"משא דבר הוי׳ בארץ חדרך"

י"א חדש ליהודה פיאמנטה ז"ל[א]

מוצש"ק וישלח י"ד כסלו ע"ב – כפר חב"ד

א. מעלת החשמונאים – הגבורה להיות חלשים

"קול יעקב" ו"ידי עשו" – צדיק וגבור

שמענו עכשיו 'ווארט', על הפסוק "הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו"[ב], שיהודי צריך גם "קול יעקב" וגם "ידי עשו"[ג]. נפתח ברמז יפה: החג הבא הוא חג חנוכה, חג של חשמונאים. יש כמה רמזים יפים מה הוא חשמונאי – כל היהודים צריכים להיות חשמונאים. רמז אחד ידוע ש‑חשמונאי אותיות משיח נאו. הרבי אמר שכאשר אני אומר now באנגלית אני כותב את זה בעברית 'נאו'[ד], אז הצירוף הוא משיח נאו.

יש עוד רמז, שקשור למה ששמענו כעת. יהודי הוא צדיק, "ועמך כֻלם צדיקים", ועשו הוא גבור. החשמונאים היו גבורים, חמשה אחים, בני חשמונאי, נצחו צבא אדיר של יון, ואף על פי כן אומרים בתפלה "מסרת גבורים ביד חלשים". אומרים גם "רבים ביד מעטים", וזה מובן, אך למה לומר שאנחנו "חלשים" והם "גבורים". לכאורה זה לא נכון, מי היה יותר גבור מהחשמונאים? ההסבר, שמצד הטבע הראשון, אם יש רק את יעקב, בלי שנכלול בעצמנו "ידי עשו", מצד שרש הנשמה – שם מה של עולם התיקון[ה], בלשון הקבלה, שם יש אורות מעטים בכלים מרובים – אנחנו חלשים, למעליותא. למשל, "לעולם יהא אדם רך כקנה[ו] ולא קשה כארז". עולם התהו, הגויי, הוא "קשה כארז", ועלול להשבר. אנחנו "רך כקנה", עם מעלה גדולה של גמישות (כמו שעוד נסביר) והתכופפות בלי להשבר (אך מבלי לזוז מהשרש), אבל עכ"פ אנחנו חלשים.

היות שצריכים גם את התוקף, נעשה רמז: חשמונאי בגימטריא 415. מצד היעקב שבנו אנחנו צדיקים, כל יהודי צדיק, אבל צריך גם להיות גבור. בעולם הזה, כדי להביא משיח, צריך להיות גבור. צדיק בגימטריא 204 ו‑גבור 211 – כמה ביחד? חשמונאי. מכנים אותנו חלשים מצד הצדיק שבנו, מצד הרכות שבנו. יהודי הוא רך, הוא טוב לב. גם כמו ששמענו קודם, יהודי עושה טוב כי הוא טוב, לא בשביל אינטרס של שכר. הוא צדיק, חלש למעליותא. בסוף החלשים – אנחנו – חולשים על כולם, על כל הגוים. בכל אופן, צריך גם להיות גבור, "הידים ידי עשו". זה הרמז ש‑חשמונאי בגימטריא צדיק ועוד גבור. זו פתיחה.

ב. פירוש המילה "חדרך"

"ארץ חדרך" – מקום או שמו של משיח

יש פסוק בנביא, אחד מהנביאים שנבאו בתחלת בית שני. היו שלשה נביאים – חגי זכריה ומלאכי – והכי ארוכה היא נבואת זכריה. זכריה פרק ט מתחיל "משא דבר הוי' בארץ חדרך ודמשק[ז] מנֻחתו כי להוי' עין אדם וכל שבטי ישראל". בהמשך הפרק מדבר בפירוש על משיח, "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות"[ח] (מכאן המקור שמשיח רוכב על חמור[ט]).

הפסוק "משא דבר הוי' בארץ חדרך וגו'" הוא מאד יפה, אך קשה להבנה. הדבר הראשון שקשה, ונוגע לנושא שלנו – "חדרך"[י]. בפשט זה שם מקום, שמעתם פעם על ארץ שנקראת "חדרך"? אחד החכמים אומר שאני מדמשק ויש שם מקום שנקרא כך. חכם אחר חולק עליו – אף שהוא מדבר מתוך ידע אישי – ואומר שבפסוק אין הכוונה למקום פיזי, אלא לשם של מלך המשיח[יא], וכל הפרק הוא נבואה לימות המשיח. איך המלה "חדרך" רומזת למשיח? כמו שלה' יש הרבה שמות, לירושלים עיר הקדש יש הרבה שמות – שבעים שמות – כך גם למשיח יש שבעים שמות בתנ"ך, וזה אחד מהם.

חלוקת שרש בן ארבע אותיות לשתי מלים של שתי אותיות

"חדרך", היות שיש לו ארבע אותיות, מתחלק לשתים. שרש בעברית הוא שלש אותיות, אז כל פעם שיש מלה של ארבע אותיות שכל אחת היא עיצור אומרים שאינה שרש בפני עצמה אלא הרכב של שתי מילים. הדוגמה הכי מפורסמת היא "חשמל", שחז"ל מפרשים כשתי מלים, סוג של מלאכים ש"עתים חשות עתים ממללות", שתיקה ודבור (כמו בפסוק בקהלת "עת לחשות ועת לדבר"). היום 'חשמל' הוא מלה שכיחה, אבל בתנ"ך מופיע רק בהקשר אחד, בנבואת יחזקאל, במעשה מרכבה, במקום הכי סודי בתנ"ך. שם מדובר אודות אור של ה', אבל לפי חז"ל הוא רומז לסוג של מלאכים, חיות קדש, שיש להם שתי תכונות הפוכות ומשלימות, "עתים חשות עתים ממללות", לכן נקראים "חשמלים". קשור גם לחשמל שלנו, כי הוא מה שקובע את הכל – חשמל מאד חשוב גם בשביל לשתוק וגם בשביל לדבר, גם לשתוק וגם להשמיע, חכם שותק וחושב (חש) הרבה לפני שמוציא משהו מהפה. בכל אופן, זו הדוגמה העיקרית למלה שמורכבת משתי מלים קצרות.

משיח "חדרך" – חד לאומות העולם ורך לישראל

הדוגמה השניה היא "חדרך"[יב], שמפרשים על מלך המשיח שהוא "חד לאומות ורך לישראל"[יג]. על כך דברנו שצריך להיות רך, גמיש. המשיח רך לישראל, כי גם הם רכים מצד הטבע שלהם – למי שהוא רך אתה מתייחס ברכות. למי שהוא חד, קשוח, אתה צריך להתייחס בהתאם. אם נקביל ל"הקל קול יעקב והידים ידי עשו", צדיק-גבור, ב"חדרך" הגבור (חד) הוא לפני הצדיק (רך)[יד]. יש משהו בגבור שיש לו שרש עוד יותר גבוה מהצדיק (בקבלה נקרא שם סג, "כח העצם", שלמעלה משם מה, "אור העצם"). קודם כל הוא חד לאומות ואחר כך הוא רך לישראל. כך חז"ל מפרשים את הביטוי "ארץ חדרך" על מלך המשיח, ש"חדרך" מתאר את שתי התכונות ההפוכות אך המשלימות שלו. היות שלכל יהודי יש ניצוץ של משיח (כידוע ממורנו הבעל שם טוב), גם אני צריך לגלות בתוכי חד-רך. בדרך כלל ההיפך של רך הוא קשה, כמו "רך כקנה ולא קשה כארז", אבל כאן ההיפך הוא חד – לחתוך דברים, שיהיה חד. לגוי, במיוחד לאויב, צריך להיות חד. חד גם מלשון אחד – רק דבר אחד, זהו זה. חד לאומות ורך-גמיש לישראל.

משיח "חדרך" – מורה הדרך לכל באי עולם

אבל יש עוד פירוש במדרש למלה "חדרך". גם ל"חשמל" יש עוד פירוש, חוץ מהחלוקה ל"חשות-ממללות", יש עוד פירוש ש"חשמל" היינו "חיות אש ממללות" – קיצור של משפט אחד, ולא חלוקה לשני הפכים משלימים. כאן עוד יותר קל, הדעה השניה במדרש היא ש"חדרך" לשון הדרך – הרבה פעמים חז"ל מפרשים ח בתור ה – דרך עם ה בהתחלה. הדעה השניה היא ש"'חדרך' זה מלך המשיח" שעתיד להדריך את כל באי עולם בתשובה לקב"ה – המשיח הוא מורה דרך, "חדרך" שמתפרש כמו הדרך. משיח הוא מורה הדרך, מדריך את כל באי עולם לעשות תשובה וללכת בדרך ה'.

שני פירושי משיח – הבדלה בין ישראל לעמים והמתקה לכל באי עולם

אם כן, רואים שבחז"ל, במלה "חדרך", יש שלשה פירושים: מקום פיזי; חד-רך – שני קטבים הפוכים. זו דוגמה מסוימת להבדלה, כמו שעשינו כעת הבדלה – "בין קדש לחול, בין אור לחשך" והעיקר "בין ישראל לעמים". אין מלה שיש בה הבדלה בין ישראל לעמים כמו "חדרך" – "חד לאומות ורך לישראל"; הפירוש הבא, שגם הוא מדרש – לא פשט, שם של מקום – שידריך את כל באי עולם לתשובה לקב"ה. בלשון הקבלה והחסידות זה פירוש של המתקה – זה טוב לכולם. הוא לא חד לגוים, אדרבא, הוא מדריך את כולם לעשות תשובה לה'.

שלשת פירושי חז"ל בסוד חש-מל-מל

היסוד הגדול ביותר של הבעל שם טוב, של החסידות, הוא שבכל תהליך מושלם צריך להיות שלשה דברים – הכנעה-הבדלה-המתקה. קודם צריך להכנע, אחר כך לעשות הבדלה בין הטוב והרע – צריך להיות ברור לי מה הטוב והרע ושאתייחס בהתאם, כמו חד-רך – ותכלית הכל היא להגיע להמתקה, בה אני יכול להאיר ולהחזיר בתשובה גם את מה שהיה קודם בגדר רע, לתקן. אמרנו שמילולית יש קשר בין דרשת "חדרך" לדרשת "חשמל", וכל הסוד הזה אצל הבעל שם טוב שייך למלה "חשמל", שמפרש כמורכב משלשה דברים – חש-מל-מל. חש לשון שתיקה הוא שתיקה שבאה מתוך הכנעה. המל הראשון הוא לשון ברית מילה, הבדלה, חיתוך בין הערלה לקדושה. אחר כך מפרש "מל" לשון מילול, "מי ימלל גבורות ה'", שיש כח בדבור להמתיק את כל הגבורות.

כאן יש דוגמה: "חדרך" כשם של מקום, "שבו איש תחתיו", הוא הכנעה[טו]. הפשט הוא דעת רבי יהודה, ושתי הדרשות הן של רבי נחמיה, שני פירושים על מלך המשיח. הפירוש הראשון הוא שמלך המשיח "חד לאומות ורך לישראל", והפירוש השני – של אותו תנא – שמשיח עתיד להדריך את כל באי עולם, כולל הגוים, לתשובה לה'. כל העבודה של הבדלה, להיות חד ורך, היא שלב הכרחי – אסור ואי אפשר לדלג עליו – בשביל ההמתקה. צריך לדעת שהתכלית שלנו, העם היהודי, היא להיות אור לגוים – להדריך את כל באי עולם (לשון העלם אלקות כנודע) לשוב לה'. זו התכלית של מלך המשיח. קודם המשיח עצמו נלחם מלחמות, כמו שכותב הרמב"ם, אבל אחרי שהוא מנצח – צריך להלחם ולנצח – הוא מחזיר את כל העולם בתשובה, זו ההמתקה, התכלית, בסוף.

"ודמשק מנחתו"

איך לפי זה מוסבר המשך הפסוק? כתוב "ודמשק מנֻחתו". מי שאומר ש"חדרך" הוא שם של מקום, ליד דמשק, יש קשר ל"ודמשק מנחתו". מה הפירוש "מנחתו"? כתוב בתהלים על ירושלים והמקדש "זאת מנוחתי עד עד", ולכן מפרשים ש"עתידה ירושלים שתתפשט ותגיע עד שערי דמשק". ההגעה לדמשק היא אחד היעודים שלנו. במלחמת יום כפור, ועוד מלחמות כאשר היינו סמוכים לדמשק, הרבי הורה שיכנסו לדמשק ויכבשו אותה – אפילו ליום אחד. צריכים לנצח והכניע את קליפת דמשק (לפעול את ההכנעה של אותו מקום פיזי כנ"ל). לכל מקום יש קליפה. בעולם הערבי היום יש דמשק-בגדד-קהיר, שעולים תשעב ור"ת דבק[טז]. זו שנה טובה להגיע לכל המקומות האלה, להדביק אותם, ולעשות מה שצריך לעשות שם. אבל התכלית היא ש"מנחתו" תגיע לשם, שירושלים תתפשט ותגיע לדמשק. דמשק צירוף אותיות מקדש – התכלית שקדושת המקדש תגיע לדמשק.

"כי להוי' עין אדם וכל שבטי ישראל"

אחר כך כתוב "כי להוי' עין אדם". "אדם" כאן מתייחס לכל האנושות, כל העמים, ו"להוי' עין אדם" – העינים של כל האנושות תפנינה לה', כולם יסתכלו רק אל ה' ויבקשו רק מה'. צריכים להגיע לכך שכולם יפנו מבט למעלה. ומסתיים "וכל שבטי ישראל", ולכך יש שני פירושים. או שכל האנושות עובדת את ה' ועדיין אנו העם הנבחר, "וכל שבטי ישראל", או שגם הגוים תוך כדי שפונים לה' מקבלים על עצמם מרצונם הטוב את השלטון וההדרכה איך ללכת בדרך ה' מ"כל שבטי ישראל". כלומר, שהגוים מקבלים על עצמם את ההדרכה של "וכל שבטי ישראל" – מסתכלים לה' ומסתכלים גם ליהודים. מי שמפרש כך מסתמך על מה שהיה כתוב בפסוק האחרון של פרק ח (הפסוק הסמוך, זה הפסוק הראשון בפרק ט) – "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי[יז] לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם[יח]". עשרה אנשים יחזיקו בכנף הגוים – לכן כדאי בגד ארוך, אחת הסיבות שלובשים, שאפשר להחזיק בו. הפסוק הבא הוא תחלת הנבואה הבאה, "... כי להוי' עין אדם וכל שבטי ישראל".

"חדרך" – חדירה דרוכה

חז"ל לוקחים כאן מלה עיקרית, "חדרך", ומנתחים אותה. אמרנו שיש שלשה פירושים, או מקום פיזי, או שני פירושים בנוגע למלך המשיח – "חד לאומות ורך לישראל" או שידריך כולם לתשובה לה'. אפשר להמשיך להתבונן, שהרי "שבעים פנים בתורה". אמרנו שאין בלשה"ק שרש של ארבע אותיות, ולכן צריך למצוא את ההרכב. הכי פשוט לחלק את האותיות לשתים-שתים, אבל בפירוש השני לוקחים את שלש האותיות האחרונות והופכים את ה-ח ל-ה. אפשר גם לא להפוך, ואז למצוא שתי מלים של שלש אותיות (עם חפיפה של שתי אותיות) – חדר-דרך. שתי האותיות האמצעיות, החופפות, הן דר, לשון דירה, כמו שנסביר. שתי המלים החופפות הן חדר ו-דרך. מה אני יכול להתבונן בזה? חדר, חוץ מזה שאנחנו יושבים כאן בחדר[יט], הוא גם לשון חדירה, כמו אחד שצריך לחדור לשטח האויב. דרך הוא גם לשון דריכה, כמו לדרוך קשת, להיות דרוך. לפי זה המלה "חדרך" אומרת לי חדירה דרוכה – שאני חודר מתוך דריכות בנפש. זה לשמוע, להתבונן במלה, תוך כדי ההשראה של חז"ל.

שוב, ההשראה כאן לצורך בניתוח המלה באה מחז"ל, אך ממשיכים להתבונן כי "שבעים פנים לתורה". יש חדירה, יש דריכות, ואם באמת יש כזה מקום ליד דמשק, ומהפסוק משמע שהוא יותר גדול – "ארץ חדרך", כל חבל הארץ נקרא "חדרך", ובאמצע יש את "דמשק". אולי כל סוריה היא "ארץ חדרך", ודמשק באמצע. אם צריכים לחדור לשם, צריכים לעשות זאת בדריכות הנכונה. הדרשה של מקומות, כמו דמשק וחדרך, אפילו למי שלא מגיע לשם, מי שצריך לחדור ליריחו או שכם או מקום אחר בארץ עם אוכלוסיה עוינת צריך להתבונן במשמעות ורמזי שם המקום, וגם צריך להיות בבחינת חדרך – חדירה דרוכה.

"דר" ב"חך" – לטעום את הסביבה

מה עוד אפשר ללמוד? אמרנו שאם עושים כאן חפיפה, שתי האותיות באמצע הן דר לשון דירה. ה' ברא את העולם כי רוצה דירה בתחתונים ("נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"). אבל כאן אותיות דירה, המשותפות, הן באמצע – איפה הוא דר? כעת עושים משחק אחר, מתבוננים ש-דר בתוך שתי האותיות חך. אתה חודר, ואתה דר שם – דר בתוך ה-חך. מה פירוש חך כאן? יש ב"חדרך" מישהו שדר בתוך החך. בפה יש חך. יש חמשה מוצאות של הפה-הדבור – גרון, חך, לשון, שינים, שפתים. הגרון מוציא אותיות מהלב והחך מוריד אותיות מהמח.

כתוב בקבלה ש-חך הוא "חכמה" – חך-מה, "חכמה מוחא, בינה לבא" אומרים בפתח אליהו. מה שבא מ"בינה לבא" עולה בגרון ומה שיורד מ"חכמה מוחא" יורד ל-חך, לכן כתוב שחכמה אותיות חך-מה (יותר זוכרים את המובא בתניא שחכמה היא כח-מה, אבל בספר הזהר הקדוש כתוב גם שחכמה היא חך-מה, והוא יותר פשוט שהרי הוא לפי הסדר).

היחוד של החך שבו עיקר תאי הטעם, כתוב "חך אֹכל יטעם". יש תאי טעם בלשון, אבל עיקר הטעמים העדינים הם בחך. יש שני פסוקים בתנ"ך שאומרים שהחך טועם. שני פסוקים באיוב, כמעט זהים – " הלא אזן מלין תבחן וחך אֹכל יטעם"[כ]. האזן לא רק שומעת, אלא בוחנת את הדברים שנשמעים. נעשה ציור, כעת אנחנו יושבים ליד השלחן ואוכלים מלוה מלכה. אבל יש זמן שאתה יושב בבית קפה ביריחו – צריכים לשמוע מה שמדברים, זו "אזן מלין תבחן" (ר"ת אמת, צריך לברר מתוך הדברים הנשמעים את נקודת האמת[כא]). לא רק לשמוע, אלא גם לבחון. היות שמקשרים טעם לחכמה, זה לא רק לטעום את האוכל הפיזי. תוך כדי שבבית קפה טועמים משהו, מאכילים אותך משהו – הולך יחד עם האזן ששומעת (כולל גם האזנה במקום). תוך כדי ש"אזן מילין תבחן", האזן מקשיבה ובוחנת את מה שאני שומע, צריכים "וחך אוכל יטעם", לטעום מה שמאכילים אותי כאן, גם מבחינה פיזית וגם מבחינת המשמעות. אם כן, המלה "חדרך" אומרת שאני דר בתוך חכמת החך[כב], לטעום נכון את האוכל שהולך כאן, שנעשה תוך כדי "אזן מלין תבחן", שבוחנים נכון את מה ששומעים[כג].

"חדרך" – זכרון למחנך ומדריך ר' יהודה פיאמנטה ע"ה

כששמעתי אתמול מאבי שיש כינוס כזה של חברים הערב, בא לי לראש שהמלה הכי מתאימה לחברים כאן היא "חדרך" עם כל הפירושים. קודם כל, לכל מקום יש את האופי שלו, קליפה בלשון הקבלה. יש קליפת דמשק, קליפת קהיר, קליפת בגדד וכו', גם יריחו. לכל מקום יש אופי, ואם אני מגיע ורוצה לחדור עם הדריכות הנכונה, לנצח את הקליפות, צריך קודם לבחון את האופי המיוחד של המקום. לכל מקום יש את התרבות המקומית. [שאלה: השנה צריכים לכבוש את כל המזרח התיכון?]. זה פשיטא, צריך להגיע לכל מקום, לחדור לכל מקום בדריכות הנכונה, ובכך נחזיר גם את כולם בתשובה. "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" (המשך נבואת זכריה). זו התכלית. במקום אחר[כד] נדרש "חדרך" כרומז לחנוך (מהשער "חך"[כה]) והדרכה, כנגד מורנו הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא.

הכינוס הערב הוא לכבוד ר' יהודה פיאמנטה ע"ה – המחנך והמדריך שלכם לפעילות בתוך שטח האויב, פעילות של מסירות נפש למען שמו יתברך ולמען עם ישראל. יהי זכרו ברוך.