אחדות של בעלי תשובה

מוצאי צום גדליה, ג' תשרי תשפ"ב – רשימת הרב

מענה לפ"נים לר"ה תשפ"ב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

ישנו מנהג לכתוב פ"נ לרבי לפני ראש השנה, והרבה תלמידים מעבירים אלי את הפ"נים שלהם. כל שנה, אחרי קריאת הפ"נים, אני שם אותם בספר של הרבי[ב] ומסתכל אחר כך על מה מדובר שם. השנה במקום בו שמתי את הפ"נים[ג] הופיע ביאור על אמירת השבטים ליעקב אביהם "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד"[ד] (ביטוי השוה 1056, היהלום של לב – משולש לב מלמעלה למטה על גבי משולש לב מלמטה למעלה, רמז מובהק ל"לבך" של יעקב ו"לבנו" של השבטים).

נושא הביאור שם הוא כיצד למרות הפער בין הבטול לאלקות של האבות (שהם נשמות דאצילות, "זרע אדם", נשמות ד-מה) לבטול של השבטים (שהם נשמות דבי"ע, "זרע בהמה"[ה], נשמות ד-בן[ו]) אפשר להשוות באופן מלא[ז] ולומר "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד".

נקודת ההסבר היא שמעלת הבטול של "האבות הן הן המרכבה"[ח] היא בטול אברי גופם; למעלה ממנו יש הבטול של לב האבות ועוד למעלה ממנו הבטול של הנקודה הפנימית שבתוך הלב[ט]. מצד מדרגות הבטול הראשונות אכן אין השוואה בין האבות והשבטים, אך דווקא מצד הנקודה הפנימית שבלב ("בלבך... בלבנו") כל הנשמות שוות – זו נקודת האמונה הפשוטה, השראת השכינה[י] בנשמות ישראל (ורמז: "אין בלבנו אלא אחד" עולה דוד ברבוע, סוד ניצוץ דוד מלכא משיחא שבכל יהודי).

הרבי הרש"ב מסביר[יא] כי עצם היחידה שבנפש שורה בנקודה הפנימית שבלב דווקא, והיא מקור מסירות הנפש של כל יהודי[יב], המגולמת בפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[יג] (הפסוק עליו דרשו חז"ל "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד"). גילוי זה הוא בשוה אצל כל יהודי, האבות והבנים-השבטים כאחד – "אדם ובהמה תושיע הוי'"[יד].

על מדרגה זו נאמר "[אין בלבנו] אלא אחד" – זו השראת "אחד האמת"[טו], ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו", בנשמות כל ישראל. הנקודה העיקרית היא שמדרגה זו כבר אינה בגדר בטול (שיש בו מציאות שבטלה, ברמות שונות של בטול[טז]) אלא אחדות פשוטה (כאשר ב"אחד" נכללים יחד האב, יעקב, עם יב השבטים, ח בני הגבירות ו-ד בני השפחות[יז]).

בעבודת ה', הבטול שייך לתורה (שעיקרה גילוי דבר ה' דרך האדם הבטל[יח]) והאחדות שייכת לתפלה (לה מקדימים "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'"[יט] כדי שהקרבן-התפלה יהיה שלם, "תמים יהיה לרצון"[כ]). כך, בביטוי "אחד האמת" כל נשמות ישראל (ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה"[כא]) הן חלק מהתורה הקדומה והן מגלות במציאות את "האמת" של התורה ("אין אמת אלא תורה"[כב]), אך בכך גופא "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"[כג] – בנקודת הלב הפנימית מתגלה עצם ה"אחד". התורה היא גילוי של "דעת עליון" והתפלה היא ביטוי של "דעת תחתון", אך כאשר מאירה "דעת עליון" ב"דעת תחתון" היא מגלה דווקא את שרש "דעת תחתון" שלמעלה מ"דעת עליון" – סוד "אשת חיל עטרת בעלה"[כד] (מעלת כנסת ישראל)[כה].

עיקר הנקודה כאן הוא שאחדות אמתית אינה בגדר בטול. הבטול הוא בחינתם של הצדיקים ואילו אחדות היא ענינם של בעלי תשובה ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"[כו]. לכן ביאת המשיח, התלויה בתשובה[כז], תלויה באחדות דווקא. חסיד יכול לטעות ולחשוב שעיקר העבודה הוא בטול, מתוך התעמקות בחב"ד, אך אדמו"ר הזקן רצה לקרוא לתנועת החסידות תנועת התשובה (ולחסידים בעלי תשובה)[כח] – התכלית היא דווקא להגיע לנקודת האחדות, נקודת מסירות הנפש, שתתגלה מתוך שמחה וטוב לבב מרב כל!

זהו המסר של הרבי לכל מי שכתב השנה פ"נ בבקשה לעורר רחמים רבים – עלינו לגלות את נקודת ה"אין בלבנו אלא אחד" שבנשמות, נקודה של התמסרות מוחלטת לה' מתוך אמונה פשוטה, השוה בכל נשמות ישראל, קטן כגדול. כך  נגיע לאחדות אמתית בין כל הנשמות ונזכה לגאולה האמתית והשלמה.