בע"ה

ברית לאברהם אליהו שי' גולדשמידט

כ"ב ניסן תשס"ד – ירושלים.

שרנו את הפיוט של הברית – "ים ליבשה" – קשור לאתמול, שביעי של פסח (היה אפילו צד שהברית צריכה להיות ביום זה, אלא שהקב"ה החליט שיהיה היום). ברית זה גם קריעה – יש כאלו שמלים ולא פורעים, אך כדי להיות איש יהודי צריך להיות "מל ופרע", והפריעה היא קריעה. בחסידות מבואר שהקרום הגס הוא הרע הגלוי, שניתן לעשות חשבון צדק ולסלקו, ואילו הקרום הדק שצריך לפרוע זה הרע הנעלם – אותו אין אנו מזהים, ולכן רק ה' יכול לפרוע-לקרוע אותו. בפריעה גם נקרע הרע הנעלם מהנפש, וממילא גם נקרע כל דבר רע מעל האדם – יש המכוונים בעת הפריעה "קרע שטן", שכל הדברים הרעים נקרעים מעל עם ישראל. [בחו"ל סועדים כעת סעודת משיח – גילוי העטרה הוא גילוי משיח]

הרך הנימול הוא "דור השביעי" לרש"ר הירש – "כל השביעין חביבין", זה המלכות הממשיך בארץ ממש את ה"אדם-ישראל" (מושג מהרש"ר הירש, שהסבא הזכיר קודם) ולקדש בכך שם שמים ברבים ולהביא את האור לכל העולם. אחרי השביעי בא השמיני – ילדי הרך הנימול יהיו ה"שמיני". מה ההבדל בין שביעי לשמיני? הרשב"א כותב שכל שבע זה "היקף שלם" – "ימי ההיקף" – ושמונה זה ה"שומר", "שומר ההיקף" (אצל המהר"ל עוד מושגים – טבע ונס – אך אלו מושגי הרשב"ע). יש משהו בשומר שמקיים את ההיקף ומנציח אותו. למה מילה ניתנה ביום השמיני? שהילד יהיה "שומר הברית" – שמונה זה כח של שמירה, לשמור את השלמות (שהיא השבע). צריך שתעבור על הילד שבת אחת – שזו השלמות – אך המילה ביום השמיני, בשביל השמירה. בחסידות מבואר שאחרי שמונה עולים לעשר – הדוגמה זה הכינור שבבית המקדש הוא של שבעה נימין, בימות המשיח יהיה שמונה נימים ולעתיד לבוא אחר תחית המתים יהיה "עלי עשור" עם עשרה נימין. כשהשמונה מתגלה עם כל הכחות שבו – היינו גילוי הג"ר שבהיכל קה"ק – הוא הופך לעשר. כל תהליך זה קשור עם גילוי העטרה – הקריעה-פריעה שעושים.

אם יש סדרה ריבועית – 7, 8, 10 – אז המספר הבא הוא 13. 13 זה יג מדות הרחמים – יש ספרדים הנוהגים לקרוע יג מדות הרחמים בזמן גילוי העטרה. המספר הבא 17 – "אמרו צדיק כי טוב", זה נאמר על הצדיק שומר הברית. המספר הבא הוא 22 – יחד. כדי לחשב את המספר ה-26 בסדרה – בלי לעבור כל המספרים – צריך את הנוסחה: מכיון שהבסיס הוא אחד, אז זה מבוסס על הסדרה של ה'משולשים' (ענין של ספירת העמר, כידוע), ומכיון שלא התחלנו מ-0 זה 'משולשים' פלוס 7. האבר ה-26 בסדרה זו עולה משיח. נאחל שבימיו של הרך הנימול ובימינו יבוא גואל, ויקרעו כל השטנים מעל עם ישראל.

בארץ ב"ה אומרים ברכת כהנים כל יום, אך בחו"ל רק בחגים (גם בארץ חסידים נוהגים לעשות ברכת כהנים ברגלים יותר טקסית) – כך אתמול (והיום, בחו"ל). הרמז הזה שייך גם לברכת כהנים: ב"יברכך הוי' וישמרך" 15 אותיות – 7 פלוס 8. ה-8 זה ה"שומר" – "וישמרך" – וה-7 זה "יברכך", מקור הברכות (כשבת ש"מינה מתברכין כולהו יומין"). ה' נותן גם את הברכה וגם את השמירה, כפי שכותב רש"י. "יברכך" כפולה של 7 ו"ישמרך" כפולה של 8. בברכה השניה – "יאר הוי' פניו אליך ויחנך" – יש 20 אותיות (ו-5 מילים), זו ברכה השייכת למספר עשר – כפלים מהמלים וחצי מהאותיות. בברכה השלישית 25 אותיות. כתוב בפירוש ש"ישא" זה רומז ל-יג מדות הרחמים (שה' נושא עוון – סוד שבגללו לא קראו פעם בתורה ברכת כהנים – איך זה רמוז במספר? לגבי 13 ה"נקודה האמצעית" זה 7, אך ה"נקודה האמצעית" של 25 היא 13 – 7 (מילים) זה אמצע ה-13 והאמצע של 25 (אותיות) הוא 13. זו סדרה של ברית, וגם שייכת לדורות ואכמ"ל.

נסיים עם שם הרך הנימול, שנקרא על שם סבו ז"ל – אברהם אליהו. אברהם אליהו עולה 300, והוא רמוז בפסוק "ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל". יש כמה פירושים ב"בכל" – שה' הטעים את אברהם מעין עולם הבא (???), "בת היתה לאברהם ובכל שמה" (מדרש), בן העולה בגימטריא בכל (רש"י; רומז ליצחק לפי זה, שממוצע כל אות בשמו הוא בן). כל הפירושים וודאי קשורים (כשיש בן ובת זוכים לעוה"ב בעוה"ז). עוד כמה ביטויים מרכזיים העולים 300 – "פחד יצחק" (הוא בן אברהם מצד החסד, אך אצלו זה מתרגם ליראת שמים במדרגה הכי גדולה) ו"רוח אלהים". שלשת רמזי האות ש – בת שלשת הקוים, הרומזים לאבות כנודע – רומזים לשלשת האבות: "אברהם אליהו" זה חסד, "פחד יצחק" זה גבורה, "רוח אלהים" זה תפארת ("ורוח אלהים מרחפת על פני המים" עולה חסד-גבורה-תפארת). על "רוח אלהים" אמרו חז"ל "זו רוחו של מלך המשיח". ברגלים אנו מתפללים בפתיחת ארון הקדש שיקוים בנו הפסוק הנאמר במשיח – והנקרא ממש כעת בהפטרה בחו"ל – "ונחה עליו רוח הוי', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת הוי'". תפלה זו, בה כל איש ואשה מתפללים שיתקיים בהם פסוק של משיח, היא מקור לדברי הבעש"ט שבכל יהודי יש ניצוץ משיח. כל אחד מתפלל שיתגלה משיח שבו, וכאשר במספיק יהודים יתגלה ניצוץ המשיח – שזהו גילוי העטרה – יבוא המשיח.

עוד ביטוי מובהק העולה 300 – נאחל לרך הנימול שיהיה רב בישראל, ולשם כך צריך ללמוד – "יורה דעה". שהילד יהיה מורה דעה נכונה לכל עם ישראל, ולשם כך צריך ללמוד גם הלכות איסור והיתר (כדי לקיים ענין של "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – שה' יהיה "מתיר אסורים"). מהדעת יוצאים חג"ת – "אברהם בכל" (בן אברהם, מבין בחסד, יודע איך לעשות חסד לה'), "פחד יצחק" (בבטול מוחלט כלפי שמיא), "רוח אלהים" (גילוי ניצוץ משיח שבו) – ונאחל שבדעתו יזכה להיות "יורה דעה", ו"בימיו – ובימינו – יבוא גואל", תיכף ומיד ממש.

[עוד ענין חשוב:

רק את השם "קרע" מכוונים בתפלת יום כפור, לפני כל נדרי, כשאומרים "אור זרוע לצדיק" – "אור זרוע לצדיק" זה ממש גילוי העטרה.

"גלוי [= ז בריבוע, כמו מט ימי הספירה] העטרה" = ב"פ יג בריבוע (היינו שממוצע כל מילה הוא יג בריבוע), גם רמז מופלא של התגלות יגהמ"ר, כשהשביעי – הנקודה האמצעית – הוא תיקון "ואמת".