לדבר אל עצמנו

המהפכה הרביעית עם רבי בונים מפשיסחא

שבת בראשית תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור צפרא דשבתא בשבת בראשית, במסגרת הלימוד החדש בספר "קול שמחה", הוקדשה "חתיכה הראויה להתכבד בה" למהפכה הרביעית – נושא 'חם' בזמן האחרון. מתוך הלימוד עלתה נקודת ההבדלה החדה בין ישראל לעמים ומתוכה ההכרה כי המהפכה הרביעית היא בעצם חיפוש אוצרות של ניצוצות יהודיים בתוך האנושות כולה – כך שבעצם במהפכה זו עלינו 'לדבר אל עצמנו' שבתוך הזולת. כמו בכל פעם שעוסקים בנושא, לצד האמירה המרכזית עלו עוד אמירות, הנחיות ומענות בנושא. במהלך הדברים נלמדו שלשה קטעים נוספים ב"קול שמחה", התחדדו עוד כמה נקודות-פשיסחא שמצטרפות להקדמה ללימוד ב"קול שמחה".

[יום השבת, אחרי תפלת מנחה.]

מבחן הגוים לעתיד לבוא

שאלו איך מדברים לאומות העולם, במהפכה הרביעית[ב]. נלמד קטע מקול שמחה – בליקוטים – ששייך לענין הזה, ושייך גם לחג הסוכות שאנחנו יוצאים ממנו. בכלל, סוכות קשור להשפעה שלנו על אומות העולם – בסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם[ג], וכך מעלים את הניצוצות שלהם (גם לעתיד לבוא, סוכות הוא החג שכל האומות צריכות לעלות למקדש, כמו שקוראים בהפטרה בסוכות[ד]).

הגמרא בתחלת מסכת עבודה זרה[ה] מספרת איך לעתיד לבוא, כשיראו את השכר שעם ישראל מקבל, האומות יטענו שגם להן מגיע שכר. ה' יאמר להן שלא קיימו את התורה והמצוות, והן יטענו שה' לא נתן להן אותן, ולכן ה' יתן להן אפשרות ויאמר להן "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה". בהמשך הגמרא מסבירה שסוכה נקראת "מצוה קלה" משום שאין בה חסרון כיס. הגוים יעשו סוכה והקב"ה יקדיר את החמה, ירתיח את העולם, כך שיהיה כמעט בלתי אפשרי להיות בסוכה, ואז כל הגוים יצאו מהסוכה ויבעטו בה וזו תהיה ההוכחה שלא מגיע להם שכר.

הגמרא שואלת – הרי זהו הדין גם בישראל, כשחם מדי להיות בסוכה "מצטער פטור מן הסוכה"[ו], ולמה יש טענה כלפי הגוים? ומשיבה שישראל גם יוצאים מהסוכה בכזה מצב, אבל חלילה לא בועטים בה – כשישראל צריך לצאת מן הסוכה מהדין של מצטער הוא יוצא בהכנעה, מרגיש שהוא לא ראוי לשמש את ה', כמו שכתוב בגמרא על גשמים בחג[ז]. הגוי, לעומתו, בועט – הוא אומר לקב"ה 'חשבתי שאתה רוצה לזכות אותי, אני רואה שלא – לא צריך את המצוות שלך!'. רואים כאן שעיקר הכח של הגוי הוא ברגליים, הוא בועט בסוכה, והכח של היהודי הוא בראש, הוא יוצא בהכנעה, בהרכנת ראש.

המשיכה היהודית לה'

על הגמרא הזו כותב רבי בונים:

והמאמר הזה קשה להבין. למה אמר להם מצות סוכה. ועוד דקדוקים במאמרם זה למעיין. אכן, נראה לפי עניות דעתי, דהנה אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, נמשכים אחר הקב"ה.

זהו הטבע היהודי הכי בסיסי – ליהודי יש משיכה לה', דבקות בה', ירושה מאבותינו. לפעמים המשיכה הזו גלויה יותר ולפעמים היא פחות גלויה, אבל היא קיימת בטבע של כל יהודי.

והקב"ה זכר להם זה הזכות. שאמר (ירמיה ב' א), זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וכו'. וזה היה קודם קבלת התורה. אף על פי כן, היה נמשך עצם שלהם אחר הקב"ה בלא שום טעם כלל, רק מחמת שהם דבקים בעצם להשי"ת.

אפשר היה לחשוב שהמעלה של עם ישראל קשורה עם מתן תורה, אבל כמו ש"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"[ח], כולל לתורה הקדומה[ט], כך גם מעלת הטבע של ישראל מתגלה עוד לפני מתן תורה – בזכות המשיכה שלנו לה', שהתבטאה ביציאת מצרים, בהליכה שלנו אחרי ה' אל המדבר, זכינו לקבל את התורה.

המשיכה הזו לה' באה לידי ביטוי מיוחד במצות סוכה:

ומצות סוכה, מורה על זאת הבחינה. שהולך מבית לסוכה לחסות תחת כנפי השכינה.

[זהו הביטוי שכתוב גם על גיור, כך בעז אומר לנעמי – "אשר באת לחסות תחת כנפיו"[י].] נכון, והרבי ר' בונים מסביר שלכן ה' בוחן את הגוים במצות סוכה, בה מתבטא הטבע היהודי.

הנקודה הפנימית ולבושי המצוות

וזה העיקר האיש הישראלי בעבודת השם, שישיג הבחינה הזה כל מה שבכחו להשיג.

כלומר, היהודי צריך להביא לידי ביטוי כמה שיותר את המשיכה שלו אחרי הקב"ה ואת הדבקות שלו בו – לגלות אותן במודע "כל מה שבכחו להשיג". איך המשיכה לה' באה לידי ביטוי? על ידי מצוות ומעשים טובים – אבל הן רק הביטוי של הטבע היהודי, של הנקודה הפנימית, נקודת המשיכה לה':

והמצות ומעשים טובים, הוא רק כמו לבוש לבחינה זו.

את הנקודה הפנימית אין לאומות העולם, ולכן גם אם הם יכולים ללבוש את הלבושים של התורה והמצוות – אין להם את הנקודה הפנימית (שהיא, כידוע במסורת פשיסחא, העיקר בכל דבר – וכאשר היא נעלמת היצר הרע מוכן 'לוותר' ולהשאיר את כל הלבושים[יא]):

ואומות העולם, אף שיכולים לקיים התורה והמצות במעשה, זה הבחינה אין להם. כי אין דבקים בו ית"ש.

על היסוד הזה הוא חוזר להסביר את הגמרא:

וזה פירוש הגמרא, לעתיד יבואו האומות וירצו לקבל התורה, ויאמר להם הקב"ה, מצוה קלה יש לי וכו', והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, וישארו בלי לבוש כלל. כי כל מה שתחת השמש ישאר בלי לבוש. והם בועטים. ודו"ק היטב.

כשה' מוציא את החמה מנרתיקה מורידים את כל הלבושים – מה קורה כשחם? האדם מוריד את הלבושים. הנרתק בעצמו הוא הלבוש של החמה, וכשה' מוריד את הלבוש שלה יורדים גם כל הלבושים – ואז נבחן מה יש מתחת הלבושים, האם קיימת הנקודה הפנימית, ומתברר שהיא לא קיימת אצל אומות העולם.

לפי כל זה, מה המשמעות של המהפכה הרביעית? איך שייך לדבר על לימוד התורה לאומות העולם?

פשיסחא – חוש בפנימיות הפשט

לפני שנענה, נקרא כאן עוד תורה שקשורה לענין. בהשגחה פרטית, בליקוטים – במהדורה הזו – ממש לפני התורה שקראנו כעת יש ווארט קצר על הפסוקים "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקדש חזיתִך לראות עֻזך וכבודך"[יב]. כולנו ודאי זוכרים את הפירוש של הבעל שם טוב[יג], ש"כן" הוא 'הלואי' – הלואי שגם כאשר "בקדש חזיתִך לראות עזך וכבודך" ישאר אצלי אותו צמאון שהיה כאשר הייתי "בארץ ציה ועיף בלי מים". אבל כאן יש פירוש אחר.

בכלל, צריך לדעת, שלימוד התורה של פשיסחא הוא סגולה למי שרוצה 'חוש' בפשט, בפנימיות הפשט. בפשיסחא עסקו הרבה בלימוד גמרא, בכך שיהיה לימוד עם ראש ישר (א גלייכע-קאפ), ומי שלומד את התורות שלהם יכול לקבל חוש בפשט חסידי, בממד הפנימי של הפשט. ההסבר כאן לפסוקים הוא דוגמה טובה לכך. יש כאן ווארט קצר מאד, כדרך פשיסחא שהכל יהיה קצר וקולע. ידוע[יד] שבין אדמו"ר הצמח-צדק והרבי מקוצק היה כבוד גדול וקשרים הדדיים. פעם אדמו"ר הצמח-צדק שלח לו מכתב עם דברי תורה, והרבי מקוצק קרא ואמר – הכל טוב מאד, נכון, אבל אנחנו היינו אומרים את זה בחצי שורה... [כשהרב סיפר את זה[טו] הוא הזכיר שהרבי מאמשינוב שסיפר את הסיפור[טז] סיים 'בליובאוויטש אומרים את זה בכמה עמודים, בקוצק בכמה שורות ואצלנו במלה אחת...'] כן, וגם אמשינוב – ההמשך של ווארקי – הוא מבית פשיסחא. גם כאן רואים דוגמה, הסבר קצר שהכי תואם לפשט:

צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, כן בקודש חזיתיך (תהלים ס"ג ב). נראה פירושו, כאשר היה הצמאון של דוד המלך עליו השלום, כן חזה בקודש.

הוא מפרש "כן" במובן של 'ככה', באותה מדה – לפי הצמאון שהיה לי כשהייתי במרחק כך זכיתי ל"בקדש חזיתך". בהקשר שלנו, לפי המשיכה של היהודי לה' – כשהוא מגלה אותה "כל מה שבכחו להשיג", "לפום שיעורא דיליה"[יז] (כמו שדובר אתמול בלילה בתורות של בראשית) – כך הוא זוכה לראות את ה' בקדש, להלביש את הנקודה של המשיכה במצוות ומעשים טובים ולקבל עליהם שכר לעתיד לבוא. לאומות אין את המשיכה הזו של "לכתך אחרי במדבר", את הרגש של "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים", ולכן הן גם לא זוכות לשכר שלו לעתיד לבוא.

המהפכה הרביעית – לדבר אל עצמנו

שוב, לאור ההסבר על ההבדל המהותי בין יהודי, שהתורה והמצוות מלבישות את המשיכה הטבעית שלו לה', לגוי שאין לו משיכה כזו לה', ולכן גם קיום מצוות אצלו הוא חיצוני ויסתיים בבעיטה – מה המשמעות של המהפכה הרביעית?

בסופו של דבר, מה שיוצא מהקטע הזה, הוא שכאשר מדברים על התורה והמצוות אנחנו בעצם מדברים אל עצמנו – מדברים אל מי שיש לו את המשיכה האמתית לה', והתורה עונה על הצמאון שלו להתקרב לאלקות. אבל, וזהו החידוש, אנחנו מחפשים ניצוצות של עצמנו בתוך האינם-יהודים. כמו שפעם היו נוסעים לדרום-אמריקה, או לקליפורניה, בשביל לחפש זהב – אנחנו מחפשים אוצרות. ככלל, אין לגוים את המשיכה לאלקות – אבל יש הרבה מאד גוים, מליונים, שהמשיכה הזו כן קיימת בתוכם באיזו רמה, ואותם אנחנו מחפשים. יש הרבה מאד צאצאי אנוסים – מדברים אפילו על עשרות או מאות מליונים שיש להם דם יהודי לא ידוע – וגם הרבה גוים אחרים שיש בהם איזה ניצוץ שצריך לגלות. אם יש דם יהודי ידוע, זהו יסוד גדול בהלכה[יח] שצריך לנסות לקרב ולגייר מי שהוא מזרע ישראל, אבל במהפכה הרביעית מחפשים את האוצרות גם אצל מי שלא יודעים אם יש לו דם יהודי.

בספר 'קבלה והתבוננות לאומות העולם' (Kabbalah and meditation for the nations) מוסבר באריכות שאצל אינו-יהודי שמועמד להתגייר קיים הניצוץ האלוקי בתור מקיף. בעצם, ברמה מסוימת, הוא קיים אצל כל גוי, באיזה שהוא מקיף רחוק, וכשאנחנו מדברים אל הגוים אנחנו בעצם מדברים אל הנקודה האלוקית הזו – הנקודה היהודית, נקודה שלנו בעצמנו – ומנסים לעורר אותה, לקרב אותה אל המודעות. אם היא תתגלה לגמרי במודעות זה יגיע לגיור, אבל גם לא תמיד צריך להגיע לגיור מלא – צריך לקרב את האומות לעבודת ה', וזה תלוי בהתעוררות הנקודה הזו. זה הספר היסודי לכל מי שרוצה להתעסק עם האומות – יש אותו בעברית? [עוד לא. אולי גם כדאי שמי שהולך להתעסק עם האומות ידע אנגלית...] בכל אופן, אתה הרי יודע אנגלית – תקרא אותו.

הכל כלול באדם

שוב, לימוד תורה הוא לדבר אל עצמנו, אבל גם למצוא את עצמנו בתוך האומות – לכך מיועדת המהפכה הרביעית. בשביל להבין יותר את הענין נקרא עוד שני קטעים קצרים מפרשת בראשית:

נעשה אדם בצלמנו וכו' (א' כו), וייצר וכו' את האדם. ויברא וכו' את האדם. כנגד בריאה ויצירה ועשיה. והאצילות הוא מרומז בפרשת בהעלותך (במדבר י"א כה), אצל ויאצל מן הרוח וכו'. כי כל העולמות יוכל האדם להרגיש בנפשו כשיזכה.

בתורה הזו מודגש שכל העולמות, אצילות-בריאה-יצירה-עשיה, כלולים בתוך האדם. הכוונה כמובן ל"אתם קרויים אדם"[יט], כפי שרואים מכך שהדוגמה של האצילות היא מפסוק שכתוב בעם ישראל. ההתבוננות הזו קצת מזכירה את ההתבוננויות של הבעל שם טוב של עליה בעולמות[כ], כשאדם צריך לצייר לעצמו – לא בדמיון, אלא באמת – כיצד הוא עולה מעולם לעולם. האדם יכול באמת לעלות בעולמות, כי כל העולמות כלולים בו והוא יכול להרגיש אותם.

הנקודה הזו חוזרת, מזוית אחרת, גם בתורה הבאה:

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכו' (בראשית א' כו). אדם מגזרת אדמה.

הכוונה כאן שאדם הוא מלשון "אדמה לעליון"[כא], יש בו כח להתדמות לעליונים.

אחר שנעשה הכל מפואר ומהודר רצה השם להראות מעשיו שיראה הכל. והמציאות, לבד מאדם, לא ישיג כי אם כל אחד – עצמו.

כל נברא יכול להשיג רק את עצמו, לדעת רק את עצמו – לא לדעת את כל הבריאה של ה', וממילא גם לא לדעת את ה' עצמו מתוך כל הבריאה, כמו שהארכנו בתורות שלמדנו אתמול בלילה.

ברא השם את האדם והוא כח כולל מעליונים ותחתונים אשר יוכל לדמות הכל בנפשו.

חז"ל אומרים[כב] שהאדם כלול מעליונים ותחתונים – הוא כולל הכל ולכן יכול לדמות הכל, לשער מתוך עצמו את כל הבריאה, כולל את בורא עולם, לדעת את בוראו, ראשית עבודת ה'.

וזה מהות אדם שיראה ויבין וידמה, לא זולתו, וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותינו בכף הדמיון, כי לא ישער אלא הדומה קצת – בדומה.

שלש המילים בביטוי שלו כאן, "יראה ויבין וידמה", הם כנגד חכמה, בינה ודעת – ודוק – כאשר עיקר האדם הוא לשון אדמה, כח הדעת שבו היכולת להתדמות לכל, החל מהתדמות לה' יתברך, "מה הוא רחום אף אתה היה רחום"[כג] (בכח הדעת).

לדבר אל נקודת האמת בכל הקומות

למה הבאנו את התורות האלה? בהקשר שלנו, כמו שכל העולמות נמצאים בתוך היהודי, גם כל האנושות נמצאת בתוך היהודי – כשיהודי מדבר אל עצמו באמת הוא גם מגיע לנקודות האמת של כל האנושות, לעצמו כפי שהוא נמצא בתוך אחרים, לאוצרות שאנחנו מחפשים במהפכה הרביעית בתוך כל האנושות.

איפה נמצאת נקודת האמת אליה צריך לדבר? יש מחלוקת בין דוד המלך לשלמה המלך איפה נמצאת החכמה, בלב או בראש[כד]. המחלוקת הזו מאד אנטי-אינטואיטיבית – הייתי חושב שדוד המלך, האיש של התפלה והרגש, יזהה את החכמה בלב, ואילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, יזהה את החכמה בראש, אבל הדעות שלהם הפוכות. גם כשמדברים על נקודת אמת, לאיפה אני מסתכל כשאני רוצה להגיע לאמת של הזולת? לעינים שלו? ללב שלו? אולי לבטן שלו? כמו שדברנו ב"הקהל", יש ראש, לב וגם כבד וכליות[כה] – יש קומות של מושכל-מורגש-מוטבע – ובכולן יש נקודת אמת.

לרבי ר' בונים היו שלשה תלמידים עיקריים – הרבי מווארקי, הרבי מקוצק ובעל חידושי הרי"מ (והם 'שלשה פירושים' לדרך של פשיסחא[כו]). רבי בונים מכוון לנקודה הפנימית, לנקודת האמת, ויש לו שלשה תלמידים שהם בכל הרמות הללו. אצל רבי יצחק מווארקי העיקר הוא הלב, אהבת ישראל ועשיית חסד – הוא מכוון לנקודת האמת שבלב, האמת של המורגש. אצל הרבי מקוצק האמת היא בבטן – האמת צריכה לחדור את הקרביים, להכנס לקישקעס[כז]. בעל חידושי הרי"מ, שהעיקר אצלו הוא התורה, מכוון לנקודת האמת שבמח, "אין אמת אלא תורה"[כח] – הוא מכוון לאמת של המושכל, של החב"ד. לכן גם חידוש גדול שאחרי הסתלקות רבי בונים הוא כפף את עצמו לרבי מקוצק. מקובל[כט] שאחרי פטירת הרבי מקוצק היתה לו סברה לנסוע לאדמו"ר הצמח-צדק – מתאים לכך שהוא בכללות חב"ד. [מה היה הרבי ר' בונים בעצמו?] רבי בונים היה הכל. אלה שלשת התלמידים שלו – הוא כלל את הכל.

יש נקודת אמת בכל אחת מהדרגות, ויש טיפוסים שונים שמדברים אל נקודת האמת בכל רמה. גם בין אומות העולם, קראנו כבר במנחה על שלשת הבנים של נח – שם, חם ויפת[ל]. הם בעצמם כנגד המושכל-מורגש-מוטבע באומות העולם[לא]. שם הוא כינוי של דבר, הגדרה שלו, המוחין-השכל שיש בכל דבר במציאות. יפת הוא לשון יפי, הוא רגיש לאסתטיקה, הוא שייך למה שמדבר אל הלב. חם, לשון חמימות, שייך לתחום של המוטבע – לתאוות החמות של הגוף. אבל בכל אחד מהדרגות האלה יש גם ניצוצות, יש ניצוצות שמיים, ניצוצות יפתיים וניצוצות חמיים. אדרבא, כתוב[לב] שבמצרים – מבני חם – היו רב ניצוצות מתוך רפח ניצוצות, רוב הניצוצות מופיעים אצל חם. צריך לדעת לדבר בתוך עצמנו אל נקודת האמת בכל אחת מהדרגות האלה – לדעת לדבר אל השכל, אל הלב וגם אל התאוות (כמו שהזכרנו, לבעל שם טוב היה כח מיוחד לדבר גם אל נקודת התאוה, היצר הרע) – וכך להגיע אל הגוים שיש בהם ניצוץ של אמת בנקודה הזו.

[משנה מי עומד מולך, אני מנסה לכוון אליו? או שפשוט אני מדבר לעצמי, ומי שזה מענין אותו מוזמן לשמוע.] בודאי צריך לדעת מול מי מדברים. אצל רבי נחמן, בסיפורי מעשיות, הדמות שממחישה זאת היא ה"בעל תפלה" – הוא יודע לדבר עם כל אחד על מה שמתאים לו, על מה שמעניין אותו. אם מישהו מתענין בכדורגל – צריך לדבר איתו על כדורגל, למצוא את הנקודה של הכדורגל שבתוכי ולדבר עליה. יהודי כולל את כל המדרגות, וצריך לדעת לכוון למי שמדברים איתו, למצוא את הנקודה שלו בתוכי ולדבר אל עצמי בתוכו.

שו"ת המהפכה הרביעית

[לא הבנתי, תכל'ס, אני צריך כעת ללכת לעשות מבצעים עם גוים? לעשות כינוסים ושיעורים ללמד אותם תורה?]

אם זו השליחות שלך – כן! החידוש של המהפכה הרביעית שאין יותר פחד, מורידים את כל המחסומים בתחום הזה, בטל האיסור ללמד תורה לגוים, אבל עדיין זו שאלה אם זו השליחות שלך. לכל אחד יש את השליחות שלו – גם ללמד בחורים בישיבה גמרא בעיון ופלפול זו שליחות (אולי על הפלפול צריך עיון...). צריך לדעת מה השליחות שלך, ואם השליחות שלך היא המהפכה הרביעית – בהחלט צריך ללכת על זה.

שוב, לא כולם צריכים להגיע לגיור, אנחנו לא מסתובבים עם סכין ומקווה ומגיירים, אבל צריך להגיע אל הניצוצות ששייכים לכך, לקרב לעם ישראל את כל הגרים-בפוטנציאל שיש בין האומות. בכך תלויה ביאת המשיח, כמו שגם אמר רבי נחמן[לג].

[זהו משהו סגולי, או שפשוט צריך שעם ישראל יהיה גדול כדי לממש את היעודים של הגאולה?]

ודאי יש גם ענין שעם ישראל יהיה גדול, אבל עיקר הנקודה כאן הוא השמחה של ה' בנשמות שחוזרות אליו – כמו שכתוב בתניא[לד] על השמחה של אבא כשהבן שהיה בשביה חוזר אליו. יש נשמות שהתרחקו, שהתפזרו בעולם, ויש שמחה גדולה כאשר הבנים חוזרים הביתה.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כשישראל רואה שעבודתו לא התקבלה הוא מרכין ראש בהכנעה ואילו הגוי מבעט ברגליו.
• מעלת ישראל – עוד לפני תורה – היא המשיכה הטבעית שלהם לה' והדבקות בו.
• העבודה היא להביא לידי ביטוי את המשיכה הפנימית – על ידי הלבשתה בקיום מצוות.
• בהעדר הנקודה הפנימית – אין טעם בלבושים החיצוניים.
• ה' מוציא חמה מנרתיקה כדי להוריד את הלבושים ולחשוף את הפנימיות.
• לימוד התורות של בית פשיסחא מקנה חוש בפנימיות הפשט.
• לפי ערך ה"צמאה לך נפשי" – הצמאון היהודי לה' – זוכים ל"בקדש חזיתִך".
• המהפכה הרביעית היא חיפוש אוצרות הטמונים בין האומות.
• אצל כל גוי קיים, ברמה מסוימת, מקיף אלקי רחוק – ובדיבור אליו מנסים לעורר אותו.
• כל מי שעוסק במהפכה הרביעית צריך להקדים וללמוד את הספר 'קבלה והתבוננות לאומות העולם'.
• האדם כולל בתוכו את כל העולמות ואת כל הנבראים – ולכן הוא יכול לדעת את כל הבריאה וגם את הבורא.
• מעלת האדם היא בעיקר היכולת של "אדמה לעליון" – ידיעת ה' והיכולת להתדמות אליו.
• כשיהודי מדבר אל עצמו באמת – הוא יכול להגיע לנקודת האמת בכל האנושות.
• יש נקודת אמת בראש (מושכל), בלב (מורגש) וגם בבטן (מוטבע).
• בעל חידושי הרי"מ, הרבי מווארקי והרבי מקוצק דברו את נקודת האמת של פשיסחא אל הראש (גור בתורה) אל הלב (ווארקי באהבת ישראל) ואל הבטן (קוצק באמת חודרת-קרביים).
• נקודת האמת בשלש הרמות מוציאה נשמות-גרים מבני שם, בני יפת ובני חם.
• צריך לדבר אל נקודת הענין של מי שעומד מולי – מתוך מציאת אותה נקודת ענין בתוכי.
• מי ששליחותו בכך צריך לעסוק במרץ במהפכה הרביעית ולשמח את ה' בהשבת הבנים האובדים.