פרצוף סודות התורה

כ"ט תשרי תשפ״ו – ציוץ

התבוננות בסודות "אין דורשין"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

מפרשת לך לך אנחנו מתחילים לחיות – בשמחה – עם "האבות הן הן המרכבה". כשם שבכל יום אנו פותחים את התפלה בברכת אבות, כך ראוי לקשר אליהם גם את פסוק הצהרת האמונה שלנו – קריאת שמע – שהרי מכחם אנו "מאמינים בני מאמינים". פרק א קושר את קריאת שמע לאבות, ומלמד כיצד ה'מרכבה' של האבות – אברהם, יצחק ויעקב, כשדוד המלך מצטרף אליהם כרגל רביעית – מופיעה בכל העולמות. פרק ב מצרף להתבוננות את מעשה בראשית, הסוד שלמטה ממעשה מרכבה, ומגלה שלמעלה ממעשה מרכבה יש את "סוד הוי'". פרק ג מחזיר את המבנה הזה לתוך הפרק הסודי בש"ס, פרק "אין דורשין" במסכת חגיגה, חושף בתוכו את "סוד הוי'" שלמעלה מהמקום והזמן, ומשלים את מבנה ההתבוננות עם ארבעה סוגי סודות שמנויים שם במשנה, המקבילים בעצמם ל"ארבעה דברים" במדרגה הגבוהה ביותר של הסודות. 'ציוץ' מיוחד, רחב ומעמיק, שפורש פרצוף שלם, חדשני ויפהפה של סודות התורה. שימו לב שבנוסף למראי המקומות, יש בהערות גם תוספת הסבר שמומלץ להעזר בה.

א. לפתח 'חוש' במרכבה

שמע ישראל – מרכבת האבות

"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[ב].

"שמע ישראל" – מצוה להתבונן בשרשי נשמות ישראל[ג]:

ארבע המלים "הוי' אלהינו הוי' אחד" הן כנגד אברהם יצחק יעקב דוד – חסד גבורה תפארת מלכות (שפנימיותן אהבה יראה רחמים שפלות)[ד] – סוד המרכבה העליונה של עולם האצילות[ה], עולם האחדות האלהית.

והנה, "הוי' אלהינו הוי' אחד" ועוד אברהם יצחק יעקב דוד עולה 819, אחדות פשוטה, סכום כל הרבועים (רבוע היינו שלמות ההתכללות, סוד עולם התיקון[ו], "ומספר את רבע ישראל"[ז]) מ-1 ברבוע עד 13 (אחד) ברבוע (בלשון חכמי החשבון, סכום כל הרבועים עד מספר מסוים נקרא 'פירמידה' – 819 הנו הפירמידה של 13, אחד).

סוד המרכבה בארבעה עולמות

בכל עולם ועולם – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה – יש את סוד המרכבה, דהיינו שרש נשמות האבות, אברהם יצחק ויעקב (שכל אחד ואחד מהם נקרא "ישראל", כמבואר בחז"ל[ח]), ועמם דוד מלך ישראל[ט], כפי שהם מופיעים באותו עולם.

משה רבינו ראה את המרכבה (שרש נשמות ישראל) בעולם האצילות. ישעיהו הנביא ראה את המרכבה[י] בעולם הבריאה. יחזקאל הנביא ראה את המרכבה[יא] בעולם היצירה. זכריה הנביא ראה את המרכבה[יב] בעולם העשיה[יג].

משה ישעיהו יחזקאל זכריה עולים יחד 1144, 44 פעמים 26, שם הוי' ב"ה, ששוה לעוד מערכת שכנגד י-ה-ו-ה (אצילות-בריאה-יצירה-עשיה) – בטול ענוה הכנעה שפלות[יד]. הבטול הוא הכלי להשיג את סוד שרש נשמות ישראל בעולם האצילות, הענוה היא הכלי להשיג את סוד שרש נשמות ישראל בעולם הבריאה, ההכנעה היא הכלי להשיג את סוד שרש נשמות ישראל בעולם היצירה והשפלות היא הכלי להשיג את סוד שרש נשמות ישראל בעולם העשיה.

יחיד, חכם ומבין מדעתו

נמצא שפסוק היחוד – "שמע [לשון התבוננות] ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", ה'דערהער' בשרש נשמות ישראל, הנו סוד "מעשה מרכבה", עליו נאמר בפרק "אין דורשין" במסכת חגיגה[טו] שאין דורשים בו ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

יחיד חכם ומבין מדעתו עולה 728, 28 פעמים הוי'. ממוצע כל תבה הוא 182, יעקב, הבחיר שבאבות[טז], 7 פעמים הוי' ב"ה. והוא עולה יצחק (יחידך) במילוי: יוד צדי חית קוף. והוא עולה בן ("הוי' הוי'"[יז], אחד פנים-ואחור[יח]) פעמים דוד, רמז מובהק למשיח בן דוד (ששרשו באברהם, סוד "חסדי דוד הנאמנים"[יט], סוד "זקן בא בימים" הנאמר בשניהם[כ], סוד "נגד זקניו כבוד"[כא], בו ראשי ואמצעי תיבות שוים אברהם וסופי תבות הם דוד[כב])[כג].

ב. מעשה בראשית, מעשה מרכבה וסוד הוי'

מעשה בראשית – ענף מעשה מרכבה

המרכבה שבכל עולם כוללת את הז"ת של אותו עולם[כד] אך עיקרה בחג"ת, שכנגד שלשת האבות, "האבות [דוקא] הן הן המרכבה"[כה]. כאשר דוד – שלא זכה להשתוות לאבות ממש, שלא עמד בנסיון כמותם[כו] – הוא סוד "כתר מלכות", הנאחז ונדבק מאחורי התפארת, יעקב, כנודע[כז] (יעקב עולה דוד פעמים אחד, ה"אחד" של קריאת שמע, שכנגד דוד, כנ"ל).

למטה מ"מעשה מרכבה" יש "מעשה בראשית", שגם כולל ז"ת – שבעת ימי בראשית (עם שבת, "באת שבת באת מנוחה נשלמה כל המלאכה"[כח]) – אך עיקרו בנה"י, כחות המעשה בפועל, סוד "ברא" לשון התגלות לבר מגופא[כט].

נמצא שסוד מעשה בראשית הוא ה'ענף' של סוד מעשה מרכבה (נה"י הם ענפי חג"ת[ל], כוחות הביצוע בפועל של רגשי-הרהורי חג"ת בלב). כך כל יצורי בראשית הנם 'ענפי' נשמות ישראל (לכל יהודי יש את חלקו בעולם[לא], אותו חלק בבריאה השייכת לשרש נשמתו ושעליו לתקן), וד"ל.

מעשה בראשית, מעשה מרכבה וסוד הוי'

והנה, תורת מורנו הבעל שם טוב מושתתת על סוד "עולמות, נשמות, אלקות"[לב]. עולמות היינו סוד מעשה בראשית (נה"י) ונשמות היינו סוד מעשה מרכבה (חג"ת)[לג]. לפי זה, האלקות עצמה היא סוד ג"ר, מוחין בעצם (כח"ב או חב"ד), שמעל לסוד מעשה מרכבה.

עצם האלקות היינו "סוד הוי'" ("הנסתרֹת להוי' אלהינו"[לד]) שמעל למעשה מרכבה – "סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם"[לה], "ליראי הוי' ולחֹשבי שמו"[לו] ("שם הוי'" הוא "סוד הוי'" – "אני הוי' הוא שמי"[לז], וד"ל), היודעים לכוון בשם (שאז תפלתם לה', לעצם האלקות – "'אליו'[לח] ולא למדותיו"[לט] – מתקבלת ונענית[מ]).

נמצאנו למדים ש"עולמות, נשמות, אלקות" היינו מעשה בראשית, מעשה מרכבה, סוד הוי' העולים יחד 2106 – אנכי פעמים הוי' (פתיחת עשרת הדברות[מא]), הכל הוא עצמותו יתברך, אין עוד[מב]!

"סוד הוי'" – התורה הקדומה

סוד הוי' היינו נשמתא דאורייתא, המתלבשת ומתחברת לגמרי עם גופא דאורייתא. כלומר שסוד הוי', שמעל גם למעשה מרכבה, היינו התורה (שמא דקוב"ה), "תורת הוי'"[מג], בכללותה, מה ש"אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ממש"[מד] (היינו התורה הקדומה, לפני הצמצום הראשון).

על התורה הקדומה, "סוד הוי'", נאמר "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום"[מה] – "יום יום" היינו אלפיים שנה שקדמה תורה לעולם[מו] (מה שהתורה קדמה להעלם העולם שנברא על ידי צמצום אור א"ס ב"ה). "אמון... יום יום" היינו סוד כח"ב[מז], שלפני הצמצום היינו שלש הדרגות של יחיד, אחד, קדמון[מח], שקדמו לכללות סוד הז"ת, מהצמצום והלאה[מט], וד"ל.

כתוב בזהר ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא"[נ]. רגילים לפרש שמה שהסתכל ה' בתורה וברא את העולם היינו שהסתכל ב'שרטוט' העולם שבתורה הקדומה וכמו אדריכל ברא לפי זה את העולם[נא]. לפי פירוש זה – התורה כשרטוט העולם – היינו מה ש"שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"[נב], בחינת "קדמון" שלפני הצמצום, סוד עולם המלבוש, כנודע[נג].

אך יש לפרש בעומק יותר: מה שהקב"ה הסתכל בתורה היינו שהסתכל בתורה כפי שהיא מעל לתכנית בריאת העולם לגמרי, מעל ל"כד סליק ברעותיה למברי עלמא"[נד], התורה כפי שהיא בבחינת "יחיד" שלפני הצמצום, ומשם דוקא ברא את העולם! והוא כדי שתתממש תכלית בריאת העולם, "להיות לו יתברך דירה בתחתונים"[נה] – שבחינת "יחיד", "הוא לבדו הוא ואין זולתו"[נו], תתגלה ותשכון כבוד בתוך מציאות של ריבוי ופירוד!

ג. "אין דורשין" ב"ארבעה דברים"

"מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור"

והנה, "סוד הוי'" זה – שלמעלה ממעשה מרכבה – הוא-הוא סוד הנאמר באותה משנה בהמשך לסוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה:

וכל המסתכל בארבעה דברים ראוי [י"ג רתוי] לו כאלו לא בא לעולם – מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור.

ארבעת הדברים האלה הם לגמרי מעל לעולם, מעל לעצם הגדרים של זמן ומקום: "מה למעלה ומה למטה" היינו מחוץ לתחום היקום, מחוץ לגדר המקום. "מה לפנים ומה לאחור" היינו לפני התהוות הזמן ולאחר גמר קיום מציאות הזמן, שהרי "כל הוה נפסד"[נז], כולל עצם המקום והזמן.

ארבעה דברים אלה אי אפשר לדמות בשכל אנוש, כמבואר במפרשים[נח], והם מתגלים רק ב"סוד הוי' ליראיו", למי שהוא באמת "ראוי... כאלו לא בא לעולם" (שלו 'חוש' בלפני הצמצום, וגם ברור לו שהצמצום אינו כפשוטו[נט], דהיינו סוד חש-מל[ס], וד"ל).

והנה, "מה לפנים ומה לאחור" היינו סוד "עומק ראשית" ו"עומק אחרית"[סא], סוד חכמה ובינה שברדל"א, שלפני הצמצום היינו סוד חכמה ובינה דבחינת יחיד.

"מה למעלה מה למטה" היינו סוד הנאמר בספר יצירה, "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע"[סב] – "עומק טוב" ו"עומק רע", שכנגד כתר ודעת דרדל"א, כתר ודעת שבבחינת יחיד[סג].

ורמז נאה: "מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" עולה 900, 30, ל ברבוע (יש כאן ה למדין במפורש, ועוד ה ברבוע למדין בגימטריא, ודוק), 20 פעמים מה, "פנים" פנים ואחור!

במלים "למעלה... למטה" יש אותיות מה (רו"ס מעלה מטה). פנים עולה ד"פ מה, כנ"ל. נמצא שיש י פעמים מה (450), לפי חלוקת "בדד" (ב ב"מעלה-מטה", ד "מה" מפורש, ד של "פנים"), כאשר שאר כל האותיות, לעל לט ל ו לאחור, עולות 450, י"פ מה[סד]!

ארבעה דברים ב"אין דורשין"

והנה, פתיחת אותה משנה היא "אין דורשין בעריות בשלשה" ואחר כך "ולא במעשה בראשית בשנים וכו'":

אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

נמצא שעריות למטה ממעשה בראשית (שלמטה ממעשה מרכבה, שלמטה מ"מה למעלה כו'", וכנ"ל).

כפי שהסברנו שמעשה בראשית היינו התכללות ז"ת בנה"י ומעשה מרכבה התכללות ז"ת בחג"ת, כך נסביר לגבי עריות דהיינו התכללות ז"ת – זו"נ, זכר ונקבה – במלכות (מקום הערוה, יסוד הנוקבא).

יוצא שיש בכלל משנה זו "ארבעה דברים" – עריות, מעשה בראשית, מעשה מרכבה, מה למעלה כו' – שהם בעצמם כנגד "כל המסתכל בארבעה דברים... מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" שמעל למעשה מרכבה (סוד אלקות שמעל לנשמות, כנ"ל).

"וארבעה לא ידעתים"

ידוע דכחב"ד דרדל"א (יחיד) הם סוד "וארבעה לא ידעתים: דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה"[סה], המקבילים לכחב"ד דרדל"א לפי הסדר.

ולפי הנ"ל הם כנגד ארבעת הדברים הנ"ל שבמשנה (דהיינו שהשרש האמיתי של כולם, מנוקבא דעשיה, עריות דעשיה וכו', הוא ברדל"א-יחיד, ארבעת הדברים שכל המסתכל בהם ראוי לו כאלו לא בא לעולם), ובפרט:

"עריות" כנגד "דרך גבר בעלמה", כפשוט, היינו דעת דרדל"א, "עומק רע" (ערוה).

"מעשה בראשית" כנגד "דרך נחש עלי צור", סוד "צור עולמים"[סו] (כאשר "והנחש היה ערום"[סז] הוא סיפא דכל דרגין דמעשה בראשית), חכמה דרדל"א, "עומק ראשית" (בראשית כפשוטו), וכידוע[סח] שכללות מעשה בראשית בחכמה, "כֻלם בחכמה עשית"[סט], ו"בראשית" ת"י "בחוכמא".

"מעשה מרכבה" כנגד "דרך אניה בלב ים" (האניה היא מעין מרכבה, מרכבה של עלמא דאתכסיא, ים – "אניה בלב ים" עולה ג"פ, ממוצע כל מלה, ים), בינה דרדל"א, "עומק אחרית" (והיא מעל לחכמה דרדל"א, וכנודע[ע] בסוד "פנימיות אמא פנימיות עתיק" שמעל ל"פנימיות אבא פנימיות עתיק"[עא]).

"מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור" כנגד "דרך הנשר בשמים", לגמרי מעל לתפיסת התחתונים, מעל לטעם ודעת, כתר דרדל"א, "עומק טוב" (תענוג עצמי, תענוג עתידי[עב], סוד עצם נקודת האמונה הפשוטה של היהודי, התקשרות היהודי הפשוט בפשיטות העצמות[עג]).

ולסיכום: