1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (63)

ד"ה "בסכות תשבו" (8)

ט' שבט ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגון הבינוני.

אתמול למדנו שיש הבדל בין תשובה של צדיק לתשובה של מי שרחוק באמת מה', שתשובתו היא מצד הנפש הבהמית. התשובה של צדיק היא מצד הנפש האלקית, ויש מי שהתשובה שלו מצד הנפש הבהמית שלו. הנפש האלקית נקראת אדם והנפש הבהמית היא בהמה, כשמה. אדם הוא מסודר, אז גם התשובה שלו היא תשובה מסודרת – קודם תשובה תתאה ואחר כך תשובה עילאה. מה שאין כן הבהמה אינה מסודרת. נתחיל בכך:

אבל התשובה דהנה"ב [שבהמה עושה תשובה] הוא באופן אחר לגמרי, דהנה"ב שמעלים ומסתיר ביותר כחומריות יתרה, ובפרט בחטאים ועוונות ר"ל [אמרנו שהנפש האלקית כשאינה לגמרי מוסרת היא נמצאת בתוך שק דק – גסות רוח, לא ממש עבירות. הנה"א מרגישה שגם השק הדק של הנפש הבהמית גורם ריחוק גדול ועצום מה', ולכן היא משתוקקת לשוב לה', אבל אין לה ממש חטאים ועוונות. לנפש הבהמית יש גם חטאים ועוונות ר"ל, שממש מסתירים ומעלימים על הנפש האלקית.] הנה כאשר לעת מן העתים מתעורר בתשובה [אתמול שאלו והסברנו שהחלוקה שלו בפרק הזה היא לא בדיוק כמו בפרק הקודם. בפרק הקודם דבר על "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים", שלגמרי מנותקים, כמו תינוק שנשבה שאף פעם לא יתעורר מעצמו – גם לא בנעילת יום כיפור – אם לא על ידי השופר הגדול. כאן מדברים על הבהמה של כל אחד מאתנו, שהיא לאו דווקא במצב עד כדי כך גרוע – "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים". לכן כותב ש"לעת מן העתים מתעורר בתשובה" – יש אצלו התעוררות, יכול להיות ביום כיפור למשל.] הרי בנפש הבהמית אין זה מצד הרגש האוא"ס ממה שנתרחק [כמו הנפש האלקית, שזוכרת את מקורה, כמו שאליהו הנביא אומר "חי הוי' אשר עמדתי לפניו" – זוכר איך היה לפני שירד לגוף. כעת ירד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אז מרגיש רחוק, אבל מתחיל מהרגש אוא"ס. אבל הנפש הבהמית לא מרגישה את אוא"ס,] כי אם מצד עוצם הריחוק [הוא רק מרגיש ריחוק קיומי מאיפה שהיה. לא זוכר את אור אין סוף, אבל יודע שהוא רחוק ריחוק תהומי וזה המצב הקיומי שלו. ההרגשה הזו הרבה יותר עוצמתית מהרגשת הנפש האלקית.] שמתמרמר מאד בנפשו וצועק לה' במר נפשו מעומקא דליבא וכמו שכתוב ויצעקו אל ה' בצר להם [לא דווקא זוכרים את ה', אבל צועקים עליו שיושיע. כתוב ששם שמים שגור בפי כל, מצד העצם, אבל לא שיש גילוי או תחושה של אור אין סוף.] שצר לו מאד מן הריחוק שלו והוא בשני הצעקות [שהסברנו קודם] דצעקת הקול וצעקת הלב והיינו עד שמגיע לו הענין בנפשו עס רירט אים זייער טיף [זה נוגע עד עצם נשמתו ומזיז אותו ברובד הכי עמוק של הנשמה שלו.], [כעת חוזר רגע צדיקים, ואומר שגם להם יש את שתי הצעקות הנ"ל:] וכן בצדיקים הוא גם כן בשתי הצעקות דצעקת הקול וצעקת הלב רק שבצדיקים הכל הוא מהריחוק שנתרחק מאוא"ס ובבעלי תשובה [כאן אומר פעם ראשונה שאצל בעלי תשובה התשובה היא מצד נפש הבהמית. אנחנו דור של בעלי תשובה, אז חשוב לדעת שגדר בעל תשובה הוא תשובה מצד הנפש הבהמית, במיוחד היום כי יסביר שזו התשובה שנוגעת לגאולה לדעת רבי יהושע.] שמצד הנפש הבהמית הוא מעוצם הריחוק, והרי בנפש הבהמית אינו בסדר והדרגה כלל וכמו שכתוב יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה [פסוק חשוב משיר השירים שכעת יסביר.] והיינו בהעלם הנפש האלקית בתוך הנפש הבהמית בבחינת ההעלם ביותר [הנפש האלקית לגמרי "בסתר המדרגה", היא לא מורגשת וכ"ש שאור ה' לא מורגש.] העליה היא שלא בהדרגה כי אם בסתר המדריגה היינו מעומק תחת לעומק רום שלא בהדרגה כלל [מדלג בבת אחת מהמקום הכי רחוק למקום הכי קרוב. הוא הכי רחוק ופתאום זוכה לתשובה עילאה – אתהפכא של שינוי המהות, שכל המהות משתנה מהקצה אל הקצה.], והיינו שאין זה בהתעוררות במדריגה תחתונה תחלה [תשובה תתאה] ואחר כך במדריגה עליונה כי אם שמתכלית ההעלם והריחוק ביותר הרי הוא מתעורר בכל עצמותו ביציאה מגדר כלים לגמרי [הסביר קודם – למדנו אתמול – שגדר האדם אף פעם לא מתנתק מהכלים לגמרי, אפילו כאשר הוא כאילו יוצא מהכלים, הוא תמיד מחושב ואף לא יוצא לגמרי מהכלים, אבל הבהמה יוצאת מהכלים לגמרי.] ובהזזת כל עצם נפשו, ומתהפך מן הקצה אל הקצה שנעשה מהות אחר לגמרי [הכל בבת אחת – פתאום נעשה בן אדם אחר לגמרי.],

והנה ההתעוררות דנפש הבהמית זהו גם כן שבאה מלמעלה [הרי איך יתכן שהנפש הבהמית תתעורר מעצמה? היא בהמה סך הכל! אלא ודאי שבא מלמעלה,] שמעוררים אותו לשוב, רק שבא בבחינת העלם כי אינו שייך לגילוי אור אבל מכל מקום הוא על ידי התעוררות [כל פרק כאן, שהוא מוסיף איזה ממד – נקודת מבט – על "שובנו" הוא קצת אחרת. קודם "שובנו" היה שיש התעוררות מלמעלה כדי לעורר אותי, והיא בגילוי במקיף – שיש איזו התגלות. ב"שופר גדול" כבר לא היה בדיוק הדבר הזה, אלא שרגלי א"ק מגיעים עד סוף עולם העשיה. כאן הוא אומר שיש ודאי התעוררות, אבל היא בהעלם, כי הנפש הבהמית לא שייכת לגילוי אור. בלי ההתעוררות הבהמה לא היתה זזה, אבל ההתעוררות היא בהעלם.], וכמו בתשובת רבי אלעזר בן דורדייא [כתוב בגמרא – ומובא בתניא – שכאשר יצא בת הקול "רבי אלעזר בן דורדרייא מזומן לחיי העולם הבא" אז "בכה רבי, יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בשנים רבות". הוא לא מביא זאת כאן, אבל בדיוק ממחיש את ההבדל בין תשובת הצדיקים-האדם לתשובת הבהמה-בע"ת – הצדיק "קונה עולמו בשנים רבות" ובעל תשובה "בשעה אחת". כמו שיש בשכל "אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה" – שכל שבבחינת אחור – יש קנית עולם בשנים רבות, תשובה מדורגת. אפילו שתשובה היא פריצה, אבל יש מדרגות בתשובה – הוא עולה שלב אחרי שלב. אבל יש תשובה "בשעה אחת" – היה אחור באחור וב"שעה אחת" הוא שועה אל ה', מסתובב בבת אחת. התמיהה איך קוראים לו "רבי" – הוא הרשע הכי גדול, עשה עבירות כל ימיו, לא עשה מצוות, ובשניה אחת לא רק שמקבלים אותו בתשובה ונותנים לו חלק לעולם הבא אלא נעשה רבי, גדול בתורה. איך יתכן?! אומרים שבשניה אחת הוא הפך להיות הרבי של כל בעלי התשובה לעולם ועד. הוא הרבי שלנו – אם אנחנו דור של בעלי תשובה, הרבי שלנו הוא רבי אלעזר בן דורדייא. הוא עבר על כל התורה וברגע אחד עשה תשובה, וגם יצאה נשמתו מהתשובה. (לכאורה לא הוגן, איך מישהו בא ברגע אחד וכו'.) לכן רבי בכה – בכי של "לית כל מוחא סביל דא", משהו שלא נתפס. רבי, שהוא שיא השכל של הקדושה, שומע "רבי אלעזר בן דורדייא" ולא יכול לתפוס, אלא רק מגיב ש"יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בשנים רבות", רבי מהסוג השני ומתפעל שיש סוג ראשון.

בכל אופן, יש את הרמז המפורסם שלנו ש"יש קונה עולמו בשעה אחת" – הכותרת של בעלי תשובה – ר"ת עקיבא. יש מחלוקת אם כותבים עקיבה (כך בירושלמי) או עקיבא. אם כותבים עקיבה זהו הרמז המפורסם של "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" ס"ת ר' עקיבה (לפי הסדר). בעל אור זרוע התלבט איך כותבים והראו לו בחלום את הרמז הזה, ועל שם כך קרוי הספר. בכל אופן, בבבלי ובכל הספרים כותבים עם א בסוף. יתכן שר' עקיבה עם ה בסוף הוא צדיק ואילו רבי עקיבא עם א בסוף הוא בעל תשובה. באמת רבי עקיבא היה בעל תשובה – עד גיל ארבעים היה נושך את תלמידי החכמים כחמור. הוא גם חזר – כל העבודה שלו היתה מן הקצה אל הקצה. מי עורר אותו? בהמשך הוא יסביר שהתעוררות לתשובה באה ממלך קשה כהמן, אבל מי עורר אותו? יש את החויה שראה מים על האבן, אבל מי שעוררה אותו היא אשתו, רחל. אשרי מי שאשתו מעוררת אותו, ולא צריך מלך קשה כהמן. מישהו שמצד הבהמה לא מתעורר מעצמו – צריך שמישהו יעורר אותו. גם הוא היה צריך שמישהו יעורר אותו – אשתו הצדקת. היא אמרה על עצמה כלפיו "יודע צדיק נפש בהמתו" – שהוא הצדיק, ואני האשה "בהמתו", הוא מכיר אותי אחרי שהיה רחוק ממני הרבה שנים. צריך לומר שמה שהצדיק באמת יודע פירושו גם מרחם, כמו פשט הסיפור. לצדיק יש הזדהות עם הבהמה שלו באמת מצד המכנה המשותף שלהם – בחינת הבהמה, בעל התשובה של הבהמה שבתוך הצדיק גופא. מתאים לרבי עקיבא. בכל אופן, כל זה היה לומר שב"יש קונה עולמו בשעה אחת" יש רמז לרבי עקיבא, חוץ מראב"ד שעליו מדבר בפירוש.] שהיה מכל מקום על ידי שעוררו אותו מלמעלה על זה על ידי איזה סיבה, והרי זה בחינת תשובה עילאה שבאה בהתעוררות מלמעלה והיינו בבחינת פנימיות ממש שמתהפך מחשוכא לנהורא ממש [להתהפכות קוראים פנימיות – לא שיש לו עבודה פנימית בסדר והדרגה, אלא שכל המהות שלו מתהפכת מהקצה אל הקצה, וממילא הדבר נוגע לו בפנימיות.],

[אחרי כל זה בא לבאר את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע על הגאולה, איזה סוג תשובה נעשה כדי לזכות לגאולה היום:] ובזה יש לבאר מאמר רז"ל בסנהדרין דצ"ז ע"ב רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים וכתיב ארפא משובותיכם, אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו חנם נמכרתם בעבודת אלילים ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים [אז יש כאן מחלוקת אם צריכים לעשות תשובה כדי לזכות לגאולה או שלא.], ולכאורה הרי תחילה אומר [מעמיד להן מלך קשה כהמן ומחזירן בתשובה] וישראל עושין תשובה וכאן אומר לא בתשובה ומעשים טובים [הוא לומד שבעצם רבי יהושע אמר שאם לא יעשו תשובה ה' מעמיד להם מלך קשה כהמן ומחזירן בתשובה, ואחר כך רבי יהושע אומר שלא צריכים תשובה ומעשים טובים.] וגם מהו אומרו תחלה אם אין ישראל עושים כו' ומסיים וישראל עושין תשובה כו' [קודם יש בחינה של "לא עושין תשובה" ובסוף "עושין תשובה" – מה קורה כאן?], אך הענין ידוע דמחלוקתם [של רבי אליעזר ורבי יהושע.] היא אם שתהיה התשובה מלמטה למעלה באתערותא דלתתא או שתהיה באתערותא דלעילא מלמעלה למטה [כלומר, שניהם מסכימים שתשובה ודאי תהיה, השאלה אם ה' עושה את התשובה או שאנחנו עצמנו עושים את התשובה.], ודעת רבי אליעזר היא שצ"ל התשובה באתערותא דלתתא, וזהו אם ישראל עושין תשובה בכח עצמם [תשובה מצד האדם שבנו. כלומר, דווקא רבי אליעזר, שהוא "שמותי" – אחד הפירושים שהוא מבית שמאי – סובר שצריך לגלות את הנפש האלקית ולעשות תשובה מצד הנפש האלקית שבאדם. בית שמאי הוא מחמיר. רבי אליעזר מחמיר או מיקל? מחמיר שאדם צריך לעשות תשובה בעצמו ולא לסמוך שה' יעורר אותו בתשובה, אבל הוא קצת מיקל כי עצמת התשובה שאדם עושה בעצמו – בתחלה על כל פנים – הוא פחות מעצמת התשובה שה' מעורר אותי. שוב, רבי אליעזר אומר שאם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לא – לא. יש בתורה אור, במאמר של ברית מילה, אדמו"ר הזקן מצטט זאת בפשטות, כאילו פוסק שזו הלכה – יש הרבה שקו"ט בענין – שאם עושים תשובה נגאלים ואם לא עושים תשובה ח"ו לא נגאלים.], ורבי יהושע אומר לא בכסף תגאלו, לא בתשובה ומעשים טובים היינו לא באתערותא דלתתא והיינו שמדמה תשובה למעשים טובים שהם בכח עצמם [לעשות מעשה טוב ה' לא יעשה לך – הוא לא יתן צדקה בשבילך. כמו שמעשים טובים הם מה שאדם עושה בכח עצמו, גם תשובה צריכה להיות אותו דבר – שאדם עושה בכח עצמו. לכן הוא מדמה את התשובה למעשים טובים, ואומר שלא יהיה ככה], כי אם שתהיה התשובה בבחינת אתערותא דלעילא מלמעלה, וזהו גם כן שנמצא פלוגתתן בענין הגאולה בגמרא ר"ה די"א שרבי אליעזר אומר בתשרי עתידין להגאל ורבי יהושע אומר בניסן עתידין להגאל [מה ההבדל?], דעבודה דתשרי היא מלמטה למעלה [קודם למדנו שתשרי הוא כבר "דרשו הוי' בהמצאו", שה' בא אלינו מלמעלה, רק שמתכוון שתשרי הוא המשך לעבודת אלול מלמטה למעלה. אין תשרי בלי אלול, ולכן מה שמגיעה תשובה עילאה בתשרי היא על גבי התשובה תתאה שעשינו בחדש אלול.] וניסן מלמעלה למטה [אין שם הקדמה של מלמטה למעלה.] והיינו שרבי אליעזר סובר שהגאולה תהיה על ידי תשובה מלמטה למעלה [תשובת האדם-הצדיק.], ורבי יהושע סובר שתהיה הגאולה על ידי תשובה מלמעלה למטה [הכל באתערותא דלעילא.] והוא בחינת תשובה עילאה הבאה מלמעלה ["לכתחילה אריבער" – לכתחילה תשובה עילאה, בלי תשובה תתאה. זה אחד הפירושים. עד הרבי מהר"ש, כמו שהסברנו באריכות בספר "בעתה אחישנה", כתוב בפירוש – כך כותב הצ"צ – שלא "לכתחילה אריבער", אלא רק שאם אי אפשר לעבור מלמטה צריך לקפוץ מלמעלה. לגבי זה אומר הרבי מהר"ש "און איך זאג" – אני אומר אחרת, רואים שיש שינויים בין הרביים. "העולם אומר" הוא בעצם מה שכתוב במאמרים של אבא שלו. "העולם אומר" לא שולל את רבי יהושע, רק אומר שצריך להתחיל מעבודת האדם שבך, ורק אם לא הולך לך על קפיצה של בהמה. בא הרבי מהר"ש ואומר שאל תנסה לכתחילה להיות אדם – אתה בהמה וישר תקפוץ.], ועל זה אומר [איך הקב"ה מעורר אותנו מלמעלה?] אלא הקב"ה מעמיד עליהם כו' [מלך קשה כהמן ומחזירן למוטב] וישראל עושין תשובה, והיינו שהתשובה שיהיה מלמעלה למטה אין זה באתערותא דלעילא בלבד בבחינת גילוי אור מלמעלה [לא רק חויה נעימה שהרבה אור מתגלה ועושין תשובה,] כי אם שתהיה באופן כזה שישראל יעשו תשובה שיתעוררו מעצמם לעשות תשובה [אני לא מרגיש אור, אני מרגיש בצרות – מלך קשה כהמן – ומצדי עושה תשובה, אבל באמת ה"מלך קשה כהמן" הוא שליח של ה' לעורר אותי, כמו שכתוב שנבוכדנצר נקרא "עבדי". אז יש כאן מאה אחוז התעוררות מלמעלה, כי בלי המלך הקשה לא הייתי זז בכלל, ומצד שני אין כאן שום גילוי אור אלקי וממילא מבחינתי אני עושה תשובה לגמרי, כי אין גילוי. אם כן, יש כאן ממש "שובנו", ששנינו עושים תשובה ממש ביחד, עם כל העצמה, שה' עושה את התשובה ואני עושה את התשובה, הכל יחד, אותו הדבר. זה מה שהוא כל הזמן מנסה להסביר לנו, איך קורה ה"שובנו" ביחד.] והן בתשובתם יהפכו החשך לאור, אך זה גופא [שמתעוררים לגמרי מצד עצמנו.] יהיה על ידי התעוררות מלמעלה גם שלא יהיה תחלה התעוררות מלמטה בבחינת תשובה תתאה [לא עבדנו את ה' בבחינת אדם, קודם תשובה תתאה, אלא בכלל לא עשינו תשובה תתאה.] שזוהי הקדמת באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא כי אם גם שלא תהיה אתערותא דלתתא יעוררום מלמעלה שיעשו תשובה ובבחינת תשובה עילאה שמהפך החשך לאור שזה ענין ומחזירן למוטב [באהתפכא גמורה.], דלכאורה אחר שאומר וישראל עושין תשובה מהו עוד ומחזירן למוטב [למה צריכים את שני הלשונות?] אלא הכוונה שהתשובה תהיה באופן כזה שיחזרו למוטב בבחינת אתהפכא חשוכא לנהורא [לגמרי. אפשר לעשות תשובה בלי להתהפך לגמרי, אבל כאן "מחזירן למוטב" לגמרי ולא רק אתכפיא. איך ה' עשה זאת?] והוא על ידי שמעמיד עליהם, והוא כמו הביטושים ר"ל [כל ביטוש בחיים הוא כדי שהאדם יעשה תשובה. כל בטול – אדם מוצא את עצמו בבית סהר זה ביטוש כדי שיעשה תשובה, לא נחמד אבל ככה זה עובד.] שזה מעורר את הנפש הבהמית [שמים אותך בבית סהר על לא עוול בכפך, מי מתעורר? יש כאן דוגמה, דווקא הנפש הבהמית לא מסוגלת להכיל זאת – למה שמו אותי בבית סהר?! מה פירוש שהנפש הבהמית מתעוררת? עוד מילה היא מתקוממת. הנפש האלקית לא בטבע להתקומם, אבל הנפש הבהמית מתקוממת – מה עשו לי כאן?!] דהתעוררות מלמעלה להנפש הבהמית על ידי התשובה הוא על ידי הביטושים ר"ל [מצד אחד הביטושים הם "רחמנא ליצלן", ומצד שני הם מה שה' עושה כאשר אין ברירה, כשהאדם לא מוכן ולא מסוגל להתעורר בעצמו. יוצא שדיעבד אופן זה הוא לכתחילה – "קלקלתנו היא תקנתנו". כשאדם לא מסוגל להתעורר בעצמו עושים לו ביטושים ואז מיד קופץ לתשובה עילאה, שיתהפך מידמהקצה אל הקצה.], ובעבודה הענין דמלך קשה הוא המלך זקן וכסיף הוא הנפש הבהמית שמעלים ומסתיר ביותר ומתוך הריחוק ביותר ר"ל [לא מרגיש את אור אין סוף, אלא רק את עצמת הריחוק, שהוא רחוק ממשהו בריחוק תהומי לגמרי,] מתעורר בתשובה, וזהו דעת רבי יהושע בעין התשובה שתהיה מצד הנפש הבהמית שזהו בבחינת התעוררות מלמעלה בלי הקדמת אתערותא דלתתא, והתשובה היא כמו מכח עצמו[ מצד אחד, מתעורר מעצמי – צועק מצד עצמי – ומצד שני מאה אחוז מצד ה', כי בלי הביטוש שה' עשה לא הייתי מתעורר.] ששב לה' בבחינת אתהפכא [בבת אחת. קשור גם לענין ה"שטות דקדושה" שהיא ענין הפרק של "באתי לגני" השנה.], וזהו ענין שנינו כאחד והיינו לא באתערותא דלתתא בתשובה תתאה [כתנאי לתשובה עילאה.] ולא באתערותא דלעילא לבד [שרק ה' מתגלה באור שלו ומחזיר אותנו.] כי אם שבאה ההתעוררות מלמעלה [על ידי סיבות – בדרך כלל אתה לא שם לב שהסיבות הן מה שה' עושה, שהכל בהשגחה פרטית, אבל הסבה באה מהסובב כל עלמין. לא רואים את אור הסובב כל עלמין, הוא לא כמו הממלא כל עלמין, אבל באות משם סיבות ומעוררות לתשובה, ובסוף נראה שהכל מעצמך.] וישראל עושין תשובה בכח עצמן.

קיצור. יבאר דהנה"א שהוא כלי לאלקות הנה אחרי הקדמת תשובה תתאה בא תשובה עילאה, הנפש האלקית היא אדם, ואדם הוא מסודר לכן הנה גם השגת השלילה באור אין סוף הוא בהרגש פנימי, התשובה דנפש האלקית הוא מצד הרגש אור אין סוף ושנתרחק מזה, עבודתו בסדר, מתשובה תתאה בא לתשובה עילאה, אבל התשובה דנפש הבהמית בצעקת הקול וצעקת הלב היא מצד הריחוק דריבוי העלמות הנה על ידי התעוררות שלמעלה נתעורר בתשובה שלא בהדרגה מעומק תחת לעומק רום, ויבאר הפלוגתא בין רבי אליעזר ורבי יהושע בעניני א) אופני התשובה ב) בזמני הגאולה.