ללכת לפני ה'

כ"ח תשרי תשמ"ט – כפר חב"ד

סוד ה' ליראיו - שער ט"ו "מועדי הוי'" - פרקים א-ב

חלק א'

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה ערך הרב הקדמה ללימוד שער ט"ו בספר סוד ה' ליראיו – מועדי הוי'. מתוך רמז פותח מתבאר היחס בין נשמת משה רבינו לנשמת משיח כמשפיע ומקבל, זכר ונקבה, המיוצגים בממדי הזמן והמקום. בסוף השיעור (שנקטע) נלמד ההיפוך הקיים במשמעות הביטויים 'לפני' ו'אחרי' בממדי הזמן והמקום.

א.     "שלש פעמים בשנה... במקום אשר יבחר"

"אלה מועדי ה'" – אהל מועד

נגנו "אלי אתה".

הרבי גם אומר שהשנה הזאת היא שנת המאתיים להולדת הצמח צדק. ננגן את "אלי אתה" של הצמח צדק.

נגנו "אלי אתה" (צ"צ)

בעמוד רפב. הפסוק אומר "אלה מועדי הוי' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם"[ב]. מכאן הלשון "מועדי הוי'", כלומר שמהפסוק הזה לומדים שהמועדים קשורים לשם הוי', שם המיוחד, י-ה-ו-ה. כל מה שלמדנו, השער הקודם כאן בספר הוא "שבת להוי'"[ג], שגם הוא לשון הכתוב, שמכאן אמרנו שגם בשבת, כמובן ופשוט, יש את הסוד של שם הוי'. כאן הלשון היא "מועדי הוי'".

הפסוק מתחיל, ככה גם מקדשים ביום טוב, שמקדשים ביום קידושא רבה על היין, לפי נוסח האריז"ל מקדשים בפסוק "אלה מועדי הוי' וכו'". "אלה מועדי הוי'" קשור עם אהל מועד – אלה אותיות אהל – כתוב. "מועדי הוי'" הם גם מועד וזמן, וגם אהל מועד. כמו שנראה כאן בפסוק שפותח את השער הזה, יש קשר בין הזמן לבין המקום.

כתוב[ד] שאהל מועד הוא בגימטריא יוסף, ו פעמים שם הוי'. גם הביטוי "מועדי הוי'" שוה אותו דבר – מועדי עולה 130, ה פעמים שם הוי', ו עוד פעם אחת הוי' הם ו פעמים הוי', כמו "אהל מועד".

"פני הוי' אלהיך" – "יהי אור"

איך רואים את הקשר בין הזמן לבין המקום? בסוף פרשת ראה מובא הפסוק "יראה כל זכורך"[ה] – קשור עם ראיה, "ראה אנכי נתן וכו'"[ו] – ביטוי שחוזר בתורה שלש פעמים[ז]– "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלהיך". "פני הוי' אלהיך" שוה "יהי אור"[ח], הדיבור הראשון של מעשה בראשית. אור עולה אין סוף. אבל איפה "יראה כל זכורך את פני הוי' אלהיך"? "במקום אשר יבחר", יש מקום מיוחד שם ה' מתגלה לכל עם ישראל שלש פעמים בשנה. מהן שלש הפעמים בשנה? "בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות וגו'".

"במקום אשר יבחר" – משיח

יש כאן רמז, נתחיל עם רמז. יש פה הרבה רמזים, אבל עוד רמז אחד שלא כתוב כאן. אם נסתכל במלים "במקום אשר יבחר", שהכוונה בית עולמים, בית הבחירה, ואכן קוראים למקום הזה בית הבחירה. הלשון הזאת היא לשון רווחת מאד בחומש דברים, במשנה תורה כתוב הרבה מאד פעמים הלשון הזאת, שה' בוחר במקום מיוחד, "במקום אשר יבחר הוי'" "לשכן שמו שם"[ט] או "לשום את שמו שם"[י], וכיוצא באלה הרבה-הרבה פעמים.

יש כאן רמז יפה של משיח, שנמצא בתוך המקום, מי יכול לומר? אם תסתכלו כאן במלים "במקום אשר יבחר", אני מתחיל מה-ם סופית של "מקום" ומדלג על אות אחת אל ה-ש של "אשר", אחר כך עוד אות, אל י של "יבחר", ועוד אות – ח של "יבחר" – יש לי כאן דילוג השם משיח, דילוג על אות אחת. האותיות שבאמצע הן ברא, בסדר הפוך. יש ברא הפוך בין אותיות משיח ישר.

"שלש פעמים בשנה" – משה

אם אני מסתכל בתחלת הפסוק, לו הייתי ממשיך את הדילוג הזה – כל אות שניה – הייתי מגיע ל-ה של המלה "בשנה" – "שלש פעמים בשנה" הכתוב מתחיל. בדיוק באותה שורת דילוג אני מגיע ל-ה, לאות ה של "שנה" שבתחלת הפסוק. אחר כך מדלג ל-ש "בשנה", ואחר כך ל-ם סופית של "פעמים" – יש לי את השם משה. אם כן, יש לי את המלה משה ואחר כך מאותה ם סופית של "מקום" מתחיל אותו דילוג – משיח.

משה – זמן-זכר; משיח – מקום-נקבה

מה זה מלמד אותי? מה הרמז הזה אומר לי? שמשה נמצא, הוא חותם את הזמן, הוא שלמות הזמן – "שלש פעמים בשנה". זמן נקרא שנה בלשון ספר יצירה. מה שאין כן משיח נמצא במקום וצריך לייחד אותם. ידוע שמשה הוא בחינת זכר, ומשיח הוא בחינת נקבה. צריך לחבר את משה המשפיע שבבחינת "שלש פעמים בשנה", עם המשיח שבבחינת "במקום אשר יבחר". זה בדיוק באותו דילוג.

"המקום אשר יבחר" – שם אהיה ו-י-ה-ו

כאמור, הביטוי "במקום אשר יבחר" חוזר הרבה מאד פעמים בחומש דברים דוקא, אין את הביטוי הזה לפני משנה תורה. הדילוג הזה מופיע בדיוק 21 פעם, ריבוי מופלג יחסית של פעמים. יש 21 פעם בחומש דברים "במקום אשר יבחר", או "המקום אשר יבחר".

זאת אומרת, מטבע הלשון "במקום אשר יבחר", או "המקום", כמו "אל המקום אשר יבחר הוי'" או "והיה המקום אשר יבחר הוי'" וכיוצא בזה, מופיע עשרים ואחת פעם. אם אני לוקח, יש פה בדילוג של משיח 7 אותיות – 4 אותיות משיח ו-3 אותיות ברא – שהחשבון שלהן במספר קטן הוא 21. זהו רמז למספר הפעמים שמופיע הדילוג הזה, הסוד הזה, של משיח בתוך ה"מקום אשר יבחר הוי'".

עכשיו אנחנו נתחיל ללמוד את המספר 21 בפרק הראשון כאן של השער, שחוץ מאשר שהוא כמנין השם אהיה – "אהיה אשר אהיה"[יא] – הוא גם כן סוד שלש האותיות השורשיות של שם הוי', י-ה-ו. לעניננו, "שלש פעמים בשנה" הן י-ה-ו.  כלומר שממוצע 7 האותיות של משיח הוא עצמו 3 – 21 הם 3 פעמים 7. יש פה 7 אותיות – ם-א-ש-ר-י-ב-ח, המספר הקטן שלהן הוא 21, הביטוי שכתוב 21 פעם בחומש דברים. הממוצע שלהן הוא 3, המספר שכתוב בתחילת הפסוק "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות וגו'".

"שלש פעמים בשנה" – חיבור פנימיות הזמן עם פנימיות המקום

לפני שנמשיך, מה ענין הצורך לחבר את הזמן והמקום? לפי זה התפקיד של הרגלים, "שלש פעמים בשנה", הוא לחבר את פנימיות הזמן, שקשורה עם נשמת משה רבינו, עם פנימיות המקום, שקשורה עם נשמת המשיח. ידוע[יב] שמשה רבינו באמת ביקש "ואתחנן"[יג] (515) תפלות, התפלל להיכנס לארץ, ולא זכה בעצמו להגיע אל "המקום אשר יבחר הוי'".

"אל המקום"-"במקום"-"המקום" – אהבה

אולי נאמר בזה עוד רמז יפה מאד. את הביטויים "מקום אשר יבחר" אפשר לסווג לשלש קבוצות: יש פעמים שכתוב "אל המקום" – "אל המקום אשר יבחר הוי'"[יד]; יש שכתוב "במקום אשר יבחר", כמו כאן; ויש שכתוב "המקום" בלי "אל", כמו "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר הוי'"[טו].

זאת אומרת, יש ה"מקום אשר יבחר הוי'", שהולכים אליו, שאני בדרך אליו, "אל המקום"; ויש ה"מקום אשר יבחר הוי'", שאני שמה, אני בתוכו, בתוך המקום, "במקום"; ויש ה"מקום" שהוא "שמה" ואני רחוק ממנו, "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר הוי'". עדיין אני קשור אליו, ובלשון הבעל שם טוב "במקום מחשבתו שאדם שם הוא נמצא"[טז]. במחשבה הוא שם, אבל בגשמיות הוא רחוק משם ועדיין זה "המקום אשר יבחר הוי'". אלו שלש בחינות.

אם נתבונן אפשר גם לחבר או להקביל את שלש הבחינות של ה"מקום" עם הרגלים עצמם. ראשי התבות שלהם הם אהבה, זה הסימן: יש "אל המקום"; ויש "במקום"; ויש "המקום", בלי "אל המקום". יש "אל המקום", "והלכת", כתוב שתלך "אל המקום אשר יבחר הוי'"; ויש "במקום", כמו כאן, שאתה "במקום אשר יבחר הוי'"; ויש "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר הוי'". כלומר, "המקום" אבל ללא "אל". הסימן בראשי התבות הוא אהבה – א-ה-ב-ה, יש כאן שלש בחינות בזה.

משיח יוולד בארץ ישראל

מה הענין שמחברים זמן ומקום? הזמן-השנה הוא משה רבינו, והמקום שמשה בחייו לא זכה להגיע אליו, בית המקדש, בית הבחירה, היינו נשמת המשיח, הוא במקום.

ידוע, דיברנו על זה פעם, שכתוב בספר אור החיים הקדוש[יז], שהמשיח ייוולד בארץ. דיברנו זה באריכות[יח], אבל הוא מדגיש כמה וכמה פעמים, שהמשיח שייך לארץ ישראל, כפשוטו, בגשמיות. באמת, אם אתם זוכרים, שאלנו אז – איך יכול להיות שבאותו קטע שהוא מדגיש וכותב שהמשיח ייוולד בארץ, הוא בסוף אותו קטע מרמז לעצמו, שהוא אומר "שמו חיים", שהוא בעצמו המשיח? אבל הרי הוא כתב קודם שהמשיח ייוולד בארץ! איך זה הולך ביחד, הרי הוא לא נולד בארץ, הוא רק עלה לארץ?

הסברנו את זה על דרך הפסוק "איש ואיש יולד בה"[יט], בפרק הנוכחי-העכשווי של הרבי שליט"א, שיאמר לציון, שחוזרים לציון, נולדים מחדש. המשיח הוא חייב להיוולד בארץ, "איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון". זה היה קצת דרך אגב, שמשיח קשור עם המקום, קשור עם בחירת המקום, ומשה קשור עם הזמן, "שלש פעמים בשנה".

"והלכת בדרכיו" – "התהלך לפני"

למה צריך מקום? בשביל מה כל כך חשוב מקום? דיברנו על כך פעם באריכות, אני רק אומר את זה בקיצור: כתוב כאן ש"יראה כל זכורך את פני הוי' אלהיך". צריך לראות את הפנים של ה', כידוע שיש לקב"ה כביכול פנים, ויש לו גם כן כביכול אחור. יש גם עבודת ה' שלמה של הליכה אחרי ה' – "אחרי הוי' אלהיכם תלכו"[כ].  מה זה על פי פשט ללכת, מהי העבודה של ללכת אחרי ה'? כמו שאני אומר שאני הולך אחרי מישהו, אני מחקה אותו, אני עושה מה שהוא עושה.

כמו המצוה ללכת בדרכיו. יש מצוה, בין תרי"ג מצות התורה[כא], "והלכת בדרכיו"[כב], "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא ארך אפים אף אתה ארך אפים וכו'"[כג], כלומר שאני הולך אחריו. אם אני עושה מה שהוא עושה, זה נקרא שאני הולך אחריו.

אבל לא ניחא ליה לקוב"ה שיהודי רק ילך אחריו, אם כי שזו מצוה בתורה, "והלכת בדרכיו", כלומר שהוא דורך ראשון, והוא מגדיר את הדרך, ואתה צריך ללכת באותה דרך – לא ניחא ליה לקוב"ה רק עבודה כזאת. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו, כשהוא נותן את המצוה הראשונה בתורה, "התהלך לפני"[כד], לא כמו נח. עכשיו פרשת נח, "את האלהים התהלך נח"[כה], רק ביחד, רק בתמיכה, שכללית-יחסית לאברהם אבינו העבודה של נח היא עדיין של אחרי ה'. כלומר, ה' לוקח אותו, מוביל אותו. מה שאין כן מאברהם אבינו היהודי הראשון לא ניחא ליה לקוב"ה רק כך, הוא אומר לו "התהלך לפני והיה תמים".

"ה' צלך על יד ימינך" – "דע מה למעלה ממך"

זה קשור עם שנה תמימה. כלומר, אחת מעבודות התמימות היא ללכת לפני ה', ומה זה ללכת לפני ה'? בדיוק ההפך. אם ללכת אחרי ה' פרושו שמה שה' עושה אתה עושה – "מה הוא רחום, אף אתה רחום", ללכת לפני ה' זה בדיוק ההפך, שה' עושה מה שאתה עושה – אתה נותן את הטון, אתה מוביל את העסק, "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים"[כו], "ועמך כלם צדיקים"[כז]. כלומר, הבחינה והעבודה הזאת היא של "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", או כמו הפירוש המפורסם של הבעל שם טוב[כח] על הפסוק "הוי' צלך על יד ימינך"[כט], שה' הוא הצל שלך, לא שאתה הצל שלו. הצל הולך אחרי האדם, והבעל שם טוב אומר "הוי' צלך", ה' הוא הצל שלך. מה שאתה עושה – הוא מחקה אותך בדיוק.

זה הרבה יותר אפילו מאחרי ה', מהפירוש של "מה הוא כאן רחום אף אתה רחום". בכתוב "מה הוא רחום אף אתה רחום" – בכל זאת כל אחד ואחד לפי המדה שלו. אתה לא יכול להיות רחום כמו שהקדוש ברוך הוא רחום. אתה בשלך, אבל בדומה ובדוגמת מה שהוא רחום. אבל כאן כתוב "הוי' צלך", כמו צל שממש מחובר לגוף, מה שאתה עושה – הוא עושה בדיוק אחריך, בן רגע, באותה שניה ממש שאתה מזיז אבר הוא עושה את זה, הוא הצל שלך. זה פירוש של הבעל שם טוב.

יש פירוש שלפעמים מיוחס – הרבי הזכיר את זה בחג הסוכות[ל] – לבעל שם טוב, לפעמים הוא כתוב בשם המגיד, להראות על גודל חביבותם וייחודם של הבעל שם טוב והמגיד. פירוש המשנה "דע מה למעלה ממך"[לא], שלפעמים כתוב בשם הבעל שם טוב ולפעמים בשם המגיד, ש"דע מה למעלה – ממך"[לב], שתדע שכל מה שהולך למעלה הוא ממך. אם כן, גם הפירוש הזה הוא העבודה של "התהלך לפני".

לפני ואחרי – מתהפכים בממד המקום

ההגעה שלש פעמים בשנה למקדש ליראות "כל זכורך את פני הוי' אלהיך" היא לסוד הפנים, לעבודת פנים. הסברנו פעם שיש בלשון הקודש תופעה מיוחדת, תופעה מיוחדת מבחינת המשמעות שלה, אם כי שהתופעה הזאת מופיעה גם בעוד שפות, לא רק בלשון הקודש, אבל היא מעניינת-מיוחדת מצד השכל שלה. המלה 'לפני' וכן המלה 'אחרי' מתהפכות במשמעות שלהן ביחס לעבר ולעתיד: אם אני אומר 'לפני כן', אני מתכוון בעבר ואם אני אומר 'אחרי כן', הכוונה בעתיד. אבל אם אני אומר 'מה לפנַי לעשות', 'מה עדיין לפנַי', 'ממני והלאה' – זה העתיד. 'מה מאחרַי', מאחור – זה העבר. יש פה תעלומה לכאורה, לגבי לפני ואחרי. זה נושא עמוק שלא כאן נמצה אותו.

מה אנחנו שאלנו כאן? מה המקום עושה לזמן? למה צריך את החיבור של מקום וזמן? למה צריך "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלהיך במקום אשר יבחר"? חשוב שצריך לעלות לרגל שלש פעמים בשנה למקום. המקום הוא זה שהופך את ממד הזמן, את הפירוש של 'לפני'. בזמן גרידא, בממד הזמן בלבד, 'לפני' הוא עבר. רק בזמן המלה 'לפני', מלשון פנים, אבל 'לפני' היא עבר – מה שהיה לפני כן. מה שאין כן 'לפני' במקום היא מה שמצד קדם, מה שעתיד. זה עיקר הווארט.

אותו דבר ביחס ל'אחרי': 'אחרי' בזמן הוא עתיד, אבל 'אחרי' במובן של מקום הוא מאחורי. כשאני אומר שיש דבר מלפני או שיש דבר מאחורי – אני משתמש בביטוי ובדימוי של מקום שיש בו גם משמעות של זמן. ברגע שהדימוי הוא של מקום – הזמן מתהפך.

מכאן משמע דבר פשוט, שבית המקדש הוא המקום בו אפשר לתקן את העבר, מכיוון שהעבר הופך להיות עתיד, 'לפנַי'. זהו גם כן הפירוש הפנימי, שאם כי יהודי ודאי מצֻוה ללכת אחרי ה' – "מה הוא רחום אף אתה רחום" – אם יש לו את היחוד של זמן ומקום הוא הופך את המצוה הזאת של "והלכת בדרכיו", "מה הוא רחום אף אתה רחום", לברית מילה של אברהם אבינו – "התהלך לפני והיה תמים", ש"צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים".

התהפכות הזמן והמקום – כח התשובה

כל זה על רגל אחת – מדברים כאן על רגלים – נושא עמוק וחשוב לגבי זמן ומקום, ובשביל מה צריך שלש פעמים בשנה לבוא וליראות "במקום אשר יבחר ה' בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות וגו'". אם כן, הכל קשור עם כח התשובה, הכח שעושה מהעבר, מהעברות, מהזדונות – זכויות.

את הדבר הזה ניתן גם להסביר היום על פי פיזיקה, על פי מדע – איך זה שהמקום הופך את ממד הזמן. רק היום אפשר לתת לזה קצת הסבר. אבל הדבר הזה טבוע בלשון, בתופעה הזאת שעכשיו אמרנו – לפני ואחרי, מה זה לפני ומה זה אחרי, מהם פנים ומהו אחור.

אם כן, מה שאצל משה רבינו הוא הפנים והאחור שלו, אצל המשיח זה הפוך. אם נחשוב מה כל ההבדל בין משה ומשיח...

[חסר סיום השיעור]