ימי הקריאה

בע"ה

סעודת פורים תשפ"ג – כפ"ח

סעודת פורים (חלק שלישי)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

מסכת מגילה פותחת "מגלה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר – לא פחות ולא יותר", עד פורים ושושן פורים. דברנו בשבת – שהיתה יא, היום הראשון של קריאת המגלה – על יא-יב-יג-יד-טו. יש משהו חשוב מאד בנוגע לחמשת הימים האלה, הימים של קריאת המגלה:

ימי החדש – דורות המלכות

כל חדש הוא 29-30 ימים – 15 ימים של עליה ו-15 ימים של ירידה. כתוב[ב] שימי החדש הם כנגד כל הדורות של המלכות – הירח הוא המלכות בעם ישראל[ג].

החדש מתחיל מאברהם אבינו, שהוא בעצם לא רק האב הראשון והמאמין הראשון אלא גם המלך הראשון, כל האומות המליכו אותו בעמק המלך[ד]. אחר כך כל הצאצאים שלו הם עלית המלכות עד שלמה המלך, שהוא הדור ה-15, ועליו נאמר "סיהרא באשלמותא"[ה]. דוד הוא הדור ה-14, כמנין דוד, ושלמה הוא הדור ה-15, כמנין שלמה במספר קטן (דוד הוא 14 גם במספר קטן, כמובן) – הם הדור ה-דוד והדור ה-שלמה לפי הסדר.

אחר כך, אחרי שלמה, בא רחבעם. במקום להמשיך לעלות, שאז הוא היה משיח, הוא התחיל לרדת. הירידה היא עד יאשיהו מלך יהודה, שהיה ראוי להיות משיח[ו], וירמיה הנביא קונן עליו "רוח אפינו משיח הוי'"[ז]. הוא הדור השלשים, כלומר שהוא סוף ירידת המלכות. אחר כך מגיע החורבן, בדור של צדקיהו שדברנו עליו אתמול.

ידוע[ח] שאחרי צדקיהו יש בדברי הימים עוד 15 דורות בשבט המלוכה, עד "ענני שבעה"[ט]. חז"ל אומרים[י] שענני הוא מלך המשיח. כלומר, כל דורות עם ישראל בתנ"ך הם 15 דורות של עליה, 15 דורות של ירידה ועוד 15 דורות של עליה נסתרת – ואז התהליך נגמר. אחרי 15 הדורות של העליה השניה אין עוד ירידה, נשאר בעליה. כל הדורות של עם ישראל בתנ"ך הם מה, "ונחנו מה"[יא], אדם דורות. "יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[יב] – יה, יה ועוד יה.

לפני אברהם אבינו יש 19 דורות. אברהם אבינו הוא הדור ה-20. כלומר, כל התנ"ך, מאדם עד ענני, הוא חוה ועוד אדם דורות. חוה דורות של גוים – חוה בגימטריא גוי, גוי דורות של גוים – ואחר כך יש אדם דורות של יהודים, "אתם קרויים 'אדם' ולא אומות העולם קרויים 'אדם'"[יג], מאברהם עד ענני. כלומר, סה"כ יש 64 דורות בתנ"ך, שלמות של 8 ברבוע, 2 בחזקת 6.

ימי הקריאה כנגד הדורות

בכל אופן, בכל חדש, עד ה"סיהרא באשלמותא", יש 15 דורות עליה, מאברהם עד שלמה המלך. מהם, אם כן, הימים יא-יב-יג-יד-טו? זו יחידה מאד חשובה. ההקבלה נכונה בכל חדש, אבל בפרט בחדש אדר, שכתוב[יד] שהוא לשון דור, "דור דור ודורשיו"[טו]. החשבון הגדול של דורות עולם, "אלף דור"[טז], רומז לאדר[יז]. אם כן, כל ההתבוננות של הזמן והדורות עד ביאת משיח שייכת במיוחד לחדש אדר והדורות של המלכות הם כנגד הימים של חדש אדר.

במגלת רות יש יחוס של עשרה דורות, מפרץ עד דוד[יח]. פרץ הוא הדור הרביעי מאברהם אבינו. אם כן, מיהו הדור ה-יא, כנגד היום ה-יא של החדש? הדור ה-יד הוא דוד והדור ה-טו הוא שלמה. כלומר, שני הימים העיקריים של פורים, היום (פורים) ומחר (שושן פורים), הם דוד ושלמה. אבל מי ה-יא? סבא רבא של דוד המלך – בעז. היחוס בסוף מגלת רות מתחיל מפרץ, אבל הדמות של מגלת רות היא בעז. מבעז יש יחידה מיוחדת, 'התחלה' בלשון רבי אייזיק[יט].

אף על פי שיש המשכיות, יש נקודות מסוימות בהשתלשלות הזו, בתוך ההמשכיות, שהן בעצם התחלה חדשה. כמו פרץ, הבן של תמר. כל סיפור שהוא סיפור פלאי של "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר"[כ], מקום לא צפוי, ש"רבות מחשבות... ועצת הוי' היא תקום"[כא], הוא בשביל התחלה חדשה. כמו שפרץ הוא התחלה חדשה, לכן מייחסים בסוף את דוד לפרץ, גם מגלת רות היא התחלה חדשה לגמרי של בעז ורות. מה החידוש? שרות היא גיורת מואביה. ודאי משהו חדש קורה כאן, משהו חריג קורה כאן. כל דבר חריג הוא בעצם בשביל  להתחיל משהו חדש. אם כן, יש משהו חדש שמתחיל דווקא מבעז, הדור ה-יא.

אחר כך מי ה-יב? עובד. ביחוס בסוף רות הוא כתוב גם חסר ו וגם מלא ו, לצורך החשבון. מי ה-יג? ישי, על שמו דוד נקרא דוד בן ישי. הרבה פעמים, גם בתנ"ך[כב] וגם בחז"ל[כג], דוד נקרא סתם בן ישי, בלי דוד. הסברנו הרבה פעמים[כד] שכמו שמשה רבינו הוא סתם "בן עמרם"[כה] דוד הוא סתם "בן ישי", יש משהו מאד חשוב באביו ישי. דוד חי שבעים שנה. כמה חי אביו ישי? ארבע מאות שנה[כו]. איזה עוד שם יש לו? נחש[כז]. כמה שוה נחש? משיח. הוא משהו מיוחד מאד, הוא ה-יג. אחר כך ה-יד הוא דוד, היום, ושושן פורים הוא כבר שלמה[כח].

בעז ועובד – התחלה חדשה בחסד ועבודת הגבורה

אם נכוון את חמשת הימים, לפי סדר הספירות יוצא שבעז הוא חסד. חסד הוא להתחיל משהו חדש. קודם[כט], כשהסברנו את ברכות המגלה, אמרנו שיהושע הוא החסד. אף על פי שיהושע הוא תלמיד מובהק של משה רבינו, וכאילו ממשיך אותו, הוא משהו אחר לגמרי, הוא לא משה רבינו – הוא דף חדש בהיסטוריה. לכן, כמו שדברנו לאחרונה[ל], משה רבינו חייב להסתלק כדי לפנות מקום ליהושע, להנהגה שמתאימה לדור שנכנס לארץ ישראל, שהוא הדור השני, לא הדור הראשון. אותו דבר יש אצל בעז.

איזו מדה יש לו בנפש בשביל להתחתן עם רות? הגואל, שנקרא "טוב", לא מוכן להתחתן אתה[לא] – לא מוכן להשחית את נחלתו, להתחתן עם גיורת, לא טוב לו, לא מיוחס. בעז כן מוכן להתחתן אתה, ובזכות זה יוצא דוד מלכא משיחא. איזו מדה זו בנפש? חסד. עם מי יהושע התחתן? עם רחב. גם אותו סיפור. מי שמוכן להתחתן עם גיורת, ולא לחשוב על יחוס, שייך למדת חסד. החסד מתחיל משהו חדש, שבסוף מוליד משיח. אם כן, ימי הפורים הם הסיפור הזה שמתחיל מבעז.

עובד שייך לגבורה, בפשטות, שהרי קו שמאל הוא עמוד העבודה[לב], כולל "עבודה שבלב זו תפלה"[לג] ("ועבד הלוי הוא"[לד]).

ישי – נצחון במלחמה מכח האחדות

אחר כך בא ישי. מה מיוחד ב-יג? חז"ל אומרים שהוא "זמן קהילה לכל"[לה], כי זהו יום המלחמה, יום הגזרה – עליו נפל הפור להמן הרשע. באותו יום היה כל "הרב את ריבנו וכו'". אנחנו עושים זכר לכך בתענית אסתר, בה מתענים ונותנים את מחצית השקל לכפר על נפשותינו[לו] – גם צמים וגם נותנים צדקה. חשוב מאד לכוון שהיום הזה, מצד מסוים, הוא היום העיקרי בנס של פורים – לא היום ולא מחר אלא דווקא אתמול. זהו היום של ישי[לז]. פורים הוא "בן ישי".

מה הרמז המפורסם[לח] של ישי? ר"ת "יחד שבטי ישראל"[לט] – ישי הוא כנגד התפארת, "תפארת ישראל"[מ], כאשר כל הגוונים של עם ישראל מתמזגים יחד וה' אומר עליהם "ישראל אשר בך אתפאר"[מא]. "ויהי בישרון מלך", מלך המשיח, שהוא בן דוד, הוא דווקא "בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". מה זה אומר לגבי מלחמה? שאם רוצים לנצח במלחמה הנצחון תלוי באחדות – אחדות של שבטי ישראל, כלומר, כל המפלגות והפלגים השונים שיש בעם ישראל. כל עם ישראל צריך להתייחד, להיות "יחד שבטי ישראל", ואז יש ישי. ישי, כמו דוד, הוא שם של חן (סימטריה) – שם שנקרא ישר והפוך. בזכות ה"יחד שבטי ישראל" אנחנו מנצחים במלחמה. איך אני יודע שישי הוא העיקר אפילו יותר מדוד ושלמה? [מישהו חזר על משהו שכבר נאמר.] סימן שקיימת את המצוה של "עד דלא ידע" – קיימת והוצאת את כולם. ישי-דוד-שלמה הם ר"ת שדי למפרע – בגימטריא מרדכי היהודי – שהעיקר בו הוא ה-י, בלעדיה הוא לא שם קדוש אלא ש-ד.

דוד ושלמה – הנצח וההוד

דוד ושלמה כאן הם הנצח וההוד – על המלכת דוד נאמר "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם"[מב]. למרות שלפעמים דוד עצמו שייך להוד[מג] (בסוד "איהי בהוד"[מד]), ביחס לבנו שלמה, איש שלום ומנוחה[מה], דוד הנלחם והמנצח שייך לנצח.

שלמה המלך הוא הדור ה-הוד (15) בסדר הדורות. שלמה בונה את בית המקדש, "'וההוד' זה בית המקדש"[מו]. לאידך, עם כל מעלותיו של שלמה הוא גם נופל בסוף ימיו – "הודי נהפך עלי למשחית[מז]. את שלמה המלך מתקנים דווקא בשושן פורים.

"פרזות תשב ירושלים"

אם כן, יש לנו עוד כוונה יפהפיה, שימי הפורים, יא-יב-יג-יד-טו, הם בעז-עובד-ישי-דוד-שלמה, כנגד חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד. דוד הוא בן ישי, הוא פורים דפרזות, והוא מוליד את שלמה, שושן פורים, פורים של ירושלים – "פרזות תשב ירושלים"[מח]. [נגנו "פרזות תשב ירושלים".]

אם כבר עסקנו בראשי תיבות – מה ראשי התיבות "פרזות תשב ירושלים"? פתי – "פתי יאמין לכל דבר"[מט] (כמו שהצמח צדק מסביר[נ] את ענינו – שם בן, ה"בהמה רבה שלפני האצילות"[נא]).

מה אומר הביטוי "פרזות תשב ירושלים"? שגם טו, פורים של ירושלים, יהיה יד, פורים של פרזות – שירושלים יחגגו בפרזות. יתכן שכולם יחגגו את שני הימים. בחו"ל, בכל יום טוב יש "יום טוב שני של גלויות". כנראה[נב] שלעתיד לבוא יתבטל יום טוב שני בכל המועדות, חוץ מראש השנה בו שני הימים נחשבים כיום אחד ארוך מדינא והם ישארו גם לעתיד[נג], אבל יכול להיות שלעתיד לבוא יתווספו במקום זה שני ימים קבועים של פורים לכולם. [יום טוב שני הוא בגלל ספק, עמלק.] עמלק בגימטריא ספק[נד], צריך להעלות את עמלק, לספק דקדושה – כמו שדברנו הרבה פעמים[נה] שיש ספק גם בקדושה. בזכות הספק דקדושה מוסיפים עוד יום של חג. לחיים לחיים!

בכל אופן, ה' יהיה חומת אש סביב לירושלים, כמו שכתוב בפסוק הבא "ואני אהיה לה נאם הוי' חומת אש סביב"[נו], אבל אנחנו צריכים להיות "פתי יאמין לכל דבר".