דעת – 'גדול שימושה של תורה יותר מלימודה'

ב. דעת בפרצוף עניני המשיח – "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה"

קנין הדעת

בי"ט כסלו התחלנו ללמוד נושאים מאדמו"ר הזקן בענין משיח, לעשות מהם פרצוף שלם של עניני משיח. בקיצור – לא בשלמות, אבל בקיצור – עשינו כתר-חכמה-בינה. גם כן, בקיצור נמרץ, רק נוסיף הערב דעת. גם מפני שדעת קשורה לזיווג בין החתן והכלה, "והאדם ידע את חוה אשתו". הקשר – ההתקשרות וההתחברות – בין החתן והכלה. "דעת קנית מה חסרת" – כל הקידושין הם קנין. עיקר הקנין שצריך בחיים הוא דעת, עד לתכלית של ביאת משיח – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים", קנין של דעת.

דעת: על ידי "גדול שימושה" מגיעים למשיח

אומר אדמו"ר הזקן באחד המאמרים שלו[ד], שבחינת משיח היא "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה". העולם הזה, לפני ביאת משיח, הוא עולם שלומדים בו. "אמרתי ימים ידברו ורֹב שנים יֹדיעו חכמה" – כל יום לומדים, עוד פרק משנה, עוד דף גמרא, עוד מאמר חסידות[ה]. כמה שלומדים זה חשוב. כל אחד צריך לדעת, כל תלמיד ישיבה – בהשגחה פרטית שמרו לנו את הפירוש הזה בשביל הישיבה כאן – צריך כל יום להוסיף בלימוד תורה. אבל, כמה שמוסיפים ללמוד עוד ועוד זה "עד ולא עד בכלל" ביחס לביאת משיח. איך אפשר לזכות ממש לביאת משיח? אומר אדמו"ר הזקן – על ידי "גדול שימושה יותר מלימודה", בזה זוכים למשיח ממש, שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

"גדול שימושה" – כח לעמוד על דעת רבו וסגולה ליראת שמים

מה הווארט? למה באמת "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה"? קודם כל הוא אומר, גם חידוש, שמה שכתוב ש"לא קאים איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" זה ללא שימוש, אבל מי שמשמש את הרב יכול כבר לעמוד על דעתו, מה שאין כן בלימוד. בשימוש של הרב מתקשרים לעצם הנשמה של הרב, לעצם הדעת של הרב. ועוד יותר, אומר אדמו"ר הזקן, הוא אומר ששימוש – הרבה יותר מלימוד – הוא סגולה ליראת שמים, ויראת שמים פשוטה, שיהודי הוא ירא שמים, היא בחינת משיח.

מה יש בכתר? הכתר הוא מעל הדעת, ובכתר אמרנו שיש "והריחו ביראת הוי'". משיח הוא "מורח ודאין", חוש הריח, אבל במה הוא זוכה לחוש הריח שלו? ביראת שמים. הבעל שם טוב, כמה שהוא מיוחד לגמרי באהבת ה' ואהבת ישראל, אבל כתוב – אדמו"ר האמצעי כותב זאת מאד חזק – שעיקר מה שלא היה ולא יהיה עד ביאת משיח הוא יראת השמים של הבעל שם טוב, שהיא ממש בחינת משיח. כותב אדמו"ר הזקן ששימוש הוא הסגולה הכי גדולה ליראת שמים, וממילא זו סגולה ובחינת משיח.

שימוש החתן את הכלה ושימוש הכלה את החתן

אמרנו שכאשר חתן וכלה מתחתנים זה ענין של דעת. זה ששימוש קשור לדעת – כי דעת היא המח האחורי. כשאני לומד – אני לומד בעיקר עם הפנים, עם חכמה ובינה. אבל דעת הוא צד האחור, ראש חוט השדרה. רוב הנושאים של אדמו"ר הזקן ביחס למשיח קשורים לתפלה – משיח הוא בחינת תפלה (כמו שכבר דברנו), ותפלה היא חוט השדרה שיוצא ממח הדעת, מח האחור. השימוש הוא כמו קשר של תפלין, במקום הדעת, באחור. גם התקשרות החתן והכלה, מצד אחד היא צריכה להיות התקשרות פנים בפנים, אבל הדעת – "דעת קנית" – היא השימוש. נאמר במילים הכי פשוטות, המלה שימוש הוא גם מלה של זיווג בין חתן וכלה.

הכי פשוט, כשמתחתנים, כל אחד גם צריך כמובן ללמוד מהשני – "מכל מלמדי השכלתי", "איזהו חכם הלומד מכל אדם" – החתן צריך ללמוד מהכלה והכלה צריכה ללמוד מהחתן. אבל, גם כל אחד צריך לשמש את השני (שבכך הוא מפנים ומתעצם עם מה שלמד וכנ"ל בענין קאים אדעת רביה). לא רק שהאשה משמשת אותו, "עזר כנגדו", אלא – כמו שתמיד אומרים – היא "עזר כנגדו", כמה שהוא עוזר היא עוזרת. בכך שהבעל משמש את האשה והאשה משמשת את הבעל קושרים את קשר הדעת ביניהם ועל ידי כך מולידים משיח, שהזרעא חייא וקיימא שיוצא מהזווג הוא בחינת משיח. גם דובר הרבה פעמים שכל זוג שמתחתן צריכים לחשוב שהולכים להוליד את המשיח – שהילד שלנו יהיה ממש משיח, של כל עם ישראל. כוונה הכי חשובה.

עד כאן רק ווארט, בקיצור, שאדמו"ר הזקן כותב ש"גדול שימושה יותר מלימודה" הוא בחינת משיח. את הבחינה הזו נשים בדעת, תחת "והריחו ביראת הוי'" ששמנו בכתר.