הספר המונח לפנינו – "מבחר שיעורי התבוננות" חלק ט"ז – הינו מבוא לקבלה ולעבודת ההתבוננות המיוסד על מושגי קבלת האריז"ל המתבארים בלשון החסידות. חבור זה, הכתוב בסגנון עכשוי השוה לכל נפש, ערוך כספר לימוד ומביא ברציפות את דברי מו"ר הרב גינזבורג שליט"א כפי שנאמרו בסדרות שיעורים בפני צבור גדול ומגוון במשך שנים רבות.

ספר זה, כמו גם ספרים נוספים מסדרת שיעורי הרב גינזבורג, אינו בא לספר, לתאר או להסביר את מושגי הקבלה ופנימיות התורה באופן נקודתי – אלא כל כולו התבוננות עמוקה בשרשי המושגים וביחסים ביניהם. כל שעורי הרב גינזבורג הם דוגמאות לנו כיצד מתבוננים! תוך כדי התקדמות הלימוד מתבונן הרב גינזבורג במערכות המושגים – ומנחה ומלוה ולוקח את הלומדים יחד אתו אל תוך מרחבי ההתבוננות בהן.

שפת המשלים החסידית וההתבוננות בהם – מפשיטה את מושגי הקבלה מגשמיותם ומתארת אותם כמושגים ותהליכים נפשיים, וממילא מאפשרת לחוש המחשה ואחיזה מסוימת גם במושגים הסתומים ביותר שבקבלת האריז"ל. ההתבוננות המעמיקה והמפורטת מולידה הבנה – עד שבע"ה משיג התלמיד יותר ויותר את עומק הדברים. סגנונו המיוחד של הרב גינזבורג בא לידי ביטוי במיוחד בסדרת ספרים זו המיוסדת על שעורי הרב – ובזה הם מתאימים לשמש פתח ושער וכניסה אמיתית לתלמידים ומתחילים המשתוקקים לבוא בשערי הקבלה בכלל – וקבלת האריז"ל בפרט.

הקוראים ימצאו בדברים אלו בנין שלם שכולו חידוש אמיתי שיש בכוחו להאיר ולהחדיר ולעורר חיות ושמחה בהשכלת כל מקצועות התורה, בקיום המצות ובעבודת ה' שבלב – היא תפילה.

דברי הרב נכתבו מתוך הקלטות השיעורים והובאו כסידרם, כמו שנאמרו בשעת השעור בו נלמדו הדברים, וכולל גם את החזרות שנעשו במהלך השעור, שהרי אין בית המדרש בלא חידוש. דברי הרב נערכו עריכה קלה בלבד תוך שמירה על סגנונם המיוחד. הכותרות, כותרות המשנה והחלוקה לפסקאות, סודרו במיוחד כדי להקל על התמצאות הקורא בתוך רצף הדברים.

הסברי המושגים השונים נאמרו בד"כ כפי הנדרש לצורך רצף ההסבר – ולכן אין בהגדרתם כאן משום "קביעת מסמרות" – שהרי כל מושגי הקבלה והחסידות עמוקים ביותר ונוגעים בכל חדרי התורה כולה. תוך כדי עריכה, היו הדברים לעיני הרב, ופעמים רבות נוספו הארות, דגשים ורמזים לדברים כפי שנאמרו.

שפת המשלים החסידית מאפשרת לנו לתרגם את מושגי הקבלה לחויות ותהליכים נפשיים. בסוף הספר מצורף נספח מבנה הנפש ובו תמצית המונחים והמושגים העיקריים המשמשים בחיבור זה.

ספר "מבחר שיעורי התבוננות" חלק ט"ז – כולל שישה שיעורים:

קבלה ומדע – מושגים משלימים

א – קוונטים – שאלת המציאות.

ב – קוונטים – גלים וחלקיקים

ג – קוונטים – תופעות לא מקומיות

יסודות האמונה

ד – ה' הוכחות למציאות הבורא

ה – אחדות ה' ומציאות העולמות

ו – השגחה פרטית ובחירה חפשית

מכניקת הקוונטים – שאלת המציאות

ערב טוב,

שיעורים אלו נאמרו בסמינר שכותרתו הכללית היתה "תורה ומדע" – בחודש אלול תשנ"ג – בכפר הנופש כינר שלחוף הכינרת.

מציאות – הערב אנו רוצים לדבר על שני נושאים ב"ה. הנושא הראשון הוא השיטות השונות, הדעות השונות, לגבי המציאות – לפי המדע החדיש העכשוי מתחום מכניקת הקוונטים. עיקר הבעיה היא המציאות! האם יש מציאות? כאשר הדבר אינו מדוד – האם הוא קיים או שאינו קיים? נושא זה נקרא "שאלת המציאות". לאחר שמודדים או מסתכלים על תופעה מסוימת – היא מקבלת מציאות – ואז השאלה מהי המציאות? וכן, מה היתה המציאות לפני פעולת המדידה?

גל וחלקיק – הנושא השני שנעסוק בו הערב – הוא הדואליות, הפרדוכס, של ה"גל" מול ה"חלקיק". כידוע שבפיזיקה החדישה – כל דבר בעולם הוא גם גל וגם חלקיק. כלומר, שכל חלקיק הוא גל וכל גל הוא חלקיק! דבר זה, תופעה זאת – יוצרת ריבוי פרדוכסים!

ואם כן, נדון בענינים אלו ובענינים נוספים, כולם שייכים לתחום הפיזיקה  שהוא המדע העיקרי החוקר יסודות המציאות  – כאשר מגמתנו היא לקשר את הנושאים עם רעיונות של החסידות והקבלה – איך לזהות ולהבין תופעות אלו גם בנפש, שהרי האדם הוא "עולם קטן". כל הדברים הקיימים במציאות של הטבע – ודאי קיימים גם בנפש האדם – וממילא, ננסה להבין איזה מוסר השכל נוכל אנחנו ללמוד מאותן תופעות טבע! וכאמור, הנושא הראשון שנעסוק בו הוא "שאלת המציאות".

יוצאים מהשכל הפשוט

עד לפני כמאה שנה – היה ברור ופשוט לכל אחד, חוץ אולי מלכמה חסידים שחקרו את שאלת המציאות, שיש שולחן ויש כסא ושיש עולם – ויש מערכת השמש ויש גלכסיות וכו'. מאז התיאוריה החדישה של הקוונטום – ישנה בעיה גדולה מאד עם המציאות כשלעצמה!

נתונים – בכל תיאוריה בפיזיקה – יש שלושה שלבים של מחקר. קודם כל נעשים ניסויים שונים כדי לאסוף ולקבץ יחד עובדות, נתונים מהשטח, מידע! כאשר ההתפתחות הטכנולוגית איפשרה לחוקרי הדורות האחרונים לחקור ב"קטן מאד מאד", לחקור ב"זעיר אנפין" – נחשפו כל מיני תופעות ועובדות – שמאד מאד אינן מובנות ואינן מתיישבות בשכל הפשוט, בשכל הישר של האדם. ואם כן, זהו השלב הראשון של המחקר שכתוצאה ממנו יש מאגר של עובדות, נתונים מהשטח – שצריך להסבירם על פי תיאוריה כלשהי.

מודל – אח"כ יושב המדען, בינו לבין עצמו, ומנסה לגבש, או ליצור מודל – שבדרך כלל הוא מודל מתמטי – שאמור להסביר גם את העובדות שנאספו בשטח – וגם לנבא עובדות נוספות ולהמציא סוגי ניסויים שונים – כדי לוודא את התיאוריה שלו, את המודל שלו, לגבי עובדות נוספות בשטח. ואם כן, השלב השני של כל מחקר מדעי הוא מודל – מודל שיסביר את העובדות שנאספו בשטח – וכן שינבא מה תהיינה העובדות כאשר נקיים ניסויים חדשים.

אם אכן מצליחים למצוא מודל מתמטי טוב ש"עובד" בשטח – אזי השאלה הנשאלת היא מהי המציאות שעומדת מאחרי מודל זה? כלומר, איך המודל הזה באמת מתאר את המציאות? זהו השלב השלישי של המחקר.

מתחילים להסביר את העובדות

כאמור, בתיאוריה של הקוונטום, העוסקת ב"קטן מאד" – יש ריבוי של עובדות מפליאות ביותר – שהמדע הקודם אינו מסוגל, כלל וכלל, לגעת בהן ולהסבירן. וממילא, כתוצאה מקוצר ידו של המדע הקודם, נאסף מאגר גדול של עובדות בלתי מוסברות במשך כמה עשרות שנים – לפני שמישהו הצליח להמציא מודל מתמטי שמתחיל להסביר את אותן עובדות מפליאות. הייזנברג, הידוע בעיקר בשל "עיקרון האי ודאות" הנקרא על שמו, המציא מודל מתמטי חדש, שנקרא matrix mechanics, המסוגל להסביר את העובדות.

נחזור, שלושת שלבי המחקר בתחום הפיזיקה הנקרא מכניקת הקוונטים הם: ישנן עובדות קוונטיות, quantum facts – וישנן תיאוריה קוונטית quantum theory – וישנה מציאות קוונטית quantum reality. תיאוריה פרושה מודל או ציור – איך לצייר במחשבה המופשטת את החלקיק, או את הגל, שנקרא quantum stuff כלומר, איך לצייר במחשבה את החומר ההיולי – שאינו בדיוק גל ואינו בדיוק חלקיק – אלא גם זה וגם זה ביחד!

גל של אפשרויות – אח"כ, באותה שנה ממש (1926) – היו עוד שתי הצלחות נוספות של שני מדענים – שהמציאו מודלים מקבילים למודל של הייזנברג – המסבירים טוב את העובדות שנאספו בשטח. מודל אחד פותח ע"י שרדינגר ונקרא "משוואת הגלים של שרדינגר",wave mechanics  – שאפשר להסבירו על ידי גל של אפשרויות – שקשור עם הסתברות, הסתברות של גלים – שאינה הסתברות רגילה.

אחריו, באותה שנה, פרסם דיראק את המודל המתמטי השלישי, המשוכלל עוד יותר, שמצטייר כמו וקטורים שמסתובבים, חיצים מסתובבים! ציור זה מאד מזכיר בתורה את "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". ואם כן, דרך עץ החיים לפי זה – היא הדרך להכנס ולפגוש את המציאות האמיתית – כמו שהיא! וכאמור, אינך יכול להכנס לגן עדן פנימה, ושם להגיע לעץ החיים שבתוך הגן – ולראות את האמת לאמיתו, לראות את העולם כמו שהוא באמת – שכנראה זה הקב"ה בכבודו ובעצמו – שהרי ה' הוא הכל והכל הוא ה'! ולכן, יש שם "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" ששומרת "אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים"

בהמשך הלימוד, נמשיך וניתן דימויים ורעיונות שונים מהתורה ומהחסידות. הדימוי הנכחי של "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" – מאד מאד מתבקש לאור שיטתו של דיראק בהסברת העובדות של הקוונטום.

הכל קרה – לאחר כמה עשרות שנים המציא מדען יהודי בשם פיינמן  שיטה נוספת המסבירה את כל העובדות של הקוונטום הנקראתsum over histories . ההנחה היסודית בשיטה זו היא שבאמת כל האפשרויות קרו בפועל. אם למשל ננסה לבדוק באיזה מסלול נוסע אלקטרון מסויים – אזי לפני הבדיקה הוא יכול היה להיות במקום פלוני או במקום אלמוני – ולנסוע כך או כך וכו'. כלומר, יש לאותו חלקיק כמה מסלולים אפשריים לעבור מנקודה אחת לנקודה שניה – כאשר כל מסלול, כל קורותיו של אותו חלקיק בכל מסלול – מכונה ההסטוריה של אותו מסלול.

וכאמור, פיינמן מניח שכל האפשרויות קרו בפועל, הכל היה! האלקטרון היה גם כאן וגם כאן – ונסע גם כך וגם כך! ואם כן, שוב אנו נפגשים עם דוגמא פשוטה של מציאות קוונטית – שלגמרי לא לפי השכל הפשוט. כלומר, שיותר מדבר אחד לגבי גוף אחד – קרה במקום אחר באותו זמן!

המציאות המצויירת כאן מזכירה את האופן בו מכחישים עדים ע"פ התורה. מכחישים עדים זוממים ע"י שאומרים להם: עימנו הייתם! כלומר, אתם מעידים שביום זה ובמקום זה – התרחש דבר כזה וכזה. ואילו אנחנו, העדים שבאים להכחיש מעידים: עימנו הייתם באותו יום ובמקום אחר! ושוב, אם עימנו הייתם – לא יכולים הייתם להיות באותו זמן במקום אחר!

כל האפשרויות – ואם כן, זהו השכל הפשוט – וכך מבטלים עדות – אבל לפי השיטה של פיינמן, אותו חלקיק יכול להיות גם כאן וגם שם בעת ובעונה אחת. אבל באמת, ברגע שהוא מעיד כלומר, ברגע שישנה איזו פעולת עדות, ודאות, הסתכלות, מדידה – של אותו חלקיק – אזי כבר אינו יכול להיות בשני מקומות גם יחד! וכאמור, לפני המדידה הוא נדמה להמצא בשני מקומות ולנוע בשני מסלולים. ואין מדובר כאן רק על שני מסלולים אלא על ריבוי מסלולים – על כל המסלולים האפשריים – והכל בו זמנית!

ואם כן, איך שיטה כזאת אכן עובדת ומצליחה להסביר עובדות בשטח? בגלל שיש דרכים מוזרות ויש דרכים רגילות – והדרכים המוזרות מבטלות אחת את השניה וממילא, הסכום של כל ההסטוריות משאיר מציאות ודאית אחת קיימת בשטח – כמו שהוסבר.

כלל גדול היום בפיזיקה הוא שהמתמטיקה המשמשת בה מבוססת על סימטריה, שגם בה הרבה תופעות מבטלות אחת את השניה – ובסופו של התהליך נשאר רק דבר אחד. ושוב, יש ריבוי דברים – המבטלים אחד את השני – והסה"כ הוא שלבסוף נשאר במציאות רק דבר אחד! ואם כן, זו התיאוריה הרביעית של פיינמן הנקראת: sum over histories – המתווה דרך נוספת איך להסביר את העובדות של הקוונטום.

ואם כן, נכון להיום ישנן ארבע תיאוריות שמצליחות להסביר את העובדות – וכמובן שיש הקבלה או חפיפה ביניהן – אבל בכל אופן ישנן כאן ארבע דרכים כיצד להסביר, כיצד לצייר במחשבה ולהבין באופן מתמטי את העובדות – וגם לנבא עובדות חדשות בתחום הנקרא מכניקת הקוונטים.

שאלת המציאות

מה שעדיין נשאר בגדר תעלומה וחידה גמורה היא שאלת המציאות – מהי המציאות, ה‑quantum reality, העומדת מאחרי כל השיטות הללו. ושוב, מהי המציאות עצמה – ולא התיאוריה שמסבירה את העובדות המוזרות ביותר שנמצאו בשטח!

שלבי מחקר – כאמור, זוהי דרכו של כל מחקר מדעי – ובשטח חדיש זה של המדע, הסדר הזה מאד חשוב: קודם כל לאגור את העובדות הבלתי רגילות, ה"לא רציונליות"; אח"כ, להמציא תיאוריה שכולה אינה "שכל פשוט" – כדי להסביר את העובדות; ואח"כ לעסוק בשאלה – מהי המציאות? מה יש שם באמת – ומה באמת אין שם! וכל זה מזכיר לנו את הביטוי בספר יצירה: "עשה מאינו ישנו".

א – אין שום מציאות – אסכולת קופנהגן

רוב המדענים היום בתחום מכניקת הקוונטים, משתייכים לקבוצה ההולכת אחרי פרשנותו של המדען היהודי נילס בוהר לשאלה מהי המציאות? בוהר פעל בקופנהגן בירת דניה – ועל כן נקראת שיטת הפרשנות שלו ושל כל עמיתיו "Copenhagen interpretation" – "אסכולת קופנהגן". ושוב, רוב רובם של המדענים העוסקים היום בתחום זה של הפיזיקה אוחזים בפרשנותו של בוהר. אסכולה זאת טוענת שמאחורי כל התיאוריות האלה – אין שום מציאות כלל, אין שום דבר! ומסבירים שהמציאות מתחילה רק מפעולת המדידה.

ישנו חילוק קטן בתוך אסכולה זאת – רובם טוענים שכל כלי שמודד – די בו כדי לקבוע את המציאות – את מציאות החלקיק, באיזה מצב הוא נמצא. וכן, בשעת המדידה אפשר לדעת רק תכונה אחת מתכונות החלקיק בזמן אחד – למשל, כמו מקומו אך לא מהירות תנועתו וכו'.

ושוב, לעשות מהדבר מציאות – מספיק ודי שאיזה כלי ימדוד אותו, שמישהו יסתכל עליו – ולאו דוקא מודעות אינטליגנטית, על דרך מודעות של בן אדם.

ישנו מדען חשוב הנקרא ואן נוימן – שגם הוא שייך בכללות לאוחזים בשיטת "אסכולת קופנהגן" – אך טוען שלא מספיק סתם להסתכל כדי לקבוע את מציאות הדבר. כאמור (ע"פ שרדינגר), לפני המדידה ישנו גל של אפשרויות המתאר את הדבר על כל ריבוי האפשרויות – וברגע המדידה הגל הזה כביכול מתמוטט, מצטמצם, wave collapse – ובזה אותה אפשרות שנמדדה נקבעת להוות את המציאות הודאית. ואומר ואן נוימן – שההתמוטטות הזאת, הרגע של ה"אין" שבין אין סוף האפשרויות – למציאות ודאית אחת – הוא "נס". ושוב, את המעבר מריבוי האפשרויות ה"אינסופי" למציאות ודאית אחת בלבד – מכנה ואן נוימן בשם "נס".

נס – כלומר, ישנו יש מופשט של ריבוי אינסופי – וישנו יש פרטי ממשי של דבר אחד – וביניהם ישנה פעולה מתמטית שנקראת wave collapse – והשאלה הנשאלת היא היכן זה קורה? איפה מתחוללת ההתמוטטות הזאת? שאר המדענים אומרים שהדבר קורה, ה"נס" קורה – בתוך המכשיר, בתוך כלי המדידה! ואן נוימן טוען אחרת ואומר שההתמוטטות הזאת, ה"נס" הזה – קורה רק בתוך מוחו של אותו אדם שמסתכל על כלי המדידה! ושוב, ה"נס" הזה אינו קורה בתוך כלי המדידה אלא בתוך המודעות האנושית – ושם המציאות נבראת!

ושוב, היכן שמתרחש "נס" ההתמוטטות הגלית הזאת – ונקבעת מתוך הריבוי האין סופי של אפשרויות, מציאות ממשית אחת בלבד – שם המציאות נבראת!

מודעות אנושית – אותו ואן נוימן (בן למשפחה מתבוללת מהונגריה) הוא המתמטיקאי הגדול מכל שאר המדענים – והוא טוען שרק מודעות אינטליגנטית של אדם מסוגלת לברוא מציאות. וכאמור, בכללות משתייך ואן נוימן ל"אסכולת קופנהגן" הטוענת שאין לדבר מציאות לפני המדידה. וכאמור, המחלוקת כאן היא רק לגבי השאלה מה עושה את המציאות? המדידה, או דוקא מודעות אנושית.

דור חדש

מדענים חדשים – ישנם מדענים חדשים שמתווכים בין שתי השיטות שבתוך "אסכולת קופנהגן" שכאמור, הוא הפרוש הרווח והמקובל על רוב המדענים. ואם כן, אומרים אותם מדענים שמכשיר מדידה המודד תופעה, או בעל חי כלשהו שמסתכל על תופעה – מבלי מודעות איטליגנטית – עושים, קובעים, את התכונה הנמדדת – אבל לא את הפרט עצמו שתכונתו היא הנמדדת! למשל, המדען רוצה למדוד מקום, או רוצה למדוד תנועה – וממילא צריך לומר שלפני המדידה אין מקום, אפילו המושג מקום עדיין אינו קיים.

מכשיר מדידה – לפי שיטה אחת – כדי שיתקיים המושג מקום, או המושג תנועה, או תאוצה – או כל ערך פיזיקלי אחר – כלי המדידה שמתוכנת למדוד את התופעה הוא הקובע את התכונה המסוימת שנמדדה. ושוב, המציאות הכללית של תכונה כלשהי שאני מחפש – נקבעת ע"י מכשיר המדידה המודד את התכונה! ואם כן, די בזה שהגל יעבור את מכשיר המדידה – כדי להגדיר הגדרה של תכונה כלשהי.

אך את התוצאה הספציפית של המדידה כלומר, איפה זה עומד במקום – ולא רק המושג מקום, או באיזו מהירות זה נוסע – ולא רק המושג מהירות וכדומה – זה יכולה לקבוע רק מודעות אינטליגנטית – שזאת היא כמובן שיטתו של ואן נוימן. וכאמור, דעה זאת, חלוקה זאת – היא מעין פשרה בין שיטתו של בוהר לבין שיטתו של ואן נוימן – ששניהם אוחזים ב"אסכולת קופנהגן".

כלל ופרט – ושוב, פשרה זו אומרת – שהמציאות הכללית נעשית ע"י הסתכלות – לאו דוקא של מודעות אינטלגנטית – אבל המציאות הפרטית של התופעה נעשית רק ע"י מודעות האדם המסתכל על מכשיר המדידה. כזכור, אנו עוסקים ב"קטן מאד", שכלל אי אפשר לראותו, ורק אפשר ללמוד עליו מהאופן שבא לידי ביטוי במכשירי המדידה. ואם כן, כל אלו דברים נשמעים מוזרים ביותר !

עד כאן דברנו רק על שיטה אחת, מבין שש השיטות שנסביר בשיעור זה שנושאו "שאלת המציאות". ושוב, אלו שש שיטות שמציעים המדענים השונים – איך להסביר מהי המציאות שעומדת מאחורי התיאוריה המוצלחת ביותר – מכניקת הקוונטים. כאמור, תיאוריה זאת כל כך מוצלחת ביכולתה להסביר את העובדות – ואומרים המדענים שלא היתה אף פעם תיאוריה – שכל כך מדייקת לנבא עובדות שהן תוצאות של ניסויים חדשים. ואכן, לפי הצלחות אלו מתפתחת גם הטכנולוגיה בקפיצות ענק – ובמהירות גבוהה, כמו שאף פעם לא היה!

תעלומה וחידה – ושוב, התיאוריה של מכניקת הקוונטים מאד מוצלחת – וממש פותחת שערים של אולמות גדולים ועצומים – שאף פעם לא נודעו. ועם כל זאת, ככל שהתיאוריה מוצלחת ועובדת טוב – כך היא תעלומה וחידה גמורה! כאמור, התעלומה והחידה הגמורה היא – מהי המציאות שעומדת מאחורי תיאוריה זאת? מה בעצם מתארת תיאוריה זאת?

ואם כן, השיטה הראשונה, על שתי פניה – היא "אסכולת קופנהגן" – שיטתו של בוהר עם וריאציה של ואן נוימן – וגם שיטת הפשרה ביניהם כמו שהוסבר. וכאמור, שיטה זאת טוענת שמאחורי כל התאוריות, אין שום מציאות כלל, אין שום דבר! ומסבירים שהמציאות מתחילה רק מפעולת המדידה. כאמור, רוב המדענים החזיקו בשיטה זאת – אך ישנם גם אחדים שפרשו ממנה והציעו שיטות משלהם.

ב – מציאות ערטילאית – הייזנברג

אחד מהם זה הייזנברג בעצמו – שכאמור, הוא מהממציאים של התיאוריה הראשונה המוצלחת "איך להסביר את העובדות". אומר הייזנברג – שלפני מכשיר המדידה המודד תופעה – ישנה מציאות, אבל מציאות ערטילאית לגמרי,  ghost realitiy – כלומר, אין שם בדיוק חלקיקים וגלים ושאר דברים מוכרים – אבל יש משהו "חלומי". ה"משהו הזה" אינו מגובש, אינו מסוים, כמו חלום, או שד או מה שלא יהיה! הייזנברג מתאר זאת כמציאות של "יצרים", כלומר, יש איזה דבר שכולו מופעל ע"י נטיות או מזלות והכל חסר פשר!

נחזור, אנחנו מדברים על הדבר שקוראים לו quantum stuff – לפני שמודדים אותו! ושוב, אנו מדברים על הדבר הבלתי מדוד – מהו? האם בכלל יש שם משהו? או שאין שם כלום? ואם כן, הייזנברג אומר שיש משהו, אמנם ערטילאי, מופשט מכל צורה והגדרה – אבל ישנו, ולא אינו! ואם כן, היתה זאת השיטה השניה הטוענת שלפני המדידה ישנה מציאות – אבל מציאות ערטילאית.

ג – מציאות חדשה – אלברט איינשטיין

ידוע שהמדען הגדול מכולם בכל התקופה החדשה הוא המדען היהודי הדגול אלברט איינשטיין. שתי התיאוריות הגדולות שהתחדשו במאה השנים האחרונות – שמסבירות ריבוי גדול של תופעות טבע הן: "תאוריית היחסות הכללית" של איינשטיין ו"תאורית הקוונטום" שגם איינשטיין תרם להתפתחותה:

"תאוריית היחסות הכללית" – מסבירה בדרך כלל את העולם הגדול, כלומר תופעות המתרחשות ברחבי היקום הגדול.

"התיאוריה של הקוונטום" – המסבירה את ההתרחשות בקטן מאד, ב"זעיר אנפין".

ידוע היום ששתי התאוריות הגדולות של המאה שלנו – אינן "הולכות יחד"! איינשטיין הוכיח הרבה דברים שתרמו לשיטת הקוונטום – ועד כדי כך שהפרס נובל שקיבל – היה על תגליותיו בתחום המכניקה של הקוונטים – ולא על היחסיות – שהוא החידוש העיקרי שלו! איינשטיין משך אחריו עוד כמה מגדולי המדענים – וטענתם היתה שלא יתכן שאין מציאות! ואת הבעיות שנוצרו תלו באי שלמות התאוריות! עד יומו האחרון התעקש איינשטיין לטעון שהתיאוריה של הקוונטום – אינה מושלמת. ודאי אינה תיאוריה שלמה – ולכן כל הפרדוכסים שהתגלו סביבה, וכל מראית העין שלה כאילו שאין מציאות – זה רק בגלל חוסר השלמות שלה – כך טען איינשטיין עד יומו האחרון! איינשטיין עשה ניסויים שונים במחשבה, "thought experiments" – ולפי תוצאות ניסויים אלו הוא גילה כל מיני "חורים" ובעיות ב"אסכולת קופנהגן" של בוהר ועמיתיו – הטוענים שלפני המדידה "אין שום מציאות"!

מציאותי – ואם כן, עיקר היריבים בתחום זה של המדע – במאה השנים האחרונות – היו אלברט איינשטיין ונילס בוהר! ומספרים שביום פטירתו של נילס בוהר – מצאו על הלוח היכן שלימד – התמודדות עם אחד מניסויי המחשבה של יריבו איינשטיין שבא להפריך את גישתו של בוהר. ואם כן, עד יומם האחרון התמודדו שניהם עם "בעיית המציאות" כל אחד וטענתו עמו: בוהר אמר ש"אין מציאות" ואילו איינשטיין שחלק עליו טען: לא יתכן! חייבת להיות מציאות! חייבת להיות מציאות גם לפני שמסתכלים עליה, לפני שמודדים אותה!

הדעה שישנה מציאות גם לפני שמסתכלים ומודדים אותה – נקראת היום בשם "ניאו ריאליזם". כלומר, סתם ריאליזם (מציאות, במשמעות מוחשית פשוטה) – כבר "עבר מן העולם". וכאמור, איינשטיין הוא הדוגל הגדול בתקפותה של אותה מציאות החדשה השייכת למדע חדיש זה הנקראת:  "ניאו ריאליזם"! ושוב, ישנה מציאות – אבל צריך להסבירה בשיטה חדשה לגמרי.

בעשרות שנים האחרונות, מתברר ומוכח באופן מדעי מוחלט – שאם באמת יש משהו לפני המדידה – אזי תכונותיו אמורות להיות עוד יותר מפליאות אפילו מהחלקיקים והגלים של בוהר! כלומר, שאם באמת רוצים להתעקש "שיש משהו" – אזי צריכים לקבל שאותו משהו יוכל ללכת קדימה ואחורה בזמן – וכמו כן צריכים גם לקבל שכל חלקיק צריך להיות רגיש לכל מה שקורה בכל מרחבי היקום. כלומר, שבן רגע ישנה טלפתיה בין כל חלקיק לבין כל חלקיק בעולם כולו – דבר המכריח תנועה למעלה ממהירות האור.

תופעות אלו נקראות בשם "תופעה לא מקומית", nonlocality, שעסק בהם בל, ועל שמו נקראת תיאוריה זאת Bell’s theory. כלומר, הוכח מתמטית שבלי להניח את קיומן של תופעות בלתי רגילות אלו – אי אפשר להצדיק קיום של מציאות ממשית לפני פעולת המדידה! ושוב, בלי להניח אפשרות תמידית של תקשורת בין חלקיקית במהירות שלמעלה ממהירות האור – תקשורת בין כל דבר לכל דבר בכל מרחבי היקום תמיד ובו זמנית – אי אפשר להצדיק קיום של מציאות לפני פעולת המדידה! ואכן, אלו פלאי פלאים לגמרי.

ניאו ריאליזם – עד כאן הסברנו בקיצור את השיטה השלישית שנקראת "ניאו ריאליזם" – האומרת שלפני פעולת המדידה ישנה מציאות בלתי רגילה ומופלאה. ונראה לומר, ששיטה זאת מופלאה עוד יותר – מ"אסכולת קופנהגן" האומרת שאין כלל שום מציאות לפני פעולת המדידה! וכאמור, בשיטה שלישית זאת, הנקראת ניאו ריאליזם – דוגלים איינשטיין ועמיתיו.

ד – לוגיקה חדשה – פינקלשטיין

שלוש השיטות הראשונות שהבאנו לגבי "שאלת המציאות" – הן שיטות של מדענים מהשורה הראשונה! את שלוש השיטות הנוספות שנביא כאן – הציעו מדענים גדולים ומוכרים בכל העולם – אלא שמוכרים קצת פחות מאותם "ענקים" הכי גדולים: בוהר (אין מציאות), הייזנברג (מציאות ערטילאית) ואיינשטיין (מציאות חדשה בעלת תכונות מופלאות).

השיטה הרביעית (בקיצור) אומרת שיש משהו לפני פעולת המדידה – אך אין אנו מבינים אותו נכון. למדנו אצל בול את כללי ההגיון, ע"פ הלוגיקה הבוליאנית שלו – וכך אנחנו חושבים כל דבר בעולם עם המח שלנו – וזאת בעצם הבעיה עם תפיסת המציאות שלנו! הבעיה שלנו איך להסביר את העובדות הקוונטיות, זאת בעיה של הלוגיקה שלנו שעל פיה אנו מבינים את העובדות ומסיקים את המסקנות! ואומר פינקלשטיין שכדי להבין ולהסביר נכון את העובדות הקוונטיות – צריכים אנו ליצור לוגיקה אחרת, לוגיקה חדשה –new logic ! הגיון אחר, הגיון חדש! ואכן הוא מסביר שעל ידי לוגיקה אחרת באמת ניתן להסביר יפה את התיאוריה כמציאות – רק כמציאות שפועלת ע"פ הגיון אחר.

מינוס מינוס – לדוגמא: בלוגיקה שלנו מינוס מינוס פרושה שלילת השלילה ולכן התוצאה היא פלוס! אבל יכולה להיות גם לוגיקה אחרת שבה מינוס מינוס אינו פלוס אלא משהו אחר! ושוב, אם נשנה או נחדש – את הגיון כללי החשיבה שלנו לגמרי – אפשר יהיה להסביר מציאות שעומדת מאחורי העובדות ומאחורי התיאוריה של הקוונטום. ואם כן, זאת היא השיטה הרביעית של new quantum logic .

ה – ריבוי עולמות – זליגמן

השיטה החמישית לגבי שאלת המציאות מזכירה קצת את התיאוריה של פיינמן הנקראת sum over histories. שיטה חמישית זאת אומרת לא רק כמו פיינמן – שלפני המדידה קרו בפועל כל האפשרויות – אלא אומרת יותר מזה. והוא, שכל הזמן יש ריבוי עולמות – גם לפני המדידה וגם אחרי המדידה – ולא רק שכל האפשרויות היו – אלא שגם ממשיכות להיות וקורות בפועל גם אחרי המדידה! ואם כן, השכל שלנו, המודעות שלנו – תופסת רק בעולם אחד – אבל ישנו בפועל ריבוי עולמות שבכל אחד מהם מתרחשת אפשרות אחרת וכן, ריבוי העולמות "פרה ורבה" עם הזמן.

ואם כן, מרגע הבריאה, מאז ועד לעצם היום הזה – מספר העולמות "פרה ורבה" עד אין סוף, בפועל!

ושוב זו שיטה להסביר שיש מציאות הכוללת בתוכה כביכול כפילות אין סופית. אתה יושב כאן בחדר – ותוך כדי כך גם יושב בתוך בליוני עולמות – ובכל אחד טיפה אחרת! כאן אתה יושב ככה ובעולם אחר אתה נוטה קצת לימין ככה וכו' וכך בכל עולם ועולם – והכל מתקיים בפועל בו זמנית! זאת השיטה של "ריבוי עולמות" – "many-worlds interpretation"

ואם כן, זה נשמע כמו ציטוט מספר מדע בדיוני – או מספר קבלה המדבר על ריבוי עולמות מקבילים – אבל כאמור, ככה מלמדים היום באונברסיטה!

ו – אחדות פשוטה – בוהם

את שש השיטות שאנו מציגים כאן (מבין ריבוי שיטות שלא הבאנו) – הן לא לפי הסדר הכתוב בספרים. קראתי בספרים על השיטות השונות – ומתוך התבוננות סידרתי אותן ע"פ מודל ידוע מספרי הקבלה והחסידות.

אחדות גמורה – השיטה השישית אומרת שיש מציאות – אבל מציאות זאת כולה אחידה באחדות גמורה – כאשר באמת גם לפני המדידה וגם לאחר המדידה – אני המודד המשקיף והדבר המושקף – זה אותו הדבר. ואם כן, אם כל העולם וכל היקום כולו הוא בעצם מהות אחת – והכל אחדות – אזי גם זה מסביר טוב את העובדות בתאוריות של הקוונטום. ושוב, השיטה השישית של בוהם (יהודי אמריקאי) כולה אחדות, ונקראת באנגלית: undivided wholeness.

למה הצגנו את השיטות בסדר הנכחי? כדי להסביר זאת – נקדים הקדמה קצרה ובה נסביר כמה מושגים בחסידות – הקשורים עם המונחים שהתחדשו במסגרת העבודה על התאוריות השונות שהוזכרו בסקירה הכללית שערכנו.

הנושא הראשון בו אנו עוסקים הערב הוא "שאלת המציאות" – מה היא המציאות? נתבונן בתחילה בשנים ממושגי החסידות, "העלם שישנו במציאות" ו"העלם שאינו במציאות" – ומהם נקח דוגמא איך שהלשונות והרעיונות של החסידות – הפלא ופלא – ממש תואמים את הביטויים והרעיונות של המדע החדיש ביותר – ובמיוחד בתחום "מכניקת הקוונטים"! תופעה זאת רחבה ביותר – אך במסגרת הזמן העומד לרשותנו נוכל להזכיר רק מספר מצומצם של דוגמאות – "על קצה המזלג"!

שני סוגי "בורות" – ignorance

אחד מהביטויים של המדענים – בא להבחין בין שני סוגי "בורות", ignorance . כלומר, להבחין בין שני סוגי "חוסר ידיעה" הנקראים בלשון המדענים: "בורות קלאסית" ו"בורות קוונטית"! סתם בורות נקראת "בורות קלאסית" – ונוספה בורות חדישה הנקראת "בורות קוונטית". ואם כן, זהו ודאי ביטוי מפתיע – ואנחנו נוסיף עליו בלשון בדיחותא ונגיד ש"בורות" – זה ודאי בא מ"בור" – הוא נילס בוהר המדען הדגול שלנו. ושוב, הדבר הראשון שחידש בוהר זה סוג חדש של "בורות".

בורות קוואנטית – "בורות קוואנטית" היא בורות, חוסר ידיעה – שבעצם אינו תלוי בי, אינו תלוי במתבונן – אלא שאני לא יודע את הדבר בגלל שהוא עדיין כלל אינו קיים! ושוב, זאת אינה רק בעיה שלי שאני בור! אלא הדבר בעצמו עדיין אינו נמצא – וממילא אף אחד לא יודע אותו!

בורות קלאסית – "בורות קלאסית", סתם בורות, התלויה בי! הדבר לבטח קיים וידוע – והבעיה היא רק אצלי – שאני לא יודע!

איך אומרים דבר זה בלשון החסידות? אלו שני הביטויים שהזכרנו: "העלם שישנו במציאות" ו"העלם שאינו במציאות"!

העלם שישנו במציאות – מסבירה החסידות שישנם דברים נעלמים – אבל זה "העלם שישנו במציאות"! כלומר, ישנו דבר נעלם, דבר לא ידוע – אך דבר שנמצא במציאות – וממילא הוא רק נעלם ממני. הוא מוסתר, הוא מכוסה, הוא נעלם ממני – אבל נמצא במציאות. ואם כן, זהו "העלם שישנו במציאות" – והוא בדיוק מקביל לביטוי "בורות קלאסית".

העלם שאינו במציאות – הביטוי השני, "העלם שאינו במציאות" – מדבר על דבר נעלם שאינו נמצא במציאות! ואם הוא אינו במציאות מדוע אנו מכנים אותו "נעלם"? אלא שהוא דבר שכל כך נעלם עד שכלל אינו נמצא – אי אפשר למצוא אתו. ואכן, זאת השאלה ששואלים המדענים לגבי "שאלת המציאות": האם באמת החלקיקים לפני המדידה – הם באמת בבחינת "העלם שישנו במציאות" – ואז חוסר הידיעה היכן הם נמצאים – זאת רק בעיה שלי! או שאותו חלקיק הוא בבחינת "העלם שאינו במציאות" – ואז זאת אינה הבורות שלי אלא בעייתו של אותו חלקיק שעדיין אינו במציאות!

כאן זאת נקודת המחלוקת בין איינשטיין לבין בוהר! בוהר אומר שלפני המדידה החלקיקים, הגלים, ה‑quantum stuff – נמצאים ב"העלם שאינו במציאות". איינשטיין אומר לא כך! זאת רק בעיה שלי, "העלם שישנו במציאות" – זה ודאי נמצא במציאות. אלא, שהמציאות לפי איינשטיין צריכה להיות כל כך מופלאה וכל כך "לא מקומית" כמו שהוסבר – עד שיש קושי רב לשקול מה יותר כדאי ל"שכל הפשוט" להסכים, לנקוט, לגבי המציאות שלפני פעולת המדידה: "העלם שישנו במציאות" או "העלם שאינו במציאות"!

ואם כן, זאת הדוגמא שהבאנו מתוך שלל מושגי החסידות לגבי שאלת המציאות: האם המציאות שלפני פעולת המדידה היא בבחינת "העלם שישנו המציאות" – או שהיא בבחינת "העלם שאינו במציאות"?

נחזור, שאלנו שלוש שאלות לגבי "מכניקת הקוונטים": מהי המציאות לפני המדידה? מהי המציאות לאחר המדידה? ומה קורה בעת פעולת המדידה בעצמה?

בריאה – שלושה מצבים אלו הם בלשון הקבלה כמו שלושת העולמות התחתונים: בריאה, יצירה, עשיה! שאולי נספיק להסביר בהמשך. כל הבעיה כאן היא: מה מצב המציאות בעולם הבריאה (לפני המדידה) ששם כתוב "בורא חושך"? כך גם הסברנו שלפני המדידה הדבר חשוך ופעולת המדידה באה להאיר אור על הדבר, להאיר אור על התופעה. המציאות בעולם הבריאה היא בגדר "אפשריות המציאות".

יצירה – על עולם היצירה (פעולת המדידה) כתוב "יוצר אור" וכאמור, פעולת המדידה באה להאיר אור על התופעה (ובזה נקבעת הצורה בה היא תתגלה). לאור ישנה המוגבלות של האור – וזה מה שגורם לתופעת ה"אי וודאות". בעולם היצירה מתגלות "תכונות כלליות" – כאשר המציאות שם היא בגדר של "מציאות כללית".

עשיה – אבל המצב הספציפי של "מציאות פרטית" זה רק בעולם העשיה.

בורא חושך

ושוב, כל הבעיה שלנו היא איך החלקיק, או איך הquantum stuff – איך החושך, נמצא בעולם הבריאה. ישנה חקירה מפורסמת בקבלה ובחסידות לגבי השאלה: האם חושך הוא מציאות? או שחושך אינו מציאות – אלא רק העדר אור?

ברישא חשוכא – ואכן זאת דרך פשוטה ומצויינת להסביר את המחלוקת לגבי quantum stuff לפני המדידה כלומר, לפני הארת האור ("יוצר אור") על התופעה. ושוב, מהו המצב בעולם הבריאה שמתואר "בורא חושך"? ואם כן, אחד אומר שחושך זה שום דבר כלומר, העדר אור, העדר מדידה! כל זמן שאין מדידה – אין אור וממילא, הדבר אינו קיים! אבל יש מי שאומר שחושך זה משהו  וכאמור, בזה ישנם כמה וכמה שיטות הבאות להסביר מה פרושו של "בורא חושך" או מהו החושך?

לשון חז"ל המתארת את סדר הבריאה אומר: "ברישא חשוכא והדר נהורא" – קודם חושך ואח"כ אור! כלומר, כל דבר לפני המדידה הוא בגדר חושך (עולם הבריאה, "בורא חושך") – כאשר המדידה בעצמה (עולם היצירה, "יוצר אור") פרושה להקרין עליו אור כדי למדוד אותו – ועל ידי כך מתגלה בסוף משהו מסויים, "מציאות פרטית" – בעולם העשיה.

ואם כן, הסדר הזה של ג' העולמות התחתונים בי"ע – בריאה, יצירה, עשיה כמו שמוסברים ומפורטים בקבלה ובחסידות – הפך היום לכלל הגדול של הפיזיקה – דבר שאף אחד לא חלם לפני פריצת המדע החדיש של הקוונטום! כלומר, המדע הקודם לא תאר לעצמו שיש רמות שונות של מציאות!

הספירות ופנימיות הספירות

	כתר אמונה תענוג - עתיק יומין רצון - אריך אנפין
חכמה בטול		בינה שמחה
	דעת יחוד
חסד אהבה		גבורה יראה
	תפארת רחמים
נצח בטחון		הוד תמימות
	יסוד אמת
	מלכות שפלות

עולם האצילות – שש כנגד שש

נחזור, ונשאל שוב את השאלה: מדוע סידרנו את שש השיטות בסדר אותו הבאנו בשיעור זה?

מעל לשלושת העולמות התחתונים בי"ע – בריאה, יצירה, עשיה – ישנו עולם נוסף – הוא "עולם האצילות", עולם האלוקות – ושם ישנה חלוקה לשישה פרצופים שלמים – יש שם שש מדרגות. שמות הפרצופים בקבלה (בסדר מלמטה למעלה) הם:

נוקבא דזעיר אנפין – ספירת המלכות – השפלות בנפש – עלמא דאתגליא.

זעיר אנפין – ו' מידות הלב – חג"ת נה"י – שעיקרן אהבה ויראה בנפש.

אמא – ספירת הבינה – השמחה בנפש.

אבא – ספירת החכמה – הביטול בנפש.

אריך אנפין – הרצון בנפש – חיצוניות הכתר – ריבוי ואריכות אין סופית.

–––אריך אנפין ועתיק יומין – הם שני פרצופי הכתר.

עתיק יומין – התענוג בנפש – פנימיות הכתר.

ניצוצות – כאמור, התבוננתי בשש השיטות שהבאנו לגבי שאלת המציאות – ונסיתי להקבילן לששת הפרצופים שבעולם האצילות (שבעצם שייכים לכל עולם – אך העיקר הוא בעולם האצילות). כאמור, יש כאן שש שיטות ודעות (בין עוד הרבה, אבל שש אלו הן מייצגות) של גדולי המדענים לגבי המציאות. אותן שש השיטות אינן יחידניות לגמרי – ויש בכמה מביניהן – גם חפיפה מסוימת. ובכל אופן, ודאי מתבקש להוציא מכל שיטה ושיטה איזה ניצוץ, איזו נקודת אמת – ולהצדיק ולחייב את זה ברמה אחרת של מודעות אלוקית – בעולם האצילות!

כאמור, סידרנו שש שיטות אלו בסדר של מלמטה למעלה – כנגד ששת פרצופי עולם האצילות. הרעיון כאן הוא שככל שיש יותר מציאות אמיתית (יש אמיתי בלשון החסידות) – כך המדרגה גבוהה יותר – וככל שהמדרגה נמוכה יותר – יש פחות מציאות (דהיינו אין של היש הנברא בלשון החסידות). לאור זאת, נציג כעת את הדברים בסדר הפוך ממה שאמרנו – כלומר, נציג את שש השיטות בסדר של מלמעלה למטה.

ו – אחדות פשוטה – פנימיות הכתר בקבלה הוא אחדות פשוטה, undivided wholeness – שלמות! אני המשקיף ואתה המושקף אותו הדבר. כאן ישנה הכי הרבה מציאות – בגלל שהכל בעצם רק דבר אחד! שיטה זאת, חשיבה זאת – מתאימה לפי הקבלה לפרצוף עתיק יומין – פנימיות הכתר, הכל אחד.

ה – ריבוי עולמות – במקביל יש במציאות ריבוי עולמות – ורק יצא לך, כאילו במקרה, שבעולם הזה אתה יושב עם הכובע ככה – אבל בעולם אחר זה קצת אחרת – והכל קיים! תיאור זה מתאים ביותר לאריך אנפין – שהרי יש ביטויים בזהר המדברים על כך וכך אלפי רבבות עולמות היושבים בגלגלתא דאריך אנפין. אנחנו מדברים בקבלה על ארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה ואכן נשאלת השאלה מה הם אותם אלפי רבבות, מליוני העולמות, היושבים בגלגלתא דאריך אנפין?

ישנם כמה וכמה מאמרי חסידות של אדמו"ר הזקן בהם הוא מתאר את טיבם של אותם מיליוני עולמות – ועיון מעמיק בהם יגלה שהדברים נשמעים ממש כמו השיטה החמישית – היא שיטת ריבוי העולמות הנקראת בלשון המדענים, "many-worlds interpretation". ושוב, מדובר כאן שישנם הרבה דברים "אותו הדבר" שקורים במקביל – ברצון, באריך אנפין – שפרושו הוא ריבוי אין סופי. וכאמור, עתיק יומין זה מושג של אחדות, שלמות – שלמות בכל!

מניע חשיבת השלמות – מה פועל את הפריה ורביה עד אין סוף? "אריך אנפין", הרצון בנפש! לעומתו, התענוג, הוא שבע רצון – וממילא הוא שלם. ושוב, התענוג בנפש זה מניע חשיבת השלמות! לפי זה נאמר שאותו מדען – בא לו להסביר שהכל באחדות גמורה, לאחר שהתענג על ארוחה דשנה והרגיש טוב מאד – ומתוך כך באה לו הברקה שבעצם "הכל אחד" – אני והסטייק שאכלתי – זה הכל דבר אחד, undivided wholeness.

בדרגת ה"רצון", שרוצה למצות את כל האפשרויות, עד אין סוף פנים, ושלכל פן יהיה עוגן במציאות – יש ריבוי עד אין סוף. דומה הדבר לוריאציות על נושא במוסיקה: מנגנים את זה אותו הדבר וכל פעם בוריאציה קצת אחרת. וכאמור, "אותו הדבר רק קצת שונה", זה דומה לשיטת ריבוי העולמות, "many-worlds interpretation" – היא השיטה החמישית שכנגד "אריך אנפין" – ה"רבבות עולמות דיתבין בגלגלתא דאריך אנפין"!

ד – לוגיקה חדשה

לחדש "ראש", לחשוב אחרת – לגמרי אחרת – זה נקרא "מוחין דאבא". לחשוב רגיל כמו שנולדנו – ורק לפתח את החשיבה המולדת עד כדי שתפעל ב"כי טוב" – זה נקרא "מוחין דאמא" שכנגד תפילין של רש"י – מה שכל גבר יהודי מחויב להניח בכל יום ע"פ ההלכה. אבל לעשות תפנית בשכל כלומר, לצרף את המרכיבים בשכל אחרת – זה כבר "מוחין דאבא" שכנגד תפילין של רבנו תם! שינוי ה"ראש", הצרוף החדש, כבר מאפשר לא לקבל את המציאות כפשוטה – והכל כבר נראה אחרת ומורה הוראה אחרת לכל דבר בעולם!

רבנו תם, שארבע פרשיות התפילין כשיטתו מסודרים אחרת (י‑ה‑ה‑ו ולא בסדר י‑ה‑ו‑ה כתפילין של רש"י) – גם הוא חושב "אחרת", יש לו "ראש" אחר לגמרי – איזשהו הגיון יותר עליון – כמו שעולה מעיון בדבריו ב"תוספות" על הגמרא!

הגיון חדש – ושוב, לחדש הגיון כדי להסביר עובדות – יקרא בקבלה "מוחין דאבא" – ושייך גם לארץ ישראל שעליה כתוב: "אוירא דארץ ישראל מחכים" – ולכן כתוב שבארץ ישראל חשוב באופן מיוחד – להניח גם תפילין דר"ת. ואם יבוא מי וישאל אותך: מדוע אתה מניח גם תפילין של רש"י וגם תפילין של רבינו תם? תוכל לענות לו מיד וללא היסוס: אני מניח תפילין דרש"י כדי להבין את הפיזיקה הקלאסית! ואני מניח גם תפילין דר"ת כדי להבין את הפיזיקה החדישה של הקוונטום!

ג – מציאות חדשה

שיטת "המציאות החדשה", ה"ניאו ריאליזם" של איינשטיין ועמיתיו – מבוססת על "ניסויים במחשבה". וכאמור, שיטה זאת אומרת שלפני המדידה ישנה מציאות ממשית – חד פנים ולא ריבוי פנים – בדיוק כמו שהשכל הפשוט, הרגיל, רוצה! כלומר, יש משהו מסוים, סופי! וכאמור, יוצא שאותו משהו מסוים צריך להיות פלא גדול ביותר! ובכל אופן, ההתעקשות על יש – ואפילו שהיש הזה יהיה בעל תכונות מופלאות ביותר – נקרא בקבלה: אמא, יש, בינה, "מוחין דאמא"! אבא הוא "אין" ואמא היא "יש"! תחילת המציאות או קביעת המציאות – באה מצד אמא!

ב – מציאות ערטילאית

הייזנברג אומר שלפני המדידה המציאות היא מציאות ערטילאית, מציאות חלומית, מציאות של יצרים – וזה בעצם ה"חושך" שלפני האור שמאירה המדידה. יצרים זה כמו דחפים נפשיים – שאלו המידות בנפש וממילא, זה שייך לפרצוף "זעיר אנפין" שכנגד אות ו של שם י‑ה‑ו‑ה! ואח"כ הדבר מתגלה בעולם היצירה – כמו שנמשיך ונסביר.

א – אין שום מציאות

השיטה האחרונה כאן, "אסכולת קופנהגן", היא כנגד אות ה תתאה של שם י‑ה‑ו‑ה – "נוקבא דזעיר אנפין" – המלכות – שעליה כתוב: "לית לה מגרמה כלום" כלומר, אין לה משלה כלום ובלשוננו – אין שם כלום, אין שם שום מציאות! ובכל אופן, המלכות היא "עלמא דאתגליא" – אלא שהמציאות שלה תלויה בהסתכלות! על דרך "עששית". ושוב, כאשר מסתכלים על המלכות – היא קיימת – אך כאשר אין מסתכלים עליה – כאילו אינה קיימת!

עולם גלוי – הביטוי בספר הזהר לגבי המלכות הוא: "עולימתא שפירתא דלית לה עיינין" – עלמה יפיפיה שאין לה עינים. ואפשר להסביר באופן זה: לפני שמסתכלים עליה – אינה במציאות כלל – "לית לה מגרמה כלום". ואם כן, ה"עלמא דאתגליא" שלה – עולם הגילוי שלה – הוא עולם רק כאשר הוא נגלה – ואם אינו נגלה, הוא פשוט לא קיים! ושוב, יש "עלמא דאתכסיא" – עולם המציאות החדשה המופלאה של איינשטיין – שאם כי שהוא מכוסה – הוא קיים! וכאמור, יש גם "עלמא דאתגליא" – שהוא עולם רק כאשר הוא גלוי – ואם אינו גלוי – אין בו שום דבר – אין שום מציאות!

ואם כן, התבוננו וסידרנו את השיטות לגבי המציאות וניסינו בהתבוננות לבנות אותן בהתאם לששת הפרצופים שבעולם האצילות העליון.

צריך להוסיף ולהסביר: ברגע שהדברים מתממשים בעולמות התחתונים בי"ע – הם מסודרים בהתאם לתופעה הנקראת "חותם המתהפך". כלומר, ככל שהדבר שייך למדרגה גבוהה יותר בעליון – כך הוא מתממש ומתגלה למטה מטה ביותר – בתחתון!

בריאה – כאמור, שש השיטות סודרו ע"פ סדר הפרצופים בעולם האצילות מלמטה למעלה – כאשר את השיטה הראשונה, א – אין שום מציאות, זיהינו עכשיו במלכות דאצילות, ב"לית לה מגרמה כלום"! במציאות של העולמות התחתונים בי"ע – מתאימה שיטה זאת האומרת ש"אין שום מציאות" – דוקא לעולם העליון יותר, עולם הבריאה, אות ה עילאה דהוי', ששם ישנה רק "אפשריות המציאות" – ועדיין לא מציאות כללית וממילא גם לא מציאות פרטית!

יצירה – השיטה השניה, מציאות ערטילאית, האומרת שיש מציאות של יצרים ודחפים – מתאימה דוקא לעולם היצירה – לשון יצרים – אות ו דהוי'.

עשיה – השיטה השלישית של איינשטיין ועמיתיו, ג – מציאות חדשה, מתעקשת לומר שיש משהו ממשי – המציאות ודאי קיימת – וכל הבעיה היא חוסר שלמות בתיאוריה. ואם כן, שיטה זאת הקובעת קיומה של מציאות ממשית, חפצים ממש – מתאימה דוקא לעולם התחתון, עולם העשיה, אות ה תתאה דהוי'. ואם כן, הבינה והמידות והמלכות דאצילות – מתהפכות בבי"ע – כחותם המתהפך.

ושוב, דוקא הבינה, אמא – משתקפת בעולם העשיה, כלומר שהיא רוצה דוקא מציאות ממשית, מציאות פרטית.

נסכם –  סקרנו בקצרה את שלבי המחקר בתחום המדע החדיש של "מכניקת הקוונטים". הזכרנו את ארבעת המודלים המתמטיים, התאוריות, המצליחות להסביר את העובדות. הנושא המרכזי שלנו עסק בשאלת המציאות: מהי המציאות העומדת מאחרי תיאוריות אלו? – הבאנו שש שיטות עיקריות הבאות לענות על שאלה זאת. מתוך התבוננות ניסינו, ע"פ הקבלה, למקם את השיטות השונות ביחס לששת הפרצופים שבעולם האצילות – וכן לראות כיצד הדבר משתקף בעולמות התחתונים בי"ע.

תוך כדי התקדמות הלימוד ראינו תאימות רבה בין מונחים ורעיונות שעלו בשלבי המחקר החדיש של "מכניקת הקוונטים" – לבין מונחים, רעיונות ומודלים ידועים בקבלה ובחסידות!