אור לכ"ה תשרי ס"ט – 770, קראון-הייטס

כינוס "צאתכם לשלום"

לחיים לחיים, שה"הַקְהֵל" יהיה של כל הכחות הפנימיים ושנוכל להפיץ הכל בהתגלות!

גדר הקהל – חיזוק דת האמת

כמו ששמענו בפתיחה, הנושא הערב הוא "הקהל" ואיך לוקחים את ה"הקהל" הביתה לכל השנה. כל אחד ואחת שנמצאים כאן קבל ודאי המון כחות מהשהות ב"בית חיינו", ומה שהרבי רוצה שנקח את הפנימיות – חסיד בא לרבי לשאוב פנימיות – ונפיץ אותה, כל אחד במקומו, בביתו, בחלקו בעולם.

ידועה השיחה המפורסמת של הרבי על הקהל, שחלקו כאן וודאי כל אחד למד, שעצם מצות הקהל הוא "חיזוק דת האמת" בלשון הרמב"ם. הרבי מדייק ברמב"ם שחיזוק דת האמת – חיזוק אידישקייט בכלל, כולל אמונה במשיח בפרט וכו' – אינו תנאי צדדי או תוצאה של המצוה, אלא גדר המצוה ונקודתה העצמית, ובלי זה לא קיימנו הקהל. לפי השיחה, גם אם המלך קרא את הפרשיות וכולנו שמענו – בלי "חיזוק דת האמת" אין קיום מצות הקהל מן התורה לשיטת הרמב"ם.

הקשר בין מצות הקהל ומצות תפלה

יש נקודה מאד חשובה בשיחה הזאת, שאיני יודע אם כולם שמו לב מספיק לקשר בינה לבין הנקודה הכללית של השיחה: בכדי להביא דוגמה למצוה שיש לה כוונה ובלעדיה לא קיימת את המצוה, הרבי מביא דוגמה של מצוה אחת – מצות התפלה. הוא מביא גם שם את לשון הרמב"ם, שתפלה היינו מה שאדם מתחנן לקב"ה, ומדייק שבלי ה"תחנונים ידבר רש" – אם האדם אומר את התפלה, אפילו עם קצת רגש, אבל בלי רגש פנימי ו"עבודה שבלב זו תפלה" של "תחנונים ידבר רש" – אין קיום של מצות תפלה, אלא דבורים בעלמא, מן השפה ולחוץ. כל עוד שאין תחנונים מתוך פנימיות הלב לא מתקיימת מצות התפלה.

אם הרבי מצא עוד מצוה – "מצא חבר", למצות הקהל – בה הכוונה היא עצמה המצוה, ודאי שיש קשר הדוק בין המצוות. זו לא תופעה סתמית, מקרית, שהגדרת מצות הקהל היא "חיזוק דת האמת" ויש עוד מצוה ב-תריג שהגדר שלה הוא תחנונים (לדעת הרמב"ם מצות תפלה נמנית ב-תריג מצוות, אף שיש ממוני המצוות שחלקו על כך ולדעתם תפלה היא מצוה דרבנן). מה צריך ללמוד מהקשר בין הקהל לתפלה, בין חיזוק דת האמת לתחנונים?

כוונה נוספת על המצוה, חלק מהמצוה או עצם המצוה

רק כדי שנבין יותר את החידוש בכך שהכוונה היא עצם ועיקר המצוה: הרבי מדייק בשיחה שיש מצוות שהכוונה היא חלק מהמצוה. לדוגמה, במצות סוכה (בחג בו חל הקהל) המצוה היא "למען ידעו דורותיכם וגו'". לפי הב"ח, ומשמע כך גם משו"ע אדמו"ר הזקן, כאשר אוכלים כזית ראשון בסוכה (בלילה הראשון) – צריך לכוון שהישיבה בסוכה היא זכר לענני הכבוד. הכוונה הולכת עם המצוה, ואיננה תוצאה או תנאי צדדי, אלא חלק מהמצוה עצמה, אבל יש גם חלק מהמצוה שמתקיים בלי הכוונה.

יש בכתר שם טוב ווארט מהבעל שם טוב על הפסוק "חכם לב יקח מצות" – "מצות" לשון רבים, ומיעוט רבים שתים, ו"חכם לב" לוקח שתי מצוות בכל מצוה. לכן על כל מצוה בודדת מברכים "אשר קדשנו במצותיו" – בשתי מצוות – כי בכל מקום יש את המצוה של "המעשה הוא העיקר" ויש את מצות הכוונה. "חכם לב" תמיד לוקח שתי מצוות, ואף פעם לא מקיים רק את הממד התחתון לבדו, ללא הכוונה.

בכל אופן, ברוב המצוות אלה שני ממדים בקומות שונות – מצות המעשה וכוונת המצוה. בנוסף, יש מצוות מיוחדות בהן הכוונה היא חלק מהמצוה, כמו סוכה וציצית ותפלין, כפי שמביא הרבי בשיחה. בנוסף, יש שתי מצוות שבהן הכוונה היא היא המצוה עצמה. כל זה רק כדי לחדד את החידוש כאן, שהכוונה היא עצמה המצוה.

ארבע דרגות של יחוד הכוונה והמצוה

וביאור שלש מדרגות הכוונה במצוות בלשון הקבלה והחסידות: על התפלה בכללותה אומר דוד מלך ישראל חי וקים "ואני תפלה". "אני" הוא בחינת-תודעת המלכות כנודע, בחינת דוד עצמו (ה-ו של "ואני" היינו המשכה והארה של ז"א, מדות, במלכות, על דרך המבואר בפירוש הפסוק "ואתה מחיה את כֻלם"[א]). "תחנונים ידבר רש" היינו פנימיות ועצמיות ענין המלכות, דלית לה מגרמה כלום כנודע. ה"רש" הוא משה רבינו, כמפורש בחז"ל וכמו שיתבאר, וכשהוא מתגלה כמלך המשיח ("ויהי בישֻרון מלך", "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון") הוא מתלבש בתוך גופו-ענינו של דוד המלך להתחנן לה' להיכנס לארץ ישראל – "ואתחנן" עולה תפלה כידוע. נמצא שדוקא במלכות – במצות תפלה שבמלכות וכן במצות הקהל שהיא מצוה מלכותית – ה תתאה שבשם, המצוה והכוונה אחת הן (תופעה המשקפת את שרש המלכות ברדל"א, ששם הכל אחד, וד"ל).

מכאן נסיק שהמצות בהן הכוונה היא חלק מהמצוה (ולא עצם המצוה) הן במדות ז"א (ד"בעתיקא אחיד ותליא"), ו שבשם, שבכל מדה ומדה יש גוף ונשמה, חיצוניות ופנימיות, יחד, וד"ל.

"חכם לב יקח מצות" הוא על דרך "מי זאת עולה מן המדבר", יחוד הנוקבא, אמא תתאה, "זאת", באמא עילאה, "מי", בכח ה עילאה שבשם ("חכם לב" בסוד "לבי ראה הרבה חכמה" ו"בינה לבא", "חכם בבינה", וד"ל). טעמי מצות שיתגלו לעתיד לבוא על ידי מלך המשיח, שאזי נזכה לקיים את המצוה בטעמה הפנימי והעצמי באמת, הן כנגד ה-י של שם הוי' ב"ה, וד"ל.

חיוב הקהל – המלך קורא והעם מטה אזנו לשמוע

אחרי הקדמה זאת נחזור לשאלה בה פתחנו – איך לוקחים את הענין של הקהל הביתה? ידוע שיש כמה שיטות על מי חלה המצוה בהקהל – על בית דין, על העם או על המלך. כתוב שהמלך יקרא את התורה, אז קצת משמע שהמצוה על המלך, וכך גם מביא הרבי בשיחה. בנוסף יש מצוה שכל אחד, גם מי שלא מבין את השפה – כמו גר – יכין את לבו ויטה אזניו לשמוע את הדברים "באימה ויראה וגילה ברעדה"[ב], כלשון הרמב"ם שמביא הרבי.

גילוי ניצוץ משיח בכל אחד כדי להעביר הלאה את ה"הקהל"

כדי שכל אחד שנמצא כאן, חווה את הרבי, ויוצא עם המטען שמקבלים כאן – "צאתכם לשלום" – יוכל לקחת את המטען ולהקהיל קהילות ברבים במקומו, צריך שכל אחד כאן יחשוף את ניצוץ משיח שבו. הרבי אהב לצטט מהספר מאור עינים של רבי נחום מטשרנוביל שלכל אחד יש ניצוץ משיח, וכאשר יתגלו מספיק ניצוצות משיח יתגלה המשיח האמיתי. ניצוץ משיח היינו היחידה שבנפש (= תשסט) ואותה כל אחד צריך לגלות.

המלך בהקהל הוא שליח של הקב"ה, ואנחנו שלוחי הרבי. לא מדובר בסתם שליח, אלא שליח שצריך לגלות מהנקודה הפנימית את המלך שבו, את המשיח שבו, כדי שבתור מלך (שליח של הרבי, אבל מלך) יוכל לקרוא את התורה לכולם. רק אז תתקיים מצות הקהל בשלמות – חיזוק דת האמת, חיזוק כל האידישקייט, כולל גם נקודת האמונה במשיח.

איך עושים את זה? בהושענא-רבה תשנ"ב הרבי אמר שכל אחד צריך להתכונן לקבל כחות של אדמו"ר. מה הכוונה? ידוע שיש תהליך שלם לפני שרבי מדבר ברבים, וכך צריך להיות אצל כל יהודי לפני שהולך למסור שיעור. אדמו"ר האמצעי תאר איך הוא הרגיש לפני שהלך לומר מאמר – לא נחזור כעת על הפרטים, אך בכללות ההרגשה ראה לקמן.

קשר התפלה להקהל – תפלה לפני קריאת התורה בפני קהל

רצינו לקשר את מצות הקהל ומצות תפלה: מצות הקהל נעשתה מתוך שמחה רבה. היא נעשתה באושפיזין של יצחק (יש שיחה של הרבי גם על זה). ענינו של יצחק הוא שמחה רבה – צחוק ושעשוע. הנקודה של הקהל היא חיזוק דת האמת והנקודה של התפלה היא "תחנונים ידבר רש". לפני שהולכים לקיים את מצות הקהל, לקרוא את התורה בפני קהל ישראל, בתור מלך-רבי, צריך להתחנן לה' שהדברים יצאו מהנקודה הפנימית שבלב, יכנסו ללב שומעיהם ויפעלו את פעולתם (פעולת חיזוק דת האמת).

ענין זה גם שייך ליצחק אבינו, שהיה חופר בארות – חופר אל תוך הנקודה הפנימית שבלב (של עצמו וממילא גם של שומעו, שהרי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם", ומצד הנקודה הפנימית, נקודת היחידה שבנפש, כל הנשמות אחת הן), כדי להוליד נשמות (לקרב נדחים לאמונת ישראל ולחזק את דת האמת) – "ויעתר יצחק להוי' לנכח אשתו" בתחנונים מקרב איש ולב עמוק.

הפיכת ה"רש" ל"ראש"

על הרש – "תחנונים ידבר רש" – כתוב "ולרש אין כל". בחסידות מוסבר של"רש" חסרה נקודת ההתקשרות כדבעי לצדיק שנקרא "כל" (סוד "כי כל בשמים ובארץ", מי שהוא "אין וועלט אויס וועלט" כאחד ממש, ובכך מחבר שמים לארץ). אפילו משה רבינו מרגיש לפני שהולך לומר דא"ח שמא חסר לו בנקודת ההתקשרות, ורק על ידי שבתחנוניו לה' מגיע לנקודת אין ממש (ה"ואני תפלה" הופך לאין) אזי יודע הרש שמקושר ל"כל" (למשלח – מלך לא-ל השולחו, בלשון הרמב"ם, וכן כל חסיד לרבי, גם ודוקא כאשר החסיד צריך להיות מעין רבי בעצמו). מתוך כך ה-א של האין נכנסת לתוכיות ופנימיות הרש והופכת אותו לראש באמת.

מהתפלה להקהל: מן המצר אל המרחב – סוד השופר

המלך בהקהל משמיע לעם את קול השופר, שופרו של מלך המשיח, בבחינת "תורה חדשה מאתי תצא" (שכבר נמצאת בתוך אותן פרשות מתורת משה הבאות לזרז את העם לחיזוק דת האמת, וכידוע ש"נאך אמאל מתן תורה וועט ניט זיין" – עוד הפעם מתן תורה לא יהיה), כאשר הדברים שמחים (בחינת יצחק) כנתינתן מסיני, וכאשר כללות החוויה היא כמו שהיה במעמד הר סיני "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע", ושם נאמר "וכל העם רֹאים את הקולֹת ואת הלפִדים ואת קול השֹפר וגו'", ודוק.

השופר צר בצדו האחד ורחב בצדו השני, כאשר הקול יוצא מן הצד הצר לצד הרחב – "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה". על ארץ ישראל (בחינת יצחק, עולה תמימה כו', כמבואר בשיחת הרבי) נאמר "תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". מפסוק זה לומדים חז"ל ש"כל שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה", ובא הפירוש בדא"ח שהשנה רשה לפני תקיעת השופר ותיכף מתעשרת עם תקיעת השופר – מן המצר אל המרחב העצמי כנ"ל.

כך צריך להיות כל פעם שהולכים לקיים את מצות הקהל: ראשית צריכים להתחנן לה', בחינת "תחנונים ידבר רש", "מן המצר קראתי יה", לפני שמשמיעים את דברי התורה, לפני שתוקעים בשופרו של משיח לעם, אך תיכף ומיד נעשה "ענני ['וארו עם ענני שמיא', דא מלכא משיחא] במרחב יה", מתעשרת בסופה, "אין עשיר אלא בדעת" הוי' – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.