"ופרצת – ימה"

כ"ה טבת תשפ"גרשימת הרב

חיזוק והכוונה לגרעין תל אביב

כ"ה טבת תשפ"ג – רשימת הרב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

בשנים האחרונות פועלת בתל-אביב קהילת "אור הצפון" – בראשות הגר"ש דאום שליט"א – שנשלחה לשם על ידי הרב וזוכה ממנו להדרכות, עידוד וסיוע במשך כל השנים (מקנאים? מוזמנים להצטרף!). לקראת גיוס-המונים לקיום והרחבת הפעילות – לעילוי נשמת הנערה חרות דאום ע"ה – מסר הרב התבוננות עמוקה ונפלאה על עבודת "ופרצת" המתחילה מ"ימה", רוח הים בה שוכנת תל אביב, שיש בה הדרכה לכל עבודת הקירוב הראויה בדורנו.

"ופרצת" – כח ההבדלה

יעקב אבינו, ה"בחיר שבאבות"[ב], נתברך מאת ה' בצאתו מארץ ישראל להקים את בית ישראל בברכה "בלי מֵצרים"[ג] – "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה ונברכו בכך כל משפחֹת האדמה ובזרעך"[ד]. את פסוק הברכה הזה הפך בדורנו הרבי מליובאוויטש ל'סיסמה' של פעילות הפצה וקירוב [ה], שצריכה כולה להעשות בדרך של "ופרצת!". בהנהגת "ופרצת" תלויה ביאת המשיח[ו] בחסד וברחמים, בשמחה רבה פורצת גדר (עוד השנה, תהא שנת פורצת גדר).

יש בפסוק הזה שלשה חלקים, בסדר של הכנעה-הבדלה-המתקה (חש-מל-מל)[ז]:

"והיה זרעך כעפר הארץ" היינו שפלות והכנעה (על דרך מאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר"[ח]), להיות בבחינת "שֹכני עפר"[ט], "מי שנעשה שכן לעפר בחייו"[י] ("משפיל עצמו לעפר"[יא]), הבסיס של בנין האדם ("וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה"[יב]).

עיקר החידוש כאן הוא ש"ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה" היינו השפעה פורצת גדר המבדילה במושפעים בין טוב לרע ובין קדש לחול ומושכת לקדושה בכל אתר ואתר. הפריצה מנקודת המרכז הפנימית (הנשמה) לפעול בכל הקצוות של המציאות (הגוף-העולם) היא התלבשות במציאות החיצונית הפועלת בה ממילא הבדלה [יג] לקרב ולקשר את הרצוי ולהרחיק את הבלתי-רצוי.

"ונברכו בך כל משפחֹת האדמה ובזרעך" היינו ההמתקה גמורה, כאשר קדושת ישראל מוצאת חן בעיני כל העמים, פועלת עליהם ואף ממתיקה וכוללת בתוכה את הניצוצות-המעלות שיש בהם (כאשר הם 'נברכים' בזרע-ישראל כאילן המוברך בקרקע [יד], בסוד "חכמה בגוים תאמין"[טו] – האמן את החכמה, הברך-כלול אותה בקרקע-האמונה הטהורה של ישראל [טז]).

"ופרצת ימה" – תקון הברית ומדת האמת

"הכל הולך אחר הפתיחה"[יז] – ברכת ועבודת "ופרצת" מתחילה דווקא מ"ימה", רוח המערב. בארץ ישראל היום ראשית הפריצה להפצת היהדות ולקירוב הלבבות לעבודת ה' צריכה להיות דווקא מהעיר תל-אביב [יח], המטרופולין הגדולה הסמוכה לים [יט] (ומתוך 'מדינת תל אביב'[כ] הכח לפרוץ גם ל"מדינת הים", להשפיע על יהודי התפוצות ועל העולם כולו ב"מהפכה הרביעית"[כא])[כב].

רוח המערב מכוונת בין ו הקצוות כנגד היסוד (חסד – דרום, ימין; גבורה – צפון, שמאל; תפארת – מזרח, קדם; נצח – רום, מעלה; הוד – תחת, מטה; יסוד – מערב, אחור)[כג]. מדת היסוד היא "צדיק יסוד עולם"[כד] והעבודה ברוח היסוד היא תיקון הברית, היינו גילוי וחידוש ברית ההתקשרות לקב"ה על ידי תורה ומצוות באופן המתקבל לכתחילה, דהיינו מתוך הכרה שזהו הדבר הטוב ביותר המזכה בחיים טובים באמת, בגשמיות וברוחניות גם יחד. על הכרה זו נאמר "וידעת היום והשבֹת אל לבבך כי הוי' הוא האלהים בשמים ממעל [חיים טובים ברוחניות] ועל הארץ מתחת [חיים טובים בגשמיות, כאשר השמים והארץ הם בהשוואה אחת באמת, וממילא] אין עוד"[כה] – התבוננות שהיא בגדר עבודת הצדיקים [כו] המיוחדת לארץ ישראל [כז], בה מתגלה כי "ועמך כֻלם צדיקים"[כח] ומתקיים בכל אחד מהם "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו"[כט], "היטיבה הוי' לטובים ולישרים בלבותם"[ל].

פנימיות ספירת היסוד היא מדת האמת [לא]. בשביל לקרב בתל אביב, בירת ה"ימה", צריך לדבר אמת צרופה וכך לפנות אל החוקרים המעמיקים באמת. מ"ימה" צריך להגיע "קדמה", אל מדת הרחמים (פנימיות התפארת) – הכרת האמת הצרופה ומבט אמתי ומפוכח על המציאות של הרחוקים מהאמת מעוררים רחמים. משם צריך להגיע "צפֹנה", אל מדת היראה (פנימיות הגבורה) – מתוך הכרת האמת המלווה בהרגשת רחמים אמתיים (ולא אמת 'נצחנית' ו'מתעמתת') ניתן לקרב יהודים ליראת שמים אמתית. התכלית היא להגיע "נגבה", אל מדת האהבה (פנימיות החסד) – כאשר מתחילים מחיפוש האמת הצרופה זוכים ומגיעים לאהבה.

ורמז: אמת-רחמים-יראה-אהבה משלימים לרבוע הכפול של כב (968), איש-אשה במילוי – אלף יוד שין אלף שין הא – תכלית תיקון ברית-אמת בין איש ואשה, המגיעה, דרך רגש רחמים-הזדהות [לב] ויראה-רגישות [לג], לאהבה שלמה.

אהבת רחל מכח אהבת לאה

למדת היסוד מתחברת המלכות, "שכינה במערב"[לד] (גם לשון עירוב-יחוד בין היסוד והמלכות) – דווקא ברוח המערב, בתל אביב, שורה קדושת השכינה בגילוי. מחד, גילוי "שכינה במערב" הוא בסוד "עלמא דאתגליא" (אותיות הדבור), בחינתה של רחל אמנו, אך לאידך "ימה" הוא כינוי ל"עלמא דאתכסיא" (אותיות המחשבה), בחינתה של לאה אמנו [לה]. אכן, מבואר [לו] בסוד הפסוק "ויאהב גם את רחל מלאה"[לז] שאהבת רחל היא מכח לאה ואהבתה. כלומר, יעקב אבינו – בעל ה"ופרצת" (שארבע הרוחות רומזות גם לארבע נשותיו [לח], אמהות יב שבטי י-ה [לט] המתחלקים לארבעה מחנות בארבע רוחות העולם [מ]) – אוהב את רחל המבוררת מכחה של (אהבת) לאה דווקא. בגלוי נראה "כי שנואה לאה"[מא], משום שיפיו ומעלתו של "עלמא דאתכסיא" סמויים מן העין, אך בפנימיות דווקא זהו מקור האהבה הגלויה המבוררת.

"פרצוף לאה" הוא סוד עבודת ה' בזמן הזה, עבודה 'חרדית' הזהירה מזרימה טבעית ודורשת שליטה מלאה של המח על הלב תוך תשומת לב מלאה וזהירה למתרחש בלב – עבודת הבינוני המתייגע ללא-הרף לשלוט על נפשו הבהמית (העבודה המייגעת שייכת ללאה, לשון לאוּת-עייפות, הגורמת ל"ועיני לאה רכות"[מב]). לעומת זאת, "פרצוף רחל", הנבנה בארץ ישראל העתידית ("ושם נעשה לפניך... כמצות רצונך"), הוא חיים יהודיים טבעיים ו'זורמים' (גילוי הטבע היהודי שצריך להבנות בארץ ישראל)[מג]. בחיצוניות נראית עבודת לאה 'שחורה כעורב'[מד], כעורה ורחוקה מהיפי והטוב של החיים הטבעיים, וממילא "שנואה" (כלשון הפסוק "שמעו דבר הוי' החרדים על דברו אמרו אחיכם שֹנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד הוי' ונראה בשמחתכם והם יבֹשו"[מה]). אכן, דווקא עבודת ה' האמתית והמסורה הזו – והיחס האוהב אליה – היא מקור האהבה המבוררת המתגלה בעבודת "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ", המשיכה לה' ועבודתו הטובה והלכתחילית המזכה בחיים טובים ברוחניות ובגשמיות, כנ"ל [מו].

כלומר, כפי שהוסבר, תיקון תל-אביב מגיע דווקא מתוך התמסרות לעבודת ה' ה'חרדית', ביטוי האמת הצרופה באופן פורץ, מתוך וודאות שההבדלה שתתחולל תחשוף את הטבע היהודי האמתי – עבודת ה' טבעית, בריאה ושמחה.

רמזי הפסוק

והנה, פתיחת הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה"[מז] – שלפי האמור כאן היא חטיבה בפני עצמה – עולה 1820 (מספר שמות הוי' בתורה, סוד פעמים הוי', כנודע [מח])!

המשך הפסוק – "וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בכך כל משפחת האדמה ובזרעך" – עולה 1996, ד"פ פעמים צבאות. אם כן, כל הפסוק עולה סוד פעמים הוי' ועוד ד"פ צבאות – רמז לשם "הוי' צבאות", השם של ספירת הנצח, שרומז כאן לכח של "דידן נצח" הטמון ב"ופרצת" ולחיים הנצחיים להם זוכה יעקב מכחם ("יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"[מט]).

כשמצרפים לכל הפסוק (3816) גם חש-מל-מל (כנ"ל שזהו המבנה המובהק של הפסוק) עולה הכל 4264 – 164 פעמים הוי', 1820 (סוד פעמים הוי' הנ"ל) ועוד 2444 (ד"פ תורה, היינו תורה ברצוא ושוב, וכנודע ש-תורה עולה "רצוא ושוב"[נ]) – בהו (13) פעמים חשך (328). "והארץ היתה תהו [כתר] ובהו [חכמה, 'בו הוא'[נא]] וחשך [בינה, סוד 'במחשכים הושבני כמתי עולם'[נב] 'זה תלמודה של בבל'[נג]]"[נד] – תיקון הארץ-המלכות (סוד "ימה", כנ"ל), שנמצאת בתחלה במצב של "תהו" (המעיד על שרשה ב"אורות מרובים דתהו" של הכתר), על ידי "ופרצת" מכח המוחין חכמה ובינה (מקור הזיווג וההולדה, פשט הפסוק "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו'"), וד"ל.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

מעבודת השפלות וההכנעה ("והיה זרעך כעפר הארץ") זוכים לפריצה המחוללת הבדלה בכל אתר ואתר ("ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה") עד להמתקת העולם כולו ("ונברכו בך כל משפחֹת האדמה ובזרעך").
את "החכמה בגוים" יש להבריך בקרקע האמונה הטהורה של ישראל.
ראשית עבודת "ופרצת" היא "ימה" – הפריצה ל'מדינת תל אביב' (וממנה לעולם כולו).
הפריצה "ימה" היא בכח תיקון הברית – התקשרות לה' על ידי תורה ומצוות באופן המתקבל לכתחילה – גילוי החיים הטובים בגשמיות וברוחניות בשמירת תורה ומצוות.
תיקון "ימה" הוא על ידי אמירת אמת צרופה.
מחיפוש האמת הצרופה מגיעים בסופו של דבר לאהבה.
אהבת רחל היא מכח אהבת לאה – על ידי התמסרות אוהבת לעולם הדתי-חרדי, שנראה 'שנוא', זוכים לאהבה מבוררת, גילוי הטבע היהודי הטוב, תכלית תיקון תל-אביב.
על ידי עבודת "ופרצת" זוכים ל"דידן נצח" ולברכת חיים נצחיים ליעקב ולכל בית ישראל.
"ופרצת ימה" נעשה מכח המוחין דווקא.