ב' טבת תש"נ: לרצות את בית המקדש

ב. להחזיר את הטבע של ישראל לרצות את בית המקדש

לנס חנוכה יש אחיזה בטבע

(חלקו הבא של השיעור מתיחס לשיחת הרבי בחנוכה[ה], זמן קצר לפני השיעור שלפנינו)

כולם שואלים למה עושים שמונה ימים חנוכה ולא שבעה? הרי היה מספיק שמן ליום אחד. הבית יוסף מתרץ תירוץ אחד[ו], וכך מקובל על ידי רוב האחרונים, שמציאת פח השמן גם כן נחשבת לנס, ולהיפך, היא הסיבה לכל הנס. במיוחד לפי איך שאנחנו מסבירים בסוד ה'[ז] שמציאת הפח היא כנגד החכמה והנס שדלק אחר כך הוא כנגד הבינה, כלומר ששורש הנס הוא המציאה.

ההדלקה שמונה ימים היא נס שלמעלה מדרך הטבע לכאורה. זה לא טבעי. אבל מציאת פח השמן, עם כל הקושי וכל החידוש שבה, אבל בכל זאת זה מצאו את הפח בתוך האדמה, מישהו טמן-הטמין אותו שם, הוא לא ירד מהשמים. אם זה היה צריך להיות נס גמור היה צריך לרדת מהשמים פח שמן טהור, ואחר כך להדליק ממנו שמונה ימים, אבל עובדה שלא כך.

בזה הרבי מאריך ומסביר שגם הנס הזה, היות שהוא הסיבה גם להדלקה שמונה ימים, כלומר שכל הנס יש לו אחיזה מלמטה, בטבע. להוכיח שאפילו במצב של הסתרת פנים גמורה, טמון בתוך הטבע-המציאות פח שמן טהור שממנו מדליקים שמונה ימים.

עד כאן.

הטבע לא יכול להתנגד לקיום תורה ומצוות

אחרי זה הוא ממשיך כך[ח]:

ויש להוסיף באמור שבנס השמן דחנוכה מודגש שטבע העולם נעשה ראוי לקיום המצוות [הנס הזה מדגיש לנו שטבע העולם מזדכך להיעשות יותר ראוי לקבל את כל קיום מצוות התורה, כלומר גם המצוות של המקדש כמו שנסביר תיכף]. שבענין זה נכללת גם הנתינת כח לקיום המצוות בתכלית השלימות.

דווקא הנס של מציאת פח השמן מכשירה את העולם לשלימות קיום המצוות, מה שאף פעם לא היה בעבר. "ושם נעשה .. לפניך .. כמצות רצונך"[ט], רק לעתיד לבוא נקיים את כל המצוות בשלימותן, ונתינת הכח לזה היא ענין מציאת פח השמן, שיש בו:

גם נתינת כח לקיום המצוות בתכלית השלימות, בגאולה האמתית והשלימה.

איך זה מכשיר את העולם? אמרנו למעלה קודם, שלא יתכן שהטבע יתנגד לתורה ומצוות, היות שהעולם נברא בשביל תורה ומצוות. לכאורה, אומר הרבי, יש קושיה עצומה על כך:

ובהקדמה: לכאורה יש להקשות על האמור לעיל שהרי ישנם ריבוי מצוות, ועד לרוב המצוות [מה שתלוי בעקיפין בבית המקדש הן יותר מחצי] שאי אפשר לקיימן בזמן הגלות ובפרט בחוץ לארץ.

את רוב תרי"ג מצוות אי אפשר לקיים בזמן הגלות, ואנחנו עדיין בזמן הגלות, ובפרט בחוץ לארץ אי אפשר לקיים.

שינוי טבע ישראל ברצון בבית המקדש

הרבי הקודם, אם לא נתנו לו להניח תפלין, אמר שלא יתכן, זו אחיזת עיניים. לא יתכן שגם הקומוניסט הכי גדול בעולם יכול למנוע ממני הנחת תפלין. זה נסיון וצריך לעמוד נגדו בתוקף. ברגע שאני עומד נגדו בתוקף לגבי הנחת תפלין שהוא אוסר עלי – הקליפה תיפול ותתבטל מאליה. אז למה אין אותה גישה לגבי בנין בית המקדש? עכשיו הרבי אומר דבר מאוד מאוד חשוב, זה ה-עיקר, עיקר העיקרים של כל הנושא הזה, והדבר הזה הוא לא פעם ראשונה שהרבי אמר אותו, גם לפני כמה שנים הרבי דיבר על כך.

והביאור בזה: אף על פי שכללות ענין הגלות הוא היפך טבע העולם [כל הגלות היא נגד הטבע. זה שעם ישראל בגלות, המצב של גלות, הוא מצב הפכי לטבע האמתי של העולם. שהרי העולם] נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, כדי שישראל יוכלו לקיים את כל תרי"ג מצוות התורה. [מה הכי נוגד את טבע העולם?] החל מסיבת הגלות. [ומה הביא לגלות?] "מפני חטאינו גלינו מארצנו"[י], היפך טבעו של יהודי [שלפי דברי הרמב"ם[יא]] שרוצה להיות מישראל, לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות.

כך הרמב"ם אומר, שטבע יהודי שרוצה את כל המצוות ולהתרחק מהעבירות. ואם כן זה שיהודי חוטא אין לך דבר שהוא נגד הטבע יותר מזה, וזו הסיבה לגלות, שהיא גם כן נגד הטבע של העולם. כלומר, אם היהודי מתדרדר ומגיע למצב שנגד הטבע העצמי שלו הוא מפיל אתו גם את כל העולם כולו, העולם הגוי, שכל העולם כולו עכשיו מתדרדר ונופל למצב שנגד הטבע.

ורצון זה מתגלה ופועל על ההנהגה במעשה בפועל [הוא חוזר על הרמב"ם. הרצון שכל יהודי רוצה לקיים את כל המצוות – משפיע על המעשה שלו בפועל]. מכל מקום, כיון שבפועל היה שינוי לפי שעה

כלומר, בכל עם ישראל היה שינוי שפתאום לא רצו את המצוות. למה נחרב הבית? למה אין בית? אין בית בגלל שלא רצו יותר את המצוה הזאת, נגד הטבע שלנו. הרי יהודי רוצה את כל התורה ואת כל המצוות, זה טבע היהודי, כך הרמב"ם פוסק. אז למה אין בית? צריך לומר שלפני החורבן משהו קרה עם הרצון של עם ישראל לבית המקדש. והדבר הזה מתבטא בדיוק בדברים ששמענו קודם, מה שהרב פישר ענה לרב אלבוים. הרב פישר לא צריך בכלל למחות שום דבר. שידברו על בית המקדש מהיום עד מחר ויביאו את כל ההוכחות שצריך בית המקדש, כמו שאמרו כאן קודם ש"משום מה זה לא מענין אותי". משום מה לא ירוצו מחר בבוקר להר הבית. זה חטא. חס ושלום, לא טוב כך, אבל עם ישראל הגיע למצב של ירידה כזו שהוא בוגד בטבע שלו. הוא הגיע לבגידה בטבע והבגידה הזאת כל כך פנימית אצלו, בתוך עם ישראל, שהיא שינתה את הטבע שלו לעת עתה, כך הביטוי כאן. יש שינוי טבע בעם ישראל לעת עתה. כלומר, גם על פי תורה, כמו שיסביר תיכף, יש מקום בהלכה לומר שטבע היהודי ושל כל עם ישראל השתנה, לגריעותא, לעת עתה. השינוי לגריעותא לעת-עתה תופס גם להלכה, כמו שנראה איך שמסביר זאת.

כיון שבפועל היה שינוי לפי שעה בהטבע דישראל, וממילא גם בטבע העולם.

היות שלעת עתה היה שינוי בטבע היהודים, גם כל טבע העולם השתנה, ועכשיו טבע העולם כולו הוא באמת להתנגד לבנין בית המקדש. הטבע של רוסיה הסובייטית הוא לא להתנגד להנחת תפלין, אף על פי שיגזרו אלף גזירות על זה ואם הרבי הקודם יעמוד בתוקף נגדו הוא יפיל את ההתנגדות. למה? בגלל שיהודים עדיין רוצים בהנחת תפלין. כל זמן שיהודים עדיין רוצים בהנחת תפלין לא יתכן שהעולם באמת יתנגד לזה. יכולים רק להיות נסיונות בזה. אבל בדבר שטבע היהודי השתנה, כלומר שעם ישראל לא רוצה יותר, ה' ירחם עלינו, במצוות של המקדש, לעת עתה השינוי הזה בטבע שלנו עושה שינוי אמתי לעת עתה גם בטבע העולם, שהוא מתנגד עכשיו לכל מעמד שאנחנו כיחידים מתוכנו נעשה לחידוש העבודה והמקדש.

איך זה מתבטא הלכה למעשה?

הרי מצד הטבע בהווה כל זמן משך הגלות, קיום המצוות התלויות בארץ ישראל ובבית המקדש ובמעשה בפועל – דַיָם שיהיו באופן של "ונשלמה פרים שפתינו", שעל ידי זה נעשית העבודה אז בשלימות האפשרית אז.

הוא אומר שיהודי מושלם גם למטה וגם למעלה כלפי שמיא. בינתיים הפרט שלם. בזמן הגלות, כשיהודי מקיים את עבודות המקדש על ידי "ונשלמה פרים שפתינו", הוא מקיים בשלימות את כל עבודות בית המקדש לפי התנאים של עכשיו. הוא לא מרגיש בעצמו חסרון. עם כל תיקון חצות שהוא בוכה על חורבן הבית, יש עוד מקום בנפש שאחרי שהוא שילם את הפרים בשפתיו הוא שָלֵם, הוא עשה את כל מה שהוא יכול לעשות.

שאלה: סליחה שאני מתפרץ. הרבי מתעקש להיות כמו מאה שנה, שתפלין לא מענין אותם, ומזוזה לא מעניין אותם, אם זה מענין אותם זה רק כמו 'יידישקייט', וכל הראש של היהודים התהפך. כל השאלות של הערבים ושל בית המקדש מתנקזות לשאלה אחת: שאולי כמו שהרב אלבוים אמר, יהודים רוצים ראש חדש...

תשובה: גם איתך אני מסכים. וכעין זה יש שיחה[יב] יפה וחשובה מאוד שהרבי מתלונן על יהודֵי בני ברק שכאשר התחילו את היישוב לא חידשו מיד את מצוות לקט שכחה ופאה. מצאו כל מיני אסמכתות, הסתמכו על הרמ"א[יג], שמנמק שהסיבה שלא מקיימים את המצוות האלו היום מכיון שגויים יקחו את זה. הרבי אומר בשיחה – מה פתאום, היום יש רוב יהודי בארץ (זאת הפעם היחידה שהוא קורא לתקופה שלנו 'מאה שנה מאז חידוש המושבות בארץ ישראל'). מאז 'חידוש המושבות בארץ ישראל' המציאות השתנתה כאן, ואין יותר שום טעם לא להתחשב במצוות לקט שכחה ופאה, שהן מצוות מהתורה, ואין יותר טעם להסתמך על הרמ"א בשלחן ערוך, כיון שזה לא שייך לזמן הזה.

ראיה מדין גרות שבזמן הגלות קימת שלמות בלי בית המקדש

מה הראיה שבגלות ההלכה גם כן משתנית לפי האפשרות, שאתה שלם בלי עבודת המקדש? מה הראיה לכך בעבודה שבזמן הגלות יש שלימות ללא מקדש במידה מסויימת? אז הוא אומר כאן[יד] שהראיה לדבר היא מדין גרות:

וראיה לדבר מדין גירות, דאף שבזמן הבית קרבנו עכבו להיות גר גמור [שאינו גר גמור עד שמביא קרבן, כך הרמב"ם פוסק], הרי בזמן הזה נעשה גר גמור גם לענין נישואין בנין עדי עד, עד סוף כל הדורות [לכל הדברים החמורים בתורה, לבוא בקהל ולהקים בנין עדי עד] על ידי מילה וטבילה בלבד" [ובלשון הרוגצ'ובר הוא מביא מצפנת פענח] ולא מֶחסַר כלל בשביל הקרבן.

זו לשון הגאון מרוגוצ'וב בפירוש דברי הרמב"ם. שבזמן הזה לא צריך הגר להרגיש בנפשו שום חסרון בגירות שלו, וכך גם אנחנו שמקבלים אותו. אין שום חסרון בגירות שלו בכך שלא יכול להביא קרבן. על זה הרבי דיבר בארוכה במקום אחר. הוא אומר כאן בסוף[טו]:

ועל פי זה יתורצו כמה שאלות, ולכל לראש השאלה העיקרית: למה עשה ה' ככה, שיחסרו מבני ישראל המצוות התלויות בבית המקדש? ובפרט שישראל ובית המקדש הם ענין אחד, כמובן מה שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי (לא בתוכו אלא) בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מישראל, בלבו פנימה, שהלב הוא בדוגמת המזבח, וכמו שבמזבח יש מזבח החיצון ומזבח הפנימי, כך יש בלב חיצוניות הלב ופנימיות הלב, כולל גם מה שנאמר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", שגם ענין זה ישנו בלב כל אחד ואחד מישראל.

כל מהות היהודי היא בית המקדש, אז איך יתכן שאין בית המקדש? זהו מאמר המוסגר. הדבר יתכן רק אם נבין שאנחנו שינינו את הטבע של עצמנו וממילא העולם גם כן נשתנה בטבעו.

להדליק חנוכיה בהר הבית

מה יוצא מזה? מה הוא רוצה? השיחה הזאת היא לא מרה שחורה. הרי עכשיו אנחנו רוצים לשנות את הטבע בחזרה. הרבי לא בא כאן להשלים עם שינוי הטבע לגריעותא. כל השיחה הזאת באה באמצע שרוצה לומר איך נוכל אנחנו להתחיל להפוך את הטבע של עם ישראל בחזרה? הוא אומר שזו חנוכה. כל השיחה הזאת היא לחנוכה. הוא אומר שנס חנוכה והמנורה של חנוכה הם התחלת הפיכת הטבע של עם ישראל בחזרה.

לכן שאלתי לפני כמה ימים למה לא חשבו להדליק חנוכיה על הר הבית? לפי השיחה הזאת יוצא שהדבר שהכי היה משפיע על תיקון הר הבית היה להדליק מנורה של חנוכה על הר הבית. בגלל שבהמשך הוא מסביר שזו המצוה היחידה שעדיין קיימת, היא לא בטלה מעבודת המקדש. המצוה היחידה שהיא מעין עבודת המקדש ממש היא נר חנוכה, שלא רק שהיא נוהגת בזמן הזה, אלא שהיא הכי חביבה[טז].

ישראל אמר שיש יהודים שבטבע לא מענינת אותם הנחת תפלין, אבל ידוע, ומדובר אצלנו באריכות בהרבה מקומות, שהמצוה שהכי חביבה על כל ישראל היא נר חנוכה, הכי בטבע. זהו גם הדבר שהכי קרוב לעבודת המקדש, שהוא משום 'עבודה', יותר מכל מצוה אחרת. אין מצוה דוגמתה. אם כי שהיא מצוה מדרבנן, אבל זו מצוה של עבודת המקדש ממש. לכן הרבי אומר שכאן בתוך נר חנוכה, כמו פח השמן הטהור (שחתום בחותמו של כהן גדול) שהיה טמון, כך בתוך פח השמן הטהור טמון סוד התחלת שינוי הטבע של עצמנו בחזרה, וממילא גם טבע העולם כולו בחזרה. זה הענין של של מצות נר חנוכה.

זה קיצור השיחה.

חשיבות סדר הקדימה בשלש מצוות הציבור

לעניננו, רק שוב בשתי מלים. יש דברים, דיברנו על כך הרבה מאוד עם נועם ועם עוד, שאם אתה הולך לעשות דבר שנקרא 'לדפוק את הראש בקיר' בסוף מה שיהיה לך הוא כאב ראש. לכן, כמו שהרבי כאן אומר, הדרך לשנות את הטבע בחזרה היא נר חנוכה. לפי עניות דעתי, ואני מקוה שזה גם מקובל על הרבי, זה כל הפירוש הפנימי של סדר הקדימה של שלש מצוות הציבור.

מה ההלכה הזאת אומרת, שקודם מלך ואחר כך מלחמות ואחר כך מקדש? שזו הדרך להחזיר עטרה ליושנה, לתקן את טבע עם ישראל. כך אני מפרש את ההלכה של שלש המצוות. אם אתה רוצה לשנות את הטבע אצלנו וממילא לשנות את הטבע בעולם, שלא תהיה התנגדות לבית המקדש, לא פנימית ולא חיצונית – הדבר תלוי קודם כל שתהיה מלכות על פי תורה, ושילחמו מלחמות. מלחמות היינו "הבעיה של הערבים". כל הבעיה עם הערבים שייכת למצוה ב', כל ענין המקדש הוא מצוה ג' ומצוה א' היא מלך. ומה הפירוש מלך? "יכוף את עם ישראל ללכת בדרך התורה לחזק את בדקה"[יז], דהיינו החזרת העם בתשובה, אבל בצורה כזאת שבפירוש חושבים לקראת מלכות.

שוב, זה עיקר ההסבר, ומה שנדמה לי מאוד מאוד ברור. מה אנחנו אומרים עכשיו? זה לא גזירת הכתוב גרידא הענין של קְדימת מלך לפני מלחמות לפני מקדש. זה דבר שמאוד מאוד מובן, וזה בעצם מה שאנחנו מדברים כל הזמן, שמאוד מאוד מובן בשכל, שזו ה-דרך לשנות את הטבע בחזרה. עד שלא משנים את טבע עם ישראל בחזרה אז יש לך באמת התנגדות מבית ומבחוץ לענין של המקדש.

ואם כי, שוב, אני חוזר להתחלה-התחלה. מאוד מאוד חשוב שיש אנשים – שלפי דעתי זה באמת ניצוץ של רוח הקודש של נביאים – שכל כך אכפת להם, שזה הענין שלהם, זו המצוה, זה החלק בתורה. הרי לכל אחד יש חלק בתורה, אז מסתמא הרב אלבוים וחמי עליו השלום וכולם זה שייך לחלק שלהם בתורה, ומענינם ודאי להילחם על הדבר הזה ולהמשיך ביתר שאת וביתר עז וה' יעזור. אבל ברגע זה יש גם לדעת שבעזרת ה' כשהדברים יתפרסמו יותר ויותר, עיקר מה שמשמש ממש ברגע ההווה, הוא האמצעי הכי טוב לעורר את עם ישראל לכל הערכים הנצחיים של עם ישראל, שהם כל התורה והמצוות. אבל לגבי הנושא הזה, על מה הולכים בכלל, צריך ללכת בדרך של שינוי הטבע בחזרה אחרי אלפיים שנה, כמו שאמרנו. מאוד קשה אחרי אלפיים שנה לעשות דבר שלא עשינו אלפיים שנה, זה הדבר הראשון.

מה שאמרת הוא בדיוק מה שהרבי אומר, שלא סתם מאוד קשה, אלא כל כך קשה אחרי אלפיים שנה לחשוב-לעשות עוד הפעם על בית המקדש, שבאמת משהו קרה. זה מה שהוא כותב כאן, שבאמת משהו קרה בתוך העצמוֹת של עם ישראל, וממילא גם בתוך העולם. לא סתם קשה. עד שלא תרפא את זה הדבר לא יתכן. ["לא ייתכן"?!] לא ייתכן בשלימות. לכן צריך להחליט על מה הולכים.

[אז המשמעות היא שעלול להיות חס ושלום שנצליח לבנות בית מקדש ואף על פי כן תהיה לו התנגדות פנימית וחיצונית? טוב, גם בית מקדש כזה אנחנו רוצים] בסדר, תעלו ותעשו, לא "לא נעלה בהר", אלא צריך לעלות בהר.