בע"ה

ברית בניה ישראל ליברמן

ז טבת סז – רמת גן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג[1]

חסר בהתחלה (הרמזים שכתבתי – לפי זכרון משמיעה מקוטעת בנייד).

בניה ישראל = משיח צדקנו = הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלך לעלם ועד

היום יארצייט רבי צבי בן הבעש"ט ומי השילוח

צבי ר"ת צבי-בניה-ישראל

כינוי הילד יהיה רב"י

הילד נולד בנר ששי של חנוכה – ר"ח טבת (השנה היה אדר"ח – שלא תמיד יש). בו בפרט מכוונים ביט (כוונה של כל חנוכה לפי הרש"ש – שמן באתב"ש, טוב הפוך עם ו' במקום י' כידוע מהמגיד), כי עד אז הדליקו ביט נרות (וכן ביט-שמן = טבת; חדש בו הגוף נהנה מן הגוף – דבר שמתחיל מהברית, הנאת הגוף העליון מהגוף התחתון). ביט ר"ת בזרועו-יקבץ-טלאים, וכן יש לכוונו (עוד יותר) ב"כי בי חשק ואפלטהו" (ואכמ"ל להאריך בהגיון איך יוצא). יש תורה בלקו"מ על חשק ואמת, ש"חשק" זה הנקודות (ניקוד של שם הוי'), זה הנשמה, ואותיות זה הגוף. עכ"פ כאן מתאים במיוחד, שראשית השם הקדוש בפסוק זה "בי" – בניה-ישראל.

נסיים בסיפור על רבי צבי. אחרי הסתלקות הבעש"ט הוא מלך, וכעבור שנה אמר שאביו נתגלה אליו ואמר שהשכינה עברה למעזריטש – והעביר לבושו וכו' למגיד, שקבל. שנהשלמה הוא היה הרבי, וידוע שהיה גם בהוראת הבעש"ט (?). יש צדיקים שנשמתם נמשכה מיחוד גופני, יחוד ו-ה, ויש צדיקםי מיוחדים שנשמתם נשמכה מזיווג נשיקין, זיווג י-ה. הבעש"ט אמר שלקחת נשמת רבי צבי מזיווג נשיקין, לכן לא באמת לא היה כל כך שייך לעניני עולם הזה, והיה עני כל ימיו. פעם הלך מתוך מצוקה להשתטח על קברי הוריו במעזיבוז - שטח את כל בקשותיו, פתח בבקשות ברוחניות ואחרי שגמר זאת המשיך גם כן לפרט את מצבו הקשה מאד בגשמיות. באותו לילה באה אליו אמה שלו, לאה-רחל, והוכיחה אותו בחלום – כל זמן שבקשת פנימיות ורוחניות גם אבא וגם אני הקשבנו, וזה גם עושה נחת להורים שמבקשים רוחניות, אבל ברגע שהתחלת לבקש גשמיות אבא אמר לי – זה מה שיצא ממני? ואז אבא הלך משם, לא רצה לשמוע, אבל אני אמא, ואמא חייבת לשמוע גם בקשות בגשמיות, אז הקשבתי, אבל אל תעשה ככה עוד הפעם. בכל אופן, סיפור זה גם מתאים לכך ששרש נשמתו מזיווג נשיקין, זיווג י-ה, שכולו רוחניות. כתוב שהבעל שם טוב היה פרוש מאשתו יד שנים לפני שאשתו הרתה עם רבי צבי, ומה שהזדקק לאשתו אחרי 14 שנות פרישות היה על פי הדיבור ממש. כתוב שכמו שמשה רבינו פרש מאשתו על פי הדיבור, כך הבעל שם טוב חזר אל אשתו על פי הדיבור ממש, ואז היו כוונות שאי אפשר לתאר בכלל, ומזיווג זה נולד רבי צבי – בשנת התגלות הבעל שם טוב. סימן שעל פי הדיבור הזה, להוליד אותו, היה קשור עם הטראומה – עם המשבר העצום שעבר על הבעל שם טוב כשכפו אותו מן השמים להתגלות (אחרי שהתווכח זמן רב על מנת לא להתגלות, כפי שמשה רבינו התווכח שבוע). הוכרח להתגלות באותו זמן שאמרו לו להזדקק לאשתו, וזה גופא קשור לכך שלקח את נשמת רבי צבי מהמקום הכי גבוה. אם רבי צבי נולד בתצ"ד, והבעש"ט הסתלק ב-תק"כ, אז רבי צבי מלך בגיל 26.

זיווג נשיקין זה "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין" בריש שיר השירים. הרבי תמיד אוהב לצטט את רש"י עה"פ, שאומר שזה פסוק הרומז לרזין דרזין דאורייתא שיתגלו בביאת משיח צדקנו (שמן של התורה, סוד ביט). בתניא מסביר שלימוד תורה זה זיווג נשיקין בדרגה הכי גבוהה (גם בספמ"ה וגם באגה"ת) – "אתדבקות רוחא ברוחא". זה מה שצריך להיות כאן בישיבה התודעה של לימוד תורה, ובפרט פנימיות התורה. אחר כך כשעושים מצוות זה זיווג גופני. כתוב שהמקור בתורה לזיווג נשיקין זה הוא "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" – אחר כך נשא אותה, אבל הזיווג הכי גבוה עמה זה זיווג נשיקין בפעם הראשונה שפגש אותה. מביא זאת בפרק מ"ה בתניא, לפני שמסביר שזיווג נשיקין זה היחוד של לימוד תורה ופנימיות התורה בפרט. הפשט ב"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" שמעורר התעוררות רחמים רבים על כל נשמות ישראל מאז עד ביאת משיח צדקנו, עד דרא בתראה. כל התעוררות רחמים זאת יוצאת מ"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך". יש בכך הרבה רמזים יפים, ולא נאריך כעת, אלא רק רמז אחד. זה מקור נשמת רבי צבי, שנלקח מיחוד נשיקין, אבל זה גם מקור נשמת בניה-ישראל.

רגילים לכנות את פנימיות התורה "קבלה", ויש לכך הרבה פירושים ומשמעויות (מלשון לקבל, להקביל, ועוד ועוד) – גם החסידות זה קבלת הבעש"ט, כלשון רבי אייזיק. בכל אופן, השרש ק-ב-ל רמוז בתורה כמה פעמים (אם כי בפירוש מופיעה רק בתור הקבלה – "מקבילות הלולאות" שכתוב פעמיים – והמובן העיקרי של לקבל זה "וקבל היהודים" במגלת אסתר), והרמז העיקרי הוא ס"ת "וישק יעקב לרחל". לפני כן אותיות חשק, שלא לפי הסדר (סוד "כי בי חשק ואפלטהו", הרומז לרך הנימול). א"א אבולעפיא אוהב לקחת כזה ביטוי ולעשות מזה צירוף – איזה עוד משפט אפשר לעשות של "וישק יעקב לרחל", עם "קבל חשק" – "עורי חשקי לקבל" (ג"כ שלוש מילים של ארבע אותיות). זה תרגיל על דרך אבולעפיא – זה מעורר את החשק שלו לקבל רזין דרזין דאורייתא. "עורי" זה כמו "עורי צפון ובואי תימן" – "עורי צפון" זה החשק לקבל. יש כמה פירושים מה "עורי צפון ובואי תימן" (ר"ת עצות) – "עורי צפון" זה כמו "עורי חשקי לקבל", חשק זה אור פנימי, "תתן אמת ליעקב" והאור הפנימי של אמת של יעקב זה החשק, וכשנושק לרחל מעורר בה חשק לקבל אותו, "כנסת ישראל" שכונסת לתוכה את ישראל. נדרוש ש"בניה ישראל" זה הבינה של כנסת ישראל שרוצה כל הזמן לקבל יותר ויותר אורות מישראל סבא. עכ"פ, סוד זה קשור גם ללידת בעל ההילולא של היום, וגם לחשק – פנימיות שם ביט, כנראה – לרזי תורה (?). נאחל שהרך, כבר בגיל מאד רך ידע לכוון שמות – זה רק תלוי באבא ואמא שלו, שילמדו אותו את כל השמות הקדושים, והכל יהיה עם חשק, העיקר זה החשק, ויעורר את החשק שיבוא משיח צדקנו ויגאל אותנו תיכף ומיד ממש.