עלית האשה בארבע המהפכות

שבת יתרו כ' שבט תשפ"ב – כפ"ח

שיעור לתלמידי ישל"צ (ח"ג)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

תהליכים היסטוריים – עלית הנוקבא

במהלך הדורות התחוללו ארבע מהפכות בלימוד התורה – מהפכת כתיבת התורה שבעל פה, מהפכת לימוד תורה בשכר, מהפכת לימוד תורה לנשים ומהפכת לימוד תורה לאומות העולם[ב]. המודעות ההיסטורית בכלל שייכת לספירת המלכות (בה נוגעים שינויי הזמנים[ג], "הוי' מֶלֶך, הוי' מָלָך, הוי' ימלֹך לעֹלם ועד"[ד]), כאשר 'פנימיות ההיסטוריה' היא מצבה המשתנה של הנוקבא ההולכת ונבנית עד שהיא מגיעה לשויון עם הזכר (בראשית ימות המשיח, וכשהיא ממשיכה את תנועת העליה שלה היא אף עולה מעליו בהמשך, להיות "אשת חיל עטרת בעלה"[ה])[ו].

גם הנימוק למהפכות, "עת לעשות להוי' הפרו תורתך"[ז], מעיד על כך – "עת" הוא כינוי מובהק לספירת המלכות[ח], וכדי להעלותה צריך לקיים "הפרו תורתך", להפר-לוותר על מעלה שהיתה עד כה מעלה וזכות בלעדית של האיש ולהעניקה גם לאשה.

לכן, למרות שרק המהפכה השלישית עוסקת במישרין בעלית מעמד האשה, להיות שוה בקומתה לאיש, נכון להתבונן על כל ארבע המהפכות כעליה פנימית של הנשיות:

מהפכה ראשונה: "כתבוני לדורות"

הדבר הכי בולט במהפכה הראשונה[ט] – כתיבת התורה שבעל פה, עליה נאמר בפירוש "מלכות פה – תורה שבעל פה קרינן לה"[י]. היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא בין איש ואשה[יא] (עד המהפכה האיש היה מיוחס יותר – הוא הונצח באותיות הכתב, בניגוד לאשה הצנועה שלא הונצחה. מדורות התנאים ואילך, בזכות כתיבת התורה, החידושים והמסורות מופיעות בשם אומרם. גם קודם לכן היתה תורה שבעל פה, ממשה רבינו ואילך, אך לא נשאר ממנה (כמעט) מאומה – הכל נשכח.

בפנימיות, הנשיות שייכת ל"אתר דנשיו"[יב] (נשיה במובן של שכחה[יג]), ושכחת תורת הדורות הקודמים היתה כמעט לכתחילה, כאילו אמרו ללומד – הדברים אינם חשובים דיים כדי להכתב, תשכח אותם ותחדש אותם שוב, באופי נשי מצטנע-נחות ביחס לזכר הזוכר והנזכר לדורות. כתיבת התורה שבעל פה, אם כן, היא באופן מובהק העלאת הנוקבא לשויון – היא 'שוה' שיכתבו אותה לדורות כמו התורה שבכתב, התורה הזכרית. ואכן, שרש התורה שבעל פה בתוך התורה שבכתב הוא מגלת אסתר[יד], מכח תביעתה לחכמים "כתבוני לדורות!"[טו].

מהפכה שניה: עלית המקבל

היחס בין זכר לנוקבא (בודאי לפני שהם נעשים "שוין בקומתן") הוא יחס של משפיע ומקבל[טז]. הנימוק הפנימי העיקרי לאיסור קבלת תשלום על לימוד תורה הוא כי הלומד נעשה נחות, 'מקבל' התלוי בבריות – זהו חילול ה' ופגיעה במעמד התורה ולומדיה הגורמים לכך שדבריהם לא נשמעים. כלומר, בעומק, לפני המהפכה השניה – כפי שהדגיש הרמב"ם – על תלמיד חכם להתעצם עם הזכריות שלו, עם היותו משפיע בעצם, וקבלת השכר הופכת אותו למקבל נקבי. במושגים האלה, מרן הבית יוסף, המייצג את המהפכה השניה, בא ואמר – 'לא נורא שתלמיד חכם יהיה נשי'. אפשר לפרש זאת כירידת הזכר, ש"תשש כחו כנקבה"[יז] (כהסבר הבית יוסף שתשות כח שירדה לעולם לא מאפשרת לעסוק ברצינות הראויה גם בתורה וגם במלאכה), אך נכון יותר לפרש זאת כעלית הנוקבא[יח] – כהכרה בכך שגם מקבל יכול להיות משפיע. אזי גם קולה של האשה, התלויה באיש[יט], נשמע ומשפיע (בבחינת "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה"[כ]) וגם תלמיד חכם שנהנה מהבריות יכול להשפיע עליהן ודבריו יישמעו – "תלמידי חכמים שדומין לנשים ועושים גבורה כאנשים"[כא].

מהפכה רביעית: הגיור הנשי

על הגרים כתוב בפירוש שהם אוחזים במלכות – כך שעלית הנוקבא גורמת לעלית מעמד הגרים (כלומר, עלית המלכות דאצילות, הגובלת בעולמות בריאה-יצירה-עשיה[כב], מהם עולים הגרים, גורמת ל"בתולות אחריה רעותיה מובאות לך"[כג] בעלית נשמות גרים). בסגנון המבואר עד כה, יהודי וגוי הם משפיע-בעצם ומקבל-בעצם[כד], ועלית המקבל בתוך עם ישראל, עלית האשה, משפיעה על מעמד המקבלים-הגוים בעולם כולו ומכשירה אותם לקבל את אור התורה (כשהתורה שמלמדים אותם היא תורה נשית-קיומית, תורה של "אשה משכלת"[כה] – כשם שעלית הנוקבא 'מושכת' את הגוים כך עלית הגוים 'דוחפת' את הנוקבא ומרוממת את מעמדה).

בעומק יותר, יש משהו בגיור ששייך דווקא לנשים[כו]: מעבר לכך שהגרים נאחזים במלכות, כנ"ל, וששרש הגיור הוא בבינה[כז] (בסוד "שרה [שלמעלה מאברהם] מגיירת את הנשים"[כח]), בדורות הראשונים של עם ישראל הגברים נולדים כיהודים (צאצאי אברהם אבינו, הגר הראשון) אך הנשים מתגיירות מתוך הסביבה הגויית[כט] (החל מהאמהות ונשות השבטים[ל]). כלומר, גיור בכלל הוא כהליכת אשה אחרי בעלה הצדיק והוא מופיע במיוחד אצל נשים (דבר המתבטא גם בכך שבמלחמות עלינו להכרית את הזכרים אך ניתן לקיים את הנשים[לא], מתוך הנחה שהן תתבטלנה לעם ישראל ותמשכנה אחריו).

ולסיכום:

הכתיבת התורה שבעל-פה – הנצחת האשה

ולימוד תורה בשכר – עלית המקבל-האשה להיות משפיע

הלימוד תורה לנשים – שויון האשה והאיש

יתורה לאומות העולם – גיור נשי