התגלות מלך המשיח בז' תיקוני גלגלתא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א^[א]

קיצור מהלך השיעור

בדברים שנשא הרב בכנס פעילים (לקראת כינוס קבלת פני משיח ביום כב אדר א) תואר תהליך ביאת המשיח והתגלות בשבעה שלבים, תוך הקבלתם ל-ז' תיקוני גלגלתא. שבעת התיקונים הם התפרטות של התלבשות הפרצופים הראשונה המתחוללת בעולם האצילות – פרצוף עתיק יומין בפרצוף אריך אנפין. התלבשות זו, עליה נאמר "כד אתתקן רישא דעמא אתתקן כולא עמא", מגלה את הקשר בין המנהיג-המשיח לעם ואת ירידתו מהעלמו העצמי לגילויו בהכרת העם בו. בסיכום הדברים עולה כי לחמשת השלבים הראשונים כבר זכינו, וכעת נותרו בפנינו רק שני התיקונים האחרונים!

תיקון "רישא דעמא"

כתוב בזוהר הקדוש "כד אתתקן רישא דעמא אתתקן כולא עמא"[ב], כאשר ראש העם, שהוא המלך, מלך המשיח, מתוקן – כל העם מתוקן, ואם הראש אינו מתוקן אז ממילא גם כל העם לא מתוקן.

כידוע בקבלה וחסידות, הפרוש של תיקון הוא התלבשות. כתוב "לא ילבש גבר"[ג] והתרגום אומר "לא יתקן גבר". כאשר כח אחד מתלבש בתוך כח שני, כעין התלבשות נשמה בגוף – זה נקרא תיקון. הנשמה בתוך גוף הוא המצב מתוקן, וכאשר לא – לא. מה הכוונה "כד אתתקן רישא דעמא אתתקן כולא עמא"? שכאשר ראש המלך מתוקן – כל העם מתוקן, ואם לא – לא.

"רישא דעמא" באותיות של קבלה הוא הפרצוף הפנימי של הכתר, עתיק יומין, ועוד יותר – פנימיות עתיק שנקראת רדל"א, "רישא דלא ידע ולא אתידע"[ד]. בעוד שבועיים נקרא בתורה "ובני ישראל יוצאים ביד רמה"[ה], והתרגום שם אומר "בריש גלי". כידוע, זהו המקור בתורה למושג 'ראש גלוי', "רישא דלא ידע ולא אתידע", שבעצם הוא תמיד גלוי ואינו מתלבש. הוא לא מלובש בשום כח אחר, הוא נשאר למעלה מהתיקונים הראשונים דעתיקא, שתיכף נסביר אותם. הוא לא מתלבש בתוכם אלא רק שורה עליהם כאור מקיף מלמעלה.

"לא ידע" ו"לא אתידע" בזהות המשיח

ידוע שהרבי, לפני הנשיאות, הוציא כתב עת בשם "הקריאה והקדושה" – גם הרבי וגם הרבי הקודם מופיעים שם בעילום שם – ושם הרבי כותב באחד המאמרים הכי חשובים שלו, במאמר אודות מלך המשיח, שהיות והמשיח הוא בחינת רדל"א, "רישא דלא ידע ולא אתידע", הוא עצמו לא יכול לזהות את עצמו ולדעת מיהו, שהוא מלך המשיח, עד הרגע המסוים שבאים אליו המינוי והציווי מהשמים להתגלות כמלך המשיח. זה פרוש מלים אלו בקבלה – "רישא דלא ידע ולא אתידע". מה הפרוש? הפשט הוא ש"לא ידע" היינו הוא-עצמו – הוא אינו יודע מי הוא. "ולא אתידע" היינו שאינו נודע לאף אחד אחר, שזה כבר מסתעף בדרך ממילא – אם הוא "לא ידע" את עצמו אז כל שכן וקל וחומר שאף אחד אחר לא מכיר בו. כל זה לפני הנשיאות, אבל מהנשיאות והלאה הדברים התפתחו והשתנו לאט לאט, עד שה"לא ידע" התחיל להיות 'כן ידע'.

שוב, זהו סוד התיקון, כמו שנסביר, של "כד אתתקן רישא דעמא". התיקון הוא כאשר "רישא דעמא" נתקן ואז ממילא "אתתקן כולא עמא". תוך כדי שנות נשיאות הרבי ועד עצם היום הזה, לאט לאט המצב של "לא ידע" הופך להיות 'כן ידע', קודם בינו לבין עצמו, וממילא לאט לאט גם ה"לא אתידע", שאינו נודע לציבור הרחב, לעם ישראל כולו, הופך גם הוא לאט לאט להיות "אתידע". הפיכת "לא ידע" לאט לאט להיות "ידע" והפיכת "לא אתידע" ל"אתידע" היא התיקון של "כד אתתקן רישא דעמא", שאזי הראש מתחיל להתקן וממילא גם העם כולו הולך ונתקן בשלבים,

עתיק ואריך – המשיח ונשמות ישראל

ידוע בקבלה[ו] שבכל פעם שמדובר על תיקון ראשון הכוונה היא להתלבשות של עתיק באריך. שוב, אלו אותיות של קבלה, וכולנו ודאי זוכרים את הווארט המפורסם[ז] של אדמו"ר הזקן שאחל לעצמו. שאל אותו פעם אדמו"ר האמצעי, הבן, מה הוא רצה מחסידות? לשם מה בכלל יסד את תנועת החסידות? הוא אמר שרוצה שכאשר שני אברכים חסידים יפגשו באמצע הרחוב, השיחה הממלאית שידברו ביניהם תהיה על עתיק ואריך, ולכן אלו אינם דברים מוזרים שחסידים מדברים עתיק ואריך. להפך, כל כוונת החסידות היא שידברו על עתיק ואריך.

לעניננו, עתיק ואריך הם מלך המשיח ועם ישראל בשורשם. זאת אומרת, כמבואר בהרבה מקומות בחסידות[ח], עתיק הוא המדרגה התחתונה שבעליון, שבעצמות, והתיקון שלו פרושו התלבשות העצמות ממש, עצמותו ומהותו יתברך, בתוך גוף. זהו התיקון של עתיק. עתיק הוא מלך המשיח, המדרגה התחתונה שבעליון, והוא צריך להתלבש בתוך אריך. זהו התיקון הראשון בקבלה. שוב, תיקון פרושו התלבשות וחיבור, כמו נשמה בתוך גוף, והתיקון הראשוני והעיקרי בקבלה הוא שעתיק מתלבש בתוך אריך. לעניננו נסביר שזהו מלך המשיח שמתלבש – הכוונה נעשה נודע – ומתגלה לעם ישראל, וכמו נשמה בתוך גוף הוא מחיה את עם ישראל.

בכך ישנם שבעה שלבים. עד כאן אמרנו רק את המלים עתיק אריך שכולם מכירים, כעת נתחיל לומר כמה מלים שלא כולם שמעו, אבל גם זו כוונת החסידות, שזו תהיה שיחת החסידים, במיוחד אם יכולים להבין שכאשר מדברים על עתיק ואריך הכוונה היא לרבי ולנו, לשורש, אז ודאי שרוצים לדבר להשתמש במלים אלו.

שימושי במונחי הקבלה

ידוע שבתחלת החסידות, בדורו של אדמו"ר הזקן, היו הרבה מתנגדים. לא רק מבין מחנה המתנגדים הלא חסידים, אלא גם מבין החסידים עצמם, חסידים מהחסידות הכללית, מתלמידי המגיד ומתלמידי הבעל שם טוב. ידוע שהנקודה אולי הנקודה העיקרית, היתה שאדמו"ר הזקן מדבר יותר מידי במלים ואותיות של קבלה. היתה קבלה להרבה מתלמידי המגיד והבעל שם טוב שלשון הקבלה לחוד ולשון החסידות וסגנונה לחוד, 'צְוֵוי לשונות'. במיוחד יש הרבה מכתבים של רבי אברהם קליסקער[ט] לאדמו"ר הזקן בהם כותב שכך מקובל אצלנו, שאסור לערבב סגנון של קבלה עם חסידות, אלו שני עולמות, ואתה, אדמו"ר הזקן וחסידות חב"ד, משתמשים במלים כאלו – אתה כותב ומשתמש בתניא במלים של קבלה. אדמו"ר הזקן כותב לו 'פּונקט פאַרקערטע', בדיוק ההיפך, אני קיבלתי מהמגיד, והמגיד מהבעל שם טוב, שצריך להשתמש באותיות ובלשון קבלה כדי להסביר את המושגים העמוקים וההשכלה העמוקה של דברי אלקים חיים, חסידות. זה גם בתור ווארט להיכנס לענין.

סקירת שבעת התיקונים

בתיקון של עתיק שנכנס בתוך אריך, שהוא ה-תיקון, בה' הידיעה, יש שבעה שלבים, שבקבלה נקראים ז' תיקוני גלגלתא, זה הביטוי בקבלה[י]. שוב, מהו תיקון? התלבשות. לשבעה תיקוני גלגלתא יש סימן שתמיד תמצאו בכתבי האריז"ל, והוא ראשי תבות ג"ט קע"ר פ"ח, כמנין חיה מושקא, הרבי דבר הרבה על המספר הזה, בגימטריא 470, עת, "עת לעשות להוי'"[יא].

מהם ראשי התבות ג"ט קע"ר פ"ח? גלגלתא, טלא דבדולחא, קרומא דאוירא, עמר נקא, רעוא דרעוין, אשכחא פקיחא, חוטמא. בתרגום, כל הסימנים האלו הם חלקים באזור הראש, עד החוטם, עד האף, לא כולל הפה, כולם בעצם הגלגולת. עד האף הכל נכלל בעצם הגלגולת ולכן כולם נקראים ז' תיקוני גלגלתא:

התיקון הראשון, הגלגולת עצמה, נקרא גלגלתא. מהו תיקון? חלק-ספירה של עתיק מתלבש כביכול בתוך כח של אריך, כמו נשמה בתוך גוף. התיקון הראשון הוא חסד דעתיק, שנקרא "חפץ חסד", המתלבש בתוך עצם הגלגולת של אריך. התיקון זה נקרא גלגלתא.

התיקון השני נקרא "טלא דבדולחא", "טל הבדֹלח"[יב]. זה מוחא סתימאה בו מתלבשת הגבורה דעתיק. בתיקון השני מתלבשת גבורה דעתיק במוחא סתימאה של אריך, כלומר בחכמה שלו. גלגלתא היא כתר דאריך והחסד דעתיק שמתלבש בו הוא התיקון הראשון, גלגלתא. השני הוא גבורה דעתיק המתלבשת בחכמה דאריך, במוחא סתימאה, והוא נקרא "טלא דבדולחא".

התיקון השלישי הוא תפארת של עתיק שמתלבשת ב"קרומא דאוירא". ישנו קרום למעלה ממוחא סתימאה ולמטה מגלגלתא ומאוירא (אולי נסביר תכף). ישנו אויר בין גלגלתא ובין קרומא דאוירא ותפארת דעתיק מתלבשת בתוך אותו קרום. זה התיקון השלישי – "קרומא דאוירא".

התיקון הרביעי שייך לפרקים העליונים של נצח והוד. לנצח ולהוד ישנן שתי בחינות – אחת של "כליות יועצות"[יג], החלק העליון של נצח והוד, והשניה היא חלק התחתון של נצח והוד, הרגלים. בתיקון זה בעתיק מדובר על הפרקים העליונים של נצח והוד, כלומר על הכליות היועצות. שני הפרקים מתלבשים בתוך שערות הראש של אריך, ותיקון זה נקרא "שערי" על שם הפסוק בדניאל "שער רֵאשֵׁהּ כעמר נקא"[יד]. מה זה "עמר נקא"? צמר נקי, צמר לבן. התיקון הרביעי נקרא צמר לבן, על שם "שער רֵאשֵׁהּ" דאריך בו מתלבשים הפרקים העליונים של שתי הספירות נצח והוד דעתיק.

אחר כך בא "רעוא דרעוין", שהוא מצח הרצון, המצח של אריך בו מתלבש היסוד – ברית קודש – של עתיק. בקבלה, בסיפרא דצניעותא[טו], נקרא תיקון זה "רעוא דרעוין", כמו שנסביר תכף. כאשר יסוד עתיק, ברית קודש, מתלבש בתוך מצח הרצון של אריך נקרא תיקון זה בקבלה "רעוא דרעוין". יש אפילו גימטריא לזה[טז]: יסוד עתיק יומין בגימטריא ביאת המשיח, ולעניננו גם שוה ופרצת. על פרצת ידוע שהרבי אומר[יז] שעולה 770, אבל ופרצת (עם ו) עולה ביאת המשיח, יסוד עתיק יומין.

אחר כך ישנם עוד שני תיקונים, כמו שנסביר בהמשך. עד לרגע זה, נכון לעצם היום הזה, זכינו לכל חמשת התיקונים הראשונים. אלו אותיות של קבלה, תכף ננסה לתרגם אותם לשפת בני אדם. עד עכשיו זכינו להתלבשות יסוד עתיק, למצח הרצון של אריך שנקרא "רעוא דרעוין". מה שנשאר הוא עוד שני תיקונים: התיקון הששי נקרא פקיחת עיניים, "אשכחא פקיחא". אלו העינים של אריך, בהן מתלבשים הפרקים התחתונים של נצח והוד דעתיק. כלומר, הרגלים של עתיק מתלבשות כביכול בתוך העינים של אריך, ותיקון זה נקרא "אשכחא פקיחא" והוא שעומד היום על הפרק. כמו שנסביר תכף, מה שעומד לנו היום על הפרק הוא לעשות את התיקון הזה, את פקיחת העינים. מבואר באריכות בכתבי האריז"ל[יח] ש"פקח עיניך וראה"[יט] הולך בעיקר על העין הפקוחה, ה"עינא פקיחא" דאריך אנפין, עליהם נאמר "פקח עיניך", בהן מלובשים הפרקים התחתונים של נצח והוד דעתיק.

לבסוף בא התיקון האחרון, שהוא כבר ימות המשיח בשלמות, כל מה שמובא ברמב"ם[כ] וכל מה שהקבלה אומרת על מה שצריך להיות בימות המשיח, והוא נקרא "חוטמא". מה זה "חוטמא"? החוטם, בו מלובשת המלכות. לא המלך אלא מלכות דעתיק. שוב, ז' תיקונים אלו, שנקראו ז' תיקוני גלגלתא, הם המקור האמתי בקבלה להתגלות מלך המשיח.

שבעת שלבי ההתגלות

נחזור להתחלה: מלך המשיח עצמו הוא עתיק, הראש שלו הוא "ריש גלי" ובתור תקופה בחייו היינו תקופה שהוא "לא ידע ולא אתידע". אבל כאשר הוא מתחיל להתתקן, שעל כך נאמר "כד אתתקן רישא דעמא אתקן כולא עמא", נעשה התיקון בז' התחתונות שלו המתלבשות בראש של אריך, בגלגלתא, במקור הרצון של עם ישראל.

שוב, היות והדברים עמוקים ננסה להוריד אותם מטה-מטה, להיזכר מה באמת היו השלבים אצל הרבי מלך המשיח בהתגלותו עד עצם היום הזה, וממילא גם מה נשאר לנו לעשות מכאן ולהבא.

תיקון א' – מעורר רצון בעם למשיח

כתוב בחסידות במקומות רבים, בהרבה מאמרים[כא], שרדל"א כמו שהוא, ראש גלוי של הרבי שעוד לא מלובש, הוא אמונה פשוטה, אמונה שעדין אינה ממוקדת על שום דמות. לעניננו, זו אמונה פשוטה בביאת משיח צדקנו תכף ומיד ממש, אבל בלי שום ציור. זה רדל"א. כאמור, כל זמן שאנחנו בגדר רדל"א, אמונה פשוטה בביאת המשיח, אפילו המיועד להיות מלך המשיח עצמו עדיין אינו יודע שהוא המיועד-המועמד, וכל שכן שהעם לא יכול לזהותו.

התיקון הראשון הוא התלבשות חסד דעתיק, החסד של המשיח, האהבה שלו, אהבת ישראל של הרבי, בתוך גלגלתא דאריך. כאמור, עתיק בכלל הוא התחתון שבעליון, אריך הוא העליון שבתחתון שניהם ממוצע המחבר בין האלקות לעולמות. כתוב שנשמות עם ישראל הן הממוצע המחבר בין עצמותו יתברך לעולמות כולם, ובלשון הבעל שם טוב[כב] – יש עולמות, נשמות, אלקות, אבל בתוך הנשמות, שהן הממוצע בין אלקות לעולמות, ישנו החלק התחתון באלקות, שהוא הרבי מלך המשיח, ישנו החלק העליון של כל מעשה בראשית, שהוא נשמות כנסת ישראל בכלל.

החלק העליון של התחתון הוא הרצון. ידוע בחסידות שאריך הוא רצון, וכך רצון עם ישראל הוא הרצון בביאת מלך המשיח. אנחנו קוראים בפרשה[כג] ("צו לעבן מיט די צייט", צריך לחיות עם הזמן[כד]) שהיהודים שלא רצו להיגאל ולצאת מתו בשלשת ימי האפלה. ידועות שיחות הרבי[כה] שבדור שלנו לא יקרה כך. לפני מתן תורה הם מתו, אבל אחרי מתן תורה – "לא ידח ממנו נדח"[כו], "ובאו האֹבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים"[כז] – לא יהיה דבר כזה. העובדה שלא יהיה דבר כזה היום אומרת שכל העם צריך לרצות. במצרים מי שלא רצה להיגאל ולצאת מת, אבל היום אין דבר כזה, אף אחד לא ימות, וממילא כולם צריכים לרצות. ממילא הפעולה הראשונה העיקרית של המשיח, שהיא ראשית התיקון שלו – שוב, תיקון הוא התלבשות המשיח בתוך העם – היא לגרום לכך שהעם ירצה להיגאל.

עצם הגלגולת, הגלגלתא, כפי שאדמו"ר האמצעי מתרגם תמיד לשפת החסידות[כח], פרושו מקור הרצון. אריך אנפין הוא כולו רצון, אבל מקור הרצון הוא כתר שבכתר, הכתר דאריך, שלפעמים נקרא עצם הרצון. זה כשהרבי התחיל להלהיב אותנו ש"We Want Moshiach Now"-, שאנחנו רוצים משיח עכשיו, שהדבר הזה יתפס, שאנו רוצים אותו עכשיו. שוב, עדיין לא יודעים מי זה, אבל אנחנו רוצים משיח עכשיו. אם המשיח באמת מצליח להדליק את העם לרצות משיח עכשיו – זהו התיקון הראשון. זה נקרא התלבשות חסד דעתיק בעצם הגלגולת של אריך. אז הדבר הראשון כבר היה, ברוך ה', "We Want Moshiach Now", אנחנו רוצים משיח עכשיו.

תיקון ב' – מכוון תודעת גאולה ומשיח

התיקון השני, תיקון מוחא סתימא, נקרא "טלא דבדולחא". מהו מוחא סתימא של אריך? מקור נביעת ההשכלות[כט]. מקור כל שכל גלוי בא מאותו מאגר אין סופי כביכול של "שכל נעלם מכל רעיון"[ל], שנקרא מוחא סתימא. פרושו הבנת הרצון להשכיל השכלות הקשורות לביאת המשיח והגאולה, ללמוד ענינים ונושאים בתורה שכולם בקשר למשיח ולגאולה – שעורי גאולה ומשיח. זו ההכנה ברצון העם, שהדבר שהכי מענין אותי ללמוד ולהבין קשור למשיח. יש הרבה דברים שאינם מענינים. שעור תורה צריך להיות נושא שהכי תופס, הכי מענין, הכי 'מדליק אותי'. אם המשיח מצליח לעשות שהדבר שהכי מענין אותי ללמוד אותו להשכיל בו הוא עניני גאולה ומשיח – זה נקרא שתיקנתי את מוחא סתימאה של העם, את מקור ההשכלות של עם ישראל. מוחא סתימאה בלשון החסידות נקרא כח המשכיל, מקור נביעת ההשכלות כולן.

תיקון זה הרבי עושה לא רק מאז שאומר בפרוש ללמוד עניני גאולה ומשיח, אלא מאז ומתמיד, רוב השיחות ורוב המאמרים מוקדשים כולם לעניני גאולה ומשיח. הרבי בונה אצלנו בעם את מוחא סתימאה, את כח המשכיל, שמה שמענין אותנו – יש בו אין סוף אפשרויות להשכיל אבל מה שיוצא ממקור זה – יהיו ענינים הקשורים לגאולת עם ישראל, Now ! זה תיקון שני שנקרא "טלא דבדולחא".

נחזור רגע לתיקון השני, גבורה דעתיק שמתלבשת במוחא סתימאה דאריך. עוד שבועיים נקרא על מתן תורה "מפי הגבורה"[לא], התורה ניתנה "מפי הגבורה", וכתוב בקבלה וחסידות[לב] ש"מפי הגבורה" הכוונה לגבורה דעתיק. גבורה זו היא היכולת לצמצם את העצמיות ב"אנכי"[לג] – "אנא נפשי כתבית יהבית"[לד], אני הכנסתי והחדרתי את עצמותי בתוך האותיות המדויקות של "תורת חיים"[לה], "תורת אמת"[לו]. זוהי יכולת של עצמות ה' לצמצם ולתת את עצמו באותיות המוגבלות כביכול, בכח הגבורה של התורה.

כח זה גם הוא כחו של הרבי. "מפי הגבורה" של המשיח היינו לגלות תורה, דא"ח, עם אותיות מדויקות, אותיות הרב, בלשון החסידות, שכולה מדברת על היעד האמתי, יעד כל בריאת העולם – היעד של ביאת משיח צדקנו והגאולה האמתית והשלימה של כל עם ישראל ולכל העולם כולו. זה היה התיקון השני, "טלא דבדולחא".

תיקון ג' – מכיר בעצמו ("ידע") ומעורר צעקת "עד מתי"

התיקון השלישי נקרא "קרומא דאוירא", שהוא התפארת של עתיק שמתלבשת בקרום המח של אריך. אמרנו שקרום המח נמצא מעל מוחא סתימאה ולמטה מהגלגולת וגם למטה מהאוירא. כל נושא ה"אוירא" הוא מהנושאים העמוקים בחסידות. המקום העיקרי שמוכר לי בו מוסבר הנושא באותיות של חסידות הוא בהמשך תרע"ב[לז], יש בו כמה מאמרים מהרבי הרש"ב שמוקדשים להסבר מהו האוירא ומהו "קרומא דאוירא" בנפש, על פי חסידות. נקודת הענין היא שהאוירא על ידי "קרומא דאוירא" ובאמצעותה – נאמר זאת בצורה קצת מוגשמת אבל קרוב לסגנון הרבי הרש"ב – כביכול 'לוחצת' על מוחא סתימאה ומחליטה מבין כל אין סופיות האפשרויות מה לגלות, מה לחשוב ולהרהר בשכל הגלוי שלו, מה עתיד ומה צריך לצאת מכל המשכיל. מי שמחליט זאת, שכביכול לוחץ על כפתור שיצא כעת מ"מוחא סתימאה" לחכמה הגלויה, לשכל הגלוי, הוא כח ה"אוירא" באמצעות "קרומא דאוירא".

יש משהו שכתוב בזהר ומבואר בכתבי האריז"ל[לח] שאם כי רדל"א הוא הראש הגלוי שאינו מתלבש, אבל יש בו קצת יוצא מהכלל – דעת של עתיק. מצד אחד משתייכת הדעת לרדל"א, אבל הראש הגלוי שאינו מתלבש כלל ורק שורה מלמעלה כולל את ג"ר דעתיקא, את כתר-חכמה-בינה שבו. מה שאין כן הדעת, שמתחילה נכללת גם היא ברדל"א, אבל היא מאירה בפנימיות בתוך האוירא דאריך. הרי מהי דעת? כח המחליט. בין היתר, אחד מהפרושים בחסידות של דעת הוא כח שמחליט בנפש, כח שבוחר. שוב, כאשר הדעת של רדל"א מתלבשת, מאירה ומתגלה בתוך "אוירא" דאריך היא באמת מחליטה עבור מוחא סתימאה אלו השכלות עתידות לצאת מאותו אין סוף אל השכל הגלוי

לעניננו, ירידת דעת דרדל"א בתוך ה"אוירא", כמו שאמרנו קודם, היא שהמשיח מתחיל לדעת בעצמו שאני הוא המועמד, אני המשיח. גילוי זה מגיע בעצם עוד לפני כל שאר התיקונים בקשר בין המשיח והעם. כמו שאמרנו, הקשר בכל שבעת השלבים הוא של "אתידע", אבל קודם ישנה בחינה אחת של "ידע", ובחינה זו בקבלה היא גילוי הדעת דעתיק באוירא דאריך. מה זאת אומרת? במלים פשוטות: זו כעין תחושה אצל המשיח שאני חוננתי מלמעלה בדעת – "אתה חונן לאדם דעת"[לט] – בכח להכריע עבור עם ישראל, להשפיע את מקור המחשבות שלו. שוב, הרבי מרגיש שדעתו מכריעה לגבי מה שעם ישראל חושב, הוא מתחיל לחוש שהוא כח המחליט, כח המכריע, ביחס לְמה שמתגלה בראש, בשאיפות של עם ישראל. זה נקרא התגלות הדעת דעתיק באוירא דאריך. המשיח מתחיל להרגיש בעצמו: 'באמת, המשא על שכמי'.

שוב, "קרומא דאוירא" הוא איזה מן שלב או אמצעי שמווסת את כח המחליט ומכריע שבתוך ה"אוירא", הדעת דעתיק, ומעביר למוחא סתימאה את המסרים – מה צריך לגלות לשכל הגלוי של העם.

השבוע אנחנו קוראים בתורה על חג הפסח, על המצה וגם על המרור. ידועה קושיה[מ], שהרבי גם מביא בפרושו להגדה של פסח, למה בסידור הקערה שמים את המרור באמצע, במקום התפארת? ידוע[מא] שהמרור בקערת ליל הסדר הוא התפארת. למה? לכאורה מרור היה צריך להיות בצד שמאל, בדין, בגבורה – "וימררו את חייהם"[מב]. מסביר הרבי שהמרור הוא התעוררות רחמים רבים, תפארת היא הכח שמעורר רחמים. לעניננו, נאמר זאת בפשיטות, הרבי הדריך אותנו לצעוק "עד מתי". התיקון של "קרומא דאוירא" הוא לגלות בתוך העם לא רק את הרצון להיגאל, של"We Want Moshiach Now" , אלא שהנושאים של גאולה ומשיח שבמוחא סתימאה יהיו כעת בראש כל מעינותינו, הצעקה "עד מתי". שוב, ה"קרומא" קורא לדעת שבאוירא ללחוץ, כמו שאמרנו קודם, על מוחא סתימאה מה לגלות. אלו הרחמים, כמו המרור בסדר, ההתעוררות רחמים רבים מצד העם. זו הצעקה הכנה, כמו שהרבי אמר בכ"ח ניסן, וכנראה צעקות "עד מתי" שלנו לא היו כל כך אמתיות, קצת "מצות אנשים מלֻמדה"[מג]. אבל אם היינו צועקים כמו שצריך "עד מתי" – משיח היה בא מזמן.

בכל זאת, תיקון זה נעשה מזמן, וגם הרבי התבטא אחר כך שלא צעקנו מספיק את ה"עד מתי". גם את התיקון הזה עברנו. לעניננו, התיקון של "עד מתי" הוא תיקון "קרומא דאוירא", תפארת דעתיק, הרחמים של עתיק. הוא פועל בנו, בעם, כח לעורר על עצמנו, וכל אחד על נשמתו שירדה פלאים "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא"[מד], לעורר על עצמה רחמים רבים.

תיקון ד' – פותח בעם אפשרות זיהוי משיח

אחר כך "שער ראשיה כעמר נקא", "כליות יועצות" של עתיק, הפרקים העליונים של נצח והוד שלו, מתלבשים בתוך שערות הראש של אריך. בכמה מקומות בכתבי האריז"ל כתוב^יא שהתלבשות זו כוללת גם את האוזניים, ה"אודנין קדישין"[מה]. כלומר, תיקון זה הוא מקור השמע באריך. כתוב בהרבה מקומות בקבלה ובחסידות[מו] ששערה היא מלשון השערה, ששער הוא איזו מן השערה של משהו מיעד הרצון שלי.

לעניננו, "שער רֵאשֵׁהּ דעמר נקא" של אריך שבו מתלבשות ה"כליות יועצות" של עתיק פרושו שהעם מתחיל לשער באמת מיהו מלך המשיח: אולי זהו מלך המשיח? אולי הרבי מליובאוויטש באמת מלך המשיח? אולי אלו לא סתם סיפור שמספרים כמה חסידים משוגעים על הרבי מליובאוויטש? אולי באמת הוא מלך המשיח? מה שאני אומר עכשיו כתוב בהרבה מקומות בזוהר הקדוש, שכך סדר התהליך, שפתאום העם תופס, 'כאפ זיך', שאולי זה שכולם חשבו שהוא משוגע אולי באמת ניתן לו את הצ'אנס? אולי באמת זה הוא? זו הוא אמינא, השערה שאולי זהו מלך המשיח. זה התיקון שנקרא "שער רֵאשֵׁהּ כעמר נקא" – מתחילים לשמוע את הענין.

תיקון ה' – מזדהה כמשיח!

אחר כך בא עוד תיקון, התיקון החמישי שנקרא "רעוא דרעוין", שהוא ביאת המשיח ממש. ביאת המשיח בגימטריא יסוד עתיק יומין – הנה הנה זה בא!". כאן באמת הרבי מלך המשיח מודה, לא סתם מודה אלא פורץ בכח, כשהיסוד נכנס הוא גם פורץ גדרים – "ופרצת!". הוא אומר בכח: אני המשיח. אחרי הרבה הַשְׁערות והרבה שְׂעָרות ראש, הרבה "עמר נקא", התיקון החמישי בא ואומר – אני מלך המשיח. זה נקרא תיקון יסוד עתיק יומין שמתלבש במצח הרצון, ב"מצח נחושה"[מז] של העם, של אריך, של מקור נשמות ישראל. כל זה שייך למסרים האחרונים שאנחנו שומעים מהרבי שצריך לפקוח עינים[מח]. לפני כן, בתיקון "עמר נקא", ישנן השערות, שמעו קצת, כבר מתחילות השערות שאולי באמת זה מלך המשיח, אבל אחר כך מלך המשיח בא ואומר: 'כן, אני מלך המשיח!'.

תיקון ו' – פוקח עיני העם

עדיין חסר השלב הבא, שיפקחו את העינים ותהיה התגלות שלמה של "מלך ביפיו תחזינה עיניך"[מט]. זהו תיקון "אשכחא פקיחא", או בקיצור "פקיחא", מהסימן ג"ט קע"ר פ"ח. "פקיחא" פרושו לפקוח עינים, "פוקח עוורים"[נ]. כעת, בשלב זה, אנחנו עדים לעבודה שיותר מכל מסורה לנו. ישנה פעם אחת, שיחה של הרבי לקראת סוף השיחות בתשנ"ב[נא], בה התבטא שלא רק שאנחנו נפקח את העינים, אלא צריך שגם הקב"ה יפקח עינים ויראה שזהו המשיח. איזה מן ווארט הוא שהקב"ה יפקח את העינים? מבואר באריכות בדרושי החסידות[נב] שהקב"ה הוא ז"א דאצילות ויש לו דרגה מסוימת של עינים – "עיני הוי' אל צדיקים"[נג]. שוב, זהו ביטוי של הרבי עצמו, שהקב"ה יפקח עיניים בענין שלנו, של משיח צדקנו, שיתגלה בעיני ז"א ה"עינא פקיחא" דעתיקא. זה מה שעומד לנו כעת על הפרק.

מה הרמז? איך עושים זאת? מכל דברי הקבלה צריכה לצאת איזו הוראה למעשה, "המעשה הוא העיקר"[נד]. הרמז הוא שמה שמלובש בתוך העיניים של אריך, ב"פקיחא עינא", אלו הפרקים התחתונים של נצח והוד דעתיק. בקבלה ההבדל תמיד, בכל פרצוף וגם בעתיק, בין הרגלים לבין כל הספירות הקודמות הוא שהרגלים מכונות "לבר מגופא"[נה], מחוץ לגוף.

תיקון ז' – מחולל התפשטות התגלותו בעולם

התיקון האחרון, "חוטמא", הוא התגלות מלכות מלך המשיח לאורך כל ימות המשיח, עם כל התקופות השונות שתהינה בהם. הכל נקרא גילוי ה"חוטמא", שהוא התלבשות מלכות דעתיק בנחת רוח של אריך, בריח הניחוח שלו, בקרבנות של בית המקדש השלישי והנצחי. בשלב זה הרבי כבר אתנו ממש, המלכות שלו מתפשטת ומתגלה בכל העולם ובכל העולמות כולם. בשלב ה"חוטמא" מה מתלבש בתוך החוטם? המלכות או עטרת היסוד, העטרה של הברית, מתלבשת בתוך ה"חוטמא", זה הפשט כאן. לפי "פתח אליהו" זה גם הפה, שגם קשור עם הגוף עצמו – הוא בתוך ראש הגוף. אם נפרש באותיות של קבלה, מלכות דעתיק היא עטרת היסוד דעתיק או שהיא פה דעתיק. שתי בחינות אלו הן בפירוש בגוף.

פרסום משיח ופקיחת העינים

אם כן, היסוד ועטרת היסוד הם חלק מגוף, כתוב "גופא ובריתא חשבינן חד"[נו], והדבר היחיד ש"לבר מגופא", שמחוץ לגוף, הוא הרגלים, הפרקים התחתונים של נצח והוד דעתיק שמתלבשות בעינים של אריך. זהו תיקון העינים של עם ישראל.

מה אומר לי שהם "לבר מגופא"? כמה דברים: קודם כל, לגבי שלב זה – "אני את שלי עשיתי, וכעשיו עשו ככל אשר ביכולתכם"[נז]. תיקון זה הוא גם תיקון שלי, הוא חלק ממני, אלו הרגלים שלי, אבל ביחס לגוף שלי, לעצם שלי, כח זה שלי כבר יצא ממני, הוא כבר "לבר מגופא". מה עוד אומר לי? שיתכן מאד שתיקון זה נעשה כאשר הרבי גם יצא מהגוף שלו, לראוּת עיני העם, ומה שנשאר הוא רק מה ש"לבר מגופא", חוץ לגוף.

מהן רגלים? ידוע לגבי משה רבינו, "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון"[נח], הרגלים שלו, ה"רַגְלִי העם"[נט] בתורה, הן העם – עם ישראל עצמו, החסידים שלו, הם הרגלים של הרבי מלך המשיח. זאת אומרת, אנחנו כאן מבחינה אחת, לראוּת העינים, נמצאים "לבר מגופא", אבל אנחנו הרגלים של הרבי מלך המשיח. אם הרבי מלך המשיח הוא עתיק, בכלל, אז אנחנו כאן הפרקים התחתונים של נצח והוד דעתיק, ואנחנו אמורים להתלבש בתוך העינים של עם ישראל. כאשר אנחנו, הרגלים של הרבי, השלוחים הפשוטים בשטח, מסתובבים ברחוב – הרחוב הוא השוּק, מסתובבים בו עם השוֹק ש"לבר מגופא" – משווקים ומפרסמים בו פרסומים, בכח זה מתלבשים בתוך העינים של מקור נשמות עם ישראל כולן, וזה מה שמביא לתיקון שהיום מחכה לנו – תיקון "פקיחא" של "פקח עיניך", "פוקח עוורים". כאשר בעזרת ה', במהרה"Now" , נעבור את התיקון הזה נגיע להתגלות המלכות בכל מקום. זאת אומרת, להתגלות הסופית, המוחלטת והאמתית, להתפשטות מלכות מלך המשיח בכל העולם כולו.

עשינו קצת שיעור בנושא מהנושאים הכי עמוקים, אולי הכי חשוב בקבלה, של ראשית התיקון, ז' תיקוני גלגלתא, וכיצד הם שבעה שלבים ביאת מלך המשיח והתגלותו. ה' יזכה אותנו שמתוך הדיבורים נזכה לראות זאת בפועל ממש, תכף ומיד,Now , אמן.