חמש המדרגות בצדיק

בע"ה

י"ב טבת מ"ג – ירושלים

שיעורים בתניא (5) – תניא פרק י

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שלכן נקראים בני עליה

יש לו שני פירושים למה נקראים בני עליה. רשב"י אומר שאם יש רק שנים בדור הם אני ובני, ואם יש רק אחד אני הוא. רואים שיש כמה מדרגות בצדיקים. יש על זה שיחה של הרבי שליט"א, שתיכף נאמר את הקיצור שלה. אפילו בצדיקים גמורים, יש מדרגה אחת שיש "בני עליה", שיכולים להיות כמה. בתוך ה"בני עליה" יש שנים מיוחדים, כמו רבי שמעון ורבי אלעזר, שהם היו השנים. ומתוך השנים יש אחד – ה"חד בדרא", שעליו כתוב "צדיק יסוד עולם". המדרגה הגדולה של בני עליה היא שנים בדור. יש מדרגה יותר גבוהה, "צדיק יסוד עולם", שיש רק אחד בדור...

[כנראה קטיעה בהקלטה.]

...שזה בשביל להאיר תקופה גדולה מאד, לא רק הדור שלו, כמו רשב"י שהוא צדיק גמור שנקרא "צדיק הדורות", לא רק "צדיק יסוד עולם" של הדור שלו. כלומר, בתוך צדיקים גמורים יש שלש מדרגות – "בני עליה", "צדיק יסוד עולם" שהוא רק אחד אבל בדור שלו, ויש לפעמים צדיק כזה שהוא גם ה"צדיק סוד עולם" של הדור שלו וגם של הרבה דורות, או של כל הדורות.

חמש מדרגות של צדיקים

בהגדרה של הצדיק שאינו גמור, לא כתוב כאן כמה מדרגות – רק כתוב שיש "תמינסר אלפי צדיקי קמי הקב"ה". יש 18 אלף שעומדים לפני הקב"ה – מבריאת העולם עד ביאת המשיח. הצדיק נקרא חי. אחר כך, כל שלש המדרגות הן בצדיקים גמורים. יש גם מושג בחז"ל, שלא מובא בתניא, שיש לו צדיקים בכל דור. הגרסה בגמרא שלנו היא שלשים וששה צדיקים, אבל במדרש כתוב שלשים צדיקים בכל דור, ויש גם שיש בכל דור לו צדיקים נסתרים ו-לו צדיקים נגלים – גם הצמח צדק מביא את זה באגרת השלום שלו – ואז יש 72 צדיקים, כל צדיק הוא גשר בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, בין השמים לארץ, ובזהר יש סוד של עב גשרין, עב שמות. בתוך עב שמות לו השמות הראשונים, מ-והו עד אני הם הנסתרים, ואחר כך, מ-אני עד הסוף, זה השמות הגלויים. 'אני' לשון גלוי, 'והו' לשון נסתר. [נסתר זה מאחרים?] יש מדרגות – יש צדיק נסתר מהעולם ויש צדיק שנסתר גם מעצמו. בסוכות אומרים "אני והו", קודם ה-לו הנגלים (שנכללים ב-אני) ואז ה-לו הנסתרים (שנכללים ב-והו), כי מלמטה למעלה. אם כן, יש כמה מושגי צדיקים. יש תמינסר אלפי צדיקים, יש לו צדיקים, וגם בהם יש כמה מדרגות, לו נסתרים ו-לו נגלים, ולפעמים כתוב שזה ל ולא לו. למה לפעמים כתוב ל? לו היינו ו ברבוע. אם כן, יש ו אחת שהיא השרש ו-ל שהיא ההתפשטות מהשרש. לכן לפעמים כתוב שיש ל – [ שרשים ו-לו צירופים. לפעמים כתוב שנים בדור, "בני עליה" – רשב"י והבן שלו. ויש גם "חד בדרא". ועוד יותר מזה, אחד במשך הרבה דורות – צדיק הדורות, נשמה כזו שיורדת רק פעם בכמה דורות, כמו הבעל שם טוב או האריז"ל או רשב"י. אם כן, יש בדרך כלל חמש מדרגות.

לגבי בני עליה, הוא לא כותב בפירוש שזה שנים – רק אם לומדים את החת"ת של היום, הוא מסביר שיש שתי מדרגות "ושניהם עולים בקנה אחד", הוא אומר בסוף. יש ב"בני עליה" שמעלה הכל, הופך את החשך לאור, ויש מדרגה שניה – לא אקרא, קטע חשוב – בדרך "שוב", שעושה כל דבר במסירות נפש ליחדא קוב"ה ושכינתיה בתחתונים. עושה כל דבר אך ורק להמשיך את גילוי האלקות למטה. בסוף אומר ששניהם עולים בקנה אחד – משמע ששתי המדרגות אצל אותו אחד. אבל נדייק, זה גופא הסוד של שני בני עליה, רשב"י ובנו. הבן, רבי אלעזר, הוא העלאת מ"נ. זה אמר בתחלה, שרבי חייא שמע קול מהיכל רשב"י "מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא" יכול לבוא לכאן. מי זה היה? רק הבן שלו. אחר כך הוא אומר:

ועוד נקראים בני עליה מפני שגם עבודתם בבחי' ועשה טוב בקיום התורה ומצותיה הוא לצורך גבוה

כל מה שעושה בדרך המשכה הוא בשביל העליון, להמשיך את העליון למטה. הפירוש הראשון יותר פשט, שמעלה, והשני שעושה הכל בשביל העליון. [נשמע כמו בעלי תשובה וצדיקים – בעלי תשובה מבררים ניצוצות.] בדרך כלל בעלי תשובה הם מלמטה למעלה וצדיק מלמעלה למטה. בתוך בני עליה יש את שתי המדרגות, ומרמז לשני בני עליה בכל דור. בכל דור צריך להיות צדיק שבבחינת אהרן וצדיק שבבחינת משה. אהרן מדליק את הנרות, הוא "שושבינא דמטרוניתא", מעלה את הנשמות מלמטה למעלה, ומשה הוא ה"שושבינא דמלכא", ממשיך את גילוי האלקות. במדרש זה אליהו ומשיח, בבחינת משה ואהרן. קודם צריך לבוא אליהו, כהן צדק, לעורר את הנשמות מלמטה למעלה, ומשיח צריך לבוא בשביל לגלות את האלקות, להמשיך את האור מלמעלה למטה. אפילו בביאת המשיח צריך להיות שני בני עליה בשביל לגלות את האור.

שתי מדרגות בצדיק שאינו גמור; שלש בצדיק גמור

איך הרבי שליט"א מסביר זאת? יש שתי מדרגות של צדיק שאינו גמור – תמינסר צדיקים (המדרגה התחתונה) ו-לו צדיקים בכל דור (המדרגה העליונה) – ושלש מדרגות של צדיק גמור, "שני בני עליה", "חד בדרא" ו"צדיק הדורות" שיש לפעמים, נשמה בשביל הרבה דורות או בשביל כל הדורות. מה ההבדל? איך אפשר להסביר את המדרגה שלהם? הרבי מסביר שהמדרגה הראשונה מלמטה היא כמו שכתוב בגמרא על ההבדל בן נבואת משה לשאר הנביאים – משה ראה באספקלריא המאירה ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה. תמינסר אלפי רואים את ה' באספקלריא שאינה מאירה – כאלה יש הרבה יחסית. אפשר לרמז את זה במלה "תמניסר" – קודם כל, "תמינסר אלפי" בלשון ארמית, שהיא אחוריים, חזיון. אבל אם נדייק, "תמני" לשון תמונה ו"סר" כמו "סר לראות" בתחלת נבואת משה – שהוא סר מהמקום הראשון כדי לראות גילוי אלקות. ה"תמינסר אלפי צדיקים" סרים לראות את התמונה, אבל רק באספקלריא שאינה מאירה, כי בארמית, בחינת אחוריים. על המדרגה השניה, של לו צדיקים, הרבי מסביר שזה צדיק שלפעמים מקבל מלמעלה התגלות של אספקלריא המאירה, כמו הזקנים בזמן משה רבינו, שקבלו יחד עם משה ובזכותו אספקלריא המאירה. ככה יש צדיקים שעל ידי סיוע מלמעלה, איזו סיעתא דשמיא, או סיוע מצדיק כמו בזמן משה רבינו, לפעמים זוכים לאספקלריא המאירה. אבל זה לא תלוי בבחירה שלהם או בעבודה שלהם – רק מתנה מלמעלה.

אחר כך, שלש המדרגות של צדיק גמור הן כאלה שיש בהם את ההשגה-הראיה של אספקלריא המאירה בעצם, אבל גם בזה יש כמה מדרגות. יש אחד שכל זמן שרוצה, על ידי הבחירה שלו, יכול להמשיך את גילוי אספקלריא המאירה – זה "בני עליה", יכול כל אימת שירצה. כאלה יש שנים בכל דור. יש יותר מזה, לא זוכר שהרבי מסביר, אבל אפשר לומר שיש צדיק קצת יותר – שיש לו כל הזמן, ללא הפסק. ויש צדיק כזה, שלא רק שיש לו כל הזמן ללא הפסק – אלא שיכול גם להשפיע זאת לכולם. עוד פעם, יש צדיק שכל הזמן הוא בבחינת אספקלריא המאירה. אם רק לעצמו – הוא צדיק יסוד עולם של אותו דור. לכולם יכול להשפיע רק מדרגות יותר נמוכות, לא את מדרגתו שלו. אבל יש אחד כזה שגם יש לו את הגילוי הפנימי כל הזמן וגם מסוגל לגלות את המדרגה הזו גופא, של עצמו, להשפיע אספקלריא המאירה. זה כמו משה רבינו, עליו כתוב "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". תמיד מפרשים ש"אשר עשה משה" – הוא תקן את העינים. בתיקון העינים של כל ישראל יש כמה מדרגות. יש תיקון העינים לראות את ההתהוות התמידית – לראות את ה"בראשית ברא אלהים" תמיד, ההתחלה שנסמכת לסיום. אבל יש תיקון העינים לראות את "כל היד החזקה וכל המורא הגדול", לראות גילוי אלקות ממש. לפי הפירוש הזה אפשר לפרש "אשר עשה – משה", ש"עיני כל ישראל" יהיו בבחינת "משה". שהוא עשה את המדרגה של משה "לעיני כל ישראל" – עשה את העינים של כולם כמו העינים שלו. צדיק כזה, שהוא בבחינת "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", יכול לעשות את העינים של כולם לבחינת משה – הוא צדיק הדורות, ההשפעה שלו לעולם ועד, למשך כל הדורות.

מה באמת ההבדל בעבודה בין אספקלריא המאירה לאספקלריא שאינה מאירה? כמו שלמדנו, אספקלריא שאינה מאירה היא שאדם רואה את ההתהוות התמידית, את האין שמהוה את היש. אספקלריא המאירה היא הביטוי שלמדנו בשם רבי אייזיק, 'גאט איז אלץ, אלץ איז גאט' – שהוא ממש רואה איך "אין עוד מלבדו" ממש, ומינה וביה תיכף ומיד חוזר ורואה שהכל אלקות, הכל ה'. ב"רצוא" 'ה' הוא הכל' וב"שוב" 'הכל הוא ה''. גם באספקלריא המאירה יש רצוא ושוב, לכן גם בבני עליה יש שתי מדרגות – מי שבעיקר רואה שה' הוא הכל בעיקר מעלה הכל למעלה, על ידי כך, ומי שבעיקר רואה שהכל הוא ה' הוא המדרגה השניה, שעושה את המצוה במסירות נפש להמשיך את העליון ממש, לגלות את ה' בתוך כל דבר ודבר. "אספקלריא שאינו מאירה" הוא "מבשרי אחזה אלוה" – "אחזה" לשון אחוריים – שחוזה את האלקות בהתהוות התמידית, כמו שכתוב בדרך מצותיך שלא צריך להאמין בבריאת העולם, שה' בורא את העולם בכל רגע, אלא אפשר לחזות בכך ממש. העולם הוא הלבוש דרכו רואה את ה' תמיד. באספקלריא המאירה רואה את ה' עצמו, בלי לבוש, ואחר כך רואה שכל העולם הוא ה' עצמו. אספקלריא שאינה מאירה היא ראית האלקות דרך העולמות ואספקלריא המאירה היא לראות שאין עולמות ותיכף ומיד לראות שה' הכל – "רצוא ושוב" שהם שתי מדרגות בבני עליה.

חמש הצדיקים במדרגות צדיק-בינוני-רשע

מכיון שזכינו לזה שיש חמש מדרגות של צדיקים, אפשר להסביר כמו נרנח"י, ובתחלת התניא כתוב, יסוד כל התניא, שיש בכלל חמש מדרגות של יהודים – צדיק גמור, צדיק שאינו גמור, בינוני, רשע שאינו גמור ורשע גמור (וכעת ראינו רק בשתי העליונות חמש מדרגות) – אם כן, צריך לומר שחמש המדרגות האלה מקבילות לחמש האלה. התכלית היא התכללות, שכל אחד ירגיש התכללות עם כולם. לכן כתוב שצבור ר"ת צדיק-בינוני-ורשע – זה תפלה עם הציבור, ואם אחד מרגיש שיש בתוכו גם צדיק וגם בינוני וגם רשע הוא עצמו צבור, יכול להתפלל לבד. צבור הוא התכללות, להרגיש אחדות של צדיק, בינוני ורשע – אנו עם אחד, אי אפשר צדיק בלי רשע, "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך". בלי הרשע התפלה לא מתקבלת, כמו סוד החלבנה בקטרת. צריך לדעת שאפילו בצדיקים, בצדיק עצמו יש יחסית את כל המדרגות. אז צריך להקביל בין חמש מדרגות הצדיקים לחמש המדרגות הכלליות.

שתי מדרגות הצדיק שאינו גמור הן כמו רשע גמור ורשע שאינו גמור בתוך הצדיקים. צדיק שרואה את ה' רק דרך העולם – הוא בעיני עצמו רשע גמור, יחסית. זה מה שנקרא "רשע ורע לו" – העולם הוא רע, והוא רואה אלקות רק דרך הרע. מהו רע? המגיד אומר ש"רע" הוא התחתון – העולמות. רע הוא לא דבר רע, אלא לשון מלרע – יש מלעיל ומלרע. אחד שרואה אלקות רק דרך התחתון – רואה דרך הרע. הפירוש של רע הוא תחתון, זה הכל. מי שרואה אלקות רק דרך העולמות הוא בבחינת רשע ורע לו, אפילו שהוא צדיק, מהתמינסר אלפי צדיקים.

אחד שמדי פעם מקבל מתנה לראות איך ה' הוא הכל והכל הוא ה' – הוא רשע וטוב לו, לפעמים יש לו טוב. מי זה טוב? רק ה' הוא טוב, ה' עצמו. למה הוא רשע? כי לא יכול להמשיך בכח עצמו, רק כמו שנותנים לו מלמעלה, בזכות צדיקים אחרים או בזכות עצמו – לא זכות ממש, רק סיעתא דשמיא. מה אפשר ללמוד מזה? שכל זמן שאדם לא זוכה – כמו שכתוב בסוף התניא על הפסוק "וצדקה כנחל איתן" – לעצם גילוי האלקות האדם הוא בגלות, במצב רע ורשע. מה הכוונה רשע? אחד שלא השתמש בבחירה החפשית שלו לבחור בחיים. הרי כתוב "ובחרת בחיים" – חיים זה רק ה', חיי החיים. מי שלא המשיך גילוי אלקות לא בחר בחיים עדיין, הוא רשע. אפילו צדיק של תניא, צדיק שאינו גמור, אם הבחירה שלו לא כל כך חזקה שיכול לבחור בחיים – לגלות אלקות ממש, בבחינת אספקלריא המאירה כמו משה רבינו – הוא רשע. רק יש בזה שתי מדרגות, "רשע ורע לו", שרואה אלקות רק באספקלריא שאינה מאירה, דרך הרע. ויש "רשע וטוב לו", שאפילו שאין לו כח להמשיך אלקות בכח הבחירה – בכל זאת לפעמים זוכה במתנה מלמעלה. כל המדרגות כאן בצדיקים – התבוננות חשובה כדי לדעת שיש את כל המדרגות בכל מקום, ואצל כל אדם יכול לקיים תמיד "היה בעיניך כרשע", כי הכל לפי ערכין. לו צדיקים יהיו בבחינת רשע וטוב לו שבצדיקים.

אחר כך, המדרגה היותר גבוהה, צדיק גמור של "בני עליה" יהיה הבינוני של הצדיקים – כתוב שבינוני לשון בני, ויש שניים. מי הם הבני עליה? מה הענין שלהם? שעל ידי הבחירה שלהם יכולים לגלות כל אימת שירצו את גילוי האלקות שה' הוא הכל והכל הוא ה'. הבחירה היא כח הבינוני בתניא. עבודת הבינוני בתניא היא הבחירה החפשית של האדם, שיכול לתמיד להשליט מח על הלב, זו הגדרת הבינוני בתניא. אחד שמשתמש בבחירה שה' נתן לו במלוא מובן המלה – הוא בינוני של תניא. כל ספר התניא וחסידות חב"ד הוא כדי לגלות את הבחירה החפשית של היהודי – לנסות להיות טוב, להיות בסדר. בתוך הצדיקים עצמם, מי שיש לו את הכח של הבחירה – לבחור במדרגת הצדיק, אספקלריא המאירה, לראות את ה' ממש, שה' הוא הכל והכל הוא ה' – הוא הבינוני של הצדיק. יש שנים כאלה בכל דור.

אחר כך, ה"צדיק שאינו גמור" של הצדיקים, שהוא עצמו צדיק גמור גדול, אבל לגבי הצדיקים נקרא צדיק שאינו גמור של הצדיקים, הוא הצדיק שיש לו כל הזמן אספקלריא המאירה – למעלה מבחירה, לא צריך להשתמש בבחירה, הוא כבר עבד. כמו שכתוב בתניא ששימוש בבחירה הוא הבינוני, ואחרי שעבד זוכים לגילוי שרש הנשמה, בחינת צדיק. גם כאן, אחרי הבחירה שיכול לגלות שה' הוא הכל וה' הכל תמיד, יש אחד שאצלו קבוע – למעלה מבחירה, הפך להיות טבע, לא צריך להלחם יותר. חייב להיות אחד כזה בכל דור – שגילוי האספקלריא המאירה אצלו תמידי. לכן הוא נקרא "יסוד עולם" – יסוד הוא תמידי, מוטבע, והעולם עומד על היסוד הזה. זה צדיק יסוד עולם שגילוי האמת לאמתו, שה' הוא הכל והכל הוא ה', הפך אצלו לטבע – ואז העולם עומד אצלו. יש רק אחד כזה בדור. אם לא יכול להשפיע לזולת, לעשות סוד "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", שכולם יראו בעינים של משה – הוא עדיין צדיק שאינו גמור של צדיק גמור.

מה פירוש גמור? לגמור את התיקון, לגמור את התכל'ס, לא רק לגמור את עצמו. שיש לו כח גם לגמור את התיקון – שזה רק אם יש לו כח להמשיך לכולם, בבחינת "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". צדיק הדורות, אחד לכמה דורות, הוא בבחינת צדיק גמור – כי הוא יכול להמשיך את המדרגה של עצמו לכולם. כזה דבר יש רק בכמה דורות, כמה משה רבינו עצמו. אם כן, כעת הסברנו קצת את חמש המדרגות של הצדיקים, ואיך שאותן עצמן אפשר להקביל לחמש המדרגות הראשונות – שתי מדרגות של רשע, בינוני ושתי מדרגות של צדיק, הכל בתוך הצדיקים עצמם.

מבינוּת ברוח הקדש

אחרי כל זה אפשר להסביר סיפור: יש סיפור מרבי אייזיק מהומיל, שאולי ספרנו פעם. פעם התוועדו החסידים יחד, ושני החסידים הכי ידועים הם רבי אייזיק ורבי הלל. התוועדו, ואחרי ששתו קצת התחילו לדבר על הרביים. רבי אייזיק היה אצל שלשה רביים – אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק. הוא אמר שראיתי שלאדמו"ר הזקן יש רוח הקדש תמיד, אצל אדמו"ר האמצעי בכל רגע שרוצה ואצל הצמח צדק כמה פעמים ביום. כמנהג החסידים, שאחד נוזף בשני, רבי הלל פנה אליו – אייזיק, גם לך יש רוח הקדש?! אתה יודע את רוח הקדש של הצדיקים? איזה בעל גאוה שאתה מתיימר לומר על הצדיקים את המדרגות שלהם. הוא אמר לו מאמר מאד חשוב, שבפועל מגדירה את הענין של חב"ד – "רוח הקדש האב איך ניט, אבער א מבין איך יע". אין לי רוח הקדש, אבל אני יכול להיות מבין לגבי רוח הקדש. זה בכלל הענין של חב"ד, שנותן על פי פשט הבנה – שאפילו שאדם אינו הצדיק עצמו, אבל הוא יכול להיות מבין אפילו במדרגות של צדיקים.

הסיפור הזה הוא לכאורה יסוד בשביל שיחת הרבי שליט"א שמסביר את מדרגות הצדיקים. שלש המדרגות שאמר בדיוק דומה לכך שיש צדיקים שלפעמים יש להם גילוי אלקות זה – כאן אמר בסגנון של רוח הקדש, אבל אותן הגדרות. יש הגדרה של לפעמים, הגדרה של כל רגע שרוצה והגדרה שלישית שכל רגע לפי הפסק. אלה באמת שלש המדרגות של גילוי האספקלריא המאירה. אפשר לומר שמי ש'מבין' בזה, רק יודע שיש שלש מדרגות אלה, הוא ה"רשע גמור" – צדיק שאינו גמור במדרגה התחתונה. לכן מי הכי הרבה מדבר על גילוי זה של "ה' הוא הכל – הכל הוא ה'"? רבי אייזיק עצמו, הוא המבין הכי גדול בגילוי הזה. ובאמת הוא פעם כן זכה לזה, כמו שלמדנו. כנראה הרבה פעמים זכה לגילוי הזה, אבל פעם אחת מסופר בפירוש איך זכה לגילוי הזה (קראנו בשיעור בעיר העתיקה).

כתוב בתחלת קונטרס ההתפעלות של אדמו"ר האמצעי שאדמו"ר הזקן מסר את נפשו – עיקר מסירות הנפש של אבי – שאפילו אחד ששייך ליחודא תתאה, בינוני, יהודי רגיל, ששייך רק למה שקורא שם "התפעלות חיי בשר", גם יזכה לדעת ולהרגיש מ"התפעלות חיי אלוק" או "התפעלות חיי אלוק ממש". "התפעלות חיי בשר" הוא התפעלות שבאה מהתבוננות של "מבשרי אחזה אלוה" – שרואה אלקות דרך הבשר, וגם התפעלות שלו היא "התפעלות חיי בשר". "התפעלות חיי אלוק" היינו לראות את ה' ממש, אספקלריא המאירה. אדמו"ר הזקן לא רק זכה לזה, אלא שהיתה לו מסירות נפש לפעול זאת בכולם. על זה כתוב כאן "ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון" – יש לו מסירות נפש לגאול את האלקות, לגלות כאן למטה. גאולה לשון גילוי. יש לו מסירות נפש – כלשון אדמו"ר האמצעי על אביו – לגלות-לגאול אלקות בעולם. לכן הוא בבחינת צדיק גמור שבצדיקים, צדיק של משך כל הדורות. [מה עוזר גילוי חד-פעמי?] פעם אחת בחיים זה עושה רושם לכל החיים. [שוה בלי עבודה?] עושה רושם בעבודה. כל הצדיקים האלה הם יותר מבינוני של תניא. עבדו קשה על הבחירה הקשה לתקן מעשה-דבור-מחשבה. אחר כך זוכה לגילוי כזה, אפילו חד-פעמי, זה משבח את כל הפירות שלו – כמו המושג "שבח" בגמרא. אם ה' נותן לו, אף בלי בחירה, זה אומר שיש כאן בחינה שזכאי לזה – סיעתא דשמיא – אף שלא יכול להמשיך בבחירה מתי שרוצה. אפילו אם זכה לזה פעם אחת...

[ההקלטה נקטעת.]