השתלשלות תורת החסידות

כסלו תשפ"גלא מוגה

שיעור לבחורי ישיבת דורשי יחודך (ח"א)

ליל שבת ויצא תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

ביום ההולדת ויום ההילולא של אדמו"ר האמצעי, כהקדמה לעיסוק בחלק מרכזי של תורתו (כדלקמן בחלקו השני של השיעור), ערך הרב התבוננות על עניינו הפנימי של אדמו"ר האמצעי בהשתלשלות החסידות – כשמתוך הדברים עולה התבוננות שלמה על השתלשלות תורת החסידות. פרק א, שהוא הכנה מיוחדת לי"ט כסלו הבא עלינו לטובה, מסביר שבמאסר והגאולה חלה מטמורפוזה בדמותו של אדמו"ר הזקן – הוא הפך מהשלישי ב"אבות החסידות", המשלים את הדורות הקודמים, למשה רבינו של החסידות, המנחיל לדורות את התורה שבכתב שלה. מעבר למבט המעמיק כאן על ראש השנה לחסידות, שהופך את החסידות מעבודת-אבות לתורה סדורה, יש כאן מבט עמוק על שינוי-אמצע-החיים שצריך לעבור כל צדיק (כפי שמוסבר עוד בשיעור השלישי בגליון). פרק ב מפתח את ההתבוננות למבט שלם המקביל את שבעת הדורות בחסידות חב"ד לדורות שונים בהשתלשלות התורה.

[אחרי ערבית]

[נגנו הקפעליא וניע-זשורצי.]

א. המהפך של פטרבורג

ה'סדר' של החסידות

ידוע הווארט של רבי אייזיק מהומיל, ששלשת הדורות הראשונים של החסידות – מורנו הבעל שם טוב, הרב המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן – נקראים 'סדר'[ב], שלשת האבות של החסידות, כנגד אברהם, יצחק ויעקב [ג].

הוא גם אמר^ב שלפני ביאת המשיח יצטרכו 'א נייעם סדר', 'סדר חדש', מהדורה חדשה של שלשת אבות החסידות. כתוב [ד] שימות המשיח הם שלשה דורות, "ולפני ירח דור דורים"[ה], אבל כאן הווארט שכהקדמה שתאפשר את ביאת המשיח יצרכו שלשה דורות שהם 'סדר'.

אנחנו נמצאים ב-ט' כסלו, יום ההילולא רבא – יום ההולדת ויום ההילולא – של אדמו"ר האמצעי וערב חג הגאולה שלו, י' כסלו. אדמו"ר האמצעי שמח להסתלק מהעולם – הוא אמר שאבא נתן לו רשות להסתלק [ו]. ההסתלקות שלו היתה הסתלקות שלא היתה כמוה מאז הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי [ז], הוא הסתלק תוך כדי כתיבת דברי חסידות כשהוא חותם במלה "חיים" – "לאור באור החיים". כמו שעוד נראה, יש לאדמו"ר האמצעי קשר מיוחד למלה חי, לסוד החיים. הוא חי בדיוק נד שנים, מיום ליום – חי-חי-חי שנים. ספר הדרושים שלו על התורה (שאי"ה נלמד ממנו מחר [ח]) נקרא "תורת חיים" וגם קונטרס ההתפעלות – עליו נדבר בהמשך אי"ה – מיוסד על הפסוק "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כֻלכם היום"[ט].

אם שלשת הדורות הראשונים של החסידות הם 'סדר' אחד, מיהו אדמו"ר האמצעי? אחרי הסתלקות המגיד ממעזריטש התלמידים התווכחו מי יזכה להוריד שוב את נשמת הרבי לעולם. בסופו של דבר אדמו"ר הזקן זכה בכך, וכשנה אחרי הסתלקות המגיד נולד לו בנו דובער, אדמו"ר האמצעי, שנקרא על שם הרב המגיד. אם כן, אדמו"ר האמצעי הוא בעצם מהדורה חדשה של המגיד ממעזריטש, של יצחק אבינו של החסידות [י]. ביצחק אבינו יש מעלה – הוא האב לו יאמרו לעתיד לבוא "אתה אבינו"[יא].

תורה שבכתב ותורה שבעל פה של החסידות

לפי ה'סדר' מהבעל שם טוב אדמו"ר הזקן הוא יעקב אבינו של החסידות. "יעקב איש תם יֹשב אהלים"[יב] הוא עמוד התורה באבות [יג], וכך גם אדמו"ר הזקן הוא עמוד התורה של החסידות – הוא נקרא שניאור, על שם שני אורות של "תורה אור"[יד], אור הנגלה ואור הנסתר [טו] (כמו שני האהלים של יעקב, אהל לשון "יהל אור"[טז]).

אבל בתורת החסידות עצמה, אדמו"ר הזקן אמר על עצמו שהוא התורה שבכתב של החסידות – בפרט בספר התניא, כמובן – והצביע על נכדו, אדמו"ר הצמח-צדק, שהוא יהיה התורה שבעל פה של החסידות [יז]. הוא לא הצביע על הדור הבא, בנו אדמו"ר האמצעי, אלא על הנכד. ברור שגם שלשת הדורות הראשונים של חסידות חב"ד הם 'סדר' בפני עצמו – לכן אדמו"ר האמצעי נקרא 'האמצעי', בין הראשון והשלישי בתוך מהלך אחד שמתחיל מאדמו"ר הזקן ומסתיים באדמו"ר הצמח-צדק. בכל אופן, צריך שהאמצעי לא 'יבלע' בין אביו לחתנו – שיעשה את הענין המיוחד שלו. אם כן, צריך להבין מהו אדמו"ר האמצעי בסדר הזה.

פטרבורג – המעבר מיעקב למשה

ממה שאמרנו יוצא שיש שתי דרכים להתייחס לאדמו"ר הזקן: לפי ה'סדר' הראשון, אדמו"ר הזקן הוא יעקב אבינו, "הבחיר שבאבות"[יח] של החסידות, "כי יעקב בחר לו יה"[יט]. אבל לפי הווארט השני, על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אדמו"ר הזקן הוא משה רבינו, "הבחיר שבנביאים"יח של החסידות. משה רבינו קבל מסיני את שתי התורות, אבל הוא מזוהה בעיקר עם התורה שבכתב – חמשה חומשי תורה שכנגדם מכוונים חמשת חלקי ספר התניא (לקוטי אמרים – הכולל בעצמו נג פרקים, כנגד גן פרשיות התורה [כ] – שער היחוד והאמונה, אגרת התשובה, אגרת הקדש וקונטרס אחרון). יש קשר בין יעקב אבינו ומשה רבינו, שהרי "משה מלגאו ויעקב מלבר"[כא], אבל עדיין מדובר בשתי בחינות שונות שצריך להבין את היחס ביניהן.

ידוע [כב] שיש הבדל אצל אדמו"ר הזקן בדרושי החסידות בין 'לפני פטרבורג' ל'אחרי פטרבורג'. כל אדם, ובפרט כל צדיק גדול, עובר בשלב מסוים בחיים משבר קיומי שצריך לחולל אצלו שינוי מהות. הדוגמה לכך היא עקדת יצחק, שעד לעקדה היה עם נשמה דנוקבא ובעקדה הוא עלה למעלה ונמשך שוב למטה עם נשמה דדכורא [כג]. לפעמים המשבר הזה גלוי וברור ולפעמים הוא פחות מודע, אבל זהו שלב מעבר בחיי כל צדיק. אצל אדמו"ר הזקן, באופן פשוט, המשבר הזה הוא המאסר שמחולל אצלו שינוי. גם אצל בעל ההילולא יש מאסר, אבל הוא רק שנה לפני ההסתלקות שלו, בסוף החיים שלו. ספר התניא אמנם נדפס 'לפני פטרבורג'[כד], אבל ידוע [כה] שהוא קשור לכל ענין המאסר ושייך להפצה בשופי של 'אחרי פטרבורג', כאשר אגרת התשובה גם נדפסה בפועל רק אחר כך [כו] (וכמובן גם אגרת הקדש).

לאור זאת, אף שלא ראיתי כתוב כך, בהחלט אפשר לומר שעד המאסר אדמו"ר הזקן היה בבחינת יעקב אבינו, המשלים של הסדר הקודם שהתחיל מהבעל שם טוב, אבל מגאולת י"ט כסלו אדמו"ר הזקן מתחיל סדר חדש [כז], שעיקרו תורה, שבו אדמו"ר הזקן הוא משה רבינו, המנחיל בעיקר את התורה שבכתב של החסידות, ונכדו אדמו"ר הצמח-צדק הוא עמוד התורה שבעל פה של החסידות [כח].

ב. תורת החסידות – מהתנ"ך עד תורת הישיבות

אדמו"ר האמצעי – נביאים-כתובים

אם אדמו"ר הזקן הוא התורה שבכתב ואדמו"ר הצמח-צדק הוא התורה שבעל פה, מה נמצא ביניהם? מה יש בין חמשה חומשי תורת משה לבין המשנה והגמרא? [נביאים-כתובים.] בדיוק. כל דברי הנביאים הם "תוכחת מגֻלָה מאהבה מסֻתָרֶת"[כט] על תורת משה – תוכחה על שלא קיימנו את התורה. יש לנו סדר בלימוד נ"ך, כעת נמצאים בתחלת יחזקאל – קשה להחליט אלו נבואות עם תוכחה יותר קשה, תחלת יחזקאל או כל ספר ירמיהו.

את הטעם של תוכחת הנביאים הקשה והחריפה, "תוכחת מגולה מאהבה מסותרת" – על אי קיום נכון של התורה שבכתב, דהיינו תורת החסידות של אביו, בהחלט אפשר לטעום בספריו של אדמו"ר האמצעי. החל מקונטרס ההתפעלות – אותה כתב כמקבילה לליקוטי אמרים של התניא (עם כל ההבדלים) – בו הוא מבקר ומוכיח בחריפות את כל הטעויות של החסידים במימוש הדברים [ל], ועד לספרים כמו דרך חיים ושערי תשובה (המקבילים לאגרת התשובה של התניא), המעמיקים במרירות ובמיאוס בחיים של מי שמתרחק מחיי החיים ברוך הוא.

בספרי הנ"ך יש געשמאק (תענוג) – מלה מאד חשובה בחסידות – שאין בחמשה חומשי תורה. בחמשה חומשי תורה לומדים בעיקר על המצוות, לדעת מהו רצון ה', אבל הגעשמאק הוא בספרי הנביאים. כמובן, אפשר וצריך להרגיש גם געשמאק בחמשה חומשי תורה, כשלומדים את סיפורי האבות ב"ספר הישר" יש געשמאק, אבל בנביאים יש געשמאק מיוחד – מגלת שיר השירים, ש"כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים"[לא], מגלת אסתר בפורים וכו'.

ידוע [לב] מה שאמר על אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי רבי אייזיק מהומיל, שהיה חסיד מסור של שניהם. הוא אמר לאדמו"ר הזקן, לנוכח – 'ממך אני מקבל חסידות', את עצם התוכן, 'אבל געשמאק בחסידות אני מקבל מבערל'ה', מאדמו"ר האמצעי (כשעוד היה אברך, בחיי אדמו"ר הזקן, לפני שנהיה אדמו"ר). הגעשמאק המיוחד של הנ"ך נמצא בתורת אדמו"ר האמצעי. הנ"ך נחשב עדיין חלק מהמקרא, הוא המשך ישיר של תורת משה, לפני המעבר לתורה שבעל פה.

כידוע [לג], שלשת הדורות הראשונים של חב"ד מכוונים בעצמם כנגד חכמה-בינה-דעת – אדמו"ר הזקן כנגד החכמה (סוד "מוסר אביך"[לד], התורה שבכתב [לה]), אדמו"ר האמצעי כנגד הבינה (ככינויו [לו] "רחֹבות הנהר"[לז]) ואדמו"ר הצמח-צדק כנגד הדעת. הבינה היא מקור הנבואה [לח] (לעומת החכמה-המעין, סוד תורת משה, "כי מן המים משיתִהו"[לט]) והיא מקום השמחה והתענוג ("התגלות עתיקא באמא"[מ]), ענייניו של אדמו"ר האמצעי כנ"ל.

סדרת הספרים בשלשת הדורות הראשונים

כד ספרי התנ"ך מתחלקים ל-ה חומשי תורה ו-יט ספרי נ"ך, אבל חז"ל אומרים [מא] שאלמלא חטאו ישראל – ונזקקנו לתוכחה של הנביאים – היו לנו רק חמשה חומשי תורה וספר יהושע. כמובן, גם ספר יהושע היה שונה – אם עם ישראל לא היה חוטא משה רבינו היה מכניס את העם לארץ ישראל, בונה את בית המקדש והיתה הגאולה השלמה. בכל אופן, היו רק ששה ספרים. לאור זאת, נחלק את התנ"ך ל-ו ספרים של משה, כנגד אדמו"ר הזקן, ו-חי ספרים של נ"ך, כנגד אדמו"ר האמצעי (שקשור לסוד ה-חי, כנ"ל). אם רוצים לעשות כאן סדרה צריך עוד מספר – איזה מספר מתאים לתורה שבעל פה, כנגד הצמח-צדק? [60?] אפשר לומר ששים, "ששים המה מלכות"[מב], ששים המסכתות במשנה [מג] - גם אז תהיה סדרה יפה. אבל אפשר בהחלט לומר שהמספר הבא הוא המסכתות בגמרא – מתאים יותר לצמח-צדק – לו. אם עושים סדרה הבסיס שלה הוא 6, האבר הבא יהיה 60 (שהוא גם סכום המספרים עד כה). האבר הקודם הוא 0 וגם לפניו 0, לפני כן שיקוף של אותם מספרים שהיו לנו עד כה. כלומר, זו סדרה חיובית עם חן נקבי (כלומר, שהמרכז שלה כפול) ומכיון שהמרכז הוא 0 היא נמצאת בדיוק על הציר – סדרה הכי 'שלמה'. לפי הכלל של סדרה כזו – שצריך להוכיח – ממוצע 13 האברים הראשונים יהיה האבר השמיני, כך שמספיק לחשב עד אליו כדי לדעת את ההמשך. תעשו את זה...

המשך הדורות

לפי הדרך שאמרנו כרגע, צריך להתבונן בהמשך הדורות של חסידות חב"ד:

על הרבי הרש"ב אמרו בפירוש [מד] שהוא הרמב"ם של החסידות. הרמב"ם הוא גדול הראשונים, כך שהרבי הרש"ב בפירוש מקביל לתקופת הראשונים.

לפי זה, הרבי המהר"ש מקביל לתקופה שבין חתימת התלמוד, עד אליה מגיע אדמו"ר הצמח-צדק, לבין תקופת הראשונים, השייכת לרבי הרש"ב. אפשר לחלק גם את התקופה הזו, אבל בגדול זו תקופת הגאונים. מצד אחד, יש עדיין הרבה המשך של ה'אוירה' של האמוראים, מרכז התורה הוא עדיין בבבל [הרבי המהר"ש עדיין קבור בליובאוויטש, ליד הצמח-צדק...] מצד שני, יש כבר חידושים שמתחילים את התקופה של הראשונים, כמו קבצי הלכות. התיאור הזה מתאים לרבי המהר"ש, שגם קשור מאד לאביו וממשיך אותו, כשהדרושים שלו מתבססים עליו ומפתחים את דבריו, וגם מתחיל דברים שיש אצל הרבי הרש"ב (הכי בולט שהרבי מהר"ש מתחיל את ה'המשכים', שעיקריים מאד אצל הרבי הרש"ב בתור הרמב"ם של החסידות). לפי הידוע [מה] שהבעל שם טוב היה 'גלגול' של רבינו סעדיה גאון, והרבי המהר"ש היה עם 'א בעל-שם'סקע הנהגה' ורבים מחסידיו היו יהודים פשוטים כמו היהודים הפשוטים של הבעל שם טוב [מו], אפשר לשייך אותו בפרט בתוך תקופת הגאונים לרבינו סעדיה גאון.

הרבי הריי"צ, באותו אופן, צריך להקביל לתקופת האחרונים – כשלומדים מאמר שלו לומדים טור ובית יוסף של החסידות.

מהו, אם כן, הרבי? הרבי קבל סמיכה מהגאון הרוגאטשובר וגם פגש את ר' ברוך-בער. מספרים על כמה ראשי ישיבות שהבטיחו לרבי שאם רק יגדל אצלם הוא יהיה הראש-ישיבה הכי מבריק בדור. רואים את הכיוון הזה בליקוטי שיחות הרבה פעמים. אם כן, בדורות הלימוד, הרבי הוא התיקון של ראשי הישיבות – סגנון הלימוד של הדורות האחרונים ממש [מז].

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

הבעש"ט-המגיד-אדה"ז הם 'סדר' ולפני ביאת משיח יצטרכו 'סדר חדש'.
אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח-צדק הם התורה שבכתב והתורה שבעל פה של החסידות.
כל צדיק ("ועמך כֻלם צדיקים") עובר בחייו משבר שמחולל בו שינוי מהותי.
במאסר והגאולה עבר אדמו"ר הזקן ממדרגת יעקב אבינו ("הבחיר שבאבות") של החסידות למדרגת משה רבינו ("הבחיר שבנביאים") של החסידות.
אדמו"ר האמצעי הוא סוד הנ"ך של החסידות – החסידות שלו כוללת את תוכחת הנביאים וגם את הגעשמאק המיוחד שיש דווקא בספרי הנ"ך.
הרבי המהר"ש הוא כנגד תקופת הגאונים – בפרט רבינו סעדיה גאון.
הרבי הרש"ב, הרמב"ם של החסידות, הוא כנגד תקופת הראשונים.
הרבי הריי"צ הוא כנגד תורת האחרונים.
תורת הרבי מתאימה בסגנונה לראשי הישיבות – אחרוני האחרונים.