ביאור לאגרת "נפש השפלה"[1]

כ"ד טבת ע"ג

נפש השפלה באמת לאמתו בשרשה[2] עבודתה היא תורה גשמי'[3] בין לה ובין (להבין) לאחרים ובין גמ"ח גשמיים ע"י קירוב הדעת ועצות מרחוק בכל עניני ב"ב אף כי רובם ככולם הם דברי שקר א"א בענין[4] אחר שיעשו חסד של אמת כי אין אמת אלא תורה ואמת אמר אל יברא (שכולו מלא שקרים) כו' וחסד אמר יברא שכולו מלא חסדים[5] ותשלך אמת ארצה ועולם בחסד שאינו של אמת יבנה, ובדורות הראשונים שעיקר העבודה הי' התורה הי' רוב החסד נכלל באמת דהיינו בגדול המעשה דכופין וממשכנין כו' ע"פ תוקף תורת אמת האמוראים[6]. משא"כ בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד הנופלת עד עפר בבחי' עשי'[7] והעבודה העקרית בבחי' עקביים לבד בלי תורת אמת משניות וברייתות שהן גדפין וירכין[8] אזי רוב החסד ככולו הוא שלא ע"פ תורת אמת בגדול המעשה[9] כ"א בהתקרב דעת העושה ורצונו הטוב הרחוק באמת[10] באשר[11] הוא סוף מעשה במח' תחלה (ונעוץ תחלתן בסופן) וגם אם אין רק דרך אחת והיא שפלה[12] אזי לנחמו[13] לקבל באהבה או לעורר ולפשפש במעשיו ולשוב עד הוי'[14] בצר לו וירווח לו.