אין מלך בלא עם (א)
יום שחרור הרב ממאסר
אחד מארבעת טעמי הבריאה המובאים בספרי החסידות הוא "אין מלך בלא עם" והוא מבטא את יחסי הריחוק לשם קירוב שבין המנהיג לעם. בהתוועדות לרגל מלאת עשר שנים לשחרור הרב מהמאסר מתבאר משפט זה באמצעות פתיחת המלה 'עם' למספר ראשי תבות שונים: 'עם' הוא 'עניתי מאד' ובו יחס העניות/עשירות; 'עם' הוא 'עוד מלך' והוא מבטא את כח ההמשכיות שבמלכות; 'עם' הוא 'עצות מרחוק', המבטא את שרשה הנסתר של המלכות ברדל"א [ובשולי הדברים מתבאר כי 'עם' הוא גם התואר הנישא 'עצמות מהות']. תוכן השיעור נמשך בהתוועדות יא ניסן הסמוכה.