שבע ברכות לשלמה וחיה־מושקא מרנץ

אור לי"א חשון ע"ה – כפר חב"ד

שמות החתן והכלה – כפולת אהבה-אחד

נאמר כמה מילים לכבוד החתן והכלה: נדרוש את השמות של החתן והכלה – לחתן קוראים שלמה ולכלה חיה-מושקא. נתחיל מהגימטריא – שלמה עולה 375 וחיה-מושקא 470. הרבי עשה ענין גדול מהמספר של חיה-מושקא, שלזכרה ייסדו 470 מוסדות חדשים, אז כל חיה-מושקא צריכה לשאוף שמהבית חב"ד הפרטי שלה יתפשטו 470 מוסדות חדשים, 470 סניפים. ביחד, שמות החתן והכלה עולים 845.

עיקר ענין החתונה הוא להרבות אהבה בישראל (שמתוך "אהבה ואחוה שלום ורעות" משרים את השכינה בישראל ומרבים את הדמות על ידי בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצות ובחסידות). כעת שרנו "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה וחדוה אהבה ואחוה שלום ורעות" – היחידה האחרונה, התכל'ס – "אהבה ואחוה שלום ורעות" – מתחיל מאהבה.

המספר של החתן והכלה, 845, הוא כפולה של אהבה, 13, שעולה אחד. אם כבר אמרנו אהבה, ידוע שהרבי הקודם הדגיש והבליט, עשה ענין גדול מאהבה בקשר לחתונה, בכך שעשה את ההזמנה לחתונה עם ר"ת אהבה לסעיפי ההזמנה. הרבי עצמו לא הסתיר, לא הצניע לגמרי, ופרסם שכל ענין החתונה הוא אהבה – "אהבה ואחוה שלום ורעות". שוב, אהבה עולה אחד – "והיו לבשר אחד", בילדים ("והיו לבשר אחד" = ילד פעמים אהבה), כל הסניפים של ההורים שמתפשטים בכל העולם כולו.

ה פעמים אהבה ברבוע

בכל אופן, המספר הזה, 845, הוא לא רק כפולה של אהבה, אלא כפולה של אהבה ברבוע. יש לחתן ולכלה אהבה ברבוע, שהיא שלמות של אהבה. אמרנו קודם ששלמה לשון שלמות – שיהיה בנין עדי עד, בנין שלם. רבוע הוא שלמות ההתכללות של הדבר מיניה וביה. יש פה אהבה ברבוע – 169 – כפול 5. כלומר, הם חמש פעמים אהבה ברבוע.

לפי הקבלה המקור של אהבה הוא בדעת. הרי הקשר בין החתן והכלה הוא דעת – "והאדם ידע את חוה אשתו". בתוך הדעת יש ה חסדים, שהם המקור של האהבה בין בני הזוג. אז בכל אחד מ-ה החסדים של הדעת שמחברת בין החתן והכלה יש אהבה, ולא סתם אהבה אלא אהבה ברבוע, אהבה פעמים אהבה. זו הגימטריא שלהם, חמש פעמים יג פעמים יג – חמש פעמים אהבה ברבוע שוה שלמה חיה-מושקא

[עיקר בטוי האהבה הוא בעינים – "עיניך יונים". עין = ה פעמים הוי', סוד ה חסדים הנ"ל, י פעמים אהבה-אחד. השנה הזאת היא תהא שנת עין ה... כמו שדברנו קודם בכינוס נשי חב"ד. אמרנו שבתנ"ך יש שבע "עין ה...", סוד "שבעה אלה עיני הוי'", סוד שבע ברכות, "טוב עין הוא יברך": "עין המים" "עין הארץ" "עין הבדלח" "עין הקורא" "עין החשמל" "עין הקרח" "עין התנין" = אהבה-אחד ברבוע (כמו אצל החתן והכלה שלנו) כפול טוב, "טוב עין".]

זוג שמח ומלא חן

נשים לב גם לראשי התבות שלהם – זה זווג שמח, זוג שמח, שיהיו שמחים כל החיים, בשיא השמחה. כל אות של שמח היא בממוצע חן-חן. שמח שוה שש פעמים חן, אבל יש שלש אותיות – נמצא שכל אות היא "חן חן", "תשֻאות חן חן לה". בטוי שהרבי מאד אהב, "חן חן".

כל ענין החתונה הוא חן, שימצאו חן אחד בעיני השני באהבה רבה (בחינת "עיניך יונים" כנ"ל) – חן במספר קטן = אהבה. בחופה הכלה מקיפה את החתן שבע פעמים, ובכל פעם ממשיכים ברכה. הברכה השביעית, של המלכות, התכל'ס, היא ברכת החן – שתמיד יהיה חן. שוב, ראשי התבות של החתן והכלה הם שמח, ג"פ חן-חן, והגימטריא המלאה שלהם עולה ה"פ אהבה ברבוע.

"ויאהב יעקב את רחל"

יש כמה לשונות בתנ"ך שעולים 845 (שלמה חיה מושקא), אבל נגיד רק אחד. כתוב שכאשר מתחתנים נולדים מחדש, וכאשר נולדים מחדש גם מקבלים שם. בכתובה כתובים השמות שלהם, שקבלו בלידה הראשונה, אבל כאשר מתחתנים – ויש גימטריא כל כך יפה, ה"פ אהבה ברבוע – אולי רמוז כאן עוד משהו, עוד שרשי נשמות של החתן והכלה שלנו. ואכן, מכל הלשונות שכעת הסתכלתי ששוים המספר הזה, הכי מתאים הוא בטוי מובהק של אהבה – אולי האהבה הכי גדולה בין חתן וכלה שיש בתורה – "ויאהב יעקב את רחל". אהבה ברבוע כפול חמש שוה ארבע המלים "ויאהב יעקב את רחל".

עד כאן הוא היה שלמה, אבל כעת יש סוד של עיבור נשמה – בשלמה התעבר יעקב אבינו ובחיה מושקא התעברה רחל אמנו, וכעת אנחנו בהילולא רבה של רחל אמנו, מתאים למה שדברנו כעת, י"א חשון, והגימטריא שלהם היא "ויאהב יעקב את רחל", מאד מתאים. מתוך האהבה הזו נולדו לא רק הבנים של רחל אלא כל יב שבטי י-ה, כל ה"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" – הכל תוצאה של "ויאהב יעקב את רחל". לחיים לחיים, שתהיה אהבה עד בלי די, ברכה עד בלי די.

אהבת הכלה כאהבת שבת

קודם הסברנו שרחל היא בחינת שבת, מלכות. יעקב הוא עמוד התורה. אז מה זה "ויאהב יעקב את רחל"? שהתורה אוהבת שבת, גם אוהבת את שנת השמיטה, "שבת הארץ". מי שלומד תורה מאד אוהב את השבת, ומי מכינה את השבת? האשה עושה שבת. היא בעצמה סוד "שבת המלכה" (ולפני קידוש אומרים "אשת חיל" לכבודה).

יש בטוי של הבעל שם טוב[1] שצריכים לאהוב את האשה כמו שאוהבים את התפלין[2]. כאן אני חושב שזה עוד יותר – שהרי בשבת לא צריך להניח תפילין, כי היא יותר מזה – הברכה שהחתן יאהב את הכלה כמו שאוהבים את השבת, וכמובן שגם באור חוזר. אהבה ברבוע כפול חמש (חמש היינו אותיות שמח, הר"ת של החתן והכלה), ה חסדים. יהודים אוהבים את השבת.

שבת-רחל – "אשת חיל מי ימצא"

כשמחברים את רחל עם שבת מקבלים "אשת חיל מי ימצא". לפני קידוש של ליל שבת אומרים אשת חיל כנ"ל. עד עכשיו לא היה לחתן במה להתמקד, מה הכוונה של "אשת חיל", אבל כעת ב"ה יש כוונה ברורה – יש זיהוי ברור (על דרך הזיהוי של מלך המשיח, ששייך לשנה זו דווקא, כמו שהסברנו קודם). כשאתה אומר כעת "אשת חי מי ימצא" יודעים למי הכוונה, והגימטריא היא שבת-רחל, בחינת "ויאהב יעקב את רחל".

היות שקוראים לחתן שלמה נשיר ניגון של אחד מגדולי הצדיקים, רבי נפתלי מרופשיץ, על "שיר השירים אשר לשלמה".

כח המלכות של החתן והכלה

ואם כבר שיר השירים, צריך לשיר "אני לדודי". יש גימטריא יפה ש"אני לדודי ודודי לי" שוה מלך-מלכה. החתן דומה למלך והכלה למלכה, וככה שישארו כל החיים – מלך ומלכה, וכל החיים הם "אני לדודי ודודי לי". אף על פי ששיר השירים הוא לשלמה, אבל שלמה הוא בן דוד – דוד הוא דודי. כנראה שכל מי שהוא בן דוד, החל משלמה, הוא דוִדִי, דוֹדי.

"אמר מלכא עקר טורא" – יש למלך כח לפעול כל מה שעולה על דעתו. במאמר שלפני החתונה אומרים את מאמר הזהר "מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול", אבל כעת שאתה נשוי יש לך כח. לומדים זאת מהפסוק "גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלהינו" – "עיר אלהינו" היינו הרבה מאד אותיות של תורה ותפלה (כל אות היא אבן, וכל תבה היא בית). "באשר דבר מלך שלטון" – הרבה דברי מלך שפועלים בכל המדינה, מלך מלכי המלכים ומלך המשיח.

"עיר הצדק קריה נאמנה"

דווקא בימים אלה צריך להתבונן ולחזק את עיר הקדש ירושלים – בחינת רחל – ירושלים בירת ארצנו הקדושה. יש בטוי יפה בתחלת ישעיהו שירושלים היא "עיר הצדק קריה נאמנה". יש שם צדק ואמונה, שתי בחינות של מלכות (וכמו שנאמר במלך המשיח "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו") – "צדק מלכותא קדישא" ואמונה שהיא רדל"א המתגלה במלכות. הדרגה הכי גבוהה בכתר, אמונה, מתגלה בתוך המלכות – "קריה נאמנה". גם "עיר הצדק קריה נאמנה" שוה "אשת חיל מי ימצא", שבת-רחל. אז שיתגלה "גדול הוי'... בעיר אלהינו", כשיש למלך מלכה, "אני לדודי ודודי לי".