ברית מנחם מענדל שי׳ כרמי

כ"ב מרחשון ע"ג – כפר חב"ד

"כל השביעין חביבין" – מדת האמת

לחיים לחיים, מזל טוב! שמענו מנאור, אבי מנחם מענדל הקטן, שהרבי הוא הדור השביעי[א], "כל השביעין חביבין"[ב], ולכן הרך הנימול – הילד השביעי במשפחה – נקרא מנחם מענדל על שם הרבי. הרבי הוא השביעי מהרבי הראשון של חב"ד, אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע. מי שנולד שביעי הוא איש אמת[ג].

למה השביעי חביב? מה המדה הכי חביבה על הקב"ה? מדת האמת[ד]. התורה היא "תורת אמת" ו"חותמו של הקב"ה אמת"[ה]. ב-יג מדות הרחמים המדה השביעית (הנקודה האמצעית של כל ה-יג, סוד ה-א שבמילוי ואו) היא "ואמת"[ו] (סוד אור הפנים[ז], "באור פני מלך חיים"[ח], שממנו מאירים שע נהורין[ט], לפעול ישועות בקרב הארץ[י]). משה רבינו, שהוא השביעי מאברהם אבינו[יא] (המאמין הראשון – "תשורי מראש אמנה"[יב] ר"ת אמת) ועליו נאמר במדרש "כל השביעין חביבין", הוא אמת – "משה אמת ותורתו אמת"[יג] (כך יום השבת, יום השביעי של מעשה בראשית[יד] ויום מתן תורת אמת, הוא יום של אמת, כמבואר בחז"ל[טו]). בזהר הקדוש הצדיק לא נקרא סתם צדיק, אלא "זכאי קשוט" – צדיק אמת. הכניסו את הרך הנימול בבריתו של אברהם אבינו, וברית הקדש נקראת "אות אמת"[טז] – בזכות האות והסימן של היהודי הוא נעשה איש אמת (יש לו עד אמת שמעיד עליו תמיד, כידוע המעשה של דוד המלך בבית המרחץ[יז]).

אז קודם כל נאחל שהילד הזה יהיה איש אמתי, ומי שמתעצם עם מדת האמת יש לו כח אדיר – כמו משה רבינו וכמו הרבי שהוא האתפשטותא דמשה שבדור – לגאול את עם ישראל, להביא תורה לעם ישראל. הכל תלוי באמת[יח].

יום ה-לב בלוח השנה התורני

הכל יוצא בהשגחה פרטית מופלאה. כאן זו ברית נדחית. הקב"ה כתב בתורה שעושים ברית ביום השמיני, והקב"ה גזר שהברית של הרך הנימול תדחה בכך וכך ימים (כמו שהיה גם אצל הרבי הרש"ב[יט], שיום ההולדת שלו היה שלשום בכ' מרחשון) – הוא רצה שהילד החביב הזה, מנחם מענדל, ימול ביום הזה, כ"ב חשון. צריך להבין למה ה' בחר ביום הזה – כוונה גדולה מאד – ענין כל כך חשוב, שאפילו יותר חשוב מהיום השמיני.

מנחם-מענדל הוא השביעי לאדמו"ר הזקן, הראשון, ואדמו"ר הזקן אמר שיהודי צריך "לחיות עם הזמן" – לקשר את האמת שלו לזמן – והכוונה לחיות עם פרשת השבוע לפי היום[כ]. כל פרשה מחולקת לשבעה קרואים, ויש פרשה קטנה של כל יום בשבוע. אנחנו יודעים שבכל התורה יש נד פרשיות. בזהר כתוב גן, אבל היות שנצבים-וילך לפעמים מתחלקות יש סה"כ נד פרשיות. בכל פרשה יש שבעה חלקים, קרואים, לפי ימי השבוע.

נעשה חשבון פשוט: כמה ימי קריאה יש בכל התורה כולה? 7 פעמים נד – מספר מאד חשוב בקבלה, חשמל (זך – ג בחזקת ג – במשולש), מופיע במעשה מרכבה של יחזקאל (שלש פעמים)[כא]. חשמל הוא חש-מל – "עתים חשות עתים ממללות"[כב], העלם וגילוי, שני הפכים בנושא אחד (בעולם האצילות, שלמעלה מן הזמן, שניהם כאחד ממש, העלם וגילוי בבת אחת; "עתים חשות עתים ממללות" נאמר על המלאכים שנקראו חשמלים שבעולמות התחתונים, תחת ממשלת הזמן). לפי זה, בכל יום אפשר לחשב איזה 'יום תורני' הוא מתחלת התורה, מבראשית[כג].

אנחנו עוד קרובים להתחלה – קראנו בראשית-נח-לך-וירא ואנחנו ביום הרביעי של פרשת חיי שרה. איזה יום הוא לפי התורה? יש עוד שאלה, אני יכול לשאול באיזה יום אנחנו מראש השנה, והתשובה תהיה שהיום אנחנו ביום ה-בן של התורה (ל של תשרי ועוד כב של חשון) – "בני אתה אני היום ילדתיך"[כד] שנאמר על יום ההתגלות של המלך המשיח. בן בגימטריא גם אליהו, מבשר הגאולה.

אבל כעת שאלנו שאלה אחרת – איזה יום אנחנו בחת"ת מתחלת בראשית? שוב, קל לחשב, ארבע פרשיות שלמות הן כח ימים ואנחנו ביום הרביעי של חיי שרה – יום ה-לב של התורה (שהוא הסימן של כל התורה כולה, "נעוץ סופן בתחילתן" – ה-ל של "לעיני כל ישראל" ב-ב של "בראשית ברא אלהים"), של ה"לחיות עם הזמן" של פרשת שבוע. מתבקש אם כן לשאול, מה כתוב בקריאה של היום שקשור ללב, ומה קשור בקריאה למדת האמת.

אמת – הכח לקיים הבטחות

עיקר הענין הוא שברית המילה היא "אות אמת", שהילד הזה יהיה צדיק אמת, "זכאי קשוט", כמו משה רבינו השביעי החביב, וכמו משה רבינו שבדור שמנחם מענדל שמו. חסידי חב"ד נוהגים לומר "הרבי הבטיח – הרבי יקיים"[כה]. הרבי הבטיח שמשיח עומד לבוא בכל רגע, ואם הבטיח הוא יקיים.

מהי מדת האמת? כתוב שאמת היא פנימיות ספירת היסוד בקבלה[כו]. לפני היסוד יש את הספירות נצח והוד, שנקראו בתנ"ך "בטֻחות"[כז] – לשון בטחון וגם לשון הבטחה. כתוב שאדם מבטיח משהו מכח שתי הספירות נצח והוד, אבל היסוד – הצדיק – הוא המקיים את ההבטחה (הוא נקרא "קיומא"[כח]). לקיים את ההבטחה היינו לאמת את הדברים. מדת האמת פירושה שאמרת משהו – כמו כאשר אדם נשבע, כתוב בקבלה[כט] שקיום שבועה הוא ביסוד, אות ברית קדש – וצריך לאמת את מוצא פיך ("מוצא שפתיך תשמֹר ועשית"[ל]).

זה ענינו של הצדיק. היסוד הוא בעל אחריות, האמת שלו היא שאם הבטיח משהו – מכח הנצח וההוד – הוא יאמת. בשש רוחות העולם היסוד הוא רוח האחור[לא], לשון לקיחת אחריות. אם הבטחת משהו – אתה אחראי לקיים אותו. היום אומרים שאתה עומד אחרי הדבור שלך – אתה אחראי. זהו כחו של צדיק האמת.

האמת הראשונה בתורה – בקריאת היום

למה אנחנו חותרים? מכיון שהמלה אמת כל כך חשובה, כל התורה היא אמת, הייתי חושב שהיא צריכה להופיע מיד בתחלת התורה. אכן, כתוב בספרים[לב] שבמעשה בראשית יש שש פעמים אמת, אבל כולן ברמז, בס"ת. "בראשית ברא אלהים" ס"ת אמת, "ברא אלהים את", וכך "חותמו של הקב"ה אמת" בחותם מעשה בראשית ממש – "ברא אלהים לעשות"[לג]. עם זאת, המלה אמת לא מופיעה באופן מפורש במעשה בראשית. השאלה היא איפה מופיעה האמת בפעם הראשונה בתורה בפירוש, לפי הכלל הגדול ש"הכל הולך אחר הפתיחה". בהשגחה פרטית בקריאת היום הזה מופיעה המלה אמת בפעם הראשונה בכל התורה כולה.

"מהוי' יצא הדבר" – עיקר ההשגחה הפרטית

אברהם אבינו שולח את העבד שלו לקחת אשה ממשפחתו ליצחק, יורש העצר שלו. העבד הולך ומתנה תנאי עם הקב"ה שהנערה שתצא ומרצונה הטוב תתנדב לשאוב מים מהבאר לו ולאנשיו ולגמליו לשתות – זו האשה שהוכחת כראויה להכנס לביתו של אברהם אבינו. אברהם אבינו הוא איש חסד, והיותה של אשה בעלת חסד הוא הסימן המובהק להתאמה[לד] להכנס לבית אברהם, לעם היהודי האמתי. יהודים הם אמתיים, אבל הסימן הוא שהם "רחמנים בישנים וגומלי חסדים"[לה]. רבקה יוצאת, מתנדבת וגם מזמינה אותו הביתה – הוא מספר את כל הסיפור וכו', ואז נאמר משפט מפתח בכל התורה. כמו שאמרנו, בהשגחה פרטית זו קריאת החת"ת היום.

במאמר ששמענו כעת – "בעצם היום הזה נימול אברהם" – מוסבר שהמילה היא למעלה מהתורה[לו]. גם כאן, יש משהו שהוא למעלה מהתורה – ביטוי מובהק בתורה של השגחה פרטית[לז], תגובה ספונטאנית בתורה להשגחה פרטית, באמירת "מהוי' יצא הדבר"[לח]. זו התגובה הראשונה בתורה להשגחה פרטית והביטוי הכי עיקרי בכל התורה להשגחה פרטית, והוא בא דווקא מלא-צדיק (בתואל ולבן אמרו זאת) – גם הוא חייב להודות. "מהוי' יצא הדבר" עולה חשמל[לט] – מלה מאד חשובה ומספר שהזכרנו קודם – זאת 'מכת חשמל'.

שלש הופעות אמת – הראשונות בתורה – בקריאת היום

אבל שוב, עד הפרשה שלנו אין בכל התורה כולה את המלה אמת, ובפרשה היא כתובה שלש פעמים: בפעם הראשונה – בפסוק הראשון של קריאת היום, "רביעי" של חיי שרה – כשאליעזר מודה לה' על שהמציא לו את הנערה שעושה חסד וראויה לבית אברהם, הוא מודה לה' "אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני"[מ], מבית אברהם. זו הפעם הראשונה בתורה שכתובה המלה אמת. עד הפסוק הזה – החת"ת של היום – אין אמת מפורשת בתורה. ושוב, כפי שאמרנו, אמת שייכת לברית מילה, אות אמת.

אחר כך הוא שוב מזכיר אמת – בסיום סיפור הדברים שקרו הוא אומר למשפחת רבקה שהוא השתחוה והודה לה' ש"הנחני בדרך אמת"[מא] למצוא אשה ראויה ליצחק (אבל כדי שהכל יגמר בכי טוב הדבר תלוי בכם, שתסכימו לשלוח את רבקה). היה צדיק מאד גדול מתלמידי הבעל שם טוב – רבי פינחס מקוריץ (שכל חייו הקדיש להתעצם עם מדת האמת) – שכאשר היה הולך ברחוב היה מבקש מה' כל הזמן "נחני בדרך אמת", שה' ינחה אותי בדרך אמת. מאיפה הביטוי? מהחת"ת של היום, שאליעזר אומר שה' "הנחני בדרך אמת".

אחר כך שוב פונה אליעזר לבתואל ולבן, שבעצם הם רשעים, ואומר שאם הם יעשו עם אברהם "חסד ואמת"[מב] ישלחו את בתם רבקה. כל שלש האמת מתבטאות בפיו של אליעזר – כולם בקריאה של היום – בתחלה "חסדו ואמתו" שה' עושה עם אברהם, אחר כך "הנחני בדרך אמת" על עצמו, ובסוף בפניה שלו לבתואל ולבן.

אם כן, קודם החסד ואמת הוא פעולת ה' עם אברהם, אחר כך כתובה רק המלה אמת (בלי חסד) שה' עשה עם אליעזר, ואחר כך אומר להם 'אם אתם רוצים לעשות חסד ואמת עם אברהם בן המשפחה, הדוד שלכם, אז בוא נגמור את הסיפור בכי טוב'.

שוב, דבר מופלא, שרק בחת"ת של היום חוזרת המלה אמת שלש פעמים – פעמיים עם חסד ופעם אחת עם דרך – אחרי שעד כה לא היתה בכל התורה כולה. האם המלה אמת חוזרת הרבה בכל התורה? מעט מאד יחסית – אם כי כל התורה היא אמת – יא פעמים המלה אמת. כאן המקום הראשון שכתוב אמת, וגם הריכוז הכי גדול. אחר כך ביעקב – "תתן אמת ליעקב"[מג] – כתוב "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"[מד]. יסוד גדול, שהיסוד של האמת הוא בפרשת חיי שרה, ובחת"ת של היום בפרט.

"ודֹבר אמת בלבבו"

זו הקריאה ה-לב מתחלת התורה – מה זה אומר? שהאמת צריכה להיות ב-לב. יש מדרש "אותיות דרבי עקיבא", שלפיו דרשנו את כל האותיות, ועל אלף שם כתוב "אמת למד פיך". כתוב בשל"ה הקדוש[מה] שבחינוך ילדים הכי-הכי חשוב הוא החינוך של הילדים לדבר אמת. הוא אומר שאם ילדים ידברו אמת יקיימו את כל המצות בהידור (החל מלימוד תורת אמת) ויהיה להם כל טוב בגשמיות וברוחניות. כאילו לומר שהאבא לא צריך להקפיד על שום דבר עם הילד, רק להקפיד על דבור אמת. כך כותב אחד מגדולי ישראל, השל"ה הקדוש (בתחלת דרכו של אדמו"ר הזקן, לפני שהגיע למגיד, הוא נהג לפי השל"ה הקדוש), ועל כך אומר רבי עקיבא – "אמת למד פיך".

אבל האמת לא מתחילה מהפה אלא מהלב. כך במילוי האות אלף – אמת למד פיך – קודמת ה-א (אמת, הגילוי של אלופו של עולם) להופיע ב-ל (לב, לב חכם, הלומד ומלמד) וממנו היא מגיעה ל-פ (פה, בסוד "לב חכם ישכיל פיהו"[מו]). כתוב[מז] שכמו שיש יסוד (שפנימיותו אמת) בגוף יש גם יסוד בלב ויסוד בפה.

השגחה פרטית – "אמת הוי' לעולם"

המיוחד בקביעות היום בחת"ת הוא שני דברים שאמרנו: קודם כל, כאן המקום העיקרי בתורה שכתוב על השגחה פרטית – "מהוי' יצא הדבר". שנית, כאן המקום העיקרי (היסוד-התשתית) בתורה של מדת האמת – הפתיחה וגם הריכוז הגדול. יש קשר בין שני הדברים[מח] – גילוי השגחה פרטית הוא הוא הגילוי של "ואמת הוי' לעולם"[מט].

סדר המשכת האמת לעולם

יש סדר בגילוי מדת האמת: קודם האמת של ה' נמשכת לאברהם, היהודי הראשון (ראש כל המאמינים באמת הוי' – שמה שה' הבטיח הוא יקיים, שעל זה נאמר "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[נ]); אחר כך האמת מתגלה אצל העבד שלו ("עבד אברהם אנכי"[נא], שלא נזכר בפרשה בשמו הפרטי, אליעזר, מרוב ביטול השליח למשלח, ובזכות כך האמת נמשכת אליו מאברהם אדונו); ובסוף האמת מחלחלת לתוך המציאות החיצונית ומגיעה עד לבתואל ולבן, שגם הם יעשו חסד ואמת (עם אברהם – "ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדֹנִי וגו'").

בתואל ולבן רצו בסוף לעכב – לא היה כל כך חלק (האמת שלהם היתה "שפת אמת" חיצונית, מה שמ"שפת אמת תכון לעד"[נב] מתדרדרים ל"ועד ארגיעה לשון שקר"נב) – ואז רבקה היתה צריכה לגלות את מדת האמת שלה. באה הילדה הקטנה, בת השלש, ואמרה "אלך"[נג] – אם תרצו ואם לא תרצו. זו האמת שלה – לא משנה לי מה אתם אומרים, אני הולכת להנשא ליצחק אבינו להקים בית נאמן בישראל, להקים את בית ישראל.

מנחם מענדל אמת

שוב, זו הפרשה של האמת, ונברך שנזכה כולנו לכל האמת. כמו שאמרנו, מדת האמת היא לאמת הבטחות. יש לנו הבטחה מפי רבי מנחם מענדל, שמשיח בא מיד – תיכף ומיד ממש – והילד הזה, שנקרא על שמו מנחם מענדל, יעזור לאימות ההבטחה הזו. הרבי הבטיח, מנחם מענדל הבטיח ומנחם מענדל יקיים. מנחם מענדל אמת[נד] = תשעג, השנה הזאת!