1

שבת קדש פרשת קדושים, כ"ט ניסן ע"ט – כפ"ח

סיפורים על רבי משה מקוברין

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[בין מוסף למנחה:]

היום במקום ללמוד כתר שם טוב, נלמד על בעל ההילולא של היום – רבי משה מקוברין. הוא נולד בשנת תקמ"ד, חמש שנים לפני הצמח צדק, ונפטר בשנת תרי"ח, שמונה שנים לפני הסתלקות הצמח צדק.

ממנו יצאה השושלת של סלונים. כל אחד צריך להכיר את שושלת סלונים: מתחיל מר' שלמה מקרלין, אחריו הסבא קדישא מלעכוויטש, רבי מרדכי מלעכוויטש, אחריו הבן שלו רבי נח מלעכוויטש, אחריו רבי משה מקוברין ואחריו התחיל חסידות 'סלונים' – רבי אברהם מסלונים בעל יסוד העבודה וחסד לאברהם והבאים אחריו (נכדו רבי שמואל וצאצאיו אחריו)[ב].

יש כמה דברים יחודיים לשושלת של סלונים, וביניהם – שלאו דוקא שהבן ממשיך את אביו באדמו"רות אלא מי שמתאים מתמנה לרבי. יש בסלונים גם דברים שמאד דומים לחב"ד כמו שנדבר בהמשך. מבין כל צדיקי השושלת יש משהו מיוחד ברבי משה מקוברין שהיה ידוע בדורו כ"איש אמת" (מתאים לשמו – "משה אמת ותורתו אמת"). גם אחרי שהתמנה לרבי היה נוסע לעוד צדיקים, ובפרט לרבי ישראל מרוז'ין. בכך הוא הלך בדרך ה', מה שה' אוהב צדיקים. רואים בכך את הענוה שלו – "והאיש משה ענו מאד מכל האדם"[ג] (אמת וענוה מצטרפות יחד בסוד "'משה משה' לא פסיק טעמא בגווייהו". אמת ענוה משלימות ל-בך פעמים הוי'). היה לו רבי מובהק (הסבא קדישא מלעכוויטש) אבל לאחר שהוא בעצמו נעשה רבי נסע לעוד צדיקים לקבל גם מהם. רואים שיש חילוק בין התקשרות לצדיק-רבי אחד (שדרכו דווקא מתקשרים לעצמותו יתברך, "אחד האמת") לבין לימוד דרכי עבודת השי"ת מעוד צדיקים מתוך רגש עמוק של ביטול (היינו הפירוש הפנימי של "איזהו חכם הלומד מכל אדם" – מכל מי שהוא בדרגת אדם השלם, כל צדיק שתקן את ה"צלם אלהים" שלו), זה לא אותו דבר. שוב, הוא היה חסיד של רבי מרדכי מלעכוויטש ואחר כך של בנו רבי רבי נח מלעכוויטש. גם אחרי שרבי נח נפטר בתחילה לא הסכים לקבל את עול הנהגת החסידים.

נקרא מתוך הספר מאמר מרדכי[ד]:

א. סיפר הרה"ק מקאברין על עצמו, בימי ילדותו בהיותו כבר שית, והיה שבת מברכים אלול והוא השתובב כדרך הילדים, ניגשה אליו אחותו וצעקה עליו: משה! הרי כבר בירכו את חודש אלול, והדגים במים זוחלים ורועדים מאימת הדין, ואתה משחק עדיין עם הילדים?... ואמר הרה"ק: היא היתה צדקנית, ונכנסו דבריה בלבי ומאז הכנסתי עצמי לעבודת הבורא ית"ש.

רק שנבין מה הכוונה שהוא נכנס לעבודת ה', פעם הוא אמר[ה] שבצעירותו הוא היה ישן שעה אחת, אבל עכשיו הוא צריך לישון יותר – שלש שעות...

נעבור לאות הבאה:

ב. הס"ק מלעכוויטש היה אומר: איך האב אריין געווארפן א באמבע אין קאברין, וועט זי גליעהן ביז משיח וועט קומען [זרקתי פצצה בקוברין והיא תאיר עד שיבוא משיח]!.

ג. הרה"ק מקאברין לא קיבל על עצמו נשיאות העדה מיד לאחר הסתלקות הרה"ק הר"ן מלעכוויטש, אלא כשלש שנים עוד נסע לקוידנוב ולעוד צדיקים [בינתים החסידים של רבי נח מלעכוויטש המתינו לו עד שיסכים להנהיג את העדה.], ואמר שכל ימיו הוא בתשובה על השלש שנים שלא ניהג העדה ולא נשא משא העם.

רואים כאן שלכל יהודי יש שליחות, והוא צריך לעשות אותה בלי להתעכב. במקום אחר בספר מסופר משהו שמשלים את האות הזו[ו]:

אמר: איך האב זיך גיט געזעצט אויף מיין שטול ביז אז פאר'ן מינסטן אידנ'ס ועגען, האב איך זיך גיקענט מוסר נפש זיין. [לא נתיישבתי על כסא האדמורו"ת עד שלהנאתו של יהודי פשוט ביותר הייתי מוכן למסור את נפשי]. (מרן ז"ל[ז] לא זכר אם אמר "מסירות נפש" או מלה דומה לזו במובנה)

לפי זה, הסיבה שהוא חכה שלש שנים היתה שרצה לפעול על עצמו את התכונה הזו. [אם היה לו סיבה, למה עשה על זה תשובה?] כנראה הוא הרגיש שהוא יכל להגיע למדה הזו קודם על ידי קפיצת נחשון (לכל יהודי יש את כח המסירות נפש ורק צריך 'סבה' כדי לגלותה, ואין יותר 'סבה' לכך מאשר קבלת הנשיאות).

הוא נסע הרבה לרבי ישראל מרוז'ין. רבי ישראל מרוז'ין היה 'הרבי של כל הרעבע'ס', ככה קראו לו. הוא היה 'משיחיסט' ביחס לעצמו, החזיק מעצמו משיח. גם הצמח צדק מאד העריך אותו והוא היחיד שקרא לו הקדוש – דער הייליגער ריז'ינער. הוא גם פעל יחד אתו למען הכלל, שלח אליו את ר' אייזיק מהומיל ור' אייזיק מאד התפעל ממנו וכמעט שהתקשר אליו, והיה צריך לעצור את עצמו.

ד. כח סבלנותו היה למעלה מכח אנושי – ובכל ענין שהיו מספרים לפניו מיסורים ועגמת נפש היה אומר שגם אליו היה כך, שסבל הרבה דחק ויסורים.

חותנו היה מצערו הרבה [כמו הרבה מגדולי החסידות, שהחותן היה מתנגד ומצער את החתן החסיד.], והוא היה מכבדו וממלא כל רצונו כי הרי אמרו חז"ל חייב אדם בכבוד חמיו. ופעם היה שחותנו שכב במטה, ופשט רגליו ואמר לחתנו הרה"ק שיחתוך לו צפרניו, ועשה לו משום כבוד חמיו.

סיפור נוסף:

ה. ר' יוסי'ל ממאהילנא מחסידי לעכוויטש נסע מקודם להרה"ק מקוידנוב, לימים בא אל הרה"ק מקאברין וביקש שלא יקפיד עליו. ואמר לו הרה"ק – האם אני אקפיד? "עס האט מיר געקאסט א קאזאנער טאפ בלוט [מידה גדולה של דם] שלא יהיה לי הקפדה על יהודי"...

בסלונים הנושא של נאמנות לרבי הוא מאד חזק. גם בחב"ד יש סיפורים על קפידא על מי שהלך לרבי אחר. ובכל זאת הדגש שלו היה לא להקפיד על יהודי.

עוד סיפור:

ו. שח מרן ז"ל – אבי מוהרי"ל [הרמ"ח מספר את הסיפורים, ואביו היה ר' יהודה לייב, חסיד גדול.] סיפר לי: ראיתי את מרן הרה"ק מקאברין מברך ברכת אשר יצר ורעדו כל שיניו מפחד הבורא ית"ש.

ז. פעם לא הרגיש הרה"ק בטוב, וירד מהמיטה ונכנס למטבח וראה שחותכים גזר, ושאל מה עושים כעת? ואמרו שחותכים את הגזר לכבוד שבת קודש, ונענה הרה"ק ברוב שמחה "אה!! מערן אויף שבת"... ושב לאיתנו מרוב חיות.

ח. הרה"ק מקאברין היה פעם משובתי שבת בצל הרה"ק מסאווריין. ובשולחנו הטהור כיבדו לשיר "מה ידידות", כשהגיע לתיבות "בכן נפשי לך ערגה" קם הרה"ק מסאווריין ונעמד על רגליו ואמר: אשריו הרב מלעכוויטש עם אנשיו "וואס זאלן מיר טאהן מיט אונזערע פּלעקן" – דהיינו יתידות עץ.

ענין הגעגועים מאד חזק בסלונים. בסלונים יש הרבה ערגה, געגועים לקב"ה. זו נקודה חשובה שצריך לקחת – "דע מאין באת". גם מחנך צריך להכניס את הנקודה הזאת בתלמידים. איך קוראים לזה בחב"ד? "רעותא דלבא".

ט. אחד האברכים ביקש שישאהו לזיכרון על לבו תמיד, ואמר לו הרה"ק – אם תנהג כשורה הרי טוב! און אויב נישט חס ושלום, וועל איך דיר ארויס ווארפן, ווי מען ווארפט ארויס א מחשבה זרה... [ואם לא ח"ו, הרי אסלק אותך כמו שזורקים מחשבה זרה].

רואים שיש ענין גדול להיות במחשבה של הרבי, רק צריך להיות ראויים לזה ולא חלילה להיות המחשבה זרה שהרבי זורק. ידוע שהבעש"ט דבר על העלאת המחשבות הזרות ובתניא[ח] מוסבר שעבודה זו שייכת רק לעבודת הצדיקים ולא לבינונים. מכך שרבי משה מקוברין לא רצה להעלות אותו באם לא ינהג כשורה ח"ו רואים שהוא החזיק מעצמו בינוני, ולכן אמר שיזרוק אותו כמו מחשבה זרה. אם זוכים להיות במחשבה של הרבי מתקיים מאמר חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה"[ט].

י. החסיד ר' שלמה נאליבאקער היה עשיר גדול, ולעת זקנותו ירד מנכסיו והיו בני משפחתו תומכים בו ומפרנסים אותו, פעם ביקש ממרן מקאברין שיחזור לכמות שהיה, ואמר לו הרה"ק מה אעשה לך – דו געפעלסט מיר יעצט בעסער... [כעת אתה נראה לי יותר].

יא. אחד מחסידי פולין נקלע לאחר פטירת רבו לקאברין על ראש השנה ונתפעל מאוד, ובעת הפרדו אמר להרה"ק בשנה הבאה אביא לכם חמישים אלף חסידים... ואמר לו הרה"ק: בשנה הבאה שהם לא יבואו, וגם אתה שלא תבוא...

בדומה לחב"ד – שהעולם החסידי מחולק לחב"ד לעומת חסידי פולין, כשהכוונה היא שחב"ד היא דרך של פנימיות לעומת חיצוניות חסידי פולין, כך גם בסלונים. גם מצד המיקום חסידי סלונים היו ברוסיה כמו חב"ד, אך הם היו קשורים יותר לרבי אברהם מקאליסק, תלמידו של רבי מנחם מענדל. גם הם, כמו אדמו"ר הזקן, התעסקו בגביית הכספים עבור קופת ארץ ישראל, שבזכות זה זכינו לאגרת הקודש בתניא, שהנושא העיקרי שם הוא מצות צדקה בדגש על צדקה לארץ ישראל. בפועל, בגלל שמועות כוזבות שכמה שדרי"ם העלילו לרבי אברהם מקאליסק על אדמו"ר הזקן נוצר נתק ביניהם והיה פילוג בין כולל חב"ד (שקיים עד היום) לבין כולל רייסין.

ממש כך כתוב על האדמו"ר הזקן שהיה יכול לקרב עוד 50,000 חסידים – אותו סכום – אם היה מוסיף את המלה "האמת" באגרת "קטנתי" בתניא.

אפילו אצל הרבי, למרות שהמסר הוא לקרב כל אחד, היו כאלו שהרבי התבטא לגביהם שלא צריכים 'לא מהם ולא מהמונם'.

יב. פעם בתפילת ראש השנה באמרו – יראו מה' כל הארץ, ממנו יגורו כל יושבי תבל, פנה אל הקהל ואמר להם: פון וואנט זענט איהר ערגעץ, נישט פון ארץ, און נישט פון תבל... [וכי מהיכן אתם, לא מארץ ולא מתבל].

יג. פעם בראש השנה כשהתפלל לפני התיבה ואמר "יכירו וידעו כל יושבי תבל" שאג כארי וחזר על תיבות אלו שוב ושוב במשך זמן ארוך, ונתעלפו כמה אנשים והוצרכו להביא דליי מים לביהמ"ד כדי לעוררם.

ארץ הוא לשון ארציות ותבל לשון "תבל עשו" – כך החדיר בחסידיו שפלות ופחד ה', שאנו סך הכל בחינת ארץ ויושבי תבל.

יד. שאלו את הרה"ק מקאברין למה אינו משפיע עשירות והרחבה להחוסים בצילו, כמו צדיקי וואהלין, וענה ואמר שלא כחסידי וואהלין אנשי שלומנו, חסידי וואהלין כשנשפע להם עושר הם מתחזקים בחסידות, ומסתופפים יותר אצל הצדיקים, ונותנים מעות הרבה להחזקת חצר הקודש, מה שאין כן אנשינו מה שמתעשרים יותר, הם מתרחקים מאתנו יותר.

כמו שאמרנו קודם הביטוי פולין (=וואהלין) אצלם משמש את אותו סוג התייחסות כמו בחב"ד. פה הוא דווקא דורש בשבחם, אך אליה וקוץ בה – הם מתחזקים בחסידות דווקא בסבת עשירות גשמית...

יש הרבה צדיקים שרצו שיהיה עשירות לחסידים שלהם. גם הרבי רצה כך, ושעל ידי זה נקרב את הגאולה. פעם הרבי הכריז בהתוועדות שמי שרוצה להיות עשיר שירים את היד ורק שלשה הרימו. אותם שלשה זכו לעשירות מופלגת, אבל הרבי דיבר בכאב על כך שלא יותר הרימו את היד[י].

שוב, הוא אומר שאצל חסידי פולין ככל שיש יותר כסף זה גורם להתקרב ולתרום למטרות של הרבי, אבל אצלנו – חסידי סלונים – פועל הפוך, וכסף רק גורם להתרחקות ממנו...

והנה, החכם מכל אדם כותב בספר קהלת "כי בצל החכמה בצל הכסף" ומפרש רש"י: "כל מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף שהחכמה גורמ לעושר שיבוא". סגולה לעשירות – לאכול שני בצלים...