מדינת ישראל, מדינת יעקב ומדינת עשו

ט"ו תמוז תשפ"ו – חומש

הילולת בעל אור החיים הקדוש (ח"ב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בהתוועדות לכבוד הילולת האור החיים נלמדו דבריו על תהליך ירידת הנשמה לתוך הגוף. בחלק הנדפס כאן יש התבוננות מאלפת במשפט אחד בלבד מדבריו – התבוננות בתהליך הירידה של הנשמה מישראל ליעקב המחובר מהרגע הראשון גם לעשו. פרק א מעמיק להסביר את שלש המדרגות בנפש האדם ובסדר השתלשלות. פרק ב הופך את הדברים להתבוננות אקטואלית חריפה על היחס בין 'מדינת עשו', שהיא מדינת כל אזרחיה, 'מדינת יעקב', שהיא מדינה יהודית מוגבלת ו'מציאותית' ל'מדינת ישראל' – שהיא המדינה החדשה לה אנו מצפים, מדינה שמתקיים בה "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" מתוך התעלות על כל הצמצומים וההגבלות, עד למימוש רצונו ומחשבתו הקדומים של ה'.

א. ירידת הנשמה

יעקב על שם היצר הרע

אנחנו רוצים ללמוד קטע מפירוש אור החיים הקדוש[ב], בעל ההילולא של היום, ולמצוא בו גם משמעות אקטואלית. יש לו דרוש בתחלת פרשת ויצא, שמסביר – על יסוד דברי הזהר[ג] – ש"כל הפרשה תרמוז ענין האדם", בסדר ירידת הנשמה לגוף וחייה בעולם הזה. נראה את ההתחלה שלו:

ויצא יעקב היא הנפש בצאתה מעולם העליון, ונקרא יעקב על שם יצה"ר הכרוך בעקביו

יעקב נקרא כך כשהוא יוצא מהעולם העליון. איך קוראים לו כשהוא עדיין בעולם העליון (בתוך ה"באר" שהיא מקור הנשמות, כפי שהוא מסביר שם)? כנראה ישראל[ד], שם המעלה שלו.

ההסבר שלו לשם יעקב, "על שם יצר הרע הכרוך בעקביו"[ה], הוא פלאי. אנחנו מכירים בדרך כלל הסברים אחרים לשם יעקב. קודם כל, הפשט בתורה – יעקב קרוי כך על שם "וידו אוחזת בעקב עשו"[ו]. מה העקב שם? לא העקב שלו אלא העקב של עשו, רק שידו אוחזת בו, לתפוס אותו, להוציא ממנו משהו, להוציא את הניצוצות הקדושים שבתוכו[ז]. בפנימיות, לפי מה שכתוב בכל מקום[ח], יעקב הוא סוד י-עקב – הארת שרש הנשמה, ה-י, שבאמת יורדת לגוף ומתלבשת בתוך העקב. העקב הוא הגוף – כל הגוף ביחס לשרש הנשמה נקרא עקב, וכשהנשמה יורדת לתוך הגוף ומתלבשת בתוך הגוף קוראים לה יעקב. ההסבר הזה יכול מאד להתאים כאן (שמדובר על ירידת הנשמה להתלבש בגוף), אבל הוא לא מפרש ככה, אלא משהו אחר לגמרי, שהופתעתי לקרוא.

הוא אומר שיעקב אבינו, ה"בחיר שבאבות"[ט] – עם השם יעקב, שלא זז ממנו גם כשהוא מקבל את השם ישראל[י] – הוא על שם היצר הרע! היצר הרע "כרוך בעקביו" – בעקב של עצמו, בדיוק ההפך מהפשט. אם נאמר שהיצר הרע הוא עשו, יוצא שלא היד של יעקב אוחזת בעשו, אלא שעשו כרוך כנחש (הקדמוני) בעקביו של יעקב[יא] (הגלגול העיקרי של אדם הראשון, סוד "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"[יב]). כך הוא כותב כאן. יש בשם יעקב איזו זיקה עצמית ליצר הרע. לכן, שוב, הוא אומר שכל התהליך של ירידת הנשמה לגוף הוא בעצם התגשמות של חלק היצר הרע שנמצא בתוך יעקב[יג], שהוא חלק בלתי-נפרד מיעקב מהרגע הראשון שהוא מתחיל לרדת לתוך הגוף[יד], לשם קיום השליחות שלו בעלמא דין, עלמא דשקרא, 'מדינת עשו', כמו שיתבאר.

זה רק משפט אחד קראנו כאן, וכבר יש לנו איזה אור – או חשך – גדול לעינים.

ישראל-יעקב-עשו

יש כאן בעצם שלשה שמות: ישראל, אותיות לי-ראש[טו]; יעקב, אותיות י-עקב; ועשו, שהוא היצר הרע הכרוך על עקבו של יעקב.

ישראל הוא שם המעלה של עם ישראל. יעקב, כמו שכבר אמרנו, הוא השם המקורי שנשאר גם אחרי שהוא קבל את השם ישראל. אפילו שה' אומר לו "לא יקרא שמך עוד יעקב"[טז] הרי קודם הוא אומר "יעקב שמך [לא יקרא גו']" (בגימטריא ישראל ע"ה) – השם הזה, יעקב, נשאר שמך (השם שלך בעצמך, ואילו השם ישראל הוא בבחינת "תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר"[יז], ודוק). בחסידות מסבירים[יח] – וכך מפורש גם באור החיים[יט] – שישראל הוא הצדיק ויעקב הוא הבינוני. מהו גדר הבינוני בתניא? שהוא מזוהה עם היצר הרע, שבלשון התניא נקרא נפש הבהמית. הבינוני, "מדת כל אדם"[כ], הוא בעצם היעד שלנו, השאיפה שלנו להגיע למדרגת הבינוני, "הלואי בינוני"[כא], וכתוב בפירוש בתניא[כב] שכאשר הבינוני אומר 'אני' הוא בעצם נותן ביטוי למודעות העצמית שלו. על הנפש האלקית שלו הוא אומר "נשמה שנתת בי טהורה היא"[כג] – מי הוא ה"בי" שבתוכו ניתנת הנשמה? הנחש הכרוך על עקביו, היצר הרע (ה' נופח את הנפש האלקית הטהורה, ששרשה בטהירו עילאה, בתוך מקום החרון-אף – "וילך חרנה"[כד] – בסוד "ויפח באפיו נשמת חיים"[כה]). זו המדרגה של יעקב.

אותו יצר הרע הוא בעצם זיקה של יעקב לעשו – "הלוא אח עשו ליעקב"[כו], לפני שה' מבחין ביניהם, "ואֹהב את יעקב. ואת עשו שנאתי"[כז]. הם אחים, לשון איחוי – מאוחים ותפורים יחד. לכן עשו הוא חלק עצמי של יעקב עצמו והאור החיים כותב שיעקב נקרא כך על שם היצר הרע שכרוך בעקביו של כל אדם ("מדת כל אדם" של הבינוני, כנ"ל).

אם כן, יש לנו בעצם שלש דמויות-מדרגות – ישראל, יעקב, ואם יש לי את יעקב אוטומטית יש לי גם את עשו. אין יעקב בלי עשו, עד כדי כך שעשו הוא חלק מיעקב. אחר כך, בהמשך, הוא יוצא ומתגלה בפני עצמו.

מחשבה-דבור-מעשה

מה זה בהפשטה, בלשון הכי פשוטה של החסידות? מי הם שלשת אלו, ישראל-יעקב-עשו? כתוב, גם בהתחלת התניא, שלכל נפש יש שלשה לבושים[כח]. מהו לבוש? צורת ביטוי או הבעה של הנפש. מהם שלשת הלבושים של הנפש? מחשבה, דבור ומעשה.

יצחק אומר על יעקב (המתחפש לעשו, היינו מחפש את העשו שבו וחפץ לגלותו) "הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו"[כט]. מה הוא התכוון? בעומק, אם אני אומר לך 'הקול שלך הוא יעקב והידים שלך הם עשו' – מה אמרתי? שאתה מעשה מרכבה, אתה מורכב מיעקב ועשו ביחד, הקול שלך הוא יעקב אבל הידים שלך הם עשו[ל]. עשו נקרא על שם המעשה – זהו פירוש השם שלו, לשון מעשה, שהוא עשוי מתחלתו[לא]. הקול, שכולל גם את הדבור, הוא יעקב[לב]. לפי זה, מי הוא המחשבה? ישראל, "ישראל עלו במחשבה"[לג]. אם כן, שלשת אלו, ישראל-יעקב-עשו, הם בעצם מחשבה-דבור-מעשה (אכן, הם מלבישים את הנפש על כל רבדיה, והרמז: ישראל-יעקב-עשו עולים 1099, נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה!).

נעשה עוד גימטריא יפה: שוב, בקבלה קול-דבור הולכים כאן יחד, סוד יחוד קול-דבור[לד] – הקול הוא הפן הזכרי והדבור הוא הפן הנקבי של אותו דבר[לה]. לכן, נחשב יחד מחשבה-קול-דבור-מעשה – בדרך כלל אומרים רק מחשבה דבור ומעשה, אבל עכשיו הוספנו את המלה קול – ונראה שהם שוים בדיוק 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[לו]! כל גימטריא כזו, בשבילי על כל פנים, היא 'אישור'[לז]. לא כך אצל כולם, אבל "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה"[לח].

ישראל-יעקב-עשו בסדר השתלשלות

מה השלישיה הזו בעולמות, בסדר השתלשלות?

מהו מקור המחשבה? מחשבה היא "אור המאיר לעצמו" ואילו קול, דבור ומעשה הם כולם "אור המאיר לזולתו"[לט]. מחשבה היא אור מופנם, לבוש המתייחד[מ], וכל השאר הם לבושים שמתגלים לזולת – לבושים בהם אני מתלבש על מנת להתגלות לזולת. הזולת לא רואה את המחשבות שלי. מהו, אם כן, היחס 'בגדול' ביניהם?

אור המחשבה, שמאיר לעצמו, לא מתגלה אחרי הצמצום הראשון. הצמצום הראשון הוא בשביל להמציא מציאות של זולת, להמציא מציאות של יחס אל הזולת, ואחריו יש "אור המאיר לזולתו". לפני הצמצום הראשון יש מה שנקרא בחסידות דרגת "קדמון"[מא], שבלשון המקובלים נקרא "עולם המלבוש"[מב] (היינו הלבוש הפנימי, לבוש המחשבה של השי"ת כביכול) עליו נאמר "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"[מג]. המדרגה הזו היא המחשבה של ה'. כשה' בא לברוא את העולם קודם הוא צריך 'לעשות חושבים', 'מה אני הולך לעשות כאן?', וה'חושבים' של ה' – עוד לפני תחלת הבריאה, שהיא הצמצום – היינו "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל". שוב, בחסידות המונח הוא "קדמון", שלמעלה ממנו יש "אחד" ולמעלה ממנו "יחיד", שכבר הזכרנו. זאת אומרת שישראל זו דרגה שלפני הצמצום, כי "ישראל עלו במחשבה".

מהו יעקב? כתוב בפירוש[מד] שיעקב אותיות יבקע, "אז יבקע כשחר אורך"[מה] – אור אין סוף הממלא כל עלמין. מיד עם הצמצום, בוקע קו של אור, שהוא בעצם כח היוצר של כל סדר השתלשלות[מו]. ידוע[מז] שקו הוא שרש המושג קול – קול הוא קו ל... קו אל, מה שנקרא היום במדע 'וקטור', קו עם כיוון וכח. אם כן, הקו הוא באמת הקול. אחד הפירושים-הדימויים בחסידות[מח] לחלל שנוצר על ידי הצמצום הוא חלל הפה והקו שבוקע לתוכו הוא הקול הפשוט, ממנו נעשו צירופי אותיות הדבור בתוך הפה. אם כן, יעקב הוא הקו שבוקע לתוך הצמצום – "אז יבקע כשחר אורך". לעניננו פה, בדרגה הכי גבוהה, המשכת הקו היא יציאת הנשמה מהבאר העליונה כדי לרדת ולהתלבש בגוף – "ויצא יעקב"[מט].

מהו הגוף? המעשה. הקו יורד ומתלבש קודם כל בא"ק, אדם-קדמון, אחר כך באבי"ע, ארבעת העולמות הידועים, אצילות-בריאה-יצירה-עשיה, וכל העולמות הללו הם בעצם עשו, כי הם המעשה. מה הכוונה מעשה? מה ה' עשה? עשה עולמות, ברא עולמות.

שוב, העולמות – שהם המציאות, גם הרוחנית וגם הגשמית – הם כולם עשו, הכל שייך לעשו. הקו, שהוא האור, הנשמה שבתוך העולמות, הוא יעקב. אבל התכנון, ה"לי ראש", המחשבה, ה"שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל", הוא ישראל[נ].

ב. שלשה שמות למדינה

מדינת ישראל, מדינת יעקב או מדינת עשו?

אמרנו שנגיע גם לנושאים אקטואליים: אנחנו פה יושבים בארץ ישראל. הרבי לא אהב כל כך את הביטוי מדינת ישראל – הוא העדיף שיכתבו, גם על מכתבים, ארץ ישראל[נא]. אבל אנחנו יותר 'פשרנים', ברשותו וברכתו של הרבי, אז אין אנו בוחלים לגמרי בביטוי מדינת ישראל. בדומה לכך אפילו אמרנו לאחרונה[נב] שאנחנו אוהבים את הדגל, דגל ישראל, כי הוא מאד יפה (וגם מכוון) – הדגל הכי יפה בין כל דגלי מדינות העולם (לדגל ישראל יש חן, לכל השאר – "תמורת חן כיעור"[נג]). בכל אופן, לאור מה שאמרנו עכשיו, אפשר להעמיק בענין.

מה בעצם רוצה לומר הכינוי 'מדינת ישראל', כמו גם השם 'ארץ ישראל'? ארץ ישראל היא ארץ של ישראל ומדינת ישראל אמורה להיות מדינה של ישראל. לאחרונה גם דברנו על המדינה החדשה[נד] – מדינת ישראל החדשה, עם הדגל הקיים, שצריך לחדש את פני האדמה לגמרי[נה], לחדש את המושג ואת המציאות של מדינת ישראל. עכשיו נוסיף עוד משהו לענין: בעצם, אנחנו טוענים עכשיו שהשם 'מדינת ישראל' לא מתאים למציאות בכלל של המדינה הקיימת כרגע, לכל היותר, אצל הימין הטוב, אפשר לקרוא לה 'מדינת יעקב', ואם מישהו חושב שהיא מדינת כל אזרחיה אז מתאים לקרוא לה 'מדינת עשו'. עשו מאד דוגל בתיאוריה של מדינת כל אזרחיה...

שררת ישראל

מה ההבדל בין 'מדינת ישראל' ל'מדינת יעקב'? מה פירוש השם ישראל? "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל"[נו]. ידוע[נז] שאותיות ישראל הן ראשי תיבות של כל האבות והאמהות שלנו, שלשת האבות וארבע האמהות – אברהם-יצחק-יעקב-שרה-רבקה-רחל-לאה. אף על פי כן, מכל האבות והאמהות, הפשט של השם ישראל הוא על שם שרה אמנו, כי היא לשון שררה, כמו שחז"ל אומרים בפירוש[נח]. אם כן, יש זיקה עצמית בין השם ישראל, שם המעלה שלנו, דווקא עם שרה אמנו.

על שרה אמנו אומר ה' לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה"[נט]. על מה כתוב "שמע בקֹלה"? "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"[ס]. ה' אומר לו "שמע בקֹלה כי ביצחק יקרא לך זרע", "'ביצחק' ולא כל יצחק, אלא יעקב"[סא]. זהו עצם עניינה של שרה אמנו. היא היתה עקרה הרבה שנים, תשעים שנה, כי עוד לא מספיק התעצמה בנחישות בלתי-מתפשרת עם הקביעה שיש זרע קדש נבחר ולו מגיעה הארץ הנבחרת, הארץ המובטחת לבעלה אברהם אבינו.

לאור זאת, איזו מדינה ראויה להקרא בשם 'מדינת ישראל'? רק מדינה ברוח "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". "עם אלהים" היינו ההתמודדות עם הרוחניות, עם השרש הרוחני של עשו, "שרו של עשו"[סב] (גם לשון שררה), "עם אנשים" היינו ההתמודדות עם עשו הגשמי, ואז "ותוכל". כל הפסוק הזה הוא כבר נבואה – הוא נאמר בשלב שיעקב פוחד קצת מעשו, והוא כבר מבשר לו "כי שרית... ועם אנשים ותוכל", כולל עשו המצוי למטה. המדינה ראויה להקרא 'מדינת ישראל' אם זו האג'נדה שלה, האג'נדה של להיות ישראל, לנצח עד הסוף. אם אתה מקיים "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", גם עם האידיאולוגיה של הקליפה וגם עם המציאות שלה, "ותוכל" לגמרי – מגיע לך השם ישראל.

יעקב ועשו – דיפלומטיה וחיים עם הגוים

לעומת ישראל, יעקב הוא טיפוס לא כל כך נחוש (ובדרך מליצה, "כי לא נחש ביעקב"[סג]...). הוא עדיין בינוני, לא צדיק. הוא יודע שיש כל מיני אפשרות כדי לעשות פשרות ושלום-בינים, שלום של אחיזת עינים, בצורות של דיפלומטיה ועוד כאלה, ושאף פעם לא מנצחים עד הסוף, לא מכריעים[סד] – אין אף פעם הכרעה, רק משחקים, מסתדרים עוד שנה, עוד שנה בקושי, בינתים קורה מה שקורה, דברים לא טובים. זו 'מדינת יעקב' – מאמינים שהארץ והמדינה הן שלנו, אבל לא לוחמים עד הסוף. ב'מדינת יעקב' לא יונקים כוחות מלפני הצמצום, כוחות אין-סוף – כפי שה' רוצה באמת, כפי שהוא תכנן עוד לפני הצמצום – אלא חיים עם הצמצום, עם גבולות המציאות המצומצמת (עם היצר הרע, עשו, כרוך על עקביו). הכל מצומצם – היכולות, ההשגות, כמה אפשר להשיג, כמה אפשר להצליח. זו התודעה של יעקב – הסתפקות במועט לגריעותא[סה] – ומי שחושב ככה חי לכל היותר ב'מדינת יעקב'.

לעומתו, מי שדוגל במדינת כל אזרחיה, בעצם חי עם עשו. עשו מוכן שגם יהיו כאן יהודים (ואפילו שהם יהיו הרוב), כמו במשך כל הדורות של הגלות המר. עשו לא תמיד רוצה להרוג את כולם, הוא לא תמיד עמלק נכדו. לכן יהודים בכל הדורות גם משתפים פעולה עם עשו, במסחר, באקדמיה, בהתפתחות הטכנולוגיה וכו' – אצל עשו זה (האח הגדול) כולם שוים, אחים, "אח עשו ליעקב" (בקדימת עשו ליעקב). הייתי יכול לקרוא למדינה הזו, מדינת כל אזרחיה, 'מדינת יעקב-עשו', אבל אני מעדיף רק לצמצם ולקרוא לה 'מדינת עשו', כי העיקר הוא עשו – "המעשה הוא העיקר"[סו], והמעשה הוא שכולם משתפים פעולה, גם באקדמיה, גם בצבא וכו' וכו'.

מכנען לישראל

המדינה החדשה עליה אנחנו מדברים היא-היא 'מדינת ישראל' – מדינה ברוח של ישראל סבא באמת, רוח של "שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", מדינת שרה אמנו, "גרש את האמה הזאת ואת בנה". אם המדינה איננה כזו בעצם עדיין לא הגענו, לא זכינו, למדינת ישראל.

אמרנו שהביטוי מדינת ישראל הוא בעצם כמו ארץ ישראל. בתנ"ך לא כתוב הרבה פעמים ארץ ישראל, השם הרווח הוא ארץ כנען[סז]. כמו שהשם יעקב חוזר גם אחרי שהוא קבל את השם ישראל, גם ארץ ישראל ממשיכה להקרא ארץ כנען אחרי שהובטחה לאבות וגם אחרי ירושתה על ידי עם ישראל. המקום הזה, עד היום, הוא יותר ארץ כנען (בכמות על כל פנים) מאשר ארץ ישראל. הרבי לא אמר לקרוא לה 'ארץ כנען', רק 'ארץ ישראל', ובכל אופן כאשר מסתכלים בתנ"ך רואים שהיא הרבה יותר ארץ כנען מארץ ישראל – יש פה טפת כניעה, הכנעה מסוימת של האויבים, אבל לא כריעה, לא מגיעים להכרעה[סח]. ארץ ישראל היא על שם מדינת ישראל, העתידה להתחדש בימינו.

ברגע שתהיה פה מדינת ישראל, אז גם אני וגם כולם יאמרו "אתחלתא דגאולה" – "אתחלתא דגאולה" מתחילה מהולדת מדינת ישראל, שהיא גופא ארץ ישראל, לא עוד ארץ כנען. למה עד עכשיו היא יותר ארץ כנען מארץ ישראל? כי גם יהושע לא כבש את הארץ, הוא התרשל בכיבוש[סט]. בכל הדורות הכנענים עדיין בתוכנו – הכנענים, הפלשתים, כולם, עדיין פה עד עצם היום הזה[ע]. לכן לא הגיע עדיין למצב של ארץ ישראל. צריך לומר שגם כאשר כן כתוב "ארץ ישראל" זה בדרך איחול, 'וינשטען זיך' – שמאחלים לעצמו שהמקום הזה יהיה ארץ ישראל, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", עד הסוף, הצלחה גמורה – "וישראל [בגימטריא 'שמע בקלה'] עשה חיל"[עא] (שנאמר על ימות המשיח[עב]). זהו המכנה המשותף גם למדינת ישראל וגם לארץ ישראל – הכח של ישראל.

כל זה רק יצא לנו מהמשפט הראשון כאן של האור החיים, שאומר שיעקב הוא הנפש, ובעצם הוא על שם היצר הרע, שהוא בעצמו עשו, שנאחז בעקביו של יעקב – החיבור הזה מתחיל להתגלות מהרגע הראשון שהנשמה יורדת מהבאר.