זכרון עולם הבא

בע"ה

כ"ה כסלו תשפ"א – רשימת הרב

נחלי אמונה – פרשת מקץ

לעילוי נשמת ר' דוד-רפאל פיינשיל (בן עמי) ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"לזכור תמיד בעלמא דאתי"

בתורה נד בלקוטי מוהר"ן, אותה אמר רבי נחמן בשבת חנוכה, הוא דורש את הפסוקים "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חֹלם והנה עֹמד על היאֹר. והנה מן היאֹר עֹלֹת שבע פרות וגו'"[ב] ו"הוי' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת עֹטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה"[ג].

הוא אומר שעל האדם לשמור את זכרונו, "ועיקר הזכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי" – לזכור את העולם הבא בכלל, כשעם היקיצה בבקר עליו לזכור את העולם הבא, ובפרט, כשהוא מזהה את הרמזים שה' שולח לו בתוך העולם הזה לעולם הבא (רמזים שהם בבחינת "רגלים", כפי שהוא מאריך להסביר, ולכן יש לצמצם את העיסוק בהם). בזכרון הזה, מסביר רבי נחמן, מקיים האדם את יחוד "הוי' אלהי", עליו נאמר בזהר[ד] "'הוי' אלהי' – דא שרותא דמהמנותא, סליקו דמחשבה ועלמא דאתי".

שמירת הראיה והזכרון

אחרי הקדמה זו, מאריך רבי נחמן לדבר על המניעות שמפריעות לזכור את העולם הבא ולפענח את הרמזים של ה' ועל הדרך להתגבר על אותן המניעות:

הוא מסביר שמדת "רע עין" גורמת לאדם לשכוח את התכלית הנצחית, העולם הבא, אך גם מי שהוא בבחינת "טוב עין" עלול לפול בידי כח המדמה (הכינוי-הדימוי העיקרי של היצר הרע אצל רבי נחמן) ולשגות בראייתו וזכרונו. כח המדמה 'מחפש' לעצמו מקום, נכנס לפיו של מי שמחדש חידושי תורה וגורם לו לדמות מילתא למילתא באופן לא אמתי, ואף שדבריו נראים חלקים ויפים ('גלייך') הם אינם אמתיים והם 'מרעיבים' את העולם מהשפע שנמשך על ידי חידושים אמתיים (שעל כן אסור לאדם לגזור גזרה שוה מעצמו, שמא מדובר בכח המדמה שאינו מבורר, אלא אם כן "קבלה מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו ע"ה מפי הגבורה"[ה]). הנפילה לכח המדמה נובעת מלשון הרע (הוצאת דבה), המסלקת מהאדם את הדעת ומפילה אותו מאהבת ה' לאהבות בהמיות – תהליך שבסופו מתגבר אצלו כח המדמה (ה'חלופה' הבהמית לדעת אמתית).

כך הוא דורש את הפסוק "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חֹלם וגו'": פרעה הוא-הוא כח המדמה, והוא נמשך מ"שנתים ימים" – פגם חטא המרגלים (בהם נאמר "יום לשנה יום לשנה"[ו]) שראו את הארץ ב"רע עין" והוציאו את דבתה רעה (והרמז: פרעה אותיות פה רע, לשון הרע, ויש בו מדת "רע עין"). הוא מסביר ש"מקץ" הוא הפגם שגורם כח המדמה לכח האהבה דקדושהר, שבסוד "וקמץ הכהן"[ז] (וההסבר הפנימי: קמץ הוא ניקוד הכתר, ומדת האהבה של הכהן – אהרן כהנא רבא – היא אהבה רבה הנמשכת מחסד דעתיק המלובש בגלגלתא דאריך, מקור הרצון הטוב, שבקדושה הוא סוד פרעה דקדושה, "דמיניה אתפריעו כל נהורין"[ח], אך בקליפה הוא גורם לאהבה בהמית, כנ"ל). מעבר לנפילה מאהבת ה' לאהבה בהמית, שמתאר רבי נחמן, "רע עין" ו"פה רע" הם, בפשט, פגם באהבת הבריות (שגם היא מדת אהרן הכהן הגדול, "וקמץ הכהן", "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"[ט]) – מעבר ממצב של שובע, בו הבריות מסתכלות זו על זו בעין טובה ומראות פנים יפות זו לזו[י] למצב של קנאה הדדית שמאפיין רעב, ולפי המתברר כאן הוא הגורם לרעב. כח המדמה גורם לגלות השכינה (גלות בגימטריא "ופרעה חלם"), כאשר הוא "עֹמד על היאֹר", הנילוס שנקרא בפרשת בראשית פישון[יא], סוד "פי שונה הלכות"[יב], מקלקל את דברי תורתו וגורם לרעב בעולם.

התיקון לרעב שגורם פרעה הוא בכחו של יוסף הצדיק. רבי נחמן מסביר באריכות כיצד יוסף מברר את הרוח הטובה (רוח השמחה[יג]) מהרוח הרעה (רוח הנכאים) באמצעות כח הנגינה, כאשר יד המנגן עושה את הבירור ומעוררת ניגון שמח, וקושר זאת לעבודת ההתבודדות בלילה ("אזכרה נגינתי בלילה"[יד]), בה אוסף האדם את הנקודות הטובות והמשמחות ובכוחן עובד את ה' ומדבק את נשמתו בעלמא דאתי. כפי שהוא מסביר, יד המנגן היא ידו של דוד המלך, המנגן לפני שאול המלך להפיג את רוחו הרעה[טו] (ואחרי כן, הכנור התלוי למראשותיו הוא המעורר אותו בחצות לעבודת הלילה[טז]) רבי נחמן דורש את סוד השמחה הבאה מפעולת-נגינת היד על הפסוק "ושמחתם בכל משלח [אותיות חשמל] ידכם"[יז], ורמז נאה לדבריו: "ושמחתם בכל משלח ידכם" עולה יא פעמים נגינה.

יחודי נרות חנוכה

בסיום התורה מצוין כי היא נאמרה בשבת חנוכה ואחריה אמר רבי נחמן "אני אמרתי עתה איך מדליקין נר חנוכה". רבי נחמן לא מזכיר זאת, אך חנוכה בגימטריא מדמה – יש לחג קשר לתיקון כח המדמה בו עוסקת התורה.

כלל גדול הוא שכדי להבין את חידושיו של רבי נחמן יש להכיר את פשט המקורות שהוא מביא ומסתמך עליהם, כולל המקורות בקבלה (ומתוך כך להבין גם את האופן המקורי לגמרי בו הוא דורש את אותם מקורות). פשט הזהר המצוטט כאן, בסוד "הוי' אלהי", הוא יחוד אבא ואמא עילאין – אבא ("הוי'") נקרא מחשבה (כמו במאמר "מחשבה ויובלא תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[יח] ואמא ("אלהי") היא סוד עלמא דאתי (עולם הבא ולעתיד לבוא, כנודע)[יט] ועל יחודם נאמר "סליקו דמחשבה ועלמא דאתי רזא חדא בלא פרודא"[כ].

"הוי' אלהי" בגימטריא עב, מילוי שם הוי' המכוון, במילויי שם הוי' ב"ה, כנגד חכמה-אבא (בחלוקה לאותיות השרש הוי', וערך המילוי, אלהי). אכן, לפי דברי הזהר, כאן "הוי'" שייך לחכמה ו"אלהי" לבינה. שם עב הוא מילוי יודין והמילוי המקביל של שם אהיה (שכנגד הבינה) הוא קסא. ביחד עולים שני השמות רגל, בגימטריא זכור, העבודה העיקרית המבוארת בתורה זו בסוד "הוי' אלהי", דבקות המחשבה בזכרון העולם הבא בכלל והתלבשותו בסוד ה'רגלין', הסבות הסובבות את האדם ביום-יום שהן רמזים לקרבו לעבודת ה' (והוא-הוא ההפרש בין פרעה לבין כח המדמה, אותם צריכים לתקן כדי להגיע ל"זכור" הנ"ל ולהדביק את המחשבה – בגימטריא פרעה – בעולם הבא).

כוונה זו שייכת גם לסוד נר חנכה: בסוד ה-נר יש לכוון שלשה יחודים, כנגד יחודי חב"ד-חג"ת-נה"י – הוי' אהיה, הוי' אלהים, הוי' א-דני. העיקר הוא להמשיך מהראש (יחוד הוי' אהיה בחב"ד) לרגל (יחוד הוי' א-דני בנה"י) – לגלות את הזכרון הכללי של עולם הבא ברגלים, הרמזים בעולם הזה, כנ"ל.

לנרות חנוכה יש שייכות גם לסוד הנגינה המבואר בסיום התורה: כנור (עליו מנגנת יד המנגן, יד דוד, כנ"ל) אותיות נר כו[כא], סוד "נר הוי'"[כב], ושמונה נרות חנוכה הם בסוד שמונה הנימין בכנורו של משיח[כג] (המתקנים את שמונת מלכי אדום, עד המלך השמיני, "הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב"[כד], בסוד "חן חן לה"[כה] שבסיום הפטרת שבת חנוכה). אם כן, חנוכה הוא חג האור וגם חג הנגינה, והרמז: אור נגינה עולה שכה, המשולש של כה (סוד חנו-כה), אהבה פעמים כה (ה פעמים א-דני וכו').

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• על האדם לדבק את מחשבתו-זכרונו בעולם הבא תמיד – בכלל, בזכרון עולם הבא ברגע שהוא מתעורר, ובפרט, בתשומת לב לרמזים שרומז לו השם בכל מאורעותיו (לקו"מ).
• המפריעים הגדולים לזכרון עולם הבא הם מדת "רע עין" ולשון הרע (פה-רע, אותיות פרעה) – הגורמים לאדם לאבד את אהבת ה' ואת אהבת הבריות ולהגביר עליו את כח המדמה.
• נגינה טובה מבררת את הרוח הטובה וממלאת את ריאות האדם באויר שמח.
• יחוד "הוי' אלהי" הוא יחוד עב-קסא, בגימטריא זכור (זכרון עולם הבא) ובגימטריא רגל (מציאת רמזי ה' במציאות), תיקון פרעה ו-כח המדמה (שההפרש ביניהם הוא עב-קסא).
• עיקר כוונת נרות חנוכה היא להמשיך מהראש אל הרגל – לגלות את הזכרון של ה' במוחין (יחוד חו"ב, "הוי' אלהי") גם בפרטי החיים.
• האורות והצלילים של נרות חנוכה מסלקים את צללי הכח המדמה ומאפשרים לזכור את התכלית הנצחית.