״מזמור לתודה״

ז' ניסן תשפ"ב – מכתב לקראת ח' ניסן

בע"ה

שבת שלום וח' ניסן שמח לכל החברים היקרים (״כל ישראל חברים״[א])!

״מזמור לתודה... עבדו את הוי' בשמחה גו׳״[ב] – עלינו להודות לה' על הנסים שהוא עושה אתנו תמיד ומתוך כך לעבוד את השי"ת בשמחה ובטוב לבב מרב כל. אמא-בינה ״עד הוד אתפשטת״[ג], היינו שאור השמחה של ״אם הבנים שמחה״[ד] מתפשט ומתגלה במקום ההוד, ״הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו״[ה]!

והנה, בחלקי הפסוקים ״עבדו את הוי' בשמחה, באו לפניו ברננה. דעו כי הוי' הוא אלהים גו'״ ראשי התיבות (עבדו, באו, דעו) הם עבד (שרש ״עבדו״). אם כן, הכל נכלל בעבודת ה' בשמחה, בחינת ״ועבד הלוי הוא״[ו], סוד עבודת הלוים ״לארמא קלא״[ז] ברב שירה וזמרה.

״עבדו את הוי׳ בשמחה״[ח] היינו אמא עילאה, רקיעא תמינאה.

״דעו כי הוי' הוא אלהים״ היינו דעת, מח האחור, המתיחס גם למודעות עצמית (מתוקנת): ״הוא עשנו ולא ['ולו' כתיב] אנחנו״ – לא אנחנו עשינו את עצמנו, ולו יתברך אנחנו מוסרים את נפשנו.

״באו לפניו ברננה״[ט] היינו הארה של יסוד אבא, בבחינת ביאה ובבחינת פנים.

נמצא שצירוף עב"ד – עבדו באו דעו הוא בינה-חכמה-דעת. בצירופי שם הוי׳ היינו צירוף ה-י-ו, צירוף ספירת ההוד שבלב[י] – ״מזמור לתודה״ כנ"ל.

בברכת חג חרות כשר ושמח, גאולה אמתית ושלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!