התקשרות לכל הצדיקים

עבודת חדש שבט; שיחת לבנות בת-מצוה (ח"ב)

ליל שבת וארא תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשבת מברכין שבט העביר הרב שיעור הכנה מיוחדת לעבודת החדש. האות של חדש שבט היא צ, רמז להתקשרות לצדיק שהיא עבודת החדש. אכן, ההתקשרות לצדיק 'מתפתחת' כאן ממובנה הרגיל – התקשרות החסיד לרבי שלו – והופכת להיות מהלך שלם ומקיף של עבודה, מהתקשרות ל"צדיקו של עולם" ועד התקשרות לנקודת-הצדיק הקיימת בכל יהודי, כולל אותי בעצמי. שיעור יסודי בעבודת ה' בדרך החסידות.

האות של שבט – צ

אנחנו בשבת מברכין חדש שבט. הספר הכי קדום של פנימיות התורה, שאפשר לקרוא לו ספר החסידות הראשון, הוא ספר יצירה. בספר יצירה כתוב שכל חדש נברא באות מסוימת והאות בה נברא חדש שבט היא צ.

איך מגיעים לזה? בספר יצירה כב האותיות מתחלקות לשלשה סוגים[ב]: האותיות אמש נקראות "שלש אמות" – הפירוש של אם הוא מקור[ג], כמו "מקור מים חיים"[ד]. האותיות האלה, שכנגד היסודות אויר-מים-אש, הן המקורות של כל האותיות[ה]. האותיות בגדכפרת נקראות "שבע כפולות" – אלה אותיות שיש להן צורת הגיה כפולה, דגושה ורפויה. חלק מהאותיות אנחנו יודעים להגות בשתי הצורות וחלק נשמרו רק בחלק מהעדות בעם ישראל. מי שלומדת היום דקדוק מכירה את האותיות בגדכפת כאותיות שמקבלות דגש קל, אבל בספר יצירה גם האות ר מצטרפת אליהן[ו] ויש כללים מתי היא מקבלת דגש קל[ז]. שאר האותיות, שאינן מה"אמות" או ה"כפולות" (חלוקה שנזכרת גם בתניא[ח]) – הוזחטילנסעצק – נקראות "יב פשוטות".

בממד הזמן ("שנה" בלשון ספר יצירה), שלש קבוצות האותיות מקבילות לחלוקות שונות: ג ה"אמות" שייכות לעונות השנה[ט] – האות ש (אש) כנגד ימות החמה, הקיץ; האות מ (מים) כנגד ימות הגשמים, החורף, העונה שאנחנו בה כעת. והאות א (אויר) היא כנגד עונות המעבר, שנקראות "רויה" (מצב ממוזג, כמו בפסוק "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה"[י]), האביב והסתו; ז ה"כפולות" הן כנגד שבעת ימי השבוע, לפי הסדר; יב ה"פשוטות" הן כנגד חדשי השנה, לפי הסדר, החל מחדש ניסן עליו נקרא בשבוע הבא בתורה "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"[יא].

לפי הסדר הזה האות של חדש שבט, החדש ה-יא בשנה, היא האות צ (בשבט חל ראש השנה לאילן, לעץ, דבר הרמוז בחבור האות צ לאות הקודמת לה, האות ע של חדש טבת[יב], שאנחנו נמצאים בו). בספר יצירה כתוב שלכל חדש יש גם חוש. לדוגמה, האות של חדש אדר, החדש האחרון, היא האות ק והחוש שלו הוא חוש השחוק – חוש של שמחה, שמתאים לחדש אדר. החוש של חדש שבט הוא חוש האכילה והקשר בין האות צ והחוש של החדש הוא בסוד הפסוק "צדיק אֹכל לשֹבע נפשו"[יג] – האכילה של הצדיק היא בשביל הנפש שלו, לא בשביל התאוה של הגוף. הדוגמה לאכילה כזו היא האכילה של שבת – השבת, שבת מברכין שבט, צריך במיוחד לענג את השבת, בגשמיות וכל שכן ברוחניות.

התקשרות לצדיק – התקשרות לה' ולרבי

מהי, אם כן, העבודה המיוחדת של חדש שבט? אם האות של שבט היא צ, הרומזת לצדיק, זהו חדש מיוחד של התקשרות לצדיק. מהו היום המיוחד בחב"ד בחדש שבט? י' שבט, שהוא יום ההסתלקות של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, ויום קבלת הנשיאות של הרבי – היום הכי חשוב של חיזוק ההתקשרות.

אצל חסיד ברור שהתקשרות לצדיק היא ההתקשרות לרבי. בסוף כולם יהיו חסידים, אבל בינתים יש בעם ישראל מי שעוד לא זכה לאור החסידות... מה הוא חושב כשמדברים על עבודה של התקשרות לצדיק? לאיזה צדיק הוא רוצה להתקשר? גם הקב"ה נקרא צדיק – אנחנו אומרים שלש פעמים ביום "צדיק הוי' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו"[יד], לפי הפסוק הזה ה' הוא גם הצדיק וגם החסיד... יש עוד פסוקים – כתוב על ה' "צדיק הוי' צדקות אהב ישר יחזו פנימו"[טו] וגם "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"[טז]. לכן, בלשון חז"ל הקב"ה נקרא "צדיקו של עולם"[יז]. אצל מי שאינו חסיד ההתקשרות לצדיק היא פשוט התקשרות לה'. כמובן, גם אצל חסיד יש את ההתקשרות לה', וכשמדברים על התקשרות לצדיק ההתקשרות הזו נמצאת ברקע – "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו"[יח].

מהי בכלל התקשרות לצדיק? ידוע מה שכתוב בלוח "היום יום"[יט] שההתקשרות אל הצדיק היא בלימוד התורה שלו, בקיום ההוראות שלו וגם בהתחברות עם שאר החסידים שלו. בכל זאת, יחסית, כל הדברים האלה הם הפן החיצוני של ההתקשרות. יש כמה מאמרים של הרבי הריי"צ, בעל ההילולא של י' שבט, בהם הוא מסביר יפה שרוח החיים הפנימית של ההתקשרות היא פשוט האהבה העזה בין הרבי והחסידים[כ]. באותו אופן, כשמדברים על התקשרות ל"צדיק הוי'", יש את לימוד התורה שלו וקיום המצוות שלו, וגם היסוד של אהבת ישראל והחיבור לכל יראי ה', "חבר אני לכל אשר יראוך"[כא], אבל אלה הממדים החיצוניים יחסית של ההתקשרות – כאשר עיקר ההתקשרות הפנימית הוא אהבת ה', כמו שכתוב בתניא[כב] בפירוש שהמניע הפנימי לקיום כל מצוות-עשה הוא אהבת ה'.

"ועמך כֻלם צדיקים"

כשמדברים על חדש של התקשרות לצדיק – על איזה עוד צדיק אפשר לחשוב? איזה פסוק אומרים לפני פרקי אבות? "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"[כג]. ה' הוא צדיק, הרבי הוא צדיק, אבל בעצם כל יהודי הוא צדיק.

כשאומרים שכל יהודי הוא צדיק לא מתכוונים רק לצדיקים של תניא, ואפילו לא לבינונים של תניא – גם על יהודים שלפי המעשים שלהם הם בגדר רשעים כתוב "ועמך כֻלם צדיקים". העבודה של הצדיקים היא ללמד זכות על עם ישראל, גם על יהודי שנראה חוטא, ולגלות גם בו את נקודת הצדיק. היו צדיקים שהצטיינו בכך במיוחד, והכי מפורסם בכך הוא רבי לוי יצחק מברדיטשוב – סניגורן של ישראל (על שמו נקרא אבא של הרבי, רבי לוי יצחק). כשמלמדים על מישהו זכות ואומרים שהוא צדיק – באמת מעוררים אותו להיות צדיק[כד]. הוא אומר לעצמו ש'אם הצדיק האמתי אומר עלי שאני צדיק – כנראה יש משהו בדבריו' וזה עוזר לו באמת להיות צדיק.

במה מתבטא ש"ועמך כֻלם צדיקים"? כתוב ש"אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון"[כה], אבל העיקר הוא לראות את המדות הטובות שיש לכל יהודי (כי הצדיק, כמו שמוסבר בתניא[כו], הוא מי שלא רק מתנהג כמו שצריך אלא שההתנהגות הזו טבעית לו). כל היהודים הם בטבעם "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים"[כז] ויש להם עוד הרבה מדות טובות. המדות הטובות של היהודים מתבטאות במעשים טובים, גם אם אין בהם מודעוּת של מצוה, ולפעמים הן מתבטאות אפילו במעשים לא ראויים שצריך לדון לכף זכות. לדוגמה, כשרבי לוי יצחק מברדיטשוב רואה יהודי שמעשן בשבת, וכאשר רבי לוי יצחק שואל אם שכח שהיום שבת או שלא ידע שאסור לעשן בשבת הוא לא 'מתחמק' אלא אומר שהוא יודע שהיום שבת ואסור לעשן ובכל זאת הוא מעשן – רבי לוי יצחק מציין את מדת האמת המובהקת של אותו יהודי... כאשר מצליחים לזהות את המדות הטובות רואים ש"ועמך כֻלם צדיקים" ובחדש שבט צריך להתקשר גם לצדיקים האלה.

אפילו אני צדיק

דברנו על שלשה צדיקים – ה' צדיק, הרבי הוא צדיק וגם כל היהודים צדיקים. אפשר לומר על עוד מישהו שהוא צדיק? על מי הכי קשה לומר שהוא צדיק? [על הנפש הבהמית?] על לימוד הזכות ועל זיהוי המדות הטובות שהן גם מצד הנפש הבהמית דברנו במדרגה הקודמת, של "ועמך כֻלם צדיקים", כמו לימוד הזכות על המעשן בשבת. [על גוי?] לא מדברים כאן על גוים! כמו שנסביר, יתכן שמי שמדברים עליו עכשיו מסופק לגבי עצמו, 'אולי באמת אני גוי', אבל הוא יהודי. שוב, על מי הכי קשה לומר שגם הוא צדיק? על עצמי! הרי "ידע איניש בנפשיה" על הרע שלו, לכל אחד יש גם ירידות ונפילות ומי שאמתי עם עצמו בהחלט מרגיש שהוא לא יכול לומר על עצמו שהוא צדיק. ובכל זאת, צריך להאמין שאם "ועמך כֻלם צדיקים" – גם אני חלק מעם ישראל וגם אני צדיק.

כשמסתכלים על אחרים בעין טובה רואים את המדות הטובות שלהם, אבל בן אדם מכיר את עצמו מבפנים והוא מרגיש דווקא את המדות הלא-טובות שלו, שגם במעשים שנראים מבחוץ טובים יש לו אינטרסים, כל מיני פניות ומחשבות שליליות תוך כדי המעשים שבאות מהמדות הלא-טובות שלו. אז במה אני צדיק? כתוב "וצדיק באמונתו יחיה"[כח] – אני צדיק בנקודת האמונה שלי. גם אם הכל אצלי בעייתי – יש לי נקודת אמונה, יהודים הם "מאמינים בני מאמינים"[כט], ובאמונה שלי אני צדיק. כך כתוב בפירוש בתניא, בפרק לג – פרק ה-גל, "גל עיני"[ל] בתניא – שיש מצבים בהם אדם מרגיש שאין לו כח לכל המצוות והוא צריך להתבונן כאילו אין לו שום מצוה חוץ מהאמונה, שהיא ירושה לו, ואז יתקיים בו "'באמונתו יחיה' – 'יחיה' דייקא, כתחית המתים". צדיק הוא בגימטריא פעמיים אמונה ו"באמונתו" אותיות ב אמונות[לא] – אני צריך אמונה בצדיק שמחוצה לי (אמונה בה', אמונת צדיקים ואמונה שכל יהודי הוא צדיק) וגם אמונה בעצמי, בנקודת הצדיק שבי[לב].

לפעמים נדמה שאפילו נקודת האמונה מתערערת. למה מברכים כל בקר "שלא עשני גוי"? כתוב[לג] בשינה הנשמה למעלה, מסתלקת מהגוף, ויתכן שבבקר במקום להחזיר לי את הנפש האלקית שלי יחזירו לי נפש של גוי חלילה. לכן, כשאני מגלה שלא כך, שאני עדיין יהודי, כשאני מוצא בעצמי את נקודת האמונה, אני מברך בשמחה "שלא עשני גוי". היו צדיקים גדולים, כולל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שאחרי כל לימוד הזכות המופלג על אחרים, כשהם הסתכלו על עצמם השמחה היחידה שבה הם החיו את עצמם – עד כדי ריקודי-שמחה – היא "ברוך שלא עשני גוי"[לד]. כמו שכתוב בתניא[לה], נקודת האמונה של כל יהודי, ששורה בחכמה שבנפש שלו, היא המקור למסירות-נפש שלא להפרד מה' – כשאני מגלה את נקודת הצדיק שבי, נקודת האמונה ומסירות-הנפש, היא נותנת לי כח להתגבר על היצר הרע ולהיות צדיק גם בהתנהגות שלי בפועל.

ארבעה צדיקים בסוד הוי'

ראינו שההתקשרות לצדיק, העבודה של חדש שבט, היא בארבע מדרגות – התקשרות לה' הצדיק, התקשרות לצדיק של הדור ולכל רבותינו נשיאינו וצדיקי-האמת שבכל הדורות, התקשרות לנקודת הצדיק שיש בכל יהודי והתקשרות גם לנקודת הצדיק שיש בתוכי. כשעושים התבוננות מחפשים את המבנה הפנימי, ואם יש ארבע מדרגות למה מתאים להקביל אותן? [לעולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה?] כן, ובעיקר לשרש של ארבעת העולמות – אותיות י-ה-ו-ה.

שתי המדרגות העליונות, "צדיק הוי'" והרבי-הצדיק, הן כאן כנגד אבא ואמא, י ו-ה עילאה. הרבה פעמים כתוב אצלנו[לו] שהיחס בין רבי למשפיע – כמו שהרבי הדגיש[לז], כל אחד צריך משפיע וכל אחת צריכה משפיעה – הוא יחס של אבא ואמא. מצד שני, קודם[לח] הסברנו שהיו צדיקים שהתייחסו לה' עצמו כאמא. אבל הכל יחסי, וכן היחס בין ה' והרבי הוא יחס של אבא ואמא:

למה מתכוונים כשאומרים שה' הוא צדיק? המובן הפשוט הוא שה' עושה צדק, "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". על האבא כתוב "שמע בני מוסר אביך"[לט], לאבא יש "שבט מוסר"[מ] ו"חושך שבטו שונא בנו"[מא] – ענין ששייך לחדש שבט – אלא שאנחנו יודעים שהוא "אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו"[מב]. ה' נותן עונשים בצדק והעונשים שלו אינם נקמה אלא תיקון[מג]. הזכרנו את הפסוק "צדיק הוי' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" ואמרנו שה' הוא גם הצדיק וגם החסיד. נגיד כעת פירוש פשוט יותר – ה' צדיק, הוא נוהג בצדק, בדרך של מדה כנגד מדה, אבל הוא גם חסיד, את העונש בעצמו הוא נותן בחסד ובהמתקה. העונש יכול להיות כל כך חסד עד שאני מרגיש – אבל באמת! – שהוא טוב לי וחסד עמדי. גורי האריז"ל נותנים[מד] דוגמה מדהימה – בני ראובן ובני גד לא היו ראויים להכנס ולנחול נחלה בארץ והעונש שלהם היה שנחלתם תשאר מעבר הירדן. זהו הצדק של "צדיק הוי'", התיקון שלהם. אבל ה"חסיד בכל מעשיו" דאג לכך שהם יתחננו לקבל את הנחלה שלהם דווקא בעבר הירדן – עד שמשה בהתחלה מסרב להם, עד שהם מתחזקים ומבטיחים להיות חלוצים ואז הם מקבלים את הנחלה שהם מבקשים – וממילא הם מרגישים שהעונש שלהם באמת היה החסד הכי גדול. בכל אופן, ה"צדיק הוי'" הוא צדיק עם אופי של אבא שיודע גם להעניש בצדק[מה].

לעומת זאת, כשמדברים על הצדיק שדואג לבני דורו, יש לו מסירות אמהית. האמא מצטיינת במסירות שלה, היא לא רוצה להעניש את הילד גם כאשר מגיע לו והיא דואגת לו בלי תנאים. אחרי חטא העגל ה' מאיים לכלות את בני ישראל ומשה רבינו מתפלל על עם ישראל ומונע זאת – את היחס הזה בין ה' לצדיק הזהר[מו] מדמה בפירוש לאבא ואמא שמשתפים פעולה, כאשר האבא מרים את היד ומאיים להכות את הילד, בשל מעשיו הרעים, והאמא עוצרת את האבא מלהכות בפועל. למה ה' בחר את משה רבינו ואת דוד המלך? הוא ראה את המסירות שלהם בתור רועי צאן[מז], מסירות כמו שיש לאמא עבור ילדיה. כתוב[מח] שהעולם לא יכול להתקיים אפילו רגע בלי התפלות של כל הצדיקים, בעולם הזה ובעולם הבא – ה"צדיק יסוד עולם"[מט] הוא כמו האמא המסורה לילדיה ודואגת תמיד לקיום הבית. הצדיק לא דואג לצדק, שיש בו טוב פנימי נעלם – הוא רוצה שיהיה לכל היהודים טוב הנראה והנגלה, הצדיק הוא פשוט 'יהודי טוב' ('גוטער איד', כפי שנקרא רבי במסורת החסידות הכללית). לעומת ה"מוסר אביך", ה"תורת אמך" היא "תורת חסד [הגלוי לעין בטוב הנראה והנגלה] על לשונה"[נ].

אחר כך, כמו שאמרנו, הגילוי של "ועמך כֻלם צדיקים" שייך למדות הטובות של עם ישראל – שש מדות הלב שייכות ל-ו של שם הוי' ב"ה.

"אל יוציא אדם את עצמו מהכלל"[נא], גם אני חלק מ"ועמך כֻלם צדיקים", ונקודת הצדיק שלי עצמי, ה'אני' הצדיק, שייכת למלכות. המלכות נקראת 'אני', כמו שדוד המלך – הדמות המובהקת של המלכות דקדושה בעם ישראל – אומר "ואני תפלה"[נב]. הצדיק הזה הוא "צדיק באמונתו יחיה", הרגשה שבנקודת האמונה שלי אני צדיק, כנ"ל – יש יהודים שאומרים כל יום "אני מאמין" שוב ושוב, בנוסח יג עיקרי האמונה של הרמב"ם. ה'אני' של היהודי הוא המאמין, והאמונה הזו שייכת למלכות[נג] (ששרשה ברישא דלא ידע ולא אתידע[נד], מקור האמונה בנפש היהודי[נה]), ה תתאה. "הא בהא תליא" – למרות שכל יהודי הוא צדיק בנקודת האמונה שלו, יש לו כח של מסירות-נפש ואי-רצון לעבור על דברי ה'[נו], את הכח והאֹמץ לגלות ולחזק את נקודת הצדיק שבי אני מקבל מהתקשרות לצדיק הדור שמוסר את נפשו על הכלל ועל הפרט, מנהל אותנו ברחמים ומחזק את נקודת האמונה שלנו (שבגלוי יכולה גם היא להתערער, כנ"ל) – אמא, מדרגת הצדיק כפשוטו, לשון אמונה (וכידוע[נז] הרמז ש-אמץ נוטריקון אמונת צדיקים).

אם כן, הסברנו ארבע מדרגות כנגד אותיות שם הוי' ב"ה. זו התבוננות שקל לעשות, כי לכל מדרגה יש פסוק:

י"צדיק הוי' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו"

ה"וצדיק יסוד עולם"

ו"ועמך כֻלם צדיקים"

ה"וצדיק באמונתו יחיה"

המלחמה בעמלק

בעוד שבועיים, בפרשת בשלח, נקרא בתורה על מלחמת עמלק. הסיום של מלחמת עמלק הוא בשבועת ה' "כי יד על כס יה מלחמה להוי' בעמלק מדר דר"[נח], "נשבע ה' שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק"[נט] – עמלק נלחם כנגד שם הוי' השלם, ורוצה שישאר רק גילוי של שם "יה". במושגים שאמרנו, לעמלק 'לא אכפת' שיהיו הצדיקים העליונים, "הנסתרֹת להוי' אלהינו"[ס] – ה' הצדיק (י) וצדיק הדור (ה עילאה). הוא נלחם נגד הגילוי של "והנגלֹת לנו ולבנינו" – נגד ההכרה ש"ועמך כֻלם צדיקים" ועוד יותר נגד האפשרות שאני, עם כל הכרת החסרונות של עצמי, אוכל לומר שגם בי יש נקודה של צדיק.

על עמלק כתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך"[סא], מול ה"צדיק הוי'" וה"צדיק יסוד עולם" אין לו מה לעשות – הוא מנסה להלחם ביהודים שהענן פולטן, במי שצריך להתאמץ כדי לראות שגם הוא צדיק. עמלק בגימטריא ספק[סב] – הוא מטיל ספק במדות הטובות של כל היהודים ומנסה להטיל ספק גם בנקודת האמונה שיש בלבי.

כדי להביא את המשיח ולעשות לה' "דירה בתחתונים"[סג], תכלית בריאת העולם, צריך להלחם בעמלק ולנצח אותו ולגלות את נקודת הצדיק שיש בכל היהודים, בלי להוציא אותי מהכלל. בעבודה של חדש שבט – ההתקשרות לצדיק, בכל הרבדים של הצדיקים – תלויה ביאת המשיח ומילוי תכלית בריאת העולם.

זו היתה הנקודה העיקרית שרצינו לומר הערב. שיהיה לנו חדש שבט שמח, שנבשר בשורות טובות[סד], עד לבשורה הכי טובה של הגאולה האמתית והשלמה – שמלך המשיח יבוא ויגאל אותנו תיכף ומיד ממש!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• האות של חדש שבט היא צ והחוש שלו הוא אכילה – בשבט יש להדר בעבודת "צדיק אֹכל לשֹבע נפשו".
• ההתקשרות לצדיק מתחילה בהתקשרות לה', "צדיקו של עולם", וממשיכה בהתקשרות לצדיק-הרבי.
• פנימיות ההתקשרות היא אהבה עזה וחיצוניותה לימוד התורה, קיום ההוראות-המצוות והתחברות החסידים.
• כשדנים יהודי לכף זכות ומגלים בו את נקודת הצדיק – נותנים לו כח להיות צדיק.
• "ועמך כֻלם צדיקים" מתבטא במדות הטובות של כל יהודי.
• הכי קשה לומר על עצמי שאני צדיק – אך צריך למצוא גם את נקודת הצדיק שבי, נקודת האמונה שלי.
• נקודת הצדיק שבי – האמונה עד כדי מסירות נפש – נותנת כח לנהוג כצדיק גם בפועל.
• ה' צדיק, כמו אב המייסר את בנו בצדק, והוא גם חסיד, כשהוא נותן עונש בהמתקה ובחסד.
• ה"צדיק יסוד עולם" דואג לקיום העולם ומתמסר לטובת בני דורו בלי תנאים.
• ההתקשרות לצדיק הדור מגלה ומחזקת את נקודת הצדיק שבכל יהודי.
• לעמלק 'לא אכפת' שנכיר בה' ובצדיק – הוא מתאמץ להטיל ספק (בגימטריא עמלק) במדות הטובות ובנקודת האמונה שבכל יהודי.
• הגאולה תלויה בהתקשרות לצדיקים בכל הרבדים, עד לגילוי נקודת הצדיק שבתוכי.