החוש של חדש שבט

כינוס ילדים בין שחרית למנחה – יארצייט אם הרב

ז׳ שבט ע"ג – כפר חב"ד

חדש שבט – חוש הטעם

באיזה חדש אנחנו? [שבט]. מה החוש של חדש שבט? [אכילה]. מה קורה בפה כשאוכלים? איך עוד קוראים לחוש הזה? רואים בפה? שומעים בפה? בפה יש את חוש הטעם. חוש האכילה הוא חוש הטעם. לכל אחד, בפרט לכל יהודי, צריך להיות חוש טעם מתוקן. כמו שטועמים אוכל טעים, יש עוד פירוש למלה טעם? יש טעם בגשמיות, כמו כשאני אוכל כעת משהו אני טועם את הטעם.

איזה חג יש בחדש שבט? [ט"ו בשבט]. חג של מה? [של הפירות]. נכון, מה יש לפירות? טוב טעם, הם מאד טעימים. יש להם טעם, רק שצריך לתקן. איך קוראים לפירות המיוחדים לנו, כמו הגפן והתאנה והרמון והזית והתמר? [המינים]. אלה פירות מיוחדים של איזו ארץ? [ארץ ישראל]. יש פירות מיוחדים של ארץ ישראל, ויש ענין גדול שאוכלים וטועמים את הטעם הטוב של הפירות.

טעמים גשמיים וטעמים רוחניים

האם יש עוד פירוש למלה טעם, חוץ מלטעום את הטעם הטעים (גם ענין חשוב, כמו שנסביר)? [יש ששואלים בגמרא, מה הטעם לעשות משהו]. יפה מאד, טעם הוא גם סיבה, הסבר, טעם הדבר. כמו שהפה טועם את האוכל, השכל של כל אחד טועם את הטעם של דברים – סבות, הסברים. הטעם של השכל הוא סבה טובה למה צריך לעשות משהו, לכל מצוה יש טעם – טעמי מצוות. בעצם יש הרבה סוגי טעמים, יש טעם גלוי – כמו שמשהו הוא בריא – ויש טעם נסתר שצריך ללמוד חסידות כדי להבין, ויש טעמים כל כך עמוקים שאפילו מי שלומד את כל הקבלה גם לא מבין אותם, כי אין סוף לטעמים של התורה. אם כן, בכללות, יש טעם בפה, בגשמיות, ויש טעם בשכל, ברוחניות.

ט"ו בשבט הוא חג האילנות. מה כותבים לקראת ט"ו בשבט, ב-י' שבט? כותבים פ"נ וכל אחד מבקש להדבק בעץ החיים – "לאתדבקא באילנא דחיי" – גם ברבי וגם בתורה, "עץ חיים", ובפרט בתורת הרבי. יש לתורה אין סוף טעמים טובים.

שלשה בנים בפרשת בא – החל מהבן הרשע שעתיד להיות בעל תשובה

פרשתנו היא פרשת בא. מה כתוב בה? למדו את הפרשה בחיידר? מה הסיפור שמספרים בפרשת בא? [שלש המכות האחרונות]. מה הן שלש המכות האחרונות? [ארבה, חשך, בכורות]. מה יש אחר כך? [יציאת מצרים]. יש עוד שלשה דברים בפרשת בא. יש שלשה בנים. כמה בנים יש בהגדה של פסח? [ארבעה]. אבל כמה מתוכם יש בפרשת בא? [שלש; חמש]. אם יש רק ארבעה, אז מתוכם יש שלשה. הרבי אומר שיש בן חמישי, אבל בפרשת בא יש בפירוש שלשה בנים (חוץ מהרמזים לכולם).

מי הם? [תם, שאינו יודע לשאול, רשע]. נכון. לפי סדר התורה קודם כתוב הבן הרשע, שצריך להחזיר אותו בתשובה. כשהוא יחזור בתשובה הוא יהיה הכי גדול מכולם, שהרי "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם". אם הוא יוציא לפועל מה שיש לו בכח הוא יהיה הצדיק הכי גדול – יש לו בכח הצדיק הכי גדול. אחר כך כתוב הבן שאינו יודע לשאול, ואז הבן התם. איפה כתוב הבן החכם? [בדברים]. איפה שם? בפרשה השניה בחומש, פרשת ואתחנן. בפרשתנו יש שלשה בנים. הבן הרשע הוא בעל הכח להיות בעל תשובה. בזכות התשובה של ישראל "מיד הן נגאלין".

"מעט מעט אגרשנו" – גירוש אויבי ישראל על ידי שתי בחינות טעם

צריך להבין מה התשובה של חדש שבט, שהיא חוש הטעם. אמרנו שיש טעם בגשמיות, לטעום אוכל, וטעם ברוחניות, טעמי תורה וטעמי מצוות, טוב הטעם של התורה. אם כן, יש שני טעמים. מה קורה כאשר אני כותב טעם הפוך? [מעט]. יפה מאד. על מעט כתוב "טוב מעט לצדיק", כי הצדיק מסתפק במועט, וגם כתוב "טוב טעם ודעת" – גם על "מעט" כתוב "טוב" וגם על "טעם" כתוב "טוב".

יש רמז חשוב לשני טעמים, טעם-טעם, בפסוק "מעט מעט אגרשנו מפניך". אם מחברים את שני הטעמים, הגשמי והרוחני, מקבלים "מעט מעט" ואז "אגרשנו מפניך". את מי צריך לגרש מארץ ישראל? הגוים הרשעים, האויבים שלנו. באיזה כח מגרשים אותם? מכח "מעט מעט". כתוב ש"מעט" הוא גם מה שאדם ממעט את עצמו, "כי אתם המעט מכל העמים", ועל ידי כל מיעוט שאני ממעט את עצמי אני טועם עוד טעם טוב, גם בגשמיות וגם ברוחניות, ועל ידי המיעוט מגרשים מכאן את כל הגוים, גם מתוך הלב שלי, מגרשים את היצר הרע.

שאלת הבן הרשע – כפירה בעבודת "לכם"

השאלה הראשונה היא של הבן הרשע, שודאי יהיה בעל תשובה ובזכותו תבוא הגאולה. מה השאלה שלו – "מה העבֹדה הזאת לכם?". איך עונים לו בהגדה של פסח? כשהוא אמר את המלה "לכם" כאילו אמר שלא שייך לו אלא רק לכם, "הוציא את עצמו מן הכלל", דבר גרוע מאד. לכן אומרים לו "בעבור זה עשה הוי' לי", "'לי' ולא לו, שאילו היה שם לא היה נגאל". בכל אופן, צריך להבין את הסוד של מה שהוא שואל, "מה העבֹדה הזאת לכם". כתוב בחסידות[1] שהוא לא האמין, הוא כפר, בעבודה של "לכם". מה הכוונה? יש מאמר חז"ל שבשבועות "בעינן נמי 'לכם'" – צריכים גם עבודה של "לכם".

מה עושה כעת כל אחד כשהוא אוכל, אם הוא אוכל לשם שמים? אכילה לשם שמים היא כדי שיהיה לך כח ללמוד תורה ולעשות מצוות. איך קוראים לעבודה של אכילה לשם שמים? בחז"ל קוראים לה "לכם" – דברים שעושים בשביל הגוף, כדי לעבוד את ה' עם הגוף, כי ה' בחר בגוף של היהודי. ה' לא צריך לבחור בנשמה. למה? כי היא חלק מה', "חלק אלוה ממעל ממש", אז לא צריך לבחור בה. במה ה' צריך לבחור? בגוף של היהודי. ה' בוחר בגוף וגם רוצה שהגוף יהיה בריא וחזק, שיאכל וישתה, כל מיני דברים בגשמיות שכולם נקראים "לכם"[2]. על כך נאמר "בעינן נמי 'לכם'".

במה הבן הרשע כופר? כתוב שהוא כופר בעבודה של "לכם", "מה העבֹדה הזאת לכם". הוא אומר שאי אפשר לעבוד בכך את ה'. הוא אומר, כשאני אוכל אני רק נהנה מהטעם הגשמי, טועם את האוכל, ואיני מאמין שיש מישהו שעובד את ה' באכילה. זה שעובד את ה' בקיום מצוות – ניחא, לא אכפת לו. אבל מי שאומרים שאפשר לעבוד את ה' גם באכילה, ואפילו יותר מבתורה ותפלה – אמירה של חסידים, של צדיקים – מרגיזה אותו, הוא כופר בה. לכן "אף אתה הקהה את שיניו", כי אינו מאמין שאפשר לעבוד את ה' בשינים.

הגאולה תבוא מתוך תשובת הבן הרשע לעבוד את ה' גם ב"לכם"

התיקון שלו שיתחיל להאמין ש"בעינן נמי 'לכם'". יש עוד פירוש בחסידות[3], שהרבי אוהב להביא[4], ש"נמי" עולה ק ו"לכם" עולה צ – יחד עולה קץ. "בעינן" פירושו שצריכים, אבל גם שמבקשים – "בעינן נמי 'לכם'", עיקר הבקשה של הקב"ה שיתן לנו את המוחין לעבוד אותו גם ב"לכם", ומתוך כך יבוא הקץ, שהוא ה"נמי לכם"[5]. הגאולה תבוא מתוך כך שכעת כל אחד אוכל – החוש של חדש שבט – ואוכל לשם שמים.

הבן הרשע לא מאמין בכך, אבל ברגע שיתחיל להאמין שאפשר לאכול לשם שמים זו התשובה שלו – הוא יהיה בעל התשובה הכי גדול, שכל מה שיעשה בגשמיות יהיה "בכל דרכיך דעהו", יכיר (וייחד) את ה' בכל מה שהוא עושה.

"שמא יקדים קנה לושט" – הרוחניות והגשמיות שוות

לפי זה מסבירים משהו מאד עמוק: אתם אוכלים, וכשאוכלים לא צריך לדבר. למה? ["אין משיחין בשעת הסעודה"]. ההורים אמרו לך את זה פעם? זה משהו מאד חשוב בתורה. למה? [כי יכולים להחנק]. איך אומרים בלשון חז"ל 'שמא יחנק'? ["שמא יקדים קנה לושט"], יפה מאד. קנה מעביר את האויר, משהו רוחני, מעביר את הרוח, והושט מעביר את האוכל, הגשמיות.

מה היחס בין הקנה לושט? בין רוחניות לגשמיות. למה לא משיחין בשעת הסעודה? כי אם תתחיל לדבר דברי תורה תחשוב – ווארט מאד יפה ועמוק בחסידות – שהרוחניות קודמת לגשמיות, "שמא יקדים קנה לושט". צריך לדעת שהקנה והושט, הרוחניות והגשמיות, שוים – עובדים את ה' גם בזה וגם בזה. כשאוכלים צריך לכוון כוונות של "בכל דרכיך דעהו" ואז האכילה מאד גדולה.

מה קורה כשאני מחליף את ה-ב של שבט ב-ו (מתחלפות, אותיות בומף)? [ושט]. שבט הוא חדש של ושט, ומה העבודה שלו? לא להקדים את הקנה לושט, לדעת ששניהם שוים. אם כן, אפשר כעת לאכול עוד יותר לשם שמים, בכיף, שזה הטעם של חדש שבט, וצריך לחבר את שני הטעמים, את שני ה'מעט'ים, ואז מגרשים את כל הקליפות ובא לציון גואל שבא מלך המשיח וגואל אותנו בחדש שבט. זו גם ההתקשרות המיוחדת לרבי בחדש שבט. אז מתקנים את "מה העבדה הזאת לכם".

פרשת בא – "ברוך אתה"

כשאומרים ברכה ראשונה וברכה אחרונה, איך מתחילה כל ברכה? זה רמז של פרשת בא. מה שתי המילים הראשונות של כל ברכה? [ברוך אתה]. מה ראשי תיבות "ברוך אתה"? בא. איך בכלל מקדשים את האוכל? באמירת ברכה. כל ברכה שאומרים מתחילה "בא". כשאני אומר "ברוך אתה הוי'" זה "בא הוי'".

המלה ברוך היא גם אותיות בכור ו"אתה" עולה ות, אז ברוך אתה – בשינוי קל – שוה בכורות, המכה האחרונה שכתובה מיד אחרי שאלת הבן הרשע, "ויהי בחצי הלילה והוי' הכה כל בכור" (והנה, כללות שאלת הבן הרשע "מה העבדה הזאת לכם" עולה בדיוק בכורות [ברוך אתה], ללמד שעל ידי הבטול של "מה" זוכים ל"העבדה הזאת" של "לכם", ועל ידי זה נעשה מכת בכורות למצרים!).

באותו פסוק כתוב ארבע פעמים בכור – "והוי' הכה כל בכור מבכור פרעה... ועד בכור השבי... וכל בכור בהמה" – כנגד ארבעה בנים. זה הפסוק שכתוב מיד אחרי שהרשע שואל "מה העבֹדה הזאת לכם" ובא המענה "ואמרתם זבח פסח הוא להוי'..." – חלק מהתשובה, שה' הכה כל בכור, כי כל פעם שאומרים "ברוך אתה" זו מכת בכורות, כמו ש"מעט מעט" מגרש את האויבים. מתי עושים מכת בכורות למצרים, שיא כל המכות? כל פעם שאני אומר, לפני ואחרי האוכל, "ברוך אתה".

עיקר הברכה היא ברכה אחרונה, איך אני יודע? ברכה אחרונה ר"ת בא, הר"ת של כל "ברוך אתה", פתיחת כל ברכה. לכן קוראים תמיד את פרשת בא בתחלת חדש שבט, כי יש קשר הדוק בין פרשת בא לחוש האכילה של חדש שבט. לחיים לחיים, אפשר להמשיך לאכול לשם שמים, ולהכות את הבכורות של מצרים בברכות האכילה. "צדיק אוכל לשובע נפשו", "ועמך כֻלם צדיקים" – האות של חדש שבט היא צדיק – וכל הילדים וכל הגדולים הם צדיקים, כולם אוכלים לשובע.

היות ש-י' שבט הוא יום הילולת הרבי הריי"צ נשיר את ניגון הבינוני – זו התקשרות גם לרבי הקודם וגם לרבי שהוא ממלא מקומו.

התשובה בפשט לבן הרשע – "זבח פסח הוא להוי'" – ה' מציל את בתינו בזכות אכילה לשם שמים

לחיים לחיים. איך יודעים על פי פשט שבשאלת "מה העבֹדה הזאת לכם" הבן הרשע אומר שלא מאמין שאפשר לעבוד את ה' ב"לכם", באכילה? דבר זה נלמד מהתשובה אליו בתורה שהיא "ואמרתם זבח פסח הוא להוי'" – אומרים שהעבודה היא "זבח פסח", שה' "פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". בזכות האכילה לשם שמים ה' הציל אותנו, את בתינו.

בכל התורה, עיקר מצות האכילה היא אכילת קרבן פסח[6]. בזכות אכילת קרבן פסח – מצוה על כל יחיד ויחיד (בניגוד לכל קרבנות צבור, בהם הכהנים שליחים שלנו, כאן כל אחד צריך להביא ולאכול) – ה' מציל את בתינו. ה' מציל את כל מה שיש בבית היהודי – לא רק ביציאת מצרים, אלא בכל שנה ושנה בכל השנה כולה – בזכות שאוכלים בתוכו 'קרבן פסח' ("פסח" לשון חמלה אותיות הלחם שה' נותן לנו בחמלה, ובכך מבטל ממנו כל ה-פג = מחלה מחלות כנודע). השולחן הוא כמו מזבח ואוכלים עליו "זבח פסח הוא להוי'"[7], אוכלים לשם שמים.

מכאן מוכח שכל הבעיה של הבן הרשע היא בעיה של אוכל, ולכן קוראים זאת בחדש שבט – חוש האכילה, עבודת ה' של האוכל. "מה העבֹדה הזאת לכם".

נטית החב"דניק לזלזל באכילה ולהעדיף את הרוחניות

אנחנו כולנו חסידי חב"ד, וכתוב שיש חסידי חב"ד שקצת מזלזלים בעבודות של אכילה בגשמיות – דווקא חב"דניקים. מי שלא חב"דניק יודע מה זה לאכול. חסיד גור יודע טוב טוב שעובדים את ה' באכילה. אבל אצל חב"דניקים הנקודה הזאת קצת חלשה, עד כדי כך שהיו חב"דניקים מקוריים שהיו ממש מזלזלים במצוות של אכילה, כמו אכילה לשם ענג שבת. אנחנו רואים שהרבי מחזיר את העטרה לישנה, ומאד מדגיש את המצוות של אכילה – לאכול בשר ולשתות יין ביום טוב וכיו"ב. מאד מדגיש שיהודי יאכל טוב, חוץ מהכוונות – שהגוף של יהודי הוא גוף קדוש צריך להיות בריא – הרבי מדגיש שעובדים את ה' באכילה (כמובן שצריכים לכוון לכך).

אז מי הוא הבן הרשע, שיש לו בעיה עם עבודת ה' דרך האכילה? הוא חב"דניק. הבן הרשע הוא חב"דניק בטבע, לכן כאשר יחזור בתשובה הוא יהיה חב"דניק מתוקן, מושלם, והוא יביא את הגאולה. בזכות הבן הרשע תבוא הגאולה, שהרי "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" ו"סוף ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלין". כלומר, לא נורא שיש נטיה לכתחילה להעדיף את הקנה על הושט – כתוב "קנה חכמה קנה בינה", זה חב"ד. כלומר, בטבע הראשון – בתחלת עבודת ה', הוה-אמינא – החב"דניק מקדים את הקנה לושט.

תשובת חב"ד – החיבור לשאר החסידות – הבנת שויון ויחוד הקנה והושט

זה בסדר, אבל – אל תשאר בזה, תבין את חשיבות הגוף היהודי. כמו בסיפור של הבעל שם טוב שראה יהודי שאכל טוב, הרבה תפוחי אדמה (לא היה לו משהו אחר), לשם שמים, כדי שיוכל להלחם בגוי. אלה ספורים ידועים. אצל החב"דניק התשובה של חדש שבט היא הלימוד שהושט חשוב, שויון הקנה לושט, וכל היהודים שוים. זה בדיוק מה שהרבי אומר – הרבי הוא 'שפיץ חב"ד' – שבדורנו מתקרבים לגאולה ממש, ואז צריך לדעת שהקנה והושט שוים.

מה זה אומר? לחבר חב"ד עם חג"ת ונה"י – בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כל הזמן, לחבר את חב"ד עם שאר החסידות. אפילו את הווארט שהרבי אמר, ש"בעינן נמי 'לכם'", מאיפה הרבי לקח? מרבי מרדכי מנדבורנא. נדבורנא היא אפילו לא חסידות חג"ת אלא חסידות נה"י, מרומניה. ווארט שהרבי מאד אוהב והוא לקח מצדיק גדול-גדול ששייך לנה"י – לבטן ולרגלים (לשון הרגל). הוא יודע ש"בענין נמי 'לכם'" והרבי מאמץ זאת ועושה מכך ענין הכי גדול – ש"נמי 'לכם'" עולה קץ (כפי שאותו צדיק פרש), וקץ הגאולה יבוא בזכות השויון וממילא היחוד בין הקנה והושט, ולכן אין משיחין בשעת הסעודה.

כעת בא – ראשי תיבות ברכה אחרונה, שמתחילה "ברוך אתה" – ואז נוכל לבוא אל ה' בתפלת המנחה. כעת ערב שבת קדש, לכן בתחילה צריך לומר מה שאומרים לפני מנחה ביום ששי, הודו ו"פתח אליהו", ויש גם "ידיד נפש". עוד כמה דקות נרד לכאן ונשיר יחד ידיד נפש, ואז נתפלל מנחה. קודם כל בא, ברכה אחרונה, "בא אל פרעה" לשון התגלות – שבברכה האחרונה שלנו תהיה גילוי אלקות.