1

מוצאי י"ג תמוז ע"ט – כפ"ח

קבלת פנים אחיה-אשר ודבורה-לאה שי' הכהן-אלורו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו "קול דודי", ניגון הכנה למאמר, מאמר "לכה דודי" תשי"ד, ניגון אחרי מאמר.

מזל טוב מזל טוב לחתן ולכלה שלנו, אחיה-אשר ודבורה-לאה ה' עליהם יחיו, שיזכו לבנות יחד באהבה ואחוה שלום ורעות בית נאמן בישראל, "דור ישרים יבורך", כפי שסיים אחיה את מאמר הרבי, עם בנים ובנות עוסקים בתורה ובחסידות עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.

בווארט דברנו קצת על שמות החתן והכלה, וצריך עכשיו לחדש משהו שלא דברנו אז. לכל אחד מהם יש שני שמות – אחיה-אשר ודבורה-לאה. בכגון דא נהוג לחבר את השמות – השם הראשון של החתן עם השם הראשון של הכלה והשם השני של החתן עם השם השני של הכלה. לפי זה, אחיה הוא בן הזוג של דבורה וככה לגבי אשר ולאה. בכל אחד יש תופעה יפה דומה: אם נקח את שתי האותיות הראשונות של אחיה – עיקר השם, אח (על שם אחיה השילוני, כמובן, שנקרא על שם איחוי, תפירת שנים יחד) – ונצרף לאות הראשונה של דבורה, ד, נקבל "אחד", "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". יש שני פירושים – לפי רש"י נעשה בשרם אחד בולד שנולד ולפי האבן עזרא עצם היחוד של האיש ואשתו הוא "בשר אחד", הם נעשים אחד. במקור, לפני שהנשמות ירדו לעולם, היו אחד ממש בשרש. כעת צריך לחזור למצב של טרום-בריאה יש מאין – לחזור לאחדות האמתית. במעשה בראשית יש קודם כל "יום אחד", אחר כך "מקום אחד" ואחר כך "בשר אחד" – כנגד עולם-שנה-נפש כידוע – והכל מצטרף ל"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", אחד-אחד. זו כוונה פשוטה של אחיה-דבורה, לכוון יחד את המלה "אחד" (באחיה יש גם אותיות יה ובדבורה אותיות וה, כבר "הוי' אחד"! נשארו שתי אותיות רב של דבורה, היינו שרש הרבוי – רבוי ילדים – באחדות הפשוטה, כמבואר בדא"ח, כאשר הרבוי משתייך בעיקר לאמא כנודע בסוד "פרו ורבו", "פרו" מכח האב ו"ורבו" מכח האם). בדומה לכך ממש בשמות השנים, נקח את שתי האותיות הראשונות של אשר ונחבר לאות הראשונה של לאה ונקבל מלה מאד חשובה בתורה – "אשל", "ויטע אשל בבאר שבע". לא אומר שהם צריכים לגור בבאר שבע, אבל את האשל צריכים לקחת מבאר שבע – האשל של אברהם אבינו. על אברהם כתוב "אחד היה אברהם" – הוא "אברם העברי", כל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני (העבר של "ה' אחד"), והוא בא ללמד את כל העולם שיש ה' אחד.

אם כן, מחד החיבור שלהם הוא "אחד", והבית שהם יקימו יחד יהיה דומה לבית הראשון של היהודי הראשון והיהודיה הראשונה, אברהם ושרה אמנו, שהוא "אשל", עם כל המשמעות של המלה אשל, כל הרמזים והסודות. יש הרבה סודות במלה אשל. אז הם אחד (אחיה-דבורה) ועל אותו משקל ממש הבית שלהם הוא אשל (אשר-לאה).

אברהם היה כהן, כמו החתן. שם החתן הוא שבע אותיות ועולה ז"פ כהן – כלומר, הערך הממוצע של כל אות היא כהן, כולו אומר כהן, "אתה כהן לעולם". מהו כהן? איש חסד, אחד שמברך את העם. אחיה שלנו הוא גם משבט הלוי – הכהן הוא גם לוי – ולוי הוא מי שמשורר, מנגן, מרומם. מרים את הקול ומרומם כל מי ששומע את הקול שלו, את הנגינה שלו, לה'. יש פה כהן ולוי גם יחד, וכתוב שלעתיד לבוא הלויים יהיו כהנים – "הכהנים הלוים". אני יושב בין שני כהנים כאן, האבא והבן. [אבא: ומרגיש כמו "שושנה בין החוחים"...] אתה אמרת... אכן יש חוח של קדושה, כמו שנסביר. מחר בערב כבר יהיה ההילולא של בעל אור החיים הקדוש. הוא בעל פלוגתא של גדול שקדם לו, ונפטר בשנה שהאוה"ח נולד – האוה"ח כתב את ספרו "פרי תאר" כנגד ה"פרי חדש". הפרי חדש נקרא חזקיה והוא נקרא חיים – סימנם חֹח, חוח דקדושה. בכל אופן, יש פה יחוד בחתן ובכלה – כמובן, הכלה היא עקרת הבית, התומכת ומעצימה את החתן – של חיבור בין הכהונה והלויה, בין לברך את העם ולרומם את העם על ידי הרמת הקול "ברב שירה וזמרה", המלים האחרונות ששמענו מפי הרבי.

עוד משהו חשוב לגבי התאריך: אמרנו שהרמז הראשון שלהם הוא אחד. היום, יום החתונה, הוא יום ה-אחד בחדש תמוז – יום חג, חג הגאולה של אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם, שמסר את נפשו על התורה והמצוה במדינה ההיא, ברוסיה של אז. הוא נידון להיפך-החיים ויצא בנסי נסים. הוא עמד איתן נגד הקליפות ונצח אותן. זהו היום הזה, יום שמלמד אותנו כולנו שדווקא עם הגאוה היהודית האמתית – גאות היחידה האמתית שלנו – מתגברים ומנצחים את כל המניעות והעיכובים. שהיום הזה יתן לחתן ולכלה את החוזק של הרבי הקודם. שוב, זהו יום אחד – היום בו יצאה הגאולה בפועל. הודיעו לו ביום ההולדת שלו, אתמול, אבל יצא בפועל ביום ה-אחד. תמוז הוא חדש ה-ד. יש אין ספור כוונות באותיות "אחד" של ק"ש. ה-ד של אחד ב"שמע ישראל" היא ד רבתי, והיא רומזת ל-ד דלתין כמבואר באר"י, וכן ל-ד בחזקת ד, מספר הכנפים (אהבה ויראה) של חיות הקדש במרכבת יחזקאל (כמבואר בתרגום שם), סוד אהרן (כל כהן נקרא על שם אהרן כנודע), אהבה רבה. ויש לכוון בה את המלה דבקות (דבקות = אהרן אהרן, אהבה רבה של החתן לכלה דבקה באהבה רבה של הכלה לחתן) – כמו בפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האחדות באה מתוך דבקות – הדבקות של האיש והאשה, והדבקות של שניהם גם יחד בשותף השלישי, הקב"ה. שוב, זהו חדש ה-ד – יום ה-אחד שב-ד. בכלל, בקבלה ובכתבי האריז"ל מכונים את אותיות אח של אחד לחוד, כנגד האיש-החתן, ואת האות ד של אחד לחוד, כנגד האשה-הכלה. זו בדיוק הכוונה של אחיה-דבורה כנ"ל (כאשר ה-ד גם רומזת לעולם הדבור, דבורה, המלכות. והנה, דבקות עולה דבור ועוד ש שעולה "רוח אלהים" – "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח", ה"דבר אחד לדור", ודוק). אם ה-ד של אחד רומזת לדבקות, לשון המופיע לראשונה בתורה בהקשר של יחוד איש ואשה, יש לכוון על דרך זה גם את שתי האותיות הראשונות של אחד – אח, הכל בהקשר לנישואי איש ואשה. וי"ל ש-א רומזת לאהבה, ו-ח רומזת לחיים. והוא על פי פסוק מפורש שאנחנו מאד אוהבים לצטט מקהלת – "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". שם כתוב שחיבור האיש והאשה הוא חיים ואהבה. אז הנה, יש לנו שלש מלים שהולכות יחד – אהבה-חיים מצד החתן, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת", והאשה, ה-ד רבתי, היא הדבקות, "ודבק באשתו". יחד ר"ת אחד, "והיו לבשר אחד" (לפי שני הפירושים שבזה, לפי רש"י ולפי האבן עזרא). אם נבנה סדרה רבועית משלש המלים אהבה-חיים-דבקות (13 68 512), המספר הבא בסדרה יהיה 1345 = כתר כל הכתרים (כוונת השם ככה, הרומז לאמונה הפשוטה שברדל"א) = 1000 אורות, סוד נשמת ישראל בעל שם טוב, הניתנים למשה רבינו במתן תורה (הכוונה שמכוונים בקדושת כתר).

כתוב ש"בשר [אחד]" הוא גם לשון בשורה – החתן והכלה בקיימם "והיו לבשר אחד" מביאים בשורה לעולם, בשורת הגאולה, בשורת המשיח, לבשר לכל האנושות את ה"אחד", שיש א-ל אחד, "הוי' אחד", שכולם יודו ואז כולם יקראו לה' ויעבדו אותו "שכם אחד". תכלית כל בריאת העולם היא שכל האנושות תעבוד את ה' בבחינת "אחד". הזוג הזה תורם למשימה הזו, למגמה הזו, שכל העולם יגיע ל"אחד", לאחדות.

עכשיו, הערב, אנו יוצאים מ-יג – אחד – בתמוז, ומחר בערב כבר טו תמוז, י-ה, "זכו שכינה ביניהם", י-ה בתמוז שהוא היארצייט של בעל אור החיים הקדוש.

כשהחתן קרא את המאמר בהתחלה – גם במאמר המקורי של הרבי הקודם, וגם במאמר של הרבי עליו (אותו חזר החתן) – הוא כותב בפשטות שהחתן והכלה הם הקב"ה וכנס"י, שהקב"ה נקרא חתן-מלך והכלה היא מלכה, והיא כנסת ישראל. את הביטוי כנסת ישראל כולנו מכירים, והוא ביטוי רווח ואהוב עלינו. זהו השם שבחר בעל אור החיים הקדוש – בעל ההילולא של מחר – לישיבה שייסד כאן בארץ ישראל. הוא עלה ממרוקו בקושי רב, במסירות נפש, עם תלמידיו – עבר דרך איטליה, ליוורנו, והיה שם תקופה בשביל לבסס כלכלית את הישיבה – וייסד ישיבה בעכו והעלה אותה לירושלים. היעד היה ירושלים – משהו משיחי לגמרי. הוא ידע שאם הדור יזכה הוא יהיה המשיח – כך הוא כתב, והחיד"א (תלמידו המובהק) אומר זאת בשמו. הוא קוה והתפלל שהוא יזכה להיות משיח ישראל. תלוי בדור – לא זכינו. בכל אופן, לא בכדי הוא קרא לישיבה שלו "כנסת ישראל" – הכלה. הוא לא קרא לישיבה על שם החתן, המלך, אלא על שם הכלה, המלכה, כנסת ישראל. קשור גם לסוף המאמר – "אשת חיל עטרת בעלה", שבאותיות הקבלה (שאחיה חזר מהרבי) הכוונה ששרש הכלה למעלה משרש החתן. שרש הכלה בג"ר דעתיק, רדל"א (סוד השם הקדוש ככה כנ"ל), ושרש החתן בז"ת דעתיק, תענוג. רק מה? גילוי שרש הכלה הוא על ידי החתן. היות ששרש הכלה מאד נעלם, היא עצמה לא מסוגלת לגלות את שרש עצמה. החתן, שהוא המשפיע, משפיע לה אור כדי שהשרש שלה יתגלה. עוד פעם, השרש שלה גבוה ממנו, אבל הוא מתגלה רק דרכו. זו התכלית של המאמר. כך אנו מברכים את החתן ואת הכלה שיזכו להיות אחד, ושהבית שלהם יהיה אשל – שיהיה פתוח לכל האורחים. אצל אברהם אבינו לא היו עדיין יהודים בעולם – ממנו נלמד שאת כל האנושות צריך להכניס הביתה וללמד שיש ה' אחד בעולם, שכך יהיה הבית של אחיה אשר ודבורה לאה.

נאמר עוד ווארט: אם נוציא את אותיות אחד מאחיה-דבורה ואת אותיות אשל מאשר-לאה, כמה ישאר? 228 מאחיה-דבורה ו-206 מאשר-לאה. אש של אשל היינו אכילה-שתיה, הולך יחד, וה-ל היינו או לינה או לויה – משהו אחר. "כמער איש וליות" – ל היא ליות, הכלה. יחד נשאר 434, פעמיים (ממוצע) 217, דבורה. כשמוצאים את ה-אחד וה-אשל משמות החתן והכלה נשאר פעמיים דבורה, שתי דבורים. חז"ל אומרים שדבורה גופא היא בחינת "כפלים לתושיה". במתן תורה כתוב פעם אחת אנכי, "אנכי הוי' אלהיך", ובשירת דבורה כתוב פעמיים, "אנכי להוי' אנכי אשירה". בחתונה של אחיה עם דבורה הוא צריך לשאוף בכל נגינה שלו להגיע לשירת דבורה, השירה הכי גדולה ומפוארת, שהיא כפליים כמתן תורה, כפי שאומרים חז"ל – פעמיים "אנכי", ועוד כמה תופעות של "כפלים לתושיה". כאן, חוץ מרמזי אחד-אשל יש פעמיים דבורה, שעולה משיח בן דויד (דויד מלא, כמו בדברי הימים).

אחרון חביב: היות שכתוב "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" – אמרנו ש"אחד" היינו אהבה-חיים-דבקות, והפסוק מתחיל "ראה". כמה אותיות יש יחד בשני השמות אחיה-אשר דבורה-לאה – 15, י-ה, "שכינה ביניהם". י-ה הוא משולש 5 – כפי שהזכרנו בווארט – הפנות של צורת המשולש של שמות החתן והכלה הן אותיות "ראה" (חוץ מאותיות ראה, שאר אותיות השמות = 572 = 22, יחד, פעמים הוי' = "והיו לבשר אחד"!). יש הרבה "ראה" בתורה, יש פרשה על שם ראה – "ראה אנכי [של שירת דבורה] נתן לפניכם היום ברכה" – אבל ה"ראה" העיקרי של החתן והכלה שלנו הוא "ראה חיים עם אשה אשר אהבת".

עד כאן עוד כמה רמזים – אני חושב שיש פה צבור שמחכה לחופה... בינתים הכל התרפא לך (החתן נקע את רגלו). שיהיה בנין עדי עד, ושכולנו נזכה לשמוח יחד עם החתן והכלה.

יש שני ניגונים שצריך לשיר: "שיר השירים" של רבי נפתלי מרופשיץ, שמסורת אצלנו לשיר בקבלת פנים. וכן, היות שאתמול היה יום ההולדת של הרבי הקודם, והוא התחיל לומר פרק קמ בתהלים, החותם ב"אך צדיקים" – זהו שיר לכל השנה הזו, החל מיום הנישואין שלכם.