1

בע"ה

137 חלק 4 (א)

אור ל-ד' אב תש"ע – מנהטן (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

הנושא הערב הוא תורה ומדע, עם דגש על המספר העיקרי בתיאוריות פיזיקאליות מתקדמות, כמו מכניקת הקוואנטים – 137. זה מספר טהור (ללא ממדים), ואף אחד מאנשי המדע אינו מבין למה ה' בחר בו כדי לברוא את העולם. אבל כן יודעים שזה משהו יסודי בבריאה, והעולם היה נראה אחרת לגמרי אם היה מדובר במספר אחר (עבור הקבוע של המבנה העדין). על מנת להגיע לתיאוריה המאחדת את כל כחות הטבע וכו' חייבים להבין את המשמעות והסיבה של המספר הזה. כבר לפני מאה שנה הבינו שמספר זה הוא היסוד של מכניקת הקוואנטים, מבלי להבין את משמעות המספר. זו הכותרת.

כתוב שהקב"ה "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – ברא את כל המציאות לפי התורה. גם אנחנו, אם אנחנו רוצים לפרש ולהבין את המשמעות של המספר המאד מיוחד הזה, צריכים לראות בתורה איפה הוא מופיע. הדבר הראשון שתופס את העין הוא שזה המספר שמופיע יותר מכל מספר אחר בתורה במנינים של שנות חיים. יש שלשה אנשים שכתוב עליהם שחיו 137 שנים. אברהם, היהודי הראשון, חי 175 שנים ושרה אשתו, היהודיה הראשונה, חיה 127 שנה (וכל הפרשה נקראת על שם כך "חיי שרה"), יצחק 180, יעקב 147, משה רבינו 120 – המספרים האלה יותר בתודעה שלנו. אבל המספר המיוחד הזה, 137, פחות זוכרים, אך היו שלשה אנשים שזה אורך חייהם, ומה שמדהים שאין עוד גיל אחר שמצוין בחמשה חומשי תורה פעמיים, ואילו גיל זה חוזר שלש פעמים. כמו שכתוב על הלוח, הכותרת של השיעור הראשון היום הוא "שנות חיים". יש רק גיל אחד שחוזר שלש פעמים, ויש כלל גדול בתורה ש"בתלתא זימני הוי חזקה".

מי חי 137 שנים? הראשון אינו נשמה יהודית, אבל מאד חשוב לנו – במיוחד היום, האויב שלנו היום – ישמעאל. הוא הראשון שכתוב שחי 137 שנים. אם מסתכלים איפה התורה מתארת את זה, זה הפסוק ה-676 בתורה – הוי' ברבוע, מיקום מאד מיוחד. הרבה תופעות בתורה קודם כל מופיעות בסטרא אחרא ואחר כך בצד הקדושה. ה' התחיל לברוא את הבריאה עם האור הגדול של התהו, ושם יש הרבה אנרגיות. היום במדע חושבים שבריאת העולם התחילה מהביג-בנג – דוגמה מובהקת של תהו (כאוס). תהו = 411 = ג"פ 137, והוא עולה יש מאין. ההופעה המפורשת הראשונה של גיל 137 היא בתהו, אצל ישמעאל (ישמעאל = תהום; "והארץ היתה תהו ובהו חשך על פני תהום", תהום מתהו וכך ישמעאל מאלישע, וד"ל). הרבי הסביר שהדרך להביא משיח היא באופן של "אורות דתהו בכלים דתיקון". יש הרבה תופעות כאלה, שמשהו מופיע לראשונה בצד האחר, ואז מופיע שוב בצד הקדושה, וזו דוגמה קלאסית. לא רק שזה חוזר בצד הקדושה, אלא פעמיים. קודם כל זה אורך החיים של ישמעאל, אבל אחר כך זה אורך חייו של לוי – בנו השלישי של יעקב, ממנו הכהונה והלויה. אחר כך בא הנכד שלו – עמרם, אביו של משה רבינו – שגם עליו כותבת התורה שחי 137 שנה. אלו שתי נשמות של הגדולים בדורם. נמצא ש-137 מופיע שלש פעמים כגיל של אדם, בתחלה בתהו ואז בתיקון, וכל שלש הפעמים יחד עולות תהו (וביחד עם ישמעאל לוי עמרם עולה הכל 1258 = 37, הבן זוג של 137, פעמים 34 – 137 הנו המספר הראשוני ה-34, כפי שיתבאר) = יש מאין כנ"ל. לפי זה המספר הזה, החוזר שלש פעמים כגיל אדם, קשור לפלא הבלתי מובן של בריאה יש מאין.

לפני שנמשיך נתבונן בסדר של שבעת הדורות מאברהם אבינו עד משה רבינו, שנתן לנו את התורה. אנחנו יודעים שהמדרש אומר "כל השביעין חביבין", כשאחת הדוגמאות הקלאסיות לכך היא שמשה רבינו הוא הדור השביעי מהיהודי הראשון, אברהם. יש לנו את שלשת האבות, אברהם יצחק ויעקב, ואז השבט ממנו בא משה – לוי, בנו קהת, בנו עמרם, אביו של משה רבינו. כל פעם שיש קבוצה של שבעה בקבלה זה מקביל למדות הלב – אברהם הוא חסד-אהבה (ראש קו הימין), יצחק הוא גבורה-יראה (ראש קו השמאל), יעקב הוא תפארת-רחמים (ראש קו האמצעי), אז בא לוי כנגד הנצח-בטחון, קהת כנגד ההוד-תמימות, עמרם כנגד היסוד-אמת ("צדיק יסוד עולם"), ובמבנה הזה משה רבינו הוא כנגד המלכות-שפלות. על משה כתוב "ויהי בישורון מלך" – הוא מלך, והתורה משבחת אותו במדת השפלות דוקא – "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (ראה רש"י). יש כמה ספירות הקשורות למשה, אבל בפרצוף הזה הוא במלכות – הוא המלך של היהודים ("ויהי בישרון מלך" קאי על משה), הוא המנהיג. הוא המנהיג שמוציא את עם ישראל ממצרים, דואג לנו בגשמיות וברוחניות, נותן לנו את התורה ומביא אותנו עד לשערי ארץ ישראל.

אלה שבעת הדורות, מה אורכי החיים שלהם? אורך החיים של כולם כתוב במפורש בתורה – 175, 180, 147, 137, 133, 137, 120. המספר היחיד שחוזר כאן פעמיים, כמובן, הוא 137. בקבלה מבואר הסוד של חיבור שנות חיי האבות – 502, סוד שמדובר עליו הרבה בקבלה. אבל כעת נחבר את כל שבעת הדורות, מאברהם ומשה, ונמצא שהמספר הוא 1029. כעת השאלה האם המספר הזה מתחלק ב-7, האם יש לו ממוצע? ההסתברות של מספר להתחלק בשבע היא 1/7 – זה לא סביר – אבל 1029 כן מתחלק ב-7 (ולא רק ב-7 אלא ב-7 פעמים 7 פעמים 7!). אם כן מה הממוצע של שבעת המספרים? 147, אורך החיים של יעקב אבינו. זו תופעה מדהימה. לא הגענו ל-137 אלא ל-147, אבל 147 כאן הוא התפארת – הלב של מדות הלב. יעקב אבינו נקרא "הבחיר שבאבות". בתורה שום דבר הוא לא סתם, ויש סיבה למה התורה אומרת לנו בדיוק כמה שנים אנשים חיו. יש סודות עמוקים ויחסים ואינטראקציות בין אורכי החיים. בפיזיקה – אנחנו חוזרים לענין הפיזיקה – הענין של אורך חיים הוא נושא חשוב מאד של החלקיקים האלמנטאריים. זה נושא חשוב, שקשור למספר 137. אז כמה מדהים שהמספר הזה, שאף אחד לא מבין אותו, אבל הוא 'קופץ' מתוך מכניקת הקוואנטים – מתגלה לנו כעת כמספר המובהק בתורה של אורך חיים אצל אדם. זו ההתחלה.

והנה, אורך החיים הראשון של יהודי בתורה הוא של שרה, שנפטרה לפני אברהם – 127 שנים. על שם הסתלקותה וגילה נקראת הפרשה "חיי שרה" כנ"ל. איך מוסברת הסתלקותה של שרה בגיל זה? יש לנו כאן 127 שנות שרה, 137 שנים של שלשה אנשים, ו-147 שנים של יעקב, שהם הממוצע של שבעת הדורות מאברהם למשה. שוב, הראשונה זה שרה – 127 שנה. אם נחבר את שרה לפרצוף של שבעת הדורות – היא האמא של כולם. היא אפילו האמא של אברהם אבינו, בעלה, שנאמר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה [אותיות קבלה = 137]". כל השבעה עלו 1029, אבל לפני כולם יש אשה – היא ההתחלה – שאורך חייה הוא 127. היא בפרצוף הזה מעל כולם, הבינה שממנה יוצאות כל מדות הלב. אז הכל יעלה 1156 – זה מספר מושלם בקבלה, רבוע – זה 34 ברבוע. יש זיקה בין 34 ל-137, במתמטיקה זה בגלל ש-137 הוא המספר הראשוני ה-34. 34 עולה ויחי – שם של פרשה בתורה, וזו גם ההתחלה של הגילאים, בפסוק "ויחי אדם...". פסוקי הגיל מתחילים "ויחי..." ומסיימים "וימת". בשלשת פסוקי החיים של האדם הראשון בעולם – "ויחי אדם... וימת" – יש 137 אותיות (ו-37 תבות)! אבל הן מתחילות במלה שעולה 34, שזה מיקומו של 137 בסדרת המספרים הראשוניים. כל אדם בתורה הוא מדויק באופן מושלם. אם מוסיפים לשבעה את ה-127 של שרה מקבלים 34 ברבוע.

צריכה להיות סיבה טובה למה אורך החיים הראשון של יהודי הוא דווקא 127 שנים, ובזהר ובקבלה ואחר כך בהרבה ספרי חסידות מוסבר שזה מספר מושלם – 100 שנה, 20 שנה ו-7 שנים (וכן על פי פשוטו של מקרא מוסבר חלוקה זו, ראה לקמן). ה-100 זה סוד הכתר, העל-מודע של הנשמה. בכתר, הספירה הכי גבוהה, יש הכי הרבה התכללות – יש עשר פעמים עשר. בשתי הספירות הבאות, חכמה ובינה, המוחין, גם יש התכללות – אבל רק עשר ספירות בכל אחת משתיהן. ב-7 הספירות התחתונות, מדות הלב, אין התכללות כלל, לכן המספר הוא 7 בלבד. זו הדרך להסביר בקבלה ובחסידות את אורך החיים של שרה – אורך חיים מיוחד ושלם, של אשה, שכולל את העל-מודע את השכל ואת הרגשות. לפי המודל הזה מאד קל להבין מה הסוד של 137, כי המדרגה השניה – השכל, העשרות – כולל שלש מדרגות, חכמה בינה ודעת. לשרה, נשמה נקבית, יש 127 שנים – 10 ספירות. אבל אם מונים גם את הכתר וגם את הדעת, אז הגיל יהיה 137 שנים – 100 בכתר, 30 בחב"ד, 7 במדות. זו דרך פשוטה להסביר, לפי ה-127 של שרה, את הסוד של 137. לפי זה 127 מורכב משלשה חלקים – 100, 20 ו-7. חז"ל מסבירים שכאשר היתה בת 100 היתה כבת 20 לחטא וכאשר היתה בת 20 היתה כבת 7 ליפי. וכך גם מתחלק 137, לפי אותו סוד (ובהיות שהדעת מתחלקת לשני מוחין, עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות, אזי גם מובן הגיל 147, גילו של יעקב אבינו, שלמות גילוי הדעת, וכן הערך הממוצע של כל שבעת הגילאים של שבעת הדורות מאברהם עד משה כנ"ל).

כשמחלקים את המספר 137 לשלשה מספרים – 7 30 100 – זה יוצר סדרה רבועית פשוטה, ואפשר לדעת מה יהיה המספר הבא: ההפרש האמצעי כאן, בין 30 ל-100, הוא אורך חיים מובהק בתנ"ך – 70. "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", אורך החיים של דוד המלך (הנשמה הכללית של המלכות, כנסת ישראל, השייכת לכל יהודי עד סוף כל הדורות בסוד "דוד מלך ישראל חי וקים", וד"ל). לפני "שבעים שנה" כתוב בהם, שעולה 47, והקבלה מלמדת שזה אורך החיים הטיפוסי המינימאלי – היו צדיקים שחיו בדיוק 47 שנים. 47 הוא כאן הבסיס של הסדרה. לפי זה המספר הבא בסדרה הוא 217. כעת נחבר את ארבעת המספרים הראשונים של הסדרה יחד – 137 ועוד 217 – זה עולה 354. כעת 137 מגלה לנו סוד של זמן – זה הנושא כעת. זמן נמדד בלוח השנה. יש ימים ויש שנים – "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" – וכמה ימים יש בשנה? בשנת החמה יש 365 יום, אבל בשנת הלבנה יש 354 ימים (ההפרש בין שנת החמה לשנת הלבנה הוא 11 יום = 1 ועוד 3 ועוד 7, ודוק). על זה מבוסס לוח השנה שלנו, שכל שנה אנחנו מאבדים 11 יום משנת החמה, ולכן כל כמה שנים צריך להשלים את חודש העיבור. אבל אורך שנת הלבנה הוא 354 ימים. הסוד הזה יצא כאן מהסדרה של 137 – זה מספר שהכי קשור לזמן שלנו. המספר 137 הוא עוד מלפני הביג-באנג, אבל כשעושים את הסדרה מגיעים לזמנים שה' קבע לעולם שלנו. שוב, 100 זה הכתר, 30 זה החב"ד ו-7 זה המדות. הסבר מושלם. זה החיים המושלמים לגבר (לאשה טוב לחיות 127 שנים, אבל לגבר זה אורך החיים המושלם...).

בפרקי אבות כתוב שיש עשרה דורות מאדם עד נח, ועוד עשרה דורות מנח עד אברהם. מבריאת האדם עד ליהודי הראשון יש שני צעדים ('שמאל ימין', ודוק) – מאדם לנח ומנח לאברהם (אדם נח אברהם = 351 = 26, שם הוי' ב"ה, במשולש. והם רמוזים בבריאת האדם – "... ויקרא את שמם אדם ביום [= נח] הבראם [אותיות אברהם]"). אדם חי 930 שנה ונח חי 950 שנים. אדם היה צריך לחיות אלף שנה – "ביום אכלך ממנו מות תמות", לפי יומו של ה', "כי אלף שנים בעיניך כיום..." – אבל נתן 70 שנה לדוד, אז חי 930, ונח חי יותר ממנו, 950 שנה (בעצם חז"ל לימדונו שאדם נברא כבן עשרים, נמצא שגם הוא הגיע לגיל 950 כמו נח!). אלה אורכי החיים של שתי אבני הדרך בהיסטורית הדורות עד לאברהם אבינו, שחי 175 שנה. שלשתם יחד חיו 2055 שנה – 15 פעמים 137! זה גם דבר מדהים, ששלשת הדורות המצוינים במיוחד הם כפולה של 137 – שוב המספר הזה 'קופץ' למעלה. רואים שהמספר הזה קשור לאורכי חיים. יש כאן 3 דורות, אז אפשר לעשות ממוצע – הממוצע של כל אחד הוא 5 פעמים 137 – 685. האם אני יודע עוד משהו מיוחד על המספר הזה? 685 במתמטיקה זה מה שאנחנו קוראים מספר השראה – חיבור של שני ריבועים – חיבור של 18 ברבוע ו-19 ברבוע (מספר ההשראה שלאחר 613 = 17 ברבוע ו-18 ברבוע). אם אני מחבר את שני השרשים, 18 ו-19, אני מקבל 37. יש תפלה שאנחנו אומרים כל בוקר שהאריז"ל – גדול המקובלים, שהיארצייט שלו מחר – אומר שקשור למספר 137. אומרים "יהי כבוד הוי' לעולם ישמח הוי' במעשיו..." – תפלה שמחברים בה 18 פסוקים שונים, רובם מתהלים, שבהם מופיע שם הוי' 19 פעמים, ובכולו יחד יש 137 מילים. אז הזמן בתפלה לתת את הדעת למספר המיוחד הזה, 137, הוא בתפלת "יהי כבוד" – ואנחנו מוצאים שמספר זה מופיע שם בהקשר של 18 ו-19, 18 פסוקים ו-19 שמות הוי'. חי פסוקים ו-חוה שמות ה' (חלק המילוי של שם הוי' במילוי מה = אדם עולה חוה כנודע). ביחד זה 37, שנראה שהוא מספר שהולך יחד עם 137. כשעושים חיבור של 18 ברבוע ו-19 ברבוע המספר הוא ה"פ 137. זה ביטוי חזק לקשר בין המספרים 18 ו-19 ו-137 שמכוונים שם. שוב, אורכי החיים של שלשת הדורות העיקריים הם 15 פעמים 137.

נחזור לשלשת הדורות של 137 – ישמעאל, לוי, עמרם. ישמעאל הוא בנו של אברהם אבינו משפחתו הגר. אמו היתה שפחה, אז הוא לא יהודי, אפילו שאביו היה אברהם. אביו הוא אברהם לפני שמל את עצמו (שאז נקרא בשם אברם) – זו עוד סיבה שהוא לא יהודי. בכל אופן, הוא בן ביולוגי של אברהם. הוא יודע את זה היטב, וזה מקור הכבוד והגאוה שלו. מה המיקום של ישמעאל בדורות? אברהם הוא הדור ה-20, כמו שאמרנו, אז ישמעאל הוא הדור ה-21, לוי הוא הדור ה-23 (יצחק 21, יעקב 22) ועמרם הוא הדור ה-25 (קהת 24). יש כאן סדרה לינארית פשוטה, 21-23-25.

אברהם אבינו, היהודי הראשון, לא חי 137 שנה אלא 175 שנה, אבל קרה לו משהו מיוחד בגיל 137? הדבר הכי חשוב בחייו, נקודת השיא של חייו – שהמשיך לחיות אחריה, אבל זה השיא, ולכן במובן מסוים זה הסוף, סוף העליה – היה בגיל 137, בו עמד בנסיון האחרון העשירי (יהיה קדש להוי'), נסיון העקידה. איך יודעים את זה? כי שרה מתה בזמן העקידה – כי שמעה על העקידה – בגיל 127, ואברהם היה מבוגר משרה ב-10 שנים (ומהזוג היהודי הראשון נלמד את הכלל הנ"ל שכשם ששלמות אצל אשה היא 127 כך אצל גבר 137, ודוק). בן כמה היה יצחק בזמן העקידה? בן 37. תחלת פרשת חיי שרה היא "ויהיו חיי שרה" – ויהיו עולה 37, אלו שנות החיים הטובות ביותר שלה, אחרי שנולד לה בנה יצחק בהיותה בת 90 (ואברהם היה בן 100). בעקידה היא היתה בת 127, אחרי 37 השנים הטובות, ואברהם היה בן 137. יצחק, השה לעולה, היה בן 37. מה המשמעות של העקידה בתורה? עקידה זה קשירה וחיבור ביחד, ובעקידה אברהם ויצחק התחברו. אברהם הוא איש החסד והאהבה ויצחק הוא איש היראה והגבורה. בתורה שרש אהב מופיע 42 פעמים והשרש ירא מופיע 95 פעמים – ביחד 137 פעמים. זה הסוד של עקידת וחיבור שתי הנשמות הללו – שני אבות האומה הראשונים – אברהם ויצחק. זה חיבור שענינו חיבור שני היסודות הרגשיים הראשונים בנפש, אהבה ויראה. הרמב"ן מסביר שבדרך כלל אי אפשר לחוות אהבה ויראה בו זמנית – אפשר לאהוב דבר מה ולפחד ממנו, אבל לא באותו זמן. דוגמה מובהקת לכך בפיזיקה זה היחס בין גל לחלקיק – אותו דבר יכול להמדד כגל או כחלקיק, אבל לא כשניהם בו זמנית. בכל סיטואציה נורמלית אי אפשר לחוות אהבה ויראה יחד, אבל הבעל שם טוב מביא בשם הרמב"ן שנשמה של יהודי יכולה לחוות את שניהם יחד, בהקשר של עבודת ה' דווקא. זה סוד העקידה. אנחנו יכולים לחוות אותם יחד, יכולים לחוות גם את הגל וגם את החלקיק בו-זמנית. זה הסוד של עקידת יצחק. כשמופיעות יחד כל האהבות וכל היראות בתורה – מגיעים למספר 137.

שוב, אמרנו שהגיל של אברהם היה 137 בעקידה – זה הזמן המיוחד אצלו. מה עם יצחק? ישמעאל מת בגיל 137. יצחק האריך ימים עד 180. נוהגים לברך "עד מאה ועשרים", אבל יש אומרים "עד מאה ושמונים", כי זה אורך החיים הכי גדול של יהודי ("שלם וחצי" ביחס ל-120). אבל האם יש משהו מיוחד אצל יצחק בגיל 137, מאה שנים אחרי העקידה? יצחק התחתן בגיל 40, הוא הוליד את התאומים שלו בגיל 60. אברהם הוליד את יצחק בן 100, אבל יצחק הוליד את שני ילדיו בגיל 60 (ואחר כך חי עוד 120 שנה, כפלים לתושיה, גילו של משה רבינו). באיזה גיל הוא ברך את בנו יעקב (ואז יעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן, על מנת להתחתן ולהתחיל לבנות שם את בית ישראל). רש"י מסביר שיעקב היה אז בן 63, אז יצחק היה בין 123 – גם מספר חשוב, אורך החיים בתורה של אהרן הכהן, שכעת יצאנו מיום ההילולא שלו, בר"ח מנחם-אב. מתי יעקב הגיע לחרן וראה לראשונה את ה'בעשערט' שלו, רחל (המטרה לשמה נשלח לחרן)? זו הדוגמה הקלאסית בתורה של אהבה ממבט ראשון. הוא עזב את באר שבע בגיל 63, אבל הוא הגיע לחרן 14 שנים יותר מאוחר. זה אחד מהחשבונות המורכבים בתורה. הוא היה 14 שנה בבית מדרשו של עבר ולמד תורה. אז הוא הגיע בגיל 77 – מזל, מזל טוב! בן כמה היה אז יצחק? 137. אולי יעקב ידע את זה, וחכה שיצחק יגיע לגיל 137... מה אעשה בינתים? אלך ללמוד תורה. היה עליו לחכות עד שאביו יגיע לגיל 137 ואז הוא קיים את מצות אביו והלך לחרן ופגש את בת זוגו רחל.

זה קשור לסיפור של רות ונעמי. שם יש דבר מסתורי – נעמי שולחת את רות אל בעז, אבל כל הפעלים שם כתובים בגוף ראשון (והקרי בגוף שני), אומרת לה ללכת אבל מדברת על עצמה, היא שומרת על רות ומלוה אותה. זה בנין אב לכך שבאופן לא מודע ההורים מלוים את מה שהילדים עושים, ומשחזרים כך את חייהם. כך, כשם שאברהם אבינו מתחבר לבנו יצחק בעקדה, בגיל 137, כך יצחק מלוה את יעקב ומתחבר איתו בגיל 137. "מעשה אבות סימן לבנים", וכמו שבגיל 137 אברהם מתחבר ליצחק כך יצחק מתחבר ליעקב. אצל אברהם זה מופיע במפורש ובקירוב מקום, אבל כאן זה שמירה מרחוק (תופעה לא מקומית), קשר קוואנטי עמוק בין יצחק ליעקב, שכעת יעקב יוכל להתחתן עם רחל ובזכות זה להקים את בית ישראל.

רואים שגיל 137 לא מפורש אצל האבות, אלא רק אחריהם, אבל הוא מופיע בסתר אצלם והוא המקשר אותם. זה מופיע בפירוש בתורה שבעל פה בקשר בין אברהם ליצחק, וכעת התחדש לנו שזה גם קשר בין יצחק אבינו לבנו שלו. יעקב נולד ליצחק כשהיה בן 60, ואז עברו 77 שנים עד שיצחק הגיע לגיל 137, כשיעקב מצא את רחל. אז יש כאן חלוקה של 137 ל-60 ו-77. חלוקה כזו של 137 מסומלת בתנ"ך בשם בו נקראת חצוצרה – "כלי עז" (דהי"ב ל, כא), כלי נגינה. אתמול למדנו על הקשר של 137 למוזיקה – מספר שחוזר גם בתיאוריות של מוזיקה – ודבר חשוב בכך הוא ההופעה של מספר זה בשם של כלי נגינה. כלי עולה 60 ו-עז 77 – זו חלוקה בתורה של החיים של יצחק כפי שראינו. זה קשור בתנ"ך לנגינת החצוצרה.

מה עם משה רבינו עצמו, האם יש אצלו משהו מיוחד בגיל 137? הוא לא חי עד גיל 137. למה משה חי רק 120 שנה? כי הוא לא היה יכול לחצות את הירדן להכנס לארץ ישראל, בגלל שהכה את הסלע במקום לדבר אליו – זו בעיה חינוכית, הוא הכה את הדור במקום לדבר אליו. לכן הוא נענש לא להכנס לארץ ישראל. רש"י אומר שבגיל 120 עוד לא הגיע זמנו של משה למות, ואם היה יכול להכנס לארץ היה חי יותר. בספר החיים נכתבו לו חיים ארוכים. היה צריך לחיות יותר ולהכנס לארץ, ואם היה נכנס לארץ היה הוא המשיח (הבונה את בית המקדש). בגלל שהוא הכה את הסלע הוא לא נכנס לארץ ונלקחו ממנו שנות חיים. השאלה כמה שנים נלקחו ממנו? זה לא כתוב בשום מקום, אבל אנחנו יכולים לנחש שנלקחו ממנו 17 שנים, שהיה צריך לחיות בארץ ישראל. מאיפה אני אומר את זה? יש שתי סיבות טובות, "על פי שני עדים יקום דבר". הראשון, שכל ילד אמור לחיות כמו אביו. אם רש"י אומר שאם לא היית חוטא זמנך לא היה נגמר, ואיני יודע כמה זמן היה חי, אז קרוב לודאי שהיה חי עד שנות אביו – עמרם, שחי 137 שנים (ועל דרך שנאמר ביחס שאברהם יעקב ויוסף שתרמו את שנות החיים שחסרו מאבותיהם, שהיו ראויים להגיע אליהן, לדוד, וד"ל). אבל בקבלה יש סיבה יותר עמוקה. כתוב שמשה רבינו הוא הנשמה הפנימית של יעקב, ממד פנימי של יעקב. גם בפרצוף שלנו, משה הוא תחת עמרם ועמרם תחת יעקב. אפשר לחשוב שמשה היה חי 147 שנים, כדי לחיות כמו יעקב, אבל לא – רוב חייו יעקב חי בישראל (יצא לחרן וחזר, אבל זה רוב חייו), אך בפרשת "ויחי" כתוב שחי את 17 שניו האחרונות, הכי טובות בחייו, בארץ מצרים. הוא ירד למצרים אל בנו יוסף, וחי שם 17 שנים – ושם היו שנותיו הטובות ביותר. למה? כי כל המשפחה – כל היהודים – חזרו לחיות יחד. אם משה רבינו הוא הפנימיות של יעקב, הוא משלים את יעקב – כמו יעקב, זמנו הטוב ביותר היה צריך להיות 17 שנים בארץ ישראל. אם יעקב חי את שניו הטובות ביותר בחו"ל – במנהטן – אז צריך  מישהו מנוגד שלא היה בארץ ויחיה את 17 השנים היפות שלו בארץ ישראל. 17 שוה טוב, לכן אלו השנים הכי טובות. ה-טוב של יעקב שהוא עזב את ישראל וחי במצרים, צריכים לחזור ב-טוב שנים של משה רבינו שמגיע לארץ ישראל. זה עוד 137 שנים בתיאוריה, כאורך חיים של נשמה יהודית – של משה רבינו. זה נראה הרבה, אבל זה המספר של אורך חיים בתורה. שכל אחד יזכה לחיות 137 שנה. חוץ מישמעאל ולוי ועמרם, ראינו את הקשר של המספר הזה גם לאברהם וליצחק ולמשה – כולם קשורים באיזו דרך למספר המספרי הזה.

נסיים בנושא מפורסם במכניקה הקוואנטית – בעית החתול של שרודינגר (שניסה לתקוף את פרשנות קופנהגן במכניקה הקוואנטית). החתול נמצא בקופסא סגורה, ולא יודעים אם הוא חי או מת, ויש שם אטום שאם הוא יתפרק החתול ימות ואם לא הוא יחיה. לא יודעים מה קורה עם האטום – ההסתברות היא חצי-חצי – ולכן לא יודעים מה קורה עם החתול. לפי ההגיון של פרשנות קופנהגן, החתול הוא גם חי וגם מת בו זמנית, כל עוד לא יודעים מה מצבו. שרודינגר אמר את זה בשביל להמחיש שהמכניקה הקוואנטית היא אבסורדית, היא מוטעית – זה הדבר הכי מפורסם ששרודינגר אמר בשביל לסתור את התיאוריה הזו (אליה הוא תרם רבות). אבל זה לא עזר לו. זו הדוגמה לאבסורד, שבאמצעותו הוא רצה להוכיח שכל התיאוריה מוטעית. אבל עד היום, זה הפרדוקס הכי גדול להמחיש את המכניקה הקוונטית. באותה מדה שהוא השתמש בדוגמה של חתול היה יכול להשתמש בדוגמה של אדם. והנה, האדם אכן בו-זמנית חי ומת. האם יש בתורה דוגמה לכך שאדם חי ומת בו זמנית? כתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... ובחרת בחיים". יש לך שתי אפשרויות, חיים ומות, ואומרים לך לבחור בחיים. זה לא רק "לפניך" במובן החיצוני, שיש שני דברים מונחים לפניך, אלא לפניך בפנימיותך ממש – 'לפניך' אתה חי וגם מת עד שתבחר באחד מהם. אדם רע קרוי מת גם בחייו ואדם טוב קרוי חי גם בחייו. זו בחירה, אפשרות, כמו במכניקה הקוונטית – שתי האפשרויות פתוחות. לפני שאתה עושה את הבחירה אתה חי ומת בו זמנית. איך זה קשור למספר 137? יש "אדם חי" ו"אדם מת". כל ביטוי מופיע רק פעם אחת בכל התנ"ך, הראשון במגלת איכה (שנקרא בתשעה באב) כתוב "אדם חי", ופעם אחת ביחזקאל כתוב "מת אדם". אדם חי אדם מת = 548 = ד"פ 137, זה הממוצע של כל מלה. המצב הזה שולט על המצב הקיים של הפרדוקס של שרודינגר – כל אדם, לפני שאתה בוחר, אתה חי ומת באותו זמן. עלינו לבחור בחיים, והבחירה הזו קשורה לסוד של 137 – זה משחק בבחירה בין המות והחיים. זה הפרדוקס הכי חשוב של המכניקה הקוונטית. באיכה כתוב "מה יתאונן אדם חי" – יש לו אפשרות לעשות תשובה, הוא חי. בקהלת כתוב "מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל..." – מה טוב לאדם שהוא חי, עד גיל 137 = מה טוב לאדם, חייו הם "כצל", "ימיו כצל עובר". צל זה חיי משה. רש"י אומר שהצל הוא לא כמו צל הכותל, אלא "צל עובר" – צל של עוף הפורח באויר, שרגע הוא שם ורגע אחר כך לא. האדם רואה צל צפור עובר מעליו ומרגיש שזה סמל ומשל לחייו (ובדרך מליצה, לשם כך נבראו העופות ביום חמישי של מעשה בראשית, יום אחד לפני האדם, כדי שמיד יוכל האדם לחוות איך ש"ימיו כצל עובר", ודוק).