בע"ה

כינוס ילדים כ"ב ניסן

כב ניסן סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

ערב טוב, ילדים. היום זה איסרו חג של חג הפסח. כל פעם אנחנו מדברים על צדיק שההילולא של הצדיק זה בשבוע שלנו. היום נדבר על צדיק מאד גדול שההילולא שלו זה ביום ששי הזה – כה בניסן – רבינו חיים מצאנז. הוא היה בדור של הצמח-צדק, ומאד מאד אהב את הרבי הצמח-צדק. היו גם חסידים של הצמח-צדק שבאו לבקרו, והכיר הנהגות הצ"צ ולמד שיר של חב"ד – צדיק שהיה מאד מקורב לחב"ד. כל הצדיקים תלמידי הבעש"ט מאד אהבו את עם ישראל ומסרו את הנפש על היהודים. הוא היה צדיק מאד גדול, בעל מופת, שמכל העולם באו אליו לעורר רחמים על יהודים שיש להם צרות – היה מתפלל על היהודים, ולפעמים אומר משהו לעשות, והיה פועל ישועות בקרב הארץ. כל נס שהיה עושה היה גם בשביל לעשות טובה ליהודי, והכל בשביל לקדש שם שמים – שכולם ידעו שיש בורא לעולם.

נספר שלושה סיפורים על רבי חיים מצאנז, והסיפור הראשון שפעם אחת – הוא גר במקום שהיה גם בסמיכות לאוסטריה וגרמניה, ושמה, באותם מקומות, היו יהודים רחוקים מאד מתורה ומצוות, מה שהיום קוראים יהודים חילוניים לגמרי, יהודים של השכלה, וגם היו אנשים מאד אמידים, אבל מאד מאד רחוקים מאידישקייט. בכל אופן שמעו על הצדיק הזה, כי גר די קרוב לאותם אזורים, ושמעו שממש עושה נסים. הרבה פעמים היו באים אליו יהודים עשירים מגרמניה לבקש ברכה ממנו. פעם אחת שלחו לו מברק שיש איזה גביר אחד בגרמניה שלגמרי לא שומר תומ"צ, מאד רחוק, אבל אשתו היתה מאד חולה והרופאים אמרו נואש מחייה ח"ו. בלית ברירה, הוא לא ידע מה לעשות, ואמרו לו שיש כזה צדיק שאולי יכול לעזור ולא יפסיד שום דבר אם ישלח מברק ויבקש ברכה. ר"ח מצאנז מיד ענה ליהודי הגביר הזה, שמאד מאד רחוק מהתורה, ואמר שאשתך תגזור את כל שערות הראש שלה ותהיה לה רפואה שלמה מיד. אין מה להפסיד, כי הרופאים כבר התייאשו ממנה לגמרי – לא היתה שום תקוה בדרך הטבע – אז עשו מה שהוא אמר, וברגע שהיא גזרה את השערות היה נס גדול מאד והיא קמה מהמטה בריאה לגמרי. הדבר הזה חזר לצאנז, ולרבי מצאנז היה תלמיד אחד מאד קרוב אליו, שלתלמיד הזה גם היתה צרה גדולה, שהיה נשוי הרבה מאד בנים שנים ולא זכו בזרעא חיא וקיימא. כשהתלמיד הזה שמע את הנס הזה שהרבי כעת עשה – נס גמור – הוא התלונן, אני התלמיד הקרוב שלך, ועשרים שנה אני מבקש ישועה שנזכה לבן או לבת, אז למה לי אתה לא עושה נס כמו שעשית לאותו אחד שאתה אפילו לא מכיר אותו והוא סתם שלח אליך מברק והוא לגמרי רחוק מתומ"צ. ר"ח מצאנז ענה לו שזה מאד פשוט, והיא הנותנת, שאותו יהודי מאד רחוק מתומ"צ – דע לך שאם יהודי עושה, בע"ה, איזה נס שלמעלה מדרך הטבע, זה מאד מאד מסוכן. הוא ממש מעמיד את חיי עצמו בסכנה, וגם את חיי משפחתו, וגם את חיי ילדיו ונכדיו. זה מאד חשוב לשמוע ולהבין זאת – צדיק שעושה למישהו אחר נס זה לא דבר פשוט וקל. אותו צדיק שעושה את הנס מעמיד את כל המשפחה של עצמו בסכנת חיים – זה לא פשוט לעשות נס. היות שכך, בשביל אותו יהודי בגרמניה, שהוא רחוק מה' לגמרי, ואינו יודע שיש בורא עולם, בשבילו כדאי לי לסכן את חיי ואת חיי כל ילדי כדי שהוא ידע שיש בורא עולם. אבל אתה, תלמידי היקר, שמאד קרוב אלי, יודע שיש בורא לעולם – אז לא כדאי לי לסכן עצמי וכל צאצאי בשביל לעשות לך נס, שהרי אתה כבר יודע שיש בורא עולם. עושים נס בשביל שכולם ידעו – היהודים הקרובים והרחוקים, וגם הגוים – שיש בורא לעולם (היה עושה גם נסים לגוים, כדי שידעו שיש בורא לעולם). הצדיק רוצה שכולם ידעו שיש בורא לעולם, ובשביל כך מוכן לסכן עצמו ומשפחתו. מכאן נבין שכאשר שומעים על מופת מרבי, כמו הרבי שלנו, נדע שזה לא דבר פשוט – זה מסוכן מאד, אבל הצדיק כל כך רוצה שכולם ידעו את ה', יודו לו וישמחו בישועתו, עד שמוכן לסכן חיי עצמו וחיי כל משפחתו. זה סיפור אחד של הרבי מצאנז.

לפני הסיפור השני נאמר הקדמה: היו צדיקים מאד גדולים, תלמידי הבעש"ט, שכולם היו גדולים בתורה, אבל לא כולם כתבו ספרי הלכה. אפילו בחב"ד, מי כתב ספרים בהלכה? אדמו"ר הזקן וגם הצמח-צדק. הרביים האחרים לא כתבו ממש ספרים בהלכה, אף שכולם היו מאד גדולים. בין שאר צדיקי החסידות יותר מתשעים אחוז מהצדיקים הגדולים לא היו גאונים מאד מאד גדולים כאלו שכתבו ספרי הלכה בחלק הנגלה, אבל אחד הכי גדולים – אולי הכי גדול בהלכה, חוץ מאדה"ז – זה הרבי מצאנז, שספריו נקראים "דברי חיים". היה מאד מאד גדול בחלק הנגלה שבתורה, והוא אפילו אמר על עצמו פעם שכאשר יבוא מלך המשיח אני אהיה אחד מהסנהדרין שלו. בסנהדרין יש שבעים חכמים, והוא אמר שאני אהיה אחד מהשבעים חכמים של הסנהדרין של מלך המשיח. היו עוד צדיקים באותו דור שמאד התפלאו, כמה גדול צריך להיות בשביל זה, כי לא מדובר רק בחכמי אותו זמן – כשיבוא מלך המשיח, במהרה בימינו תיכף ומיד ממש, כל חכמי כל הדורות יקומו, וכולם יחזרו, ויש אלפי אלפי חכמים, תנאים ואמוראים ונביאים, ומתוך כל אלו יהיו רק שבעים אנשים שהם יהיו הסנהדרין של מלך המשיח, אז כמה גדול רבינו חיים מצאנז שיכול לומר על עצמו בוודאות גמורה שהוא יהיה אחד מהשבעים סנהדרין שלו. זה הקדמה בשביל להבין את הסיפור השני – שאיני זוכר שום סיפור דומה לזה אצל צדיקי עולם, ודאי מהבעל שם טוב והלאה:

פעם אחת – שמעו היטב, זה משהו מאד חשוב של אהבת ישראל של צדיק – היה יהודי שגר באיזור של רבי חיים מצאנז, ה"דברי חיים", והוא היה עשיר, והיתה לו אחוזה (חלקה, נחלה) עם בית מאד גדול, ואותו יהודי היה מבוגר ונפטר מן העולם. הוא השאיר בן, שגם היה חסיד צאנז, נכנס לגור בבית של אבא שלו – בית מאד גדול ומפואר באחוזה – ושם הוא גר במשך כל שנת האבלות אחרי פטירת אביו. ופתאום, בסוף שנת האבלות של אביו, קבל בדואר מכתב רשום שהפריץ הגוי – שהוא בעל הבית על הרבה הרבה אחוזות וכל מיני רכוש ונכסים באותו איזור – שכתוב שכל השנה הזאת לא רציתי לצער אותך שהיית בשנת אבלות על אביך, אך דע לך שלפני שאביך נפטר הוא מכר את האחוזה שלו, ויש לי שטר מכירה על האחוזה, לכן אני מבקש ממך שפשוט תעזוב את המקום. כמובן שהדבר הזה נפל על הבן כברק ביום בהיר – מצד אחד זה היה נשמע רציני, אך מאידך לא היה יכול להבין בשביל מה אביו ימכור את האחוזה, הרי היה עשיר ולא היה צריך כסף, ובשביל מה ימכור הבית והאחוזה לאותו פריץ. הוא לא ידע מה לעשות, והפריץ נהג כאילו בדרך ארץ, ונתן לו ארכה להיות שם – אך בסוף נתן תאריך שאם לא תצא מהאחוזה אביא אותך לבית משפט (זה לא היה פריץ כמו פעם, שהיה בא עם כח ואלימות שמביא אנשים ומגרש אותו, אלא על פי חוק המדינה), עם החוזה, והמשטרה תוציא אותך מהבית. הוא ממש היה אובד עצות, לא ידע מה לעשות, אז הוא רץ לרבי שלו – הרבי מצאנז – ושאל מה לעשות. הרבי אמר שאתה בשום פנים ואופן אל תצא מהבית, ואותו פריץ יביא אותך למשפט – בערכאות שלהם – וכשהוא יזמין אותך ותקבל מכתב רשום שאתה מוזמן לבוא למשפט תאמר שאתה בא עם העורך דין שלך, ואני אהיה העורך דין שלך. על כך אמרתי שאיני זוכר כזה סיפור בכלל – שהרבי הצדיק אומר שאני אבוא לבית משפט של גוים ואני אהיה העו"ד שלך (שאתה חסיד שלי בסך הכל) בשביל להגן עליך ולהוכיח באמת שאבא שלך לא מכר באמת את הבית לגוי הזה. וכך היה – רבי חיים מצאנז היה גאון מאד גדול בנגלה, וגם הגוים מאד כבדו אותו כי היה מאד חכם, וקראו לו ראבין הלברשטאם. כששמעו בבית משפט הגויי שהוא בא להיות עו"ד של היהודי כולם נחרדו מאד, אבל כך היה – ראבין הלברשטאם בא כעו"ד, ודבר יפה עם השופט הגוי. אמר לגוי שודאי מכיר שאביו של היהודי הזה היה יהודי חרדי, שומר תומ"צ, והשופט הסכים. אמר לו – אתה יודע שאצל יהודים לא עושים עסקים בשבת, ובודאי לא כותבים שטר מכירה בשבת קדש – וגם לכך השופט הסכים. אז אמר הרבי מצאנז שיוציא את החוזה ונראה את התאריך שלו, ואז בדקו את השטר וראו שהחוזה הזה נכתב ביום הכפורים שחל להיות בשבת – ברגע שהשופט הגוי ראה זאת מיד הסתכל על הפריץ הזה הוא כבר החויר (כמו בסיפור של המן הרשע), כבר ידעו שהכל שקר, והוא התחיל לחקור את הפריץ והתברר שכל השטר הוא מזויף. פעם פריצים היו אלימים, אבל כאן היו תחת חוק המדינה, ולכן בסוף אסרו בבית הסהר את הפריץ בעצמו. זה סיפור שני של גדולת רבי חיים מצאנז, אחד כזה צדיק שמוכן, בשביל לעשות טובה ליהודי, ללכת לבית משפט ולייצג אותו ולהיות עו"ד שלו, וזה גם עם מופת כי ידע על תאריך השטר רק ברוח קדשו. עד כאן הסיפור השני.

הדבר השלישי זה משהו קטן, שזה מוסר השכל שטוב בשביל כל אחד ללמוד. אחד מצדיקי אותו דור שהיה תלמיד וחסיד של רבי חיים מצאנז, ופעם שאלו אותו מה למד מהרבי שלו: אמר שלמדתי מהרבי איך לכוון את ברכה "אשר יצר". כל יהודי כאשר הולך לשרותים, כאשר יוצא צריך לברך את ה', וזה ברכת "אשר יצר". רוב האנשים, כמעט כל אחד, אומר זאת בשגרה – לא שם לב, כי אומרים זאת הרבה פעמים במשך היום, ולא שמים לב בברכה. יש סיפור של צדיק אחר של הדור, שהיה קשור לרבי אחר, שפעם בא לצאנז, ופעם אחת הרבי יצא לשירותים באמצע התפלה, וכשחזר לעמוד – היה חזן – התחיל בהתלהבות לא את התפילה אלא אשר יצר. אותו אחד אמר שכוונתו כל כך תפסה לבי שכמעט התנתקתי מהרבי שלי ונעשיתי חסיד שלו. הצדיק השני, חסיד שלו, אמר שזה מה שלמדתי ממנו. זה דבר דומה לסיפור שמספרים על אחד מתלמידי הבעש"ט, גאון גדול מאד, שחזר הביתה אחרי כמה שנים אצל הבעש"ט, וחבריו שאלו מה למד אצלו – כת"ח גדול – וענה שלמדתי לברך "שהכל נהיה בדברו". התפלאו – הרי זאת אתה יודע מילדותך – וענה שתמיד סתם אמרתי זאת, וכעת אני מרגיש זאת כאשר אני אומר זאת. כאן סיפור דומה, יש ברכה שמזלזלים בה – אשר יצר – אבל אצל רבי חיים מצאנז יש שני סיפורים כמה שתפס צדיקים איך שהיה אומר ברכה זו בהתלהבות. כל ילד וכל מבוגר יכול ללמוד מזה כמה קדושה יש בדבר שלכאורה שגרתי, שלא שמים לב, ואפשר בזכותו לקבל איזו החלטה לומר אשר יצר בכוונה. קודם כל צריך להבין את פירוש המלים, וצריך לומר ברכה זאת בהתלהבות. זו ברכה שאומרת שה' הוא רופא כל בשר ומפליא לעשות – עושה פלא בכך שתמיד נותן לי ולחברים ולכל ישראל רפואה. הרבי שהכי הידר בכך והחדיר תודעה זו בעמ"י זה הד"ח מצאנז. זכותו יגן עלינו, ובזכותו ובזכות כל התלמידים יבוא מלך המשיח, הרבי מלך המשיח, והרבי מצאנז יהיה אחד מהסנהדרין שלו, ונזכה לשמוח ביחד עם כולם.