, ב. ביאור החתם סופר בפסוק 'ביום עשות הוי׳ אלהים ארץ ושמים'

ב. ביאור החתם סופר בפסוק "ביום עשות הוי׳ אלהים ארץ ושמים"

הילולת החתם סופר

חוץ מסנגורן של ישראל, בעל הקדושת לוי, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, יש עוד צדיק גדול מאד שההילולא רבא שלו חלה באותו יום ממש, כ"ה בתשרי – בעל החתם סופר. לפי הרבה דעות הוא הפוסק האחרון שהתקבל על כל תפוצות עם ישראל. כלומר, הוא הפוסק האחרון לפני מלך המשיח, שהתקבל על כל חוגי עם ישראל קדושים. אם כן, גם היארצייט שלו הוא משהו מאד-מאד גדול. על כן ראוי שנזכיר גם בקיצור תורה שלו.

"בהבראם" – "ב-ה בראם" ו"באברהם"

גם החתם סופר דורש את אותו פסוק, "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים", ומקשר את כל מה שאמרנו קודם לעוד תופעה יחודית לגמרי שיש בפסוק. ציינו שבפסוק הראשון, "בראשית ברא אלהים", יש אות מיוחדת – ב רבתי. גם בפסוק הזה יש אות מיוחדת – ה זעירא במלה "בהבראם".

חז"ל דורשים את "בהבראם" בשני אופנים קשורים. קודם[ל] הם אומרים ב-ה בראם – שה' ברא את העולם באות ה. יש פסוק בנביא "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים" – ה' צר שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, בשתי אותיות משמו, י-ה. ב-י נברא העולם הבא וב-ה נברא העולם הזה. לכן כאן כתוב "בהבראם" – ב-ה בראם – ה' ברא את העולם הזה באות ה. חז"ל אומרים שהיא גם אות של תשובה לה', כח אלוקי שמעודד תמיד לתשובה. לכן תמיד היהודי, האדם, צריך לשוב לה' – "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" – והכח הזה ניתן בו דווקא בעולם הזה, בזכות ה-ה בה הוא נברא.

חוץ מהדרשה של "ב-ה בראם" יש עוד דרשה מפורסמת[לא], ש"בהבראם" אותיות באברהם. כתוב "עולם חסד יבנה" וכתוב "חסד לאברהם" – העולם נברא במדת אברהם אבינו, ולכן "בהבראם-באברהם", דרך הצינור של נשמת אברהם אבינו ה' ברא את העולם, ובפרט את העולם הזה, שכולו בנוי על חסד.

בריאת העולם בחסד וצמיחת האמת העתידית

הרי[לב] מדת האמת אמרה לא לברוא את העולם שכולו מלא שקרים, ואילו מדת החסד אמרה לה' כן לברוא את העולם כי כולו מלא חסדים – בני אדם עושים חסד אחד עם השני. הקב"ה היה צריך לבחור בין האמת ובין החסד, ומה הוא עשה? השליך את האמת ארצה וברא את העולם בחסד, בהבראם-באברהם, ב"חסד לאברהם".

האמת עתידה לצמוח, מתי? "וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין" – כאשר האדם יהיה אין. גם לפני שהאדם נעשה אין הוא מלא חסד, נותן צדקה, אך ככל שהוא מרבה במצוות – ובפרט כאשר מקיים את הפסוק "חכם לב יקח מצות", שבכל מצוה הוא מחבר שתי מצות, מצות המעשה עם מצות הכוונה הפנימית לה' (כפירוש הבעל שם טוב הידוע[לג]) – הוא מגיע למדת אין, וכאשר הוא יגיע למדת "ואדם אין" אז "אמת מארץ תצמח". "אמת מארץ תצמח" היא אותו צמח עליו נאמר "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל הוי'", מלך המשיח שיבנה את בית המקדש. אם כן, יש חסד ואמת, וה' ברא את העולם בחסד, באברהם.

קדימת הארץ לשמים – צדיק גוזר והקב"ה מקיים

איך החתם סופר מקשר זאת לסיום הפסוק "ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים"? הקדושת לוי אמר שהשמים הם המלאכים והארץ היא אנחנו, הנשמות. החתם סופר אומר שארץ היינו הארץ בכללותה, כל עניניה והנהגותיה, כולל כל דרי ארעא שגרים כאן למטה בארץ, ואילו שמים היינו המזלות וכוכבי השמים, משטרי השמים, המנהיגים מלמעלה את כל עניני הארץ. מצד אחד אפשר לומר שזו דרגה למטה מהמלאכים, עליהם דבר הקדושת לוי, אך מצד שני זו גם הנהגה אלקית – הכוכבים האלה ודאי בטלים לגמרי, כגרזן ביד החוצב, לגזרתו של הקב"ה שגוזר על עניני הארץ וגזרתו מתקיימת.

בכל אופן, יש מושג משטר השמים, ובעולם הזה – כל עוד אין יהודים שיותר נעלים מהשמים – הוא שולט על הארץ. כך הסדר הטבעי, כפי שכתוב "אענה את השמים והם יענו את הארץ". השפע בא מהשמים לארץ, לכן בכל התנ"ך, בכל מקום, כתוב שמים לפני ארץ. אבל הפסוק הראשון של הסיפור השני של מעשה בראשית מחדש, כך מסביר החת"ס, שבזכות "בהבראם" – באברהם – הארץ קודמים לשמים. הקב"ה הגביה את אברהם למעלה מהכוכבים, "ויוצא אֹתו החוצה", למעלה מהכוכבים[לד]. ה' הגביה את היהודי הראשון מעל הכוכבים, ומכח זה הוא היהודי הראשון.

אברהם הוא המאמין הראשון – אמונה היא גם למעלה מהטבע, ובזכותה ה' העלה אותו מעל הכוכבים. ה' מוציא אותו החוצה ואומר שלפי הכוכבים אין לו בן, הוא עקר, והוא מוסיף לו ה לשם – אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. מאז מתחיל הסדר של "צדיק גוזר והקב"ה מקיים, הקב"ה גוזר וצדיק מבטל", ואז הסדר הוא "ארץ ושמים" – הארץ שולטת על השמים.

ווארט קצר וקולע של החתם סופר, בעל ההילולא של היום. "בהבראם" אותיות באברהם, וה' מוכן כבר מתחלת מעשה בראשית להוסיף לו ה, ובכך להעלות אותו מעל הכוכבים ועד ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים". מצד אחד השמים כאן הכוכבים, אבל מצד שני הם בטלים לגמרי לה', ולכן אפשר לומר ששמים הם ממש ה', כפי שמפרש "ארץ ושמים" על פי מאמר חז"ל עה"פ "צדיק מושל יראת אלהים".

"אין מזל לישראל" על ידי "ואדם אין"

איך פירוש החתם סופר מתקשר לתורה של הקדושת לוי ששמענו קודם? כתוב "אין מזל לישראל"לד, אנחנו "אין" – "ואדם אין", "אתם קרויים אדם" – וכאשר אנחנו "אין" איננו תחת המזל, תחת הטבע, אלא אדרבא, אנחנו שולטים על הטבע והופכים אותו. שוב, אברם בטבע אינו מוליד, אבל אברהם – שמתעצם עם החסד שלו ובזכות כך מקבל את ה-ה – כן מוליד. הוא עולה לאין, ואז האמת שהושלכה ארצה צומחת מלמטה, כנ"ל – "אמת מארץ תצמח". שוב, זה ווארט חשוב של החתם סופר, שגם משתלב עם הווארט הקודם ששמענו מפי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שני בעלי ההילולא של כ"ה בתשרי.