1

בע"ה

תיקון הגיהנם

י' כסלו תשפ״ו – ציוץ

גילוי הטוב הצפון בכל העולמות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

קיצור מהלך השיעור

רבי נחמן אומר שבמובן מסוים העולם הזה הוא הגיהנם. ה'ציוץ' העמוק שלפנינו מתייחס לשלשת ממדי העולם החיוביים – עולם הזה, עולם הבא ולעתיד לבוא – שתיקונם הוא בעבודות הבינוני, הצדיק ובעל התשובה (לפי סדר של הכנעה-הבדלה-המתקה). אכן, בלי עבודה פנימית שנועדה לגלות את הטוב האלקי שיש במציאות – "גם זו לטובה!", באופן גלוי ומוחשי – הכל נשאר בגדר גיהנם. המשיח – וניצוץ משיח שבכל אחד מאתנו – הוא המנהיג שמקיים בנו "כי מרחמם ינהגם" והופך את ה-גיהנם מטוב נסתר ונעלם לטוב גלוי הממתיק את המציאות כולה.

עולם הזה, עולם הבא ולעתיד לבוא

‏יש עולם הזה, יש עולם הבא, ויש לעתיד לבא (שמעל עולם הבא, כמבואר בכתבי האריז"ל[א]).

העבודה שלנו בעולם הזה – עבודת הבינוני, "מדת כל אדם"[ב] – היא מתוך הכנעה, לשאת בעול ולציית היטב לצו האלוקי, תוך כדי אמונה שכל מה שקורה אתנו הוא לטובה.

הצדיק עובד את השי"ת בעולם הזה "מעין עולם הבא"[ג]. הוא נבדל מחשכות העולם הזה, וגם בהיותו בעולם הזה זוכה לאור הגנוז לצדיקים[ד] – "וירא אלהים את האור כי טוב"[ה], "אמרו צדיק כי טוב"[ו].

"ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", בין מעשי הצדיקים למעשי הרשעים[ז]. הצדיק חי בהבדלה קיומית (מהות הצדיק היא מה שנבדל מהרשע).

אך בעל תשובה אמתי זוכה לא רק ל"מעין העולם הבא", אלא למדרגת "לעתיד לבא", לטעום את טעם האחדות הפשוטה של "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"[ח], את טעם ההמתקה של "זדונות [ערב] נעשו לו זכויות [בקר]"[ט]. הוא מגלה את העריבות שב"ערב" עצמו[י].

ולסיכום:

עולם הזה בינוני  הכנעה

עולם הבא צדיק  הבדלה

לעתיד לבוא בעל תשובה המתקה

העלאת הגיהנם בשמחה וביראה

והנה, עולם הזה, עולם הבא, לעתיד לבא עולה 864, "עבדו את הוי' בשמחה"[יא] (שעולה שמחה במילוי אותיות – שין מם חית הא – העולה גם ד"פ יראה, ממוצע כל מלה בפסוק וכל אות בשמחה במילוי, בסוד "עבדו את הוי' ביראה"[יב]).

הערך הממוצע של שלש המדרגות הוא 288, שלמות הבירור של רפח ניצוצין קדישין שנפלו לעמקי הקליפות בשבירת הכלים של עולם התהו שקדם לעולם התיקון[יג].

ומזה נשכיל להבין למה אותו מספר, 864, עולה גם ח פעמים גיהנם – עוד 'עולם' רביעי, שמתחת לשלשת ה'עולמות' הנ"ל.

ירדנו לעולם הזה, שלעתים נדמה לנו (בצדק) כגיהנם ממש[יד], כדי להעלות את הגיהנם לקדושה (יחד עם ה-רפח הנ"ל).

"גם זו לטובה!"

כדי להבין מה זאת אומרת להעלות את הגיהנם יש להבין מהו בכלל גיהנם:

גיהנם הוא הסתר פנים – "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"[טו]. ומסביר הבעל שם טוב[טז] ש"הסתר אסתיר" היינו הסתר בתוך הסתר, שגם עצם מציאות ההסתר מוסתר לגמרי.

איך אפשר לצאת מההסתרה הכפולה הזו, לצאת מן הגיהנם? רק על ידי אמונה פשוטה ש"גם זו לטובה"[יז], בגימטריא גיהנם, כנודע[יח] (ראש וסופי תבת גיהנם הם אותיות גם ואמצע תבת גיהנם שוה זו לטובה, העולה גם ה"פ זו, שם אדנ-י ב"ה).

"גם זו לטובה" היינו הראיה הבהירה של נחום איש גם זו. מוסבר בחסידות[יט] שזו מדרגה מעל תודעתו של רבי עקיבא (גלגול יעקב[כ], אודותיו מדובר לקמן), שמתוך אמונה אומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"[כא], מבלי לראות במוחש איך שבאמת "גם זו לטובה".

לגלות את הטוב המכוסה

"ויהי בבקר והנה הוא [היא קרי] לאה"[כב] ולא רחל אהובתו, אתה הוא התחתן. יעקב אבינו מאמין בהשגחת ה' (ירושה לו מאברהם אבינו[כג]). הוא קם בבקר (אור, אור השכל), הסתכל בראי וראה "והנה הוא לאה", הוא בעצמו לאה! מה הוא אמר לעצמו? "גם זו לטובה"!

והנה, בביטוי "גם זו לטובה" יש ג מילים, והוא עולה לאה לאה לאה! וכן יש בו ט אותיות, כך שממוצע כל אות הוא "הוא" – "והנה הוא לאה"! "הוא", לשון נסתר, הוא סוד עלמא דאתכסיא, בחינת לאה, כנודע[כד]. אך הוא שוה גם זה ("זה הדבר אשר צוה הוי'"[כה], "זה אלי ואנוהו"[כו]), סוד עלמא דאתגליא.

על ידי האמונה והתודעה הברורה ש"גם זו לטובה" הופכים את ה"הוא" ל"זה", מגלים את הסוד הנעלם והצפון שבעלמא דאתכסיא.

מדרגות של הסתר

עלמא דאתכסיא הוא בינה, אך בבינה יש שתי דרגות – עלמא דאתכסיא של פרצוף "תבונה", "עולם הבא", בחינת הסתר (בעלמא דין), ועלמא דאתכסיא של פרצוף "אמא עילאה", "לעתיד לבא", בחינת הסתר בתוך הסתר, כנ"ל.

ומבואר בכתבי האריז"ל שבתבונה עצמה יש שתי מדרגות (פרצופים), שתי בחינות של "עולם הבא": יש עולם הבא בהוה ממש, כלומר הארה מודעת של גילוי הסתר האלקות שבתוך המציאות (העגומה) שלנו בעלמא דין, היינו מקיף קרוב המתגלה לנו בבחינת "מטי ולא מטי"[כז].

ויש דרגה גבוהה יותר של תבונה, מקיף רחוק עלינו, של הסתר שאין אנו מרגישים (את ה"אור כי טוב" הטמון בו), אך כן מרגישים שאנו במצב קיומי של הסתר פנים (כלומר, אין זה הסתר בתוך הסתר, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא").

שלש הדרגות הנ"ל – הסתר המתגלה בבחינת "מטי ולא מטי", הסתר, הסתר שבהסתר – הן בסוד עולם הזה (שבו גופא יש עולם הבא, הבא בהוה ומחיה במוחש את העולם הזה), עולם הבא ("לא עתה"[כח]), לעתיד לבא. ובעבודה: הכנעה-הבדלה-המתקה, עבודת הבינוני, הצדיק, הבעל תשובה, כנ"ל.

משיח – מנהיג שמתקן גיהנם

ללא העבודה לבוא מאמונה בטוב המסתתר לכעין ראיה שלו במוחש ממש (עליה מרבי עקיבא לנחום איש גם זו, רבו של רבי עקיבא[כט], כנ"ל) – הכל נשאר (אצלנו) גיהנם, ולא רק גיהנם אחד אלא שמונה פעמים גיהנם, שמונה מדורי גיהנם[ל].

מי שזוכה להעלות את הגיהנם, להפוך את הגיהנם לאור ה', אור עצמי של "כיתרון האור מן החשך"[לא] דוקא, זוכה להיות מנהיג בישראל – מנהיג אותיות גיהנם הפוך, כנודע[לב].

"כי מרחמם ינהגם"[לג] – "ינהגם" אותיות מנהיג-גיהנם. "כי מרחמם" בגימטריא משיח[לד].

באמת, 'רחמנות' גדולה ועצומה עלינו, דרי גיהנם, וזקוקים אנו למשיח-עכשיו, החל מהתגלות ניצוץ המשיח שבנו, האומר ומראה לנו איך ש"גם זו לטובה".