אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי

בע"ה

י"ג מנחם-אב תשפ"א – כפ"ח

עליה לתורה נוה-ישראל נ"י יעקבי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

במסגרת לימוד הנ"ך שקבע הרב נלמד פרק ג ביואל – פרק קצר, עם חמשה פסוקים, העוסקים באחרית הימים. הפרק הראשון מתיחס לשפיכת רוח הנבואה על כל בשר, עם כל המדרגות שבזה (בנבואה ובבשר). לאחר מכן, בפרק ב' מסביר הרב כיצד שלש הבחינות הללו – שהן שרש לכל עשר המכות (כפי שרואים בהגדה) – הופכות לעתיד לבוא לגילוי שלש בחינות בתורה, תורה שבכתב (תיקון כח המדמה), תורה שבעל פה (תיקון האש) ופנימיות התורה (שבכחה להעלות את כל העולם-שנה-נפש), תורה המתגלה לעולם כולו.

א. שפיכת רוח נבואה

שפיכת מה שנאגר במשך כל הגלות

צריכים לחיות עם הזמן[ב], פרשת שבוע, והרבי אומר[ג] שהכוונה לכל השיעורים הקבועים. התחלנו בזמן האחרון בשיעורים קבועים שאחד מהם פרק קבוע בתנ"ך. היום, י"ג אב, פרק ג בנבואת יואל בן פתואל. נראה מה כתוב שם. זה גם כדי לחזק אותנו שנחזיק בשיעור הזה...

זהו פרק קצר, חמשה פסוקים סך הכל, שמדבר על אחרית הימים, ימות המשיח:

וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ.

אחד מסימני הגאולה הוא שה' ישפוך רוחו בשופי על כל בשר. כתוב הרבה, גם בכוזרי[ד], שכולם יהיו נביאים. מה פירוש לשפוך? פעם הרבי הרש"ב התבטא שבישיבה שייסד, תומכי תמימים, לא רק לומדים חסידות אלא 'מעגיסט חסידות' – שופכים חסידות[ה]. כשאתה שופך יכול גם הרבה ללכת לאיבוד, כמו במשל אדמו"ר הזקן[ו] על שחיקת האבן הטובה ושפיכתה לפה בן המלך החולה, אבל הכל כדאי.

בכל הגלות ה' אוגר מה שהוא רוצה לתת לנו. "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רצה להיניק"[ז], הוא רוצה להשפיע לנו אלקות, וממילא כל הזמן הקב"ה הכי מתוסכל כאן מהגלות. הוא רוצה לתת לנו, אבל "עונֹתיכם היו מבדִלים"[ח] – המעשים הלא טובים שלנו עושים חיץ בינינו לבין ה' ומונעים מה' להשפיע מה שרוצה. כתוב[ט] שסכר עוצר את המים – אבל כאשר הוא נפרץ המים פורצים בלי גבול ובשפע עצום. כך, אלפים שנה הפרה מתאפקת מלהניק, אז מתמלאת עוד ועוד חלב, עוד שפע עבורנו, עד שבא זמן שנפרץ. בשמואל כתוב "אין חזון נפרץ"[י], היה מצב – גם בגלל עונותינו – ש"אין חזון נפרץ". כשבא הזמן אז ה"חזון נפרץ" – אחד משבעים פני חן אצלנו – והחזון הכי נפרץ בימות המשיח, סימן של משיח.

כך ממשיך גם הפסוק הבא:

 וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי.

אלה שני פסוקים של שפיכת רוח, שני עדים שה' רוצה לשפוך את רוחו – רוח הקדש. על משיח כתוב "ונחה עליו רוח הוי'"[יא] וגם על כל בשר ה' ישפוך את רוחו בזמן המשיח.

"על כל בשר"

דבר יפה: מה הפירוש של "על כל בשר"? רש"י כותב, לפי דברי חז"ל כמובן, "על מי שנעשה לבו רך כבשר, דוגמת 'ונתתי לכם לב בשר'[יב]" – פירוש נפלא. הייתי חושב שהפשט שה' ישפוך את רוחו על כל בשר היינו על כולם – לא רק עם ישראל, אפשר לומר אפילו על חיות (המהפכה החמישית-המשיחית). בכל אופן, המצודות אומר פשט "כמו לכל אדם" – בשר הוא אדם, לא חיות. רק המהפכה הרביעית... על כל בני האדם ה' ישפוך את הרוח, זהו הפשט הפשוט. אבל רש"י עושה מזה בעל מדות רכות, כמו שאומרים עכשיו לחיים ולברכה – לב-רכה[יג], שהלב שלי ושלך ושל כולנו יהיה לב בשר. לפי רש"י, זהו הכלי הראוי לקבל את השפיכה הזו, את הפריצה של החזון והנבואה לעתיד לבוא.

האבן עזרא אומר משהו מענין, שמאד מתאים לנו – "'על כל בשר' בארץ ישראל שהוא מקום ראוי להנבא". כנראה מפרש "על כל בשר" – על כולם. אבל מה פתאום, איך מגיעה לכולם רוח הקדש, אפילו לעתיד לבוא?! בכל אופן צריכה להיות איזו סבה או איזו הכשרה לכך. לכן אומר ש"על כל בשר" היינו מי שנמצא בארץ ישראל. אם רוצים לחבר רש"י ואבן עזרא, סימן שארץ ישראל היא סגולה ללב בשר, מדות רכות. אנחנו חסידים של ארץ ישראל. מתאים גם לדברי הכוזרי[יד], שארץ ישראל היא המקום המוכשר לקבל נבואה. גם חז"ל אומרים שנבואה היא רק בארץ[טו], וגם יחזקאל ראה נבואה בחו"ל רק כי היה "על נהר כבר"[טז].

מדרגות הנבואה

בפסוק הראשון כתוב שהרוח הזו היא נבואה, "ונבאו בניכם ובנֹתיכם", וחלומות (כפי שדברנו לאחרונה[יז] בענין תיקון הברית) – הזקנים חולמים והבחורים רואים חזיונות. הסברנו (באותו שיעור) שהחזון הוא העתיד – הבחור רואה ממש, במוחש, את העתיד הטוב של עם ישראל, מזדהה עמו ובעצם מביא אותו בחזיון שלו. הזקנים חולמים חלומות, הבחורים חוזים והילדים (הבנים והבנות, שהמפרשים מסבירים שהם יותר צעירים מהבחורים) מנבאים. הרד"ק אומר שיש כאן שלש תקופות בחיי אדם – ימי הנערות (בניכם ובנותיכם) ימי הבחרות (בחוריכם) וימי הזקנה (זקניכם).

[סיום הפסוק, "בחוריכם וגו' זקניכם וגו'", משוה בחורים וזקנים. אחד משמות המשיח, הלא-מובנים, הוא "מהר שלל חש בז"[יח]. יש עליו בלי-סוף פירושים, וכאן אפשר לומר ש"בז" היינו ר"ת בחורים-זקנים, אלטע-בחור. כל אחד צריך לחוש עצמו בז, בחור זקן שמבוזבז, אם עוד לא ראה חזיונות ולא חולם חלומות אמת. העצה היא לבזבז הרבה צדקה...]

התופעה הראשונה של משיח היא שנקבל רוח של ה', רוח הקדש. זה בדיוק מה שאבא רוצה מהבן שלו – שיזכה. זה מה שמחזיק אותנו, הנצח של עם ישראל, הוא שהאבא רוצה שהבן יהיה טוב ממנו. אמרנו[יט] שזו בחינת "ממלכת כהנים"[כ], ה"יפה כח הבן מכח האב"[כא] בגימטריא אהרן, הכהן. האבא רוצה לראות את הנבואה קודם כל בבנים שלו, "ונבאו בניכם ובנֹתיכם" – שיתקיים אצלך, אצל כל הצעירים. יכול להיות שהזקנים שחולמים – חולמים על הילדים שלהם מתנבאים, זה החלום שלהם. לכל זקן יש חלום כאן, והוא חולם על זה גופא.

אחר כך כתוב שה' שופך רוח על העבדים והשפחות, בלי הפרטים – לא מוזכרים נבואה, חזיון או חלום. כתוב בכתבי האריז"ל[כב] בפירוש שסתם רוח היא רוח הקדש שהיא מלכות. הכלל כאן הוא שה' שופך את הרוח שלו – רוח הקדש, שהיא רוח מלכות, מלכות דקדושה. המלכות היא כנסת ישראל וה' ישפוך את המלכות שלו, גילוי שכינה – שכולם ידבקו מהרוח של כנסת ישראל, של כלל ישראל, של עם ישראל, כולם יזדהו. זו בעצם המהפכה הרביעית, כפי שהסברנו כאן בפשט. העבדים והשפחות מקבלים רק את הרוח, רק את המלכות – מתאים. עבד ושפחה שייכים לאדון, להרגשת מציאות האדון, מלכות ה', עם קבלת עול מלכות שמים.

אחר כך האריז"ל אומר – לפי הכתוב בתקו"ז[כג] – שנבואה היא נצח וחזיון הוא הוד. בדרך כלל חזיון הוא מבט אחורים וראיה היא מבט פנים[כד], אבל כאן כתוב "חזיֹנות יראו" – דווקא בהוד יש כאן חיבור של "אחור וקדם צרתני"[כה]. חלום הוא ביסוד. גם בתורה יש נביאים וחולמים, ויוסף, שמדתו יסוד, הוא בעל החלומות[כו] (כנ"ל בענין תיקון הברית).

אם כן, הזקנים בפרט הם ביסוד, הבחורים החוזים בהוד ודווקא הנערים הקטנים ביותר בנצח, "ברא כרעא דאבוה"[כז], והעבדים והשפחות במלכות[כח]:

נצח ונבאו בניכם ובנֹתיכם		הוד בחוריכם חזיֹנות יראו
	יסוד זקניכם חלֹמות יחלֹמון
	מלכות וגם על העבדים והשפחות... אשפוך את רוחי

לסיום, יש פה גימטריא מאד יפה, ששייכת לנו במיוחד: האתנחתא בפסוק היא אחרי "ונבאו בניכם ובנותיכם". כל החלק השני של הפסוק, "זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו" שוה בדיוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" – אם כן, זו יכולה להיות תת-כותרת לארגון שלנו... מתאים: "גל עיני וגו'" היינו "זקניכם חלומות יחלמון וגו'", ג"פ תריג, וגם בגימטריא השראת השכינה בישראל, שפיכת הרוח של הקב"ה.

עד כאן פרק ה' בספר יואל. שוב, שתזכה ושכולנו נזכה – כל אחד בגיל שלו, בתקופה שלו – לרוח של ה', הרוח של המשיח, "ונחה עליו רוח הוי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת הוי'".

ב. דם ואש ותימרות עשן

ימות המשיח ומלחמת גוג ומגוג

פרק ג בספר יואל הוא פרק קצר עם נבואה על אחרי הימים:

וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי. וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם הוי' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם הוי' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר הוי' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הוי' קֹרֵא.

שני הפסוקים הראשונים הם פסוקים חיוביים, שמתארים את שפיכת רוח ה' על כל עם ישראל בימות המשיח[כט]. אחר כך באים פסוקים שמתארים משהו נוסף בתחלת ימות המשיח – מלחמת גוג ומגוג. זהו אחד המאפיינים של הנביאים כאן, בתרי-עשר, שבולט גם בהושע וגם ביואל – שמפסוק לפסוק האוירה יכולה להתהפך מהכי טובה, אוירה של גאולה, לאוירה של משהו קשה. בימות המשיח הדבר הקשה הוא מלחמת גוג ומגוג, ואליה מתייחסים כאן הפסוקים הבאים.

"השרידים אשר הוי' קֹרא"

הפסוק הראשון של מלחמת גוג ומגוג הוא פסוק ג:

וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

זהו פסוק כללי מאד, שאומרים בליל הסדר. הוא מתאר שלש מכות שתהיינה לעתיד לבוא, שהן בעצם ראשי-ראשים לגבי עשר המכות. בהגדה אומרים קודם את הפסוק הזה ואחר כך את עשר המכות. הפסוק הזה משלים את עשר המכות, כמו המאמר שמובא בספר הפרדס בשם תלמידי רב האי גאון – "עשר ידענו, שלש עשרה לא ידענו"[ל]. את העשר אני יודע, עשר מכות, אבל מה הם "דם ואש ותמרות עשן"? איני יודע, הראשי ראשים יותר גבוהים.

תיכף נחזור לפסוק הזה, אך לפני כן המשך התיאור בפסוק הבא:

הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם הוי' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

הכל לפני יום הדין הגדול והנורא, מלחמת גוג ומגוג.

ומה יהיה אתנו? שוב, קודם היה הכי טוב, שה' שופך את הרוח שלו, ואחר כך הנביא חוזר פתאום למשהו מפחיד. מה יהיה אתנו באותו זמן?

וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם הוי' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר הוי' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הוי' קֹרֵא.

"כל אשר יקרא בשם הוי'" היינו אנחנו, היהודים הצדיקים, "ועמך כֻלם צדיקים"[לא]. השרשים מלט-פלט כאן הם "לשון נופל על לשון" – "ימלט... תהיה פליטה". ה"שרידים" כאן היינו הצדיקים, ובעצם כל עם ישראל, כולנו, ששרדנו את הגלות אלפים שנה. יש שני פירושים ב"אשר הוי' קֹרא" – או שה' מזמין אותנו (רש"י ועוד) או שחוזר אחורה, שאנחנו הקוראים בה', הקוראים לה' ("אשר [ל/ב]הוי' קֹרא").

הפיכת המכות לתורה

שוב, אמרנו שבפרק הזה הביטוי הכי מוכר הוא "דם ואש ותימרות עשן", שהם שלשה ראשי-ראשים לגבי עשר המכות. כדאי לעשות את הגימטריא – "דם ואש ותימרות עשן" עולה 1833 – ג פעמים תורה, ממוצע כל אחד מראשי-הראשים כאן (אותו מספר עולה גם יג פעמים מצוה, סוד "בן שלש עשרה למצוות"[לב], יש כאן חיבור בין תורה למצוה).

מה הקשר? על פי פשט אלה מכות – מכות לגוג ומגוג. אבל אמרנו[לג] שאין יותר עונש – שגמרנו עם העונשים והמכות, אפילו לגוים. כבר נגמר הזמן, נסתיימו הבירורים[לד]. לכן את כל העונשים שכתובים לעתיד לבוא, כל הנבואות שעל פניהן לא טובות, צריך לפרש כטובות בפנימיות – להפוך[לה]. כאן יש דוגמה, כאשר הגימטריא היא סימן שראוי להתהפך – הגימטריא תורה-תורה-תורה אומרת שכנראה אלו שלש בחינות של תורה:

תורה שבכתב, תורה שבעל פה ופנימיות התורה

כתוב[לו] שדם הוא כח המדמה. עצם הדבר שאנחנו לומדים כאן נביא שייך לענין. שני הפסוקים הקודמים הם על חזרת הנבואה, שהיא סימן של ביאת משיח[לז]. בנבואה כתוב – גם כאן – "וביד הנביאים אדמה"[לח]. גם בגמרא, יש חוש של "מדמה מילתא למילתא", גזרה שוה מקבלים רק רב מפי רב עד משה רבינו[לט]. מסבירים[מ] שדימוי מילתא למילתא הוא ניצוץ משה רבינו שבך – זה תיקון כח המדמה, בסיס הנבואה, תורה שבכתב. שוב, דם הוא תיקון כח המדמה, שהוא בעיקר התורה שבכתב – צריך ללמוד את התורה שבכתב וגם לקבל נבואה, לכן הכל מתחיל מדם. בפסוק הבא כתוב שהירח – סמל של עם ישראל[מא] – יתהפך לדם.

גם אש יש בתורה. למדנו אתמול[מב] שאש התורה היא הנגלה של התורה שבעל פה.

צריך לומר שתמרות עשן היינו המדרגה השלישית בתורה, פנימיות התורה[מג]. הרמב"ם כותב[מד] שסודות התורה הם חלק מתורה שבעל פה – פשיטא שכך – רק שהם הפנימיות, הנשמה. עוד יותר, פנימיות התורה היא בעצם התורה שבכתב, הנבואה, כמו שהיא מופיעה מלובשת ושורה בתוך התורה שבעל פה (כידוע הרמז ש-קבלה עולה חכמה ועוד נבואה – "חכם" בתורה שבעל פה ו"נביא" בתורה שבכתב). לגבי לימוד הקבלה, אדמו"ר הזקן אומר[מה] שהוא כלול ב"שליש במקרא" והרמב"ם אומר שהוא כלול ב"שליש בגמרא" ו"אלו ואלו דברי אלהים חיים".

מהן "תימרות עשן"? עשן שעולה ישר[מו]. זו העליה של המלכות (סתם רוח בכתבי האריז"ל[מז]). עשן בפנימיות הוא יחוד עולם-שנה-נפש – השלישיה של המציאות בספר יצירה, אבל היא קשורה לכל השלישיות, כמו אנ"ך[מח] (אורות-ניצוצות-כלים) ואפילו עולמות-נשמות-אלקות[מט]. עיקר יחוד פנימיות התורה הוא היכולת לאחד את כל הממדים, עד לנפש או עד לתורה, עד לאלקות, עד לאורות. שוב, צריך לומר ש"תימרות עשן" היינו פנימיות התורה. אש היא נגלה שבתורה, במתן תורה יש את האש ויש את הדם.

מ"דם" ל"דם"

אמרנו ששלש המכות האלה, "דם ואש ותימרות עשן", מוסיפות על עשר המכות, אבל יש מכנה משותף. קודם אומרים בהגדה את השלש אחר כך ממשיכים עם העשר, אבל שני הסדרים פותחים בדם – דם הוא הראשון כאן והראשון בעשר המכות. האם זהו אותו דם או לא אותו דם?

אפשר לומר ש"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"[נ]. בעשר המכות הדם הוא הכי נמוך, המלכות[נא]. כאן, אם הדם הוא נבואת התורה שבכתב, כפי שהסברנו, "וביד הנביאים אדמה", יתכן שהוא הכי גבוה. בפרשת שבוע כתוב "כי לא ראיתם כל תמונה"[נב] – אמונה היא 'לא תמונה'. אבל האותיות א-ת מתחלפות באתב"ש – אמונה טהורה, שאין לו גוף ולא כח בגוף, היא עצמה מקור תיקון כח המדמה, האמונה בנפש היא מקור תיקון התמונה[נג].

תיקון הדם שייך לתיקון האדם, תיקון האנושות בכלל[נד]. יש פה דמדום, כנראה דמדומי חמה, שאז השמש יהפוך לחשך והירח לדם – הכל אדם. בתקופה הזו צריך להמלט, להיות בתוך "הפליטה", והעיקר לקרוא בשם ה'.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• נביאי תרי-עשר מתייחדים במעברים מהירים באוירת הפסוקים
• "כל אשר יקרא בשם הוי'" היינו כל היהודים – "ועמך כֻלם צדיקים" שה' קורא בשמם והם בשם ה'.
• נסתיימה עבודת הבירורים – אין יותר עונשים לישראל ואפילו לא לאומות.
• את כל הקללות והעונשים צריך לפרש פירוש פנימי של טוב.
• "דם ואש ותימרות עשן" הם שלש מדרגות של תורה.
• תורה שבכתב – ובפרט הנבואה – היא תיקון כח המדמה.
• התורה שבעל פה היא תיקון האש – חום של קדושה.
• פנימיות התורה היא הופעת התורה שבכתב בתורה שבעל פה.
• פנימיות התורה מסוגלת לחבר את כל ממדי המציאות – להעלות את חיצוניות העולמות עד לאלקות.
• האמונה הטהורה היא מקור תיקון התמונה – תיקון כח המדמה.