים:

ובכל מעלה ומדרגה מבריח תוך נקודה האמצעית שהיא נקודת ובחי' מדת אמת שלה ומדת אמת היא נחלה בלי מצרים

ברגע שהגיע למדרגה האמצעית, הכניס עצמו, מכיון ששאיפת המדות לעלות – הוא מרגיש עצמו למעלה. אבל כח המח הוא להכנס פנימה, ואז מרגיש שיורד – לא רק שלא עולה, אלא שמשפיל עצמו – אבל ברגע שיורד לנקודה הפנימית הוא זכה ל"נחלה בלי מצרים", "הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", אין סוף ממש.

"קטנתי" – ירידה לנקודת האמת

ואין לה שיעור למעלה עד רום המעלות וכל מעלות ומדרגות שלמטה הם כאין לגבי מעלות ומדרגות שלמעלה מהן [כידוע לי"ח שבחי' ראש ומוחין של מדרגות תחתונות הן למטה מבחי' עקביים ורגלי מדרגות עליונות מהן וכמאמר רז"ל רגלי החיות כנגד כולן].

זה אחד היסודות של ספר התניא, של עבודת הבינוני, וזהו הפירוש הכי פנימי של "מח שליט על הלב" – לא רק על תאוות, אלא אפילו על שאיפת הלב לעלות למעלה, אפילו בחיצוניות. בחסידות חג"ת רוצים להתלהב, לעלות, בלי להבחין בין פנימיות לחיצוניות. בחב"ד רוצים פנימיות אותה מדרגה, מרגיש יורד. זו עבודת יעקב שחוזר על "פכים קטנים", כפי שלמדנו במי השילוח שבוע שעבר, שמקטין עצמו – "קטנתי" – בשביל להגיע לנקודה הפנימית שלו. אמרנו שהענין של יעקב הוא שמשגיח בהשגחה פרטית, לראות מה לבי אומר לי. יעקב חפש את ההשגחה הפרטית בכל מדרגה, לבטל עצמו בפרטיות, ולכן נחלתו היא "נחלה בלי מצרים" – להכנס לנקודה הפנימית. כאילו יש כאן שני רצונות – רצון הלב להתעלות ורצון המח לחפש את האמת באשר הוא שם, שבנפש זו אפילו הרגשת ירידה. איך אנחנו יודעים שמציאת האמת היא הרגשת ירידה? כתוב שבתחלת הבריאה ה' שאל את המדות אם לברוא את העולם – חסד אמר "יברא" ואמת אמרה "אל יברא", אולי נראה זאת במי השילוח אחר כך, וה' השליך את האמת למטה, "ותשלך אמת ארצה". מלמד אותנו שמי שרוצה לחפש את האמת גם צריך להשליך עצמו למטה, כי מתחלת הבריאה ה' השליך את האמת ארצה. זה מלמד מה ההרגשה של מי שרוצה לחפש את האמת – משליך עצמו למטה. כך הוא מרגיש, כי כל הזמן יש לו רצון להתעלות, ובשביל האמת צריך להשליך עצמו – זה ה"קטנתי", "פכים קטנים", השגחה פרטית, להתעסק עם קטנות.

האמת היא יסוד נוקבא של כל מדרגה, שנקראת נקודה האמצעית. זו התורה, תורה שבעל פה. כתוב ש-אמצעית בגימטריא תורה. לכן כתוב שתחלת בריאת העולם היתה מנקודה האמצעית, שה' צמצם את אור אין סוף בנקודה האמצעית. אנחנו יודעים – כפי שדברנו אתמול – שהחלל הפנוי הוא כמו יסוד נוקבא. זו תורה, תורה שבעל פה, בבחינת "אבא יסד ברתא" – נקודת החכמה ביסוד נוקבא.

כאן הוא מסביר רק שתי מדרגות, צדיק לעומת בינוני, אך באמת – כמו כל דבר – יש בזה אין סוף מדרגות, הרבה מדרגות. כל נקודה למטה היא יותר 'בכח' לעומת זו שמעליה – אצל הצדיק גלוי, בפועל, ואצל הבינוני בפועל. יש יותר למטה, בכח להיות בכח. יש עוד מדרגה, בכח של בכח של בכח. כל מדרגה יותר נמוכה היא בכח לגבי בפועל נקודת האמת. על זה יש מאמר בחסידות, שהרבה צדיקים אמרו בצורה אחרת – מספרים על היהודי הקדוש מפרשיסחא שהיה אומר שיש אחד שאצלו בגלוי כל הזמן רוצה לעשות את רצון ה'. נקודת האמת היא גם רצון אמתי לעשות את רצון ה'.

למה זה נקרא יסוד נוקבא? כי ארץ ישראל. נחלה בלי מצרים היא גם ארץ ישראל לגבי כל העולם. ו"למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה" – הרצון לעשות את רצון ה' הוא נקודת האמת. ארץ ישראל, נחלת יעקב, באמת רוצה לעשות את רצון ה'.

רצון לרצון לרצות

אצל אחד הרצון הזה גלוי כל הזמן – זה העיקר. יש אחד שרוצה לרצות – הוא באמת רוצה לרצות. אם כן, נקודת האמת שלו היא במדרגה אחת יותר נעלמת. אי אפשר לומר עליו שרוצה באמת, אבל הוא רוצה לרצות. הוא יודע מה זה לרצות – לא הגיע למדרגה שרוצה באמת, אבל באמת רוצה לרצות. זו מדרגה אחת יותר נמוכה – והיא האמת שלו. יחסית למי שרוצה באמת, מי שרוצה לרצות – זה לא אמת. אבל בשבילו – זו האמת שלו. כל אחד צריך למצוא את האמת שלו. מה הכוונה? לא להשלות את עצמו ולומר שאני באמת רוצה להיות רוצה יהודי טוב – כי אם באמת היה רוצה היה צדיק גדול, היה משיח. יכול לחשוב שאני רוצה, ולכן עושה כל מיני דברים, אבל הכל בחיצוניות. נדמה לו שרוצה, אבל אם באמת היה רוצה – היה הצדיק הכי גדול. אז צריך לרדת, לראות מה באמת הרצון שלו. הוא לא רוצה באמת, הרצון לא בגלוי כל הזמן, אבל באמת רוצה לרצות – בכח תמיד לעורר את הרצון. יש אחד שלא באמת רוצה לרצות, אבל באמת רוצה לרצות לרצות. בכל מדרגה נוספת האמת יותר בתת הכרה, יותר בהעלם. אצל הצדיק בגלוי וכל מדרגה למטה יותר בהעלם. נדמה לו שרוצה, אבל אם באמת היה חוקר בנפש היה מוצא שאפילו לא באמת רוצה לרצות – אבל יש מקום יותר נעלם בנפש, שבו רוצה לרצות לרצות. זו מדרגה שלישית, האמת שלו. כך הלאה, כל אחד יותר ויותר בהעלם – כמה פעמים רוצה לרצות לרצות. זו האמת שלו, יש איזו נקודה שבאמת הוא רוצה. איפה שרוצה באמת – זו נקודת האמת. נקודת האמת היא שרוצה באמת – זה העיקר, הנקודה כאן היא הרצון, הרצון באמת. הרצון הוא גם בכתר וגם ביסוד נוקבא, התשוקה – מלמטה למעלה הרצון ביסוד נוקבא.

השאלה כמה פעמים הוא רוצה. יש ווארט מהיהודי הקדוש מפרשיסחא שאם זה אצל יהודי פשוט עד עשרים פעמים הוא יגיע בסוף – יגיע ממדרגה למדרגה עד שיהיה בינוני, לפחות. אם יותר נעלם מעשרים פעמים זה קשה – אם הוא לא חוזר בתשובה, הוא צריך לחזור בתשובה. יש אחד שאצלו כל כך בהעלם, שיש רצון לרצון בהעלם עד עשרים פעמים – רוצה לרצות לרצות לרצות וכו' עשרים פעמים עד הרצון הגלוי. עד עשרים מדרגות בהעלם – יגיע בסדר ההשתלשלות, שגם ירצה בגלוי. אבל הרצון בגלוי לא יהיה באמת, רק השתלשלות של עשרים מדרגות מההעלם לגילוי. אם יותר מעשרים מדרגות לא ישתלשל עד הרצון הגלוי, ואז יצטרך לחזור בתשובה כדי לתקן את הרצון הגלוי. בכל אופן, זהו אופן להבין שבכל מדרגה יש אמת.

אמת – נקודת האמצע

הרצון לעלות, בחיצוניות, שהוא רצון הלב, ולעומתו יש רצון לרדת לנקודת האמת, שהוא הרצון האמתי, עליו כתוב "מח שליט על הלב", הוא גם סוד הפסוק בתהלים – פסוק מפורסם – "אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך". מפרשים בחסידות "אם אסק שמים שם אתה" – אם אני עולה במדרגות אתה תמיד "שם", רחוק. אבל אם "אציע שאול", ברגע שיורד לנקודת האמת שלו, כמו שה' גם השליך את האמת, "משמים ארץ תפארת ישראל", "הנך" – מגלה את העצמות, נחלה בלי מצרים, הבריח שעולה. כאן זו רק נקודה אחת, אבל כשמגיע אליה הוא בתוך ה"נחלה בלי מצרים" – "ואציע שאול הנך". כך כתוב בתהלים קלט.

איך יודעים ש"הנך" הוא סוד הנקודה האמצעית, נקודת האמת שכותב כאן? "הנך" עם ך פשוטה, ששוה 500 במנצפ"ך. שלש אותיות הנך הן הנקודה האמצעית באטב"ח – ה בין א ל-ט, נ בין י ל-צ ו-ך בין ק ל-ץ סופית. לנקודה האמצעית אין בן זוג – א-ט, ב-ח, ג-ז, ד-ו, וה-ה היא יחיד, בלי בן זוג. כך י-צ, כ-פ, ל-ע, מ-ס וה-נ לבד. אחר כך ק-ץ, ר-ף, ש-ן, ת-ם וה-ך סופית באמצע. אם כן, הסוד של "נחלה בלי מצרים", מדת אמת שמסביר כאן, מסבירים כסוד המלה "הנך". ה ו-ן הן שתי המדרגות הראשונות, "הן עם לבדד", בחינת יחיד. ה היא המדרגה האמצעית של יחידות, ה-נ המדרגה האמצעית של עשיריות ו-ך מדרגה אמצעית של מאות. איך מגיעים ל"הנך"? על ידי "אציעה שאול", שיורדים למטה, לא שעולים לשמים. "אם אסק שמים – שם אתה", אבל "ואציע שאול – הנך". זהו הכח של "מח שליט על הלב" לרדת לנקודה האמצעית. בשביל להגיע לנקודה האמצעית צריך להרגיש כאילו אדם יורד לשאול, ואז פתאום מגלה את הנקודה האמצעית של המדרגה הזו. לפי זה, כמה עולה "הנך"? 555. בכל מדרגה 5 היא הנקודה האמצעית. האמצע בין אלף-פלא (111) ל-999 – האמצע של אי"ק בכ"ר. יש כאן שתי אלפא-ביתות שהולכות יחד – אטב"ח ואי"ק בכ"ר – ו"הנך" היינו אמצע אטב"ח וגם אמצע אי"ק בכ"ר, בין אי"ק ל-טצ"ץ. איך מגיעים לזה? על ידי "ואציע שאול", שהמח יחפש את האמת ולא את ההתעלות החיצונית של הלב.

צריך להסביר עוד יותר טוב: ברגע שמגיעים לנקודה הזאת, הנקודה האמצעית, ה"הנך" הוא בסוד יחיד – "יחידה ליחדך", כמו שאמרנו. בשביל זה צריך שאדם ישפיל את עצמו, כדי להגיע לבחינת יחיד, "יחידה ליחדך". לכן יעקב נקרא שפל באמת.

זיווגי פסוקים

עכשיו נסביר זאת יותר טוב: יש בתנ"ך, בסידור, שני פסוקים. דבר חשוב, בדרך כלל בתנ"ך יש פסוקים שהולכים בזוגות, אפילו שהם בשני מקומות רחוקים. זהו כלל גדול, שחז"ל גם משתמשים בו הרבה פעמים. הכוונה שהנביאים ובעלי רוח הקדש שקבלו את הפסוקים האלה מהשמים כוונו פסוק לעומת פסוק, אפילו שיכול להיות בשני ספרים אחרים לגמרי. כאן פסוק אחד וכאן פסוק אחר, אבל רואים בפשט שהם זוג – או שממש אותו דבר, או שרואים בפירוש שהם זוג. זהו אחד הכללים הגדולים של התנ"ך. כמו שכל פסוק בעצמו מחולק לשתים, על ידי אתנחתא – כמעט כל הפסוקים בתנ"ך הם זוג, פסוק שמחובר משני חלקים, כך הפסוקים בעצמם מזדווגים. לכן "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר". רבי נחמן אומר שכל לימוד תורה הוא שדכנות – למצוא את בן הזוג של הפסוק. על ידי שעושים את השידוך הנכון מגלים את כל התולדות, כל סודות התורה – כל הסודות הם תולדות מזיווג שעושים בתורה, מציאת הפסוקים שהם בני זוג, שהולכים יחד.

עכשיו נגלה זוג אחד, נעשה היום שידוך אחד בתורה. את זוג הפסוקים הזה אומרים כל יום, בימים שאומרים תחנון. פסוק אחד בפרק כה, הפרק של תחנון – שכולם יסתכלו בפרק כה פסוק טז...

[ההקלטה נקטעה]