1

בע"ה

שבע ברכות מרדכי וחנה בת שבע פריימן (7)

כ"א שבט ס"ח – ישיבת תו"ת ראשון לציון

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כמו ששמענו עכשיו, הערב זה כבר היארצייט של הרבנית חיה מושקא, יום ה-כב בחדש שבט. מאז החתונה – שהיום השבע ברכות האחרון ממש – אנו מדברים על שבעת המינים, היות שהחתונה היתה ב-טו בשבט. היום זה הדבש, שקשור במיוחד לחתן וכלה, אבל מחר כולל את הכל, ובמובן מסוים זה חוזר לחטה, "נעוץ תחלתן בסופן", והרמז (הכתוב באריז"ל) שחטה עולה כב. יש י שבט ויש כב שבט. בתחלת ספר יצירה כתוב שה' ברא את העולם ב-לב נתיבות חכמה – י ספירות ו-כב אותיות יסוד. בתניא הוא מסביר שהספירות זה האורות והאותיות זה הכלים. גם היחס בין חתן וכלה הוא בין אורות וכלים, ולפי זה החתן בעיקר שייך ל-י שבט והכלה בעיקר שייכת לכלים שזה כב שבט (שהוא באמת היארצייט של הרבנית, אז הכי מתאים שזה יהיה קשור לכלה ההולכת בדרך הרבנית, והחתן הולך בדרך הרבי). הקשר לדבש – ידוע שכעת נשות חב"ד הצדקניות, במקביל ל"דבר מלכות", מוציאות עלון שנקרא "דבש מלכות". שאלנו אותנו אם זה שם טוב, ואמרתי שזה שם מצוין, כי דבש מלכות = מנחם מענדל חיה מושקא. שם שהנשים הצדקניות הגו ברוח הקדש שלהם. דבר מלכות = שבת ו-דבש מלכות זה עוד 100 – 802. היום זה יום הדבש, ועוד מעט זה חוזר לחופה.

רבי חיים ויטאל כותב בספר הלקוטים: המצוה הכללית בתורה היא "ואהבת לרעך כמוך" – גם הלל הזקן אומר זאת וגם רבי עקיבא אומר זאת. הוא דורש את הפסוק הקודם לשבעת המינים, "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'", בקשר לחתן וכלה, ואומר שדרש זאת בחתונה. אומר ש"כל מוצא פי הוי'" זה דיבור אחד הכולל את כל התורה (על דרך שעשה"ד כולל את כל התורה, אבל יש עוד דיבור שכולל גם את עשרת הדברות, ועליו כתוב "ואידך פירושא הוא זיל גמור") – אהבת ישראל. הוא אומר שאהבת ישראל זה בעיקר אהבת איש לאשתו, לכן "על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם" – אם האדם מקיים אהבת אשתו כגופו הוא קיים את כל התורה כולה וזוכה בכל הברכות בעולם הזה ובבא, בזה הוא יחיה חיים נצחיים. הוא כותב בפירוש שחיים נצחיים תלוי באהבת אשתו כגופו, ותו לא. על זה נאמר "על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם". אם כן, ראוי להתבונן בביטוי הזה – "אהבת אשתו כגופו" – וזה דבר שכדאי לסיים בו את השבע ברכות. אהבת אשתו כגופו = 1230 = קדוש קדוש קדוש (ממוצע כל אחת משלש המלים) = י"פ יחי המלך. אם החתן והכלה אומרים עשר פעמים יחי המלך עם כל הכוונות בזה, זה עולה "אהבת אשתו כגופו". חתן דומה למלך והכלה נקראת מלכה ו"יחי המלך" זה כולל גם "תחי המלכה", שהרי – כפי שהחתן חזר כאן לפני החתונה – "מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול". באמת, בת שבע – שכך קוראים לכלה – היא זו שאמרה "יחי המלך דוד לעולם".

אם אמרנו ששבעת המינים מתחילים מחטה ונגמרים בדבש, והחטה זה כנגד החכמה/החסד והחטה כנגד המלכות, יש גם את האמצעי – ראש-תוך-סוף – וזה התאנה. רצינו לומר דווקא בסוף, ווארט מאד יפה, שמובא גם בחסידות, מבעל הרוקח, אבי קבלת אשכנז, שהנשמות הכלליות שכנגד החסד-הנצח-המלכות זה הנשמות שנתנו ביטוי לבטול שלהם (כל חב"ד זה בטול לאלקות) – אברהם, משה ודוד. אברהם אמר "ואנכי עפר ואפר", משה אמר "ונחנו מה" ודוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש". קודם כל, הבטול זה הראש-תוך-סוף של כל הענין (וצריך לומר שגם בשבעת המינים זה קשור לראשון-אמצעי-אחרון), והוא אומר יותר מזה – הבטול לה' זה האמת, ואין אמת אלא בטול להקב"ה, והרמז: אפר מה תולעת ר"ת אמת (ובירושלמי כתוב שזה רת"ס של האלף-בית). כל זה ווארט של בעל הרוקח. כשמתחילים לבנות בית חדש, בית נאמן לישראל, זה על יסודות הבטול לה' ולתורה, עם שמחה ותענוג וכו'. הבטול האמיתי, אברהם-משה-דוד, אפר-מה-תולעת, בפירות זה חטה-תאנה-דבש. רמז מובהק בקבלה שאם כמה דברים יוצאים ביחד ריבוע זה סימן שהם יחידה אחת – חטה תאנה דבש עולה יחי בריבוע = "פעלת צדיק [לחיים]". כל מה שהצדיק והצדיקה פעלו, "ועמך כלם צדיקים", מתכלל "לחיים" – יחי בריבוע.

היום הזה האחרון, הוא בפרט כנגד הדבש, שבפשט זה דבש תמרים. הפסוק של התמר בפרק שירה זה "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" – זה הפסוק של היום. חז"ל דורשים זאת במדרש תהלים על דוד המלך עצמו בפרט. היום הזה הוא של דוד המלך, יום המלכות, וחז"ל אומרים שעליו נאמר "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא". מסבירים את שני הדימויים של תמר וארז דווקא על דוד מלכא משיחא. בכלל כתוב שדבש זה ר"ת דוד-בת-שבע, הזיווג שממנו יוצא מלך המשיח – הוא נולד מהדבש (בתודעה שיש דבש בין החתן והכלה זה מוליד כל הזמן את המודעות ל"הנה הנה משיח בא", ו"כבר בא" כמו שהרבי אומר).

על התמר אומרים "מה תמר מראיתו נאה [העץ הכי יפה להתבונן בו מהמינים, "נחמד למראה"] וכל פירותיו טובים ומתוקים [הפרי שלו הכי מתוק, לכן נקרא דבש, וכפי שהרבי מסביר שכל פרי זה עליה בקדש, ודורש עבודה יותר עמוקה בנפש, עד שמגיעים לדבש שזה הכי מתוק, הכי "טעמין מרירו למיתקא", עיקר האתהפכא זה להפוך את מרירות הגלות למתיקות הגאולה, ומי שהכי עושה זאת זה מתיקות הדבש] כך דוד מראהו נאה [טוב להסתכל על המלך, על הרבי, כי נחמד למראה – "מלך ביפיו תחזינה עיניך" – וכתוב בחסידות שעצם הנשמה של האדם הכי נמשך בראיה, אחרי מראה עיניו; דוד המלך הכי נאה, וגם בין חתן וכלה שבעת הימים זה כנגד שבע מתנות בספר יצירה, והיום השביעי זה כנגד "מתנת החן", שכל הזמן כל אחד מוצא חן אחד בעיני השני, שנעים להסתכל אחד על השני, תענוג של "עיניך יונים"] וכל מעשיו טובים ומתוקים בפני הקב"ה". המעשים זה הפירות, והמסר של היום האחרון שהמעשים צריכים להיות טובים ומאירים. בחסידות מבואר שאפשר לעשות מצוות אבל הן לא מעשים טובים – מעשה טוב הוא מאיר, יש לו השפעה החוצה, ולא רק לעצמי כדי לצאת ידי חובה. "פעלת צדיק לחיים" לאור בתוך העולם. בתאנה הרבי כותב שהיא בחינת "כתנות עור" שבספר תורה של רבי מאיר כתוב "כתנות אור" – זו עבודה להפוך עור לאור, שגם האור, חיצוניות האדם, יאיר כלפי חוץ. אור זה נקרא אור החשמל, שהיה לפני החטא, ככתוב גם בפ"ב בתניא. אור שמאיר את האלקות בעולם, עושה דירה בתחתונים – זה דוד המלך, שכל מעשיו טובים ומתוקים. טוב הכוונה שזה מאיר, אבל לא רק "טובים" אלא גם "מתוקים". יש באתהפכא שתי דרגות – "אתהפכא חשוכא לנהורא" ויש "איתהפכא טעמין מרירו למיתקא" – וכתוב בחסידות שלהפוך מר למתוק זה הרבה יותר קשה מלהפוך חשך לאור. כשאומרים על החתן שהוא בחור טוב ומתוק זה שתי הבחינות – טוב זה היכולת להפוך חשך לאור, להאיר את החוץ, אבל מתוק זה כח להפוך את המר למתוק. זה חידוש גדול מאד, לעשות ממרירות הגלות גופא מתיקות. כמו שכתוב על דבש, שכל מה ששמים בדבש – אם רק שוקע שם מספיק זמן – הוא הופך להיות דבש (כל דבר, גם דבר אסור), זה האתהפכא הכי מוחלטת. כך כתוב על התמר, "מה תמר מראיתו נאה וכל פירותיו טובים ומתוקים כך דוד מראהו נאה וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה".

אחר כך מדברים על הארז – התמר הכי מתמר מבין הפירות, והארז הכי אדיר ותקיף וגבוה, ולמה הם כאן ביחד? בכלל צריך עיון, הרי יש מדרש אחר "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא קשה כארז" – לקנה, של התיקון, יש בטול ויודע להתכופף ולא להשבר, ואילו הארז הוא תהו קשוח, ועלול להשבר מרוח צפונית. אבל, זה לא הארז שכאן, כפי שממשיך המדרש ואומר – "מה ארז שרשיו מרובין [משמע שיותר מכל עץ אחר] וכל הרוחות שבעולם אינן מזיזין אותו ככה דוד המלך כל כחו ומעשיו לפני הקב"ה [עושה הכל רק לפני ה', רק לשם שמים, הכל רק בשביל להביא משיח] לכן כל האומות שבעולם אינן מזיזין אותו". שני הדברים האלה הולכים על דוד המלך – שהוא תמר, יפה וטוב ומתוק, ושהוא ארז, שהוא צדיק שמשקיע כל כחו עבור ה' (לא בנה את המקדש, אבל נלחם מלחמות והכין הכל בשביל הבנין, ולכן נאמר "ראה ביתך דוד", כי המס"נ על הבית היתה שלו, אף על פי שלא זכה לבנות בעצמו, ומי שמוסר את הנפש זה נקרא על שמו), ולכן כל אומות העולם לא יכולים להזיז אותו. אם כן, הפסוק של התמר כולו מדבר על דוד המלך, בשתי בחינותיו – החסד, הטוב הגלוי שבו, וגם התוקף שלו. דוד מלכא משיחא צריך להיות יפה, "מלך ביפיו", צריך להיות טוב (להפוך חשך לאור) ומתוק (להפוך מר למתוק), וגם צריך להיות תקיף. קודם כל, שיש לו הרבה שרשים באדמה, כך ששום דעה של איזו אומה (של נשיא אמריקה או רוסיה או מי שלא יהיה) לא מזיזה אותו מדעתו וממקומו.

זה מה שלומדים ביום האחרון, היום הזה של השבע-ברכות, אז ככה נאחל לחתן של הכלה. יש להם כבר פוטנציאל, יש את כל התכונות שאמרנו, רק כמו כל דבר זה צריך עיצוב וחיזוק. שתמיד יהיו נאים, אחד בפני השני ובפני כל העולם, שיעוררו משיכה (וכך כל בחור ישיבה, צריך להיות מושך – למשוך את העולם כדי להשפיע עליו, זה נקרא נאה), צריך להיות טוב (מאיר כלפי חוץ) וצריך להיות מתוק (שאם נכנס בחור או מישהו עם בעיה, מישהו במצוקה, אפשר לתת לו עצה טובה – לכל אחד יש מרירות מסוימת בחיים, ומי שיודע איך לדבר איתו ואיך לתת לו עצה טובה ולקרב אותו לחסידות, זה נקרא מתוק, זה ודאי תפקיד של חתן וכלה וגם של כל אחד ואחד). טוב זה שיש לך שיעורי חסידות, ומתוק זה שאתה גם יכול להיות משפיע של מישהו ולהמתיק את הכאב שלו. זה הכל עדיין התמר, הנאה והטוב והמתוק, אבל אחר כך צריך גם את הארז, שכל הכח שלך זה לה' – אתה השליח של הרבי מלך המשיח וזהו זה – ולכן שום דבר בעולם, שום אומה ושום השפעה ושום מאן דאמר לא מזיז, וזה לא פוגע בכהוא זה ביפי והטוב והמתיקות (ולהיפך, רק מגביר אותם). שוב, נאחל לחתן ולכלה שתהיה להם מתיקות הדבש, וזה יתחבר עם ה-חטה – כב, היארצייט של הרבנית – ויחלקו-יזרקו פירות לכל העולם (הרבי בט"ו בשבט היה זורק פירות), שכל השנה יהיה להם פירות טובים ומתוקים לחלק לכל העולם.

השלמות (כ"ב שבט, טלפונית):

א. כפי שדובר, "אהבת אשתו כגופו" = י"פ ענג (ע"ד ראה חיים העולה יג פעמים ענג). זה יג אותיות, ואם עושים צורת השראה ובונים סדרה ריבועית מהנקודה האמצעית (ת) המקיף הקרוב (ושוב) והמקיף הרחוק (516) הבסיס הוא רפח (מתחלק ל-רב ו-פו, שכאן זה מינוס פו), המספר הבא הוא 1006, וארבעת המספרים הראשונים הם 2236 = ב"פ 1118 = הוי' פעמים אלהים. זה מה שרבי חיים ויטאל אמר כשפרש את "על כל מוצא פי הוי'", קיום כל התורה על רגל אחת. אם מוסיפים רגל אחת לאהבת אשתו כגופו זה עולה חסד פעמים הוי'. הקוצקער אומר ששלשת הרגלים נקראו כך, כי הם יסוד ההליכה של כל השנה כולה – מהם מקבלים את הכח ללכת, להיות "מהלכים בין העומדים". גם כאן, צריך לומר שהרגל אחת היא לא רק מה שהכל עומד עליו, אלא שהדבר המכונה "רגל אחת" נותן את הכח ללכת. אם זה רגל אחת זה באמת הוד, "איהי בהוד", המנהיגה את חוש ההילוך. מוהרח"ו גם מקשר זאת לפסוק "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח" – כל ההצלחה של משיח, ומה שהוא נפדה מהיסורים שלו, זה בזכות אשתו (קשור ל-כב שבט). הוא אומר ש"יראה זרע יאריך ימים" זה ה"יחיה האדם" הראשון ו"וחפץ הוי' בידו יצלח" זה ה"יחיה האדם" השני – הראשון זה עוד לעצמו והשני זה ממש לשם שמים, כפי שהסברנו. וחפץ הוי' בידו יצלח = שע (= רענן =שכן; טוב שכן קרוב מאח רחוק = ב"פ תענוג, ריבוע כפול של חדוה, כאשר שכן לבד זה י"פ 37).

האריז"ל כותב שהיסוד נקרא שם יהו, ויש כוונות שה-י זה א-ל, ה-ה זה א-להים ו-ו זה מצפץ, ויחד ג' השמות עולים זית. שמן באתב"ש זה ביט, העולה יהו – זה מעגל חוזר, "זית שמן". יש שם לשון "שמן מתוקן לזווג". יראה זרע יאריך ימים = שמן זית זך = ב"פ זית. וחפץ הוי' בידו יצלח = שע, סוד "זית רענן" כנ"ל. כל הפסוק "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח" = זית זית רענן.

הוא גם מפרש ש"יחיה האדם הראשון" זה יציאה מהגלות, שיהיה אדם השלם, והשני זה לזכות לקיום של כל נחמות הנביאים, מה שיהיה לאחר הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. "כל מוצא פי הוי'" זה "מהוי' יצא הדבר" – מה' אשה לאיש. אמרנו שזה "אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך", היום רואים למעשה שהשידוך לא בא מהאבות אלא מהאמהות (לאמא יש כנראה חוש במה ש"לא ידעון אבותיך", שהאמהות עושות שידוך).

בת זוג = ישחק (כמו שהוא נקרא לעתיד לבוא) בן זוג = חיים.

על דבש אמרנו שזה שו-פר – דבש ממתיק פר. תקיעת שופר זה גם לידה. אכילת דבש זה גם סגולה לתקוע בשופר (טוב שיש שופר בבית). דבש אשה בהכאה פרטית עולה ב"פ ארץ זבת חלב ודבש.

בראשית אותיות שבירת א – שצריך לשבור את האחדות, הדילוג השלישי מאחדות לריבוי. "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי", ואז דווקא היא נקראת אשה (לפני כן נקראת בתולה) – אחרי שבירת הבתולים ר"ת אשה. ועוד, בראשית = קרקע בתולה. קודם זה קרקע (= נעשה אדם) בתולה (= בית אל), ואחר שבירת-א.

נקודות כלליות: ראש השנה לאילן = מחשבה דבור מעשה. עץ השדה = דעת. ארץ חפץ = ענג רצון (מספר המילים של מע"ב). תהיו אתם ארץ חפץ = 11 בחזקת 3. פרות האילן = חטה פעמים לו.

בפרק שירה השיר הראשון הוא של החטה, "שיר המעלות ממעמקים קראתיך הוי'" = הוי' פעמים יחיה האדם.

הממוצע של שבעת המינים בתורה זה 375 = רעננה ("אף ערשנו [רמז מיוחד לשעורה] רעננה"). אף ערשנו רעננה = ב"פ ישראל.

"צדיק כתמר יפרח", ו"בוצין בוצין מקטפיה ידיעא" – גם על התמר יודעים איך יצמח מקטנותו. צדיק כתמר = ג"פ רפח. צדיק כתמר יפרח = יד פעמים יחיה האדם. כארז בלבנון ישגה = ובחרת בחיים (ב"פ 7 בחזקת 3). כל הפסוק יחד זה חטה פעמים לבדו-לבדו (או חטה-חטה פעמים לבדו).

רמז של גל עיני: אברהם-אפר-משה-מה-דוד-תולעת = גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך = ג"פ תריג (ממוצע). האדם הגדול בענקים = שע. אם ה-ה שנוספת לאברהם זה "האדם הגדול בענקים", אז אפשר להוסיף זאת ל-אברם והכל עולה תריג.

ס"ת צדיק כתמר יפרח – קרח. ס"ת של כל הפסוק עולים, עוד הפעם, שע.

יחיה האדם = כנגדו.