הילולת הפני-מנחם

בע"ה

טז אדר, פורים משולש תשפ"א – התוועדות מקוונת

התוועדות פורים משולש

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בפתיחת ההתוועדות בזמן ה"בסומי" של סיום 'פורים משולש' פתח הרב בדיבור אישי ומיוחד על דמותו של בעל ההילולא, ה"פני מנחם" מגור, וקשר בין הסתלקותו זיע"א למעצרו הסמוך של הרב יבדל"א. לכבוד היסוד העיקרי של "טובת עין" בתורת בעל ההילולא חזר הרב ווארט חריף מהבעל שם טוב על שרש קליפת עמלק בראיה שלילית של הזולת.

פורים שמח לכולם. אני כאן משתתף עם המוקפים (בלשון חז"ל[ב], "מוקף" היינו נוגע, שני דברים מוקפים נוגעים אחד בשני עד שנעשים אחד, כך אנחנו כולנו מוקפים, נוגעים אחד בשני, כל אחד נוגע לחברו כמו שאדם קרוב אצל עצמו, וכך נעשים לאחדים, "כל ישראל חברים"[ג] ומחוברים), באמצע סעודת פורים, עם לחיים וכל טוב. לחיים לכולם!

אנחנו עכשיו בשיא של פורים משולש, שיא של "וגם חרבונה זכור לטוב".

הילולת הפני מנחם

נתחיל עם ענינא דיומא: היום ט"ז אדר. לא כל שנה זהו פורים, רק בשנים מיוחדות ט"ז אדר נכלל בפורים משולש – פורים של ירושלים. זהו יום ההילולא של אחד מגדולי הצדיקים של הדור אחרון, בעל הפני מנחם, זכותו יגן עלינו – הרבי מגור, שבשושלת של גור הוא הששי מחידושי הרי"מ. מהקוצקער הוא השביעי ומהבעל שם טוב – אם מונים את כל ההשתלשלות, כל הצדיקים, הבעש"ט-המגיד-הרבי ר' אלימלך-החוזה-היהודי הקדוש-הרבי ר' בונים-הקוצקער-החידושי הרי"מ-השפת אמת-האמרי אמת-הבית ישראל-הלב שמחה-הפני מנחם – יוצא שהוא ה-13, שלמות של יג מדות הרחמים (נמצא שבפרט הפני מנחם הוא כנגד תיקון "ונקה" שביחד עם שמו, פינחס מנחם עולה ג"פ יג ברבוע, כך שהערך הממוצע של ג התבות עולה שלמות של יג ברבוע, אחד ברבוע, אהבה ברבוע!).

[קריאה מהקהל: הרב, אנחנו אוהבים אותך!] אנחנו אוהבים אתכם, את כולכם, מאד.

אחרי הטיש של שושן פורים בירושלים הוא כבר אמר לרבנית ש"מיתתן של צדיקים מכפרת"[ד] על עם ישראל ושהוא יכול לפעול למעלה יותר מאשר הוא יכול לפעול למטה. זה היה בתשנ"ו, לפני 25 שנים, והיה אז הגל אולי הכי חמור של פיגועים, של ההתאבדויות, של ערבים שונאי ישראל (בחינת עמלק) ימח שמם – דבר שמאד החליש אותו, הוא מאד 'לקח ללב'. בדומה למסופר גם על השפת אמת, שאירועי הזמן, הצרות של עם ישראל, החלישו אותו בגשמיות וקרבו את הסתלקותו.

בכלל, יש לציין שהפני-מנחם היה מאד-מאד דומה לסבא, השפת-אמת, ולסבא רבא, בעל חידושי הרי"מ, בהרבה הנהגות וענינים – יותר דומה אפילו מאביו ואחיו הגדולים (עד שאפשר לומר שהוא מעין 'חזרה' של השפת אמת בדורנו).

הוא בעצמו היה ימני ביותר, הרבה יותר מרוב רובם של הצדיקים – היה ממש בקו של הרבי בעניני שלמות הארץ (ובמכתבו הציבורי האחרון, שפרסם בדחיפות בתענית אסתר באותה שנה, הוא פותח "עת צרה היא ליעקב, אשר יגורנו והזהרנו בא"). לדוגמה, הוא סרב לקבל את פרס, שבאותה תקופה פרס היה ממונה זמנית כראש ממשלה, ובקש לבקר אותו. הוא אמר שהוא לא יכול ללחוץ את היד למי שלחץ יד לערפאת, ימח שמו. גם בעניני "מיהו יהודי" וגם בבחירות המפורסמות כמה שנים לפני כן, הוא לגמרי היה ביחד בקו של הרבי, עשה השתדלות.

אירועי אדר תשנ"ו – הקשר האישי ל"פני מנחם"

מה שנוגע לנו באופן אישי, שבתוך השבעה, שלשה ימים אחרי הסתלקותו (היום, ט"ז אדר) כדי לפעול מלמעלה יותר ממה שאפשר לו לפעול מלמטה – י"ט אדר באותה שנה – אסרו אותי. גם כן על אותו סיפור. מה היה הסיפור? בקיצור נמרץ: בגלל כל הפיגועים שהיו, היה שיעור שפשוט חזרתי על שיחה של הרבי בעניני נקמה, שיחה מפורסמת על נקמת מדין[ה], ובזכות אותו שיעור פרס זרק אותי לכלא. השחרור היה גם בתוך השלשים שלו. כלומר, כל הסיפור שלי אישית היה ממש קשור להסתלקות שלו היום, במוצאי שושן פורים בירושלים.

כנראה כל הסיפור הזה שייך לפורים, המשך של פורים. גם "מסמך גאולה לגאולה"[ו], אבל הכח יוצא מפורים. יש משהו בפורים שיותר מיום כיפור, עליו כתוב "אחת בשנה"[ז] – פורים עוד יותר "אחת בשנה". כל הפעילות שלי היתה בהשראת הוראות מפורשות שקבלתי בנושאים האלה מהרבי, חוץ מההשפעה הטובה שהיתה עלי מהשווער ע"ה, וכנראה גם אני בעצמי בקו הזה – אבל ברור שגם בעל ה"פני מנחם" פעל מלמעלה. בעצם, הוא פעל אז להפיל את פרס – מה שקרה כעבור חדש-חדשיים מהסיפור הזה. ראוי שכולם ידעו את הקשר הזה עם ה"פני מנחם".

קשר ה"פני מנחם" לפורים

כנראה שבכלל הוא שייך לפורים – הוא התבטא הרבה פעמים בחייו ש'פורים הוא היום שלי'. הוא ציין ששמו, פנחס-מנחם (אם כותבים בלי י), בגימטריא פורים (וע"ה עולה שאול, מתאים לפורים שהוא "יומא דשאול", כפי שדברנו בליל פורים – בטיש שושן-פורים בשנת הסתלקותו הוא רמז ש'מלכותו' הקצרה היא מעין מלכות שאול). נוסיף שאם כותבים פינחס-מנחם עם י הוא שוה "איש יהודי", "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי"[ח] (שם המשפחה, אלתר, הוא סוד "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", הקשר בין הרבי הקודם והרבי).

כינוי ספרו "פני מנחם" הוא בגלל הפינחס, והמלה "פני" היא הרי הענין של פורים (כפי שעוד נאריך בהמשך ההתוועדות). הרי כתוב "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'[ט]"[י], כל ענין פורים הוא שה"פני" נסתר. מגלת אסתר היא לגלות את ההסתר (ועד ל"הסתר אסתיר", שגם ההסתר מוסתר, כהסבר הבעש"ט[יא], שהאדם לא מודע לכך שהוא נמצא בהסתר פנים, כמו אחד שנמצא במרתף חשוך וכל כך התרגל עד שלא מבין ולא מרגיש שהוא במצב של "כי אשב בחשך"[יב]). הכל קשור לסוד המלה "פני". אפילו ב"היום יום" של פורים, י"ד אדר, הוא מביא שתי גירסאות לגבי פירוש המלה "פני" בדרוש "יביאו לבוש מלכות". הווארט הוא שצריך להבין מהם "פני".

עין טובה

ה"פני מנחם", כמו ה"שפת אמת", היה התלמיד-חכם הגדול של המשפחה – כמו הסבא, הסבא-רבא, הקוצקער וכו'. הוא היא איש תורה מובהק וגם איש צנוע מובהק. שוב, הוא היה 'אכפתניק' (בגימטריא אסתר). את הביטוי הזה למדתי בשכם, מישראל שלנו ועוד כמה – שצריך להיות 'אכפתניקים'. הוא היה 'אכפתניק', דאג לזולת ולקח ללב את מצבו ואת מצב עם ישראל בכלל.

אחד המוטיבים שהוא חזר עליהם בדרשות שלו, אחד הדברים שדרש מהחסידים וחזר עליו הרבה מאד, הוא הענין של עין טובה – שצריך להסתכל אחד על השני בעין טובה. בדבר התורה הראשון שאמר ב'טיש' הציבורי הראשון שלו הוא עסק בעניני עין טובה[יג] וחזר אל אותן נקודות ממש גם בדבר תורה האחרון, בתוך דרוש הארוך שאמר בשושן-פורים האחרון[יד]. גם ב'תקנות' שפורסמו בתחלת ההנהגה שלו (לקראת שבת-ההנהגה הראשונה) נכתב ש"חסידות היא עין טובה" ונדרשה הנהגת עין טובה ודאגה לזולת בכל סדרי ה'טיש' (בעל פה הוא קשר את הדברים לדברי זקנו ה"שפת אמת" בראשית הנהגתו, שאם ימשיכו האנשים לדחוף איש את רעהו יפסיק לחלוטין את הנהגת השולחנות) ובמכתב האחרון שלו (שכבר הוזכר) המשפט העיקרי[טו] הוא "נעזוב את כל החשבונות וההתחשבנות בינינו".

לכן, לכבודו ולעלית נשמתו נאמר משהו בעניני פורים ומחית עמלק שקשור לעין טובה:

"חסרון מבפנים לא שמיה חסרון"

יש תורה מהבעש"ט (שנאמרה במסגרת פעולה של קירוב ורפואה ל'מתנגד' חריף שלו) שמביא הרבי הקודם[טז], על לשון חז"ל בגמרא חולין – "מחט שנמצאת בריאה"[יז]. מדובר (כלשון רש"י) ש"אין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה", אחרת פשוט שטרף, אבל מצאו בריאה מחט ברזל (כהדגשת רש"י). יש מחלוקת – "רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא מכשרי. רבי שמעון בן לקיש ורבי מני בן פטיש ורבי שמעון בן אליקים טרפי".

הגמרא מסבירה שהברזל אוכל את הבשר במשך הזמן, יש "חסרון מבפנים", ומציעה שאולי המטריפים אומרים "חסרון מבפנים שמיה חסרון" והמכשירים אומרים ש"לא שמיה חסרון". דוחה הגמרא – לא, כולם סוברים ש"חסרון מבפנים לא שמיה חסרון".

רק נסביר זאת לפי חסידות: "חסרון בפנים" הוא כמו בינוני של התניא, השלם בלבושי הנפש, החוץ שלו, אבל הוא לא שלם בפנים, יש לו חסרון בפנים. הוא כשר או טרף? הבינוני הוא כשר, אומרת הגמרא, לא רק לדעת רבי יוחנן – כולם סוברים שבינוני אינו טרף. יש הוה-אמינא שהמחמירים יטריפו את החסרון בפנים, אבל הגמרא אומרת שלא – "דכולי עלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון".

אם כן, מה כן המחלוקת ביניהם? מחלוקת במציאות, האם יתכן בכלל שהמחט הזו ירדה דרך הקנה – ולא בבליעה דרך הושט, לא שהוא בלע את המחט – ומהקנה לסימפונות ומהם לריאה, ולכן אין נקב בריאה בכלל. או שלא יתכן, משהו כל כך נדיר ולא שכיח שלא לוקחים אותו בחשבון, אלא ודאי הבהמה בלעה את המחט, שעברה מהושט לדקין ומשם לריאות ותוך כדי שנכנסה מהחוץ לריאות ודאי עשתה נקב. מה הדין? הכלל בפסיקה שבמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן, בגימטריא פורים. אם כן, זו הלכה מובהקת של פורים.

מחט בריאה – חטא בראיה

הבעש"ט לא אומר את הגימטריא של פורים... אבל כותב ש-ברזל ע"ה (כדברי רש"י שזה ברזל) שוה עמלק, שוה ספק, שוה רם, אותיות מר. הוא מסביר שעמלק כופר בכל הרמות העליונות של התורה, רמז-דרש-סוד, ומחזיק רק מהפשט – תלמיד חכם גדול, אבל מחזיק רק מהפשט ולא מפנימיות, ולכן מתגאה. זו קליפת תניא, שכל ספר התניא בא לבטל[יח], ולפי השיחה הזו – זו קליפת עמלק. ה-רם שלו הוא הגאוה בידיעת הפשט וה-רם הזה הופך להיות מר.

המחט שנמצאת בריאות היא עמלק, אף על פי שכשר להלכה, כדעת רבי יוחנן, בגימטריא פורים, ושני החכמים שעמו. מביא הרבי הקודם בשם הבעש"ט שהמכשירים מצד החסד והמטריפים מצד הגבורה (כיחס בית הלל ובית שמאי), כפי שרואים בשמותיהם. אלינו הגיע שרבי יוחנן לשון חנון, רבי אלעזר לשון אל-עזר ורבי חנינא לשון חנינה. בשלשת המטריפים יש שני שמעון, שם של גבורה[יט], ורב מני בר פטיש, שכנראה (לא כתוב בפירוש) הדין שלו הוא הפטיש שלו.

מהי "מחט שנמצאת בריאה"? הבעל שם טוב נותן פירוש אחר לגמרי: מחט הוא לשון חטא וריאה אותיות ראיה. הוא מסביר שמחט שנמצאת בריאה היא חטא הראיה, עין רעה, שמסתכלים רע על החבר. רואים משהו שלילי, יש עליו קושיא, ובמקום להוכיחו בדרכי נעם, מתוך אהבת ישראל, דאגה ואכפתיות, מסתכלים עליו בעין רעה. אם מישהו באמת 'אכפתניק', כמו שאמרנו, הוא מביע ומוכיח – תוכחה היא תוך-אהבה[כ]. אם הוא רק נוטר זאת בלב, מסתכל בעין רעה כי יש לו בקורת על הזולת, זהו מקור קליפת עמלק – חטא הראיה.

זהו ווארט חריף, אבל ההלכה אומרת שעדיין כשר. משהו מענין ביותר, ששרש עמלק יכול להיות דבר כשר. חטא הוא דבר לא טוב, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"[כא], וכנראה שתחלת החטא היא בראיה, תחלת החושים – הוא רואה את החבר שלו חוטא. אף על פי שלא מטריפים אותו בגלל חטא הראיה – שם טמון שרש קליפת עמלק.

עד כאן אמרנו ווארט שלם, שקשור גם לפורים, כי הענין של עין טובה היה יסוד היסודות אצל בעל הפני מנחם, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.